חוזה
צילום: FREEPIK

בת זייפה כתב יד של אמה כדי לסכל צוואה - ותשלם מאות אלפים

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חשף פרשה יוצאת דופן, שבמסגרתה בת ניסתה לבטל צוואה של אמה המנוחה באמצעות זיוף חתימתה על פתק ביטול מפוברק. השופט קבע כי מדובר במזימה לרמות את בית המשפט ולחמוק מחלוקת העיזבון כדין. הכלה, שהיתה היורשת היחידה בצוואה, הצליחה להוכיח את אמיתותה באמצעות העתק צילומי בלבד. הבת חויבה לשלם הוצאות משפט חסרות תקדים בסכום של 685 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

באחד התיקים הטעונים ביותר שהגיעו באחרונה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נחשפה עלילה משפחתית מורכבת: סכסוך ירושה שהפך למסכת האשמות הדדיות, זיופים ומזימות. המנוחה, מ' ז"ל, הלכה לעולמה ב-2016 כשהיא מותירה אחריה שני ילדים: בתה ר' ובנה י'. אשתו של י', הכלה, נהפכה לדמות המרכזית בסכסוך, לאחר שנחשף כי בצוואה שערכה המנוחה ב-2015 היא הורישה לה את כל רכושה.

הצוואה, שנערכה בפני עורך דין ועד נוסף, היתה ברורה וקצרה: הכלה היא היורשת היחידה. אם היא לא תהיה בין החיים, הרכוש יעבור לנכדות, בנותיה. אלא שכמה שנים לאחר מכן ביקשה הבת צו ירושה על פי דין, תוך שהיא מציגה הסתלקות מצד אחיה מחלקו לטובתה. התוצאה: היא נהפכה ליורשת הבלעדית. הכלה, שלא ידעה על כך, פנתה לבית המשפט מיד כשנודע לה על הצו ודרשה את ביטולו. השופט ליאור ברינגר, שדן בתיק, הדגיש כבר בפתח דבריו כי "אין מנוס מביטולו של צו הירושה, משהוברר כי הנתבעת לא חשפה בפני הרשם עובדה מהותית - קיומה של צוואה מאת המנוחה".

צוואה שהוגשה בהעתק בלבד

אחת הסוגיות המרכזיות בתיק היתה העובדה שהצוואה לא הוגשה במקור, אלא רק בהעתק צילומי. הכלה טענה כי קיבלה את העותק מבעלה י', בנה של המנוחה, אך מעולם לא החזיקה במקור שלה. הנתבעת מצדה, ניסתה לערער על תקפות ההעתק.

בית המשפט קבע כי לפי הדין, ניתן להוכיח צוואה גם באמצעות העתק אם הוכח כי נעשתה כדין וכי נעשו חיפושים סבירים אחרי המקור. "משעה שאין מחלוקת שהעותק הצילומי שהוגש זהה לצוואה עליה חתמה המנוחה, הרי שהתובעת הרימה את הנטל המוטל עליה" כתב השופט בפסק הדין שפורסם. הנתבעת עצמה לא הכחישה כי אמה ערכה את הצוואה, ואף העידה כי היא ואחיה הם אלה ששכנעו אותה לעשות זאת, במטרה להבריח את העיזבון מנושי הילדים שהסתבכו בחובות עתק.

כדי לסתור את הצוואה, הציגה הבת פתק הנושא את התאריך 17 לאוגוסט 2016, שבו נכתב כי המנוחה מבטלת את הצוואה. אלא שמומחית לכתב יד שמונתה מטעם בית המשפט קבעה חד-משמעית כי החתימה אינה של המנוחה. היא אף מצאה כי, "סביר מאוד ששתי החתימות - זו שעל הפתק וזו של הנתבעת על מסמך אחר - נכתבו על ידי אותו כותב". השופט ברינגר אימץ את חוות הדעת וקבע כי מדובר בזיוף שנעשה במסגרת "מזימה לרמות את בית המשפט". לדבריו, "ככל והצוואה הושמדה - היא הושמדה בידי הנתבעת או מי מטעמה".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

במהלך הדיונים נחשפו גם מכתבים נוספים, שהתיימרו להיכתב בידי המנוחה באנגלית משפטית מורכבת, שבהם הוזכרה הצוואה. אלא שהמנוחה כלל לא ידעה אנגלית. בנה י' הודה כי המכתבים נוסחו במשרדו בחו"ל, על ידי עובדיו. בית המשפט פסל את המסמכים וקבע כי אין בהם כדי להוות צוואה או ביטול צוואה. עוד קבע השופט בהכרעתו כי, "טענתו של י', לפיה כאשר שוחח עם התובעת על 'צוואה' התכוון למכתבים אלו - אינה סבירה ואיני מאמין לו".

