דויד אלאבה
צילום: ריאל מדריד טוויטר

7 שחקנים פצועים, 3 סיימו את העונה: מה עובר על ריאל מדריד?

אתמול בלם הקבוצה דויד אלאבה הצטרף לרשימה המכובדת, שלא מראה סימני עצירה כשהאוסטרי לא יחזור לשחק כדורגל העונה. השמות בפנים
יובל כרמל |

היום לפני שנה בדיוק זכה ליאו מסי במונדיאל שנערך בקטאר. האירוע המכונן נכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורגל, אך מה שלא צפוי להיכנס לתודעה הכללית בשנים הבאות זוהי מכת הפציעות הקשה שעוברת על הכדורגל העולמי. גביע העולם בחורף, באמצע העונה, זה לא דבר של מה בכך, וכתוצאה מזה עשרות שחקנים נפצעו - כולל שמות ענק כמו קווין דה בריינה וקינגסלי קומאן.

אך ללא שום צל של ספק, הקבוצה שספגה זאת הכי קשה היא ריאל מדריד. אתמול (ראשון) רשמה הקבוצה רמונטאדה מרשימה על ויאריאל, שנגמרה בניצחון 4-1 לבלאנקוס, אך מה שהקבוצה תיקח מהמשחק הזה מלבד ל-3 נקודות יקרות היא הפציעה של אחד מהבלמים המובילים של הקבוצה - דויד אלאבה, שחווה את הפציעה הקשה ביותר לספורטאי וקרע את הרצועה הצולבת.

גם הוא פצוע. ויניסיוס (ריאל מדריד טוויטר)

קריעה של צולבת זה אירוע נדיר וכואב, וכשזה קורה לשחקן מפתח בקבוצה קשה להתאושש מזה. העניין הוא שאלאבה הצטרף לעוד שני שחקנים שקרעו את הרצועה - השוער טיבו קורטואה שנעדר מהקיץ והבלם אדר מיליטאו שנפצע בתחילת העונה. כבודו של אלאבה במקומו מונח, אך השניים להם הצטרף נחשבים לכמה מהכדורגלנים הטובים בעולם בעמדה שלהם, ופציעתו של האוסטרי משאירה את ריאל עם שני בלמים טבעיים בסגל - אנטוניו רודיגר ונאצ'ו פרננדס.

כעת הבלאנקוס ינסו למצוא לו מחליף, אירוע נדיר בהתחשב בעובדה שנשיא המועדון פלורנטינו פרס דוגל במדיניות החתמות בחלון ההעברות של הקיץ בלבד. העניין הוא ששלושת השחקנים שסיימו את העונה הם רק חלק קטן מרשימת פצועים מכובדת שהקבוצה הספרדית ספגה. בנובמבר האחרון פיטרה הממוקמת ראשונה בלה ליגה את ראש המערך הרפואי שלה, כשמתחילת העונה ספגו לא מעט כוכבים פציעות קשות.

מחליפו של קורטואה, קפה אריזבלגה, פספס את כחודש של משחקים (ואתמול ישב על הספסל), המגן פרלן מנדי נפצע ל-52 ימים, וחוץ מהשניים שכעת כשירים לריאל רשימה מכובדת של פצועים כרגע: הקשר אורליאן טשואמני, שהמאמן קרלו אנצ'לוטי סימן כבלם פוטנציאלי במקום אלאבה, נפצע באוקטובר ופספס 13 משחקים, חברו לנבחרת אדוארדו קמאבינגה נפצע בנובמבר ופספס 12 משחקים, כשיומיים אחריו נפצע כוכב הקבוצה ויניסיוס ג'וניר, שלא