ספרית העניקה דירה לעובדת, פיטרה אותה - האם המתנה תבוטל?
בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נדונה מחלוקת סביב העברת הבעלות על דירה במתנה. המקרה עוסק במנוחה שהיתה בעלת מספרה בתל אביב והעניקה לעובדת שלה ולבן זוגה דירה במתנה. לאחר פטירתה, טען מנהל העיזבון שלה כי ההעברה חסרת תוקף משפטי, משום שהמנוחה לא הבינה את המשמעות של החתימה על המסמכים. השופט דחה את טענותיו והכיר בזכותם של הנתבעים להחזיק בדירה.
המנוחה ניהלה מספרה במשך כ-40 שנה, ונחשבה דמות מוערכת בקרב לקוחותיה ועובדיה. הנתבעת, שעבדה אצלה במשך כ-15 שנה, היתה לא רק עובדת מסורה אלא גם ידידה קרובה. לפי עדויות שנשמעו במהלך הדיון, השתיים חלקו מערכת יחסים חמה במיוחד, והמנוחה ראתה בנתבעת בת משפחה לכל דבר. ב-2018, כשהיתה בת 85, החליטה המנוחה להעביר את בעלות הדירה שלה בדרום תל אביב לנתבעת ולבן זוגה. ב-3 בספטמבר 2018 חתמה המנוחה על מסמכי המתנה בפני עורך דין, והדירה נרשמה על שם הזוג בטאבו כבר באוקטובר של אותה שנה. המנוחה נפטרה ביוני 2022, בגיל 89. לאחר מותה, מונה מנהל עיזבון לפקח על רכושה ולחלקו בין יורשיה החוקיים. כחלק מתפקידו, הוא בחן את העברת הדירה שבוצעה כמה שנים קודם לכן, והחליט לערער על תקפותה בבית המשפט.
התובע, מנהל העיזבון, טען כי המנוחה היתה אישה קשישה במצב בריאותי מידרדר, וייתכן כי לא הבינה כלל שהיא מוותרת על הדירה. לטענתו, היא לא היתה מודעת למשמעות המשפטית של מסמכי ההעברה שעליהם היא חתמה. הוא הצביע על כך שבשנים האחרונות לחייה, המנוחה היתה מאושפזת לעתים קרובות עקב בעיות רפואיות, וסבלה מבלבול לסירוגין. עוד הוא טען כי אין זה סביר שאשה ערירית ללא ילדים תוותר על נכס כה משמעותי ללא לחץ חיצוני.
מנגד, הנתבעים הציגו מסמכים ועדים המוכיחים כי המנוחה היתה כשירה לחלוטין בעת החתימה. הם הדגישו כי ההחלטה להעביר את הדירה היתה חלק ממערכת יחסים ארוכת שנים, שבמהלכה הביעה המנוחה שוב ושוב את רצונה לדאוג להם. הנתבעים ציינו כי המנוחה התייעצה עם עורך דין לפני ההעברה, הבינה היטב את משמעות הצעד ונקטה צעדים פורמליים להשלמתו.
- העליון קבע: המתנה של האבא לבת - תתחלק עם הגרוש
- נדחתה תביעה לביטול מתנה: הדירה תישאר בידי האחות הקטנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט נפתלי שילה דחה את הטענות של מנהל העיזבון, וקבע כי אין כל בסיס לקביעה שלפיה המנוחה לא היתה כשירה או שלא הבינה את מעשיה. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הראיות מצביעות על כך שהמנוחה פעלה מתוך רצון חופשי והבנה מלאה של משמעות מעשיה. העובדה שהמתנה הושלמה ורשומה בלשכת רישום המקרקעין מחזקת את ההנחה כי מדובר היה בהחלטה מגובשת ומחושבת".
השופט התייחס גם לכך שלא הוצגו עדויות רפואיות או מסמכים המוכיחים כי המנוחה אכן היתה במצב קוגניטיבי ירוד באותה העת. הוא אף ציין בהכרעת הדין שלו כי, "אין מקום להניח כי כל אדם מבוגר הפועל בנדיבות כלפי מקורביו עשה זאת תחת השפעה בלתי הוגנת או מתוך חוסר הבנה. גישה כזו עלולה לפגוע באוטונומיה של אנשים מבוגרים המבקשים להסדיר את רכושם כרצונם". עוד נקבע כי העברת הדירה נעשתה בהתאם להוראות החוק, לאחר חתימה בפני עורך דין, והושלמה מבחינה רישומית. השופט הדגיש כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמנוחה פעלה בצורה פורמלית ומסודרת.
המשמעות המעשית של פסק הדין היא חיזוק ההגנה המשפטית על אנשים מבוגרים המבקשים להעביר את רכושם מתוך רצונם החופשי, תוך מניעת ניסיונות לבטל עסקות כאלה לאחר מותם. במקרה הנ"ל, נתן בית המשפט משקל מכריע לרצון של המנוחה ולהליך הפורמלי שביצעה, ודחה את הניסיון להחזיר את הדירה לעיזבון.
רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים
חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות
הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.
בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.
בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.
סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום
דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.
רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים
חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות
הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.
בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.
בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.
סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום
דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.