"תמונה עגומה של קשירת קשר"

בפסק הדין תיאר השופט ברינגר במלים חריפות את התרשמותו מהתנהלות הבת והעדים שלה.לדבריו, "העולה מהאמור היא תמונה עגומה של קשירת קשר, של אנשים שרקמו יחדיו מזימה לרמות את בית המשפט ולספר סיפורים שלא היו ולא נבראו". הוא דחה גם את הטענה כי הצוואה היתה פיקטיבית בלבד, ונועדה להבריח נכסים. "הצוואה אמיתית והיא מבטאת היטב את רצון המנוחה - שהתובעת תקבל את מלוא העיזבון, שאם לא כן ישתלטו עליו הנושים", נכתב בהכרעת הדין.

קיראו עוד ב"משפט"

בסופו של ההליך, קיבל בית המשפט את תביעת הכלה במלואה, הורה על ביטול צו הירושה הקודם ונתן צו לקיום הצוואה. לצד זאת, הוא חייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט בסכום אסטרונומי של 685 אלף שקל, כולל ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל. "הנתבעת כשלה נחרצות בהוכחת טענותיה", פסק השופט, והבהיר כי ממדיה של הפרשה והצורך להתמודד עם טענות כזב הצדיקו את פסיקת ההוצאות הגבוהה.

עו"ד אוהד הופמן, שותף במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה, מציין כי, "לא בכל יום קובע בית המשפט באופן חד וברור שאחד הצדדים זייף מסמך כדי לנסות ולהשיג שלא כדין זכויות ירושה. בפסק הדין הנ"ל קבע בית המשפט כי הבת זייפה את המסמכים שהוגשו כביכול בשם אמה המנוחה, ואף הדגיש כי עורך הדין שהעיד מטעמה לא דיבר אמת. כדי לבטא את מורת רוחו מהתנהלות זו, חייב השופט את הבת לשלם לגיסתה, כלתה של המנוחה, הוצאות משפט חריגות בהיקפן, בסכום עתק של 581 אלף שקל. המסר מבית המשפט חד: מי שינסה לרמות או לזייף מסמכים בהליכי ירושה - ייענש בחומרה באמצעות חיוב בהוצאות משפטיות כבדות".


למה בכלל היתה מחלוקת על הירושה?

מכיוון שהאם המנוחה השאירה צוואה שבה כתבה שכל רכושה עובר לכלתה, אשתו של הבן. אבל אחרי מותה, הבת הלכה לבית המשפט וביקשה צו ירושה רגיל, כאילו אין צוואה. רק מאוחר יותר נחשף שהיתה צוואה - ואז התחיל הקרב המשפטי.


איך אפשר להוכיח צוואה אם אין את המסמך המקורי?

החוק מאפשר להוכיח צוואה גם עם צילום או עותק, כל עוד מצליחים לשכנע את בית המשפט שהיא באמת קיימת ושנעשתה כדין. במקרה הזה, כולם הסכימו שהאם כתבה צוואה, והשופט השתכנע שהצילום שהוגש משקף נאמנה את מה שנחתם.


מה היה הקטע עם הפתק שהבת הציגה?

הבת טענה שאמא שלה כתבה פתק שבו היא מבטלת את הצוואה. ואולם מומחית לכתב יד שבדקה את המסמך אמרה חד משמעית שהחתימה לא של האם. יותר מזה - היא קבעה שהחתימה דומה מאוד לזו של הבת עצמה.


למה השופט קבע שהיתה כאן מזימה?

מפני שהיו יותר מדי סתירות. מצד אחד הנתבעת ואחיה אמרו שהאם עשתה צוואה, מצד שני ניסו להוכיח שהיא ביטלה אותה באמצעות מסמכים מפוקפקים. השופט כתב שמדובר ב"תמונה עגומה של קשירת קשר", כלומר שהם ניסו לבנות סיפור שקרי כדי לשנות את תוצאות הירושה.


מה הסכום שהבת חויבה לשלם, ולמה כל כך הרבה?

בית המשפט חייב אותה ב-685 אלף שקל עבור הוצאות משפט. הסכום הגבוה נבע מכך שהתובעת נאלצה לנהל הליך ארוך ומסובך, עם עדויות, חקירות ומומחים, כדי להגן על זכויותיה. השופט ראה בהתנהלות של הבת ובזיוף שנעשה צעד חמור מאוד, ולכן הוא לא חסך בהוצאות.


האם הצוואה היתה אמיתית, או רק טריק כדי להבריח נכסים מהנושים?

השופט קבע שהצוואה אמיתית ומשקפת את רצון המנוחה. נכון שילדיה היו שקועים בחובות ורצו להרחיק את נכסי האם מהנושים, אבל זה לא הופך את הצוואה לבלתי חוקית. מבחינה משפטית היא תקפה לגמרי.


