באחד התיקים הטעונים ביותר שהגיעו באחרונה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, נחשפה עלילה משפחתית מורכבת: סכסוך ירושה שהפך למסכת האשמות הדדיות, זיופים ומזימות. המנוחה, מ' ז"ל, הלכה לעולמה ב-2016 כשהיא מותירה אחריה שני ילדים: בתה ר' ובנה י'. אשתו של י', הכלה, נהפכה לדמות המרכזית בסכסוך, לאחר שנחשף כי בצוואה שערכה המנוחה ב-2015 היא הורישה לה את כל רכושה.

הצוואה, שנערכה בפני עורך דין ועד נוסף, היתה ברורה וקצרה: הכלה היא היורשת היחידה. אם היא לא תהיה בין החיים, הרכוש יעבור לנכדות, בנותיה. אלא שכמה שנים לאחר מכן ביקשה הבת צו ירושה על פי דין, תוך שהיא מציגה הסתלקות מצד אחיה מחלקו לטובתה. התוצאה: היא נהפכה ליורשת הבלעדית. הכלה, שלא ידעה על כך, פנתה לבית המשפט מיד כשנודע לה על הצו ודרשה את ביטולו. השופט ליאור ברינגר, שדן בתיק, הדגיש כבר בפתח דבריו כי "אין מנוס מביטולו של צו הירושה, משהוברר כי הנתבעת לא חשפה בפני הרשם עובדה מהותית - קיומה של צוואה מאת המנוחה".

צוואה שהוגשה בהעתק בלבד

אחת הסוגיות המרכזיות בתיק היתה העובדה שהצוואה לא הוגשה במקור, אלא רק בהעתק צילומי. הכלה טענה כי קיבלה את העותק מבעלה י', בנה של המנוחה, אך מעולם לא החזיקה במקור שלה. הנתבעת מצדה, ניסתה לערער על תקפות ההעתק.

בית המשפט קבע כי לפי הדין, ניתן להוכיח צוואה גם באמצעות העתק אם הוכח כי נעשתה כדין וכי נעשו חיפושים סבירים אחרי המקור. "משעה שאין מחלוקת שהעותק הצילומי שהוגש זהה לצוואה עליה חתמה המנוחה, הרי שהתובעת הרימה את הנטל המוטל עליה" כתב השופט בפסק הדין שפורסם. הנתבעת עצמה לא הכחישה כי אמה ערכה את הצוואה, ואף העידה כי היא ואחיה הם אלה ששכנעו אותה לעשות זאת, במטרה להבריח את העיזבון מנושי הילדים שהסתבכו בחובות עתק.

• כך נדחתה תביעה על דירה, כספים והוצאות קבורה
• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כדי לסתור את הצוואה, הציגה הבת פתק הנושא את התאריך 17 לאוגוסט 2016, שבו נכתב כי המנוחה מבטלת את הצוואה. אלא שמומחית לכתב יד שמונתה מטעם בית המשפט קבעה חד-משמעית כי החתימה אינה של המנוחה. היא אף מצאה כי, "סביר מאוד ששתי החתימות - זו שעל הפתק וזו של הנתבעת על מסמך אחר - נכתבו על ידי אותו כותב". השופט ברינגר אימץ את חוות הדעת וקבע כי מדובר בזיוף שנעשה במסגרת "מזימה לרמות את בית המשפט". לדבריו, "ככל והצוואה הושמדה - היא הושמדה בידי הנתבעת או מי מטעמה".

במהלך הדיונים נחשפו גם מכתבים נוספים, שהתיימרו להיכתב בידי המנוחה באנגלית משפטית מורכבת, שבהם הוזכרה הצוואה. אלא שהמנוחה כלל לא ידעה אנגלית. בנה י' הודה כי המכתבים נוסחו במשרדו בחו"ל, על ידי עובדיו. בית המשפט פסל את המסמכים וקבע כי אין בהם כדי להוות צוואה או ביטול צוואה. עוד קבע השופט בהכרעתו כי, "טענתו של י', לפיה כאשר שוחח עם התובעת על 'צוואה' התכוון למכתבים אלו - אינה סבירה ואיני מאמין לו".

"תמונה עגומה של קשירת קשר"

בפסק הדין תיאר השופט ברינגר במלים חריפות את התרשמותו מהתנהלות הבת והעדים שלה.לדבריו, "העולה מהאמור היא תמונה עגומה של קשירת קשר, של אנשים שרקמו יחדיו מזימה לרמות את בית המשפט ולספר סיפורים שלא היו ולא נבראו". הוא דחה גם את הטענה כי הצוואה היתה פיקטיבית בלבד, ונועדה להבריח נכסים. "הצוואה אמיתית והיא מבטאת היטב את רצון המנוחה - שהתובעת תקבל את מלוא העיזבון, שאם לא כן ישתלטו עליו הנושים", נכתב בהכרעת הדין.

• יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
• ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

בסופו של ההליך, קיבל בית המשפט את תביעת הכלה במלואה, הורה על ביטול צו הירושה הקודם ונתן צו לקיום הצוואה. לצד זאת, הוא חייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט בסכום אסטרונומי של 685 אלף שקל, כולל ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל. "הנתבעת כשלה נחרצות בהוכחת טענותיה", פסק השופט, והבהיר כי ממדיה של הפרשה והצורך להתמודד עם טענות כזב הצדיקו את פסיקת ההוצאות הגבוהה.

עו"ד אוהד הופמן, שותף במשרד הופמן & פרידנברג המתמחה בענייני משפחה וירושה, מציין כי, "לא בכל יום קובע בית המשפט באופן חד וברור שאחד הצדדים זייף מסמך כדי לנסות ולהשיג שלא כדין זכויות ירושה. בפסק הדין הנ"ל קבע בית המשפט כי הבת זייפה את המסמכים שהוגשו כביכול בשם אמה המנוחה, ואף הדגיש כי עורך הדין שהעיד מטעמה לא דיבר אמת. כדי לבטא את מורת רוחו מהתנהלות זו, חייב השופט את הבת לשלם לגיסתה, כלתה של המנוחה, הוצאות משפט חריגות בהיקפן, בסכום עתק של 581 אלף שקל. המסר מבית המשפט חד: מי שינסה לרמות או לזייף מסמכים בהליכי ירושה - ייענש בחומרה באמצעות חיוב בהוצאות משפטיות כבדות".

למה בכלל היתה מחלוקת על הירושה?

מכיוון שהאם המנוחה השאירה צוואה שבה כתבה שכל רכושה עובר לכלתה, אשתו של הבן. אבל אחרי מותה, הבת הלכה לבית המשפט וביקשה צו ירושה רגיל, כאילו אין צוואה. רק מאוחר יותר נחשף שהיתה צוואה - ואז התחיל הקרב המשפטי.

איך אפשר להוכיח צוואה אם אין את המסמך המקורי?

החוק מאפשר להוכיח צוואה גם עם צילום או עותק, כל עוד מצליחים לשכנע את בית המשפט שהיא באמת קיימת ושנעשתה כדין. במקרה הזה, כולם הסכימו שהאם כתבה צוואה, והשופט השתכנע שהצילום שהוגש משקף נאמנה את מה שנחתם.

מה היה הקטע עם הפתק שהבת הציגה?

הבת טענה שאמא שלה כתבה פתק שבו היא מבטלת את הצוואה. ואולם מומחית לכתב יד שבדקה את המסמך אמרה חד משמעית שהחתימה לא של האם. יותר מזה - היא קבעה שהחתימה דומה מאוד לזו של הבת עצמה.

למה השופט קבע שהיתה כאן מזימה?

מפני שהיו יותר מדי סתירות. מצד אחד הנתבעת ואחיה אמרו שהאם עשתה צוואה, מצד שני ניסו להוכיח שהיא ביטלה אותה באמצעות מסמכים מפוקפקים. השופט כתב שמדובר ב"תמונה עגומה של קשירת קשר", כלומר שהם ניסו לבנות סיפור שקרי כדי לשנות את תוצאות הירושה.

מה הסכום שהבת חויבה לשלם, ולמה כל כך הרבה?

בית המשפט חייב אותה ב-685 אלף שקל עבור הוצאות משפט. הסכום הגבוה נבע מכך שהתובעת נאלצה לנהל הליך ארוך ומסובך, עם עדויות, חקירות ומומחים, כדי להגן על זכויותיה. השופט ראה בהתנהלות של הבת ובזיוף שנעשה צעד חמור מאוד, ולכן הוא לא חסך בהוצאות.

האם הצוואה היתה אמיתית, או רק טריק כדי להבריח נכסים מהנושים?

השופט קבע שהצוואה אמיתית ומשקפת את רצון המנוחה. נכון שילדיה היו שקועים בחובות ורצו להרחיק את נכסי האם מהנושים, אבל זה לא הופך את הצוואה לבלתי חוקית. מבחינה משפטית היא תקפה לגמרי.

במקרה אחר, מאבק משפחתי ממושך סביב ירושה של אשה שנפטרה ב-2021 נכנס באחרונה לפרק חדש, לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הכריע בערעור שהגיש אח שהתנגד לקיום צוואתה האחרונה של המנוחה. הצוואה, שנחתמה ב-2019, חולקה בין האח לשתי אחייניותיה, כשהאח קיבל את הנתח הגדול ביותר - 40% מהעיזבון ששוויו נאמד בכ-10-7 מיליון שקל. המערער, האח, לא ויתר על הטענות שהעלה במהלך השנים: הוא טען כי הצוואה האחרונה בוטלה למעשה על ידי צוואה קודמת מ-2018, וכי המסמך מ-2019 נחתם תחת השפעה בלתי הוגנת ואף הזכיר טענות קשות של זיוף חתימת המנוחה. מעבר לכך, העלה האח טענה לאלימות של אחת האחייניות, אף שלא הציג לכך ראיות ממשיות. ב