שוכר או משכיר: מה פסק הדין החדש אומר על אחריות המשכירים לדירות המגורים?
- 19.8989 06/01/2025 14:58הגב לתגובה זוהכל בסדר. אי אפשר לתקן. אבל במקרה כזה גם אין לגבות דמי שכירות. ובוודאי אין לחייב את השוכרים להמשיך לשלם שכירות עד סוף השנה.
- 18.תמיד יגנו על החלשים (ל"ת)ששון 05/01/2025 17:27הגב לתגובה זו
- 17.Nissim 05/01/2025 13:52הגב לתגובה זומבלי לפגוע בכישורי השיפוט של השופט איטום לא יכול להתבצע בתנאים שהתקרה או הקיר ספוג במים
- 16.אבי 05/01/2025 12:27הגב לתגובה זובית משפט הזוי כל מה שפסק זה להחזיר את הפקדון שבכל מקרה שייך לשוכר 0 הוצאות עוגמת נפש בתור שוכר אצל משכירים גרועים אני יודע כמה עוגמת נפש זה וכמה ימים של הפסד עבודה צריך לעבור חבל שבית המשפר לא מתחשב.
- 15.שופט או רשם 04/01/2025 21:45הגב לתגובה זורטיבות שאינה בריאה לשוכרים צריכה להיות קטסטרופה ולא נראה שזה היה המצב
- 14.יניב 04/01/2025 20:08הגב לתגובה זוהובלה זה 4 5 אלף שקל איפה לקחת ימי חופש לחפש דירה עורך דין לפחות 10 אלף הוצאות. אני הייתי מגיש ערעור
- 13.אבי ס 04/01/2025 19:37הגב לתגובה זותוצאת המשפט ...עושה רושם שהשופט אינו מבין את צד המשכיר ... כאשר יש רטיבות אין אפשרות לתקן !!!מחירי השכירות יעלו פלאים ...כמות המשכירים ילך ויצטמצם ...שהמדינה תיקח על עצמה משימה שהיא בורחת ממנה !!!
- 12.משה 04/01/2025 19:23הגב לתגובה זוהשופט כאן טעה בענק הוא לא מבין בחומרי אטימהגם הזרקה לא תעזור ואין תיקון זמני זה טעות טם יפנו לבית המשפט השלום הוא יפסול זאת
- 11.עמוס 04/01/2025 18:26הגב לתגובה זולמה הגענו ששוכר כדי לעמוד על זכויותיו חייב בית משפט. מכסימום יחזירו לו מה שחייבים לו. אבל על עוגמת מפש טרטורים ופיעה ביום יום הוא יכול לבקש פיצוי רק מאלוהים.
- 10.אודי 04/01/2025 18:24הגב לתגובה זובעלת הדירה לא סירבה לתקן! לא ניתן לתקן שהקיר רטוב. על הדיירים היה להוכיח או להביא בעל מקצוע שיראה שהטענה שלהם שניתן לתקן ושבעל המקצוק יתן אחריות על התיקון. אם הדירה הייתה בבעלות השוכר הואהיה ממתין להתיבשות הנזילה ובטח לא היה שוכר דירה חלופית .
- 9.שושה 04/01/2025 18:18הגב לתגובה זומלכתחילה המשכיר צריך לבדוק את הדירה שתהיה ראויה למגורים ולא לשקר לשוכרים הוא חייב במהירות לתקן את הפגם וטוב שכך קבע בית המישפט לטובת השוכר.
- זיו 04/01/2025 19:22הגב לתגובה זוגם בבית פרטי תיקונים אורכים זמן אם בגלל פגעי מזג האוויר אם בגלל מחסור בפועלים ובאנשי מקצוע כמו בימי מלחמה אלו אם מפני שלביות העבודות ועוד סיבות רבות .
- 8.יוסהף 04/01/2025 18:17הגב לתגובה זוברור שהייתה לשוכרים עוגמת נפש וטרחה בלחפש ולעבור דירה ועוד עם פעוט. עוגמת נפש לא ניתן להוכיח ולא לכמת בכסף. לכן לא הוגן מצד השופט שדחה לחלוטין סעיף זה...
- 7.שרונה 04/01/2025 17:17הגב לתגובה זושמשאירים דירה מסריחה ואני בתור משכירה צריכה לשפץ אותה אחרי לכתם והם נעלמים
- 6.אורוול 04/01/2025 17:12הגב לתגובה זותוך 3 ימים לתקן רטיבות אי אפשר לתקן כי יורד גשם. הגיוני בטירוף
- 5.כנסו 04/01/2025 15:49הגב לתגובה זוהמשכירה לדעתי תבקש מועד הבית פיצוי
- 4.כרגיל מנותקים 04/01/2025 15:03הגב לתגובה זולתקן כל עוד רטוב
- 3.משה 04/01/2025 10:38הגב לתגובה זוצריך להתייבש
- עומר 04/01/2025 16:43הגב לתגובה זושופטת טיפשה. לא ניתן לתקן קיר כשהוא רטוב . ממש חסרת הבנה .וחוץ מזה המשכיר היה צריך לתת לשוכר אופציה למצא דירה אחרת .אם הדירה לא ראויה למגורים .השופטת פסקה פסיקה הזויים אין אמון במערכת השיפוט.
- קבלן 04/01/2025 20:19בחורף הישראלי יש מספיק ימי שמש על מנת לאטום את הגג.זה נכון שאי אפשר לתקן קיר או תקרה רטובים ועם זאת אם היא הייתה דואגת לאיטום הגג יש גם חומרים לאיטום משטחים רטובים אז היה אפשר לחכות שהקיר יתייבש ואז לתקן.
- שיבוצניק 04/01/2025 14:25הגב לתגובה זואבל זה יקר והשוכרת כנראה התקמצנה וחשבה שהכוח אצלה כבעלת דירה בתא
- קבלן 04/01/2025 20:20ישנם חומרים לאיטום משטחים רטובים וגם בישראל יש מספיק ימי שמש על מנת לתקן איטום לקוי לפחות זמנית.שמים יבשן כמה ימים ומתקנים את הנזק בתוך הדירה
- 2.נמאס 04/01/2025 10:07הגב לתגובה זולתת תשובה חלקית כל עוד ששום בעל מקצוע לא יתעסק עם רטיבות בעוד שממשיך לרדת גשם והרטיבות תכנס לי הייתה את הבעיה ברטיבות לא איטןם זמני ולא בטיח רק עד שתיקנו זאת ממש להציע פתרון שאינו פתרון מזעזע בעניי
- קבלן 04/01/2025 20:23הגב לתגובה זוישנן דרכים לעשות תיקון איטום אפילו זמני עד הקיץ.יש חומרים אומנם יקרים לאיטום במקומות רטובים.בתוך הדירה מעמידים יבשן כמה ימים ומתקנים.שלא לדבר על כך שיש מספיק ימי שמש בחורף הישראלי כדי לתקן איטום לקוי בגג
- 1.משכיר 03/01/2025 23:10הגב לתגובה זומדובר בדירה בתא. אם היא תקינה מדוע צריך סעיף שיכבול שוכר לדירה אפילו אם היא ראויה למגורים! הרי דירה ראויה למגורים בתא מושכרת תוך שעות מרגע פרסום המודעה...

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