במקרה אחר, מאבק משפחתי ממושך סביב ירושה של אשה שנפטרה ב-2021 נכנס באחרונה לפרק חדש, לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הכריע בערעור שהגיש אח שהתנגד לקיום צוואתה האחרונה של המנוחה. הצוואה, שנחתמה ב-2019, חולקה בין האח לשתי אחייניותיה, כשהאח קיבל את הנתח הגדול ביותר - 40% מהעיזבון ששוויו נאמד בכ-10-7 מיליון שקלהמערער, האח, לא ויתר על הטענות שהעלה במהלך השנים: הוא טען כי הצוואה האחרונה בוטלה למעשה על ידי צוואה קודמת מ-2018, וכי המסמך מ-2019 נחתם תחת השפעה בלתי הוגנת ואף הזכיר טענות קשות של זיוף חתימת המנוחה. מעבר לכך, העלה האח טענה לאלימות של אחת האחייניות, אף שלא הציג לכך ראיות ממשיותב

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

אחרי 23 שנה: הוכרע קרב ירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה

איש עסקים עתיר נכסים שהעביר את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים, המשיך לנהל את החברות גם לאחר שנישא בשנית. כשפרץ הסכסוך, תבעה אותו אשתו השנייה בדרישה למחצית מהפירות שנצברו במהלך נישואיהם, כולל רווחים ממגדל משרדים יוקרתי בהרצליה פיתוח. המאבק המשפטי לא הסתיים גם לאחר מותם של השניים, עד שבית המשפט המחוזי קבע: אף שהמניות הועברו לילדים - האשה זכאית למחציתן

עוזי גרסטמן |

כמעט רבע מאה חלפה מאז נפתח התיק הזה, שמאחוריו עומדת דרמה משפחתית נדירה בעוצמתה. מדובר בסיפור על עושר עצום, נישואים שניים, הבטחות שנשכחו ומאבק משפטי ששרד את החיים עצמם. בסופה של הדרך, פסק דין תקדימי קובע שאשה שנישאה לאיש עסקים שהעביר את מניותיו לילדיו, אך המשיך לנהל את עסקיו, זכאית למחצית מהפירות שהניבו במהלך חייהם המשותפים. הפרשה נראית כמעט כמו עלילה מסדרת טלוויזיה על מאבקי ירושה, אך היא התרחשה במציאות, ובית המשפט המחוזי שם לה באחרונה סוף, או לפחות נקודה-פסיק, שכן הילדים מהנישואים הראשונים כבר פנו בבקשת רשות ערעור לעליון.

איש העסקים, אחד מבעלי ההון הבולטים בזמנו, החזיק בחברות קבלנות ובתעשיית מוצרי מלט, לצד נדל"ן יקר ערך, כולל מגרש בהרצליה פיתוח שעליו נבנה מאוחר יותר מגדל משרדים מרשים הפונה אל כביש החוף. בשלב מסוים, מתוך רצון להעביר את עושרו הלאה, העביר האיש את מניותיו לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שמה שנראה כהעברה טכנית בלבד, התברר בדיעבד כפעולה שהשאירה אצלו את השליטה בפועל.

אף שהמניות לא נותרו רשומות על שמו, הוא המשיך לנהל את החברות כרגיל: לקבל החלטות, להרוויח, ולמעשה להמשיך להחזיק בכוח הכלכלי. לאחר זמן קצר, הכיר איש העסקים את מי שתהיה אשתו השנייה, והשניים נישאו ב-1975. לשניהם היו ילדים מנישואים קודמים, אך לא נולדו להם ילדים משותפים. בית המשפט מתאר כיצד האשה נכנסה לנישואים "ללא כל רכוש", ואילו הבעל כבר היה "בעל הון, שליטה והשפעה כלכלית ניכרת". השניים חתמו על שני הסכמי ממון, אך אלה, ציין בית המשפט בהכרעתו, "לא קיבלו תוקף משפטי, ולפיכך אין להם נפקות מחייבת".

העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין

שנים אחדות לאחר הנישואים, התגלעו בין בני הזוג מתחים שנהפכו למאבק משפטי מר. האשה, שראתה כיצד בעלה ממשיך לצבור רווחים ולהרחיב את עסקיו, טענה כי מגיעים לה חלק מהפירות שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים. לדבריה, עצם העובדה שהמניות הועברו לילדים לפני הנישואים אינה שוללת את זכותה, משום שהבעל המשיך לנהל את החברות ולקבל את הכספים לידיו. היא הגישה תביעה רכושית ובה ביקשה לקבוע כי העברת המניות לילדים נעשתה למראית עין בלבד. "הוא המשיך לנהל את כל עסקיו כבעבר, כאילו לא נעשתה כל העברה", טענה.

בית המשפט לענייני משפחה, בפסק הדין הראשון, דחה את תביעתה. נקבע אז כי לא ניתן לשלול את ההעברה שנעשתה עוד לפני נישואיהם, ולכן היא לא זכאית לחלק מהמניות שהועברו לילדים. ואולם האשה לא ויתרה. זמן קצר לאחר מכן, הגישה ערעור - הפעם בגישה מתונה יותר. היא ויתרה על הדרישה למחצית מהרכוש שהועבר לפני הנישואים, וביקשה להכיר בזכאותה רק "למה שהניבו יחד במהלך חייהם המשותפים" - כולל הרווחים ממגדל המשרדים היוקרתי שנבנה בהרצליה פיתוח בזמן נישואיהם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.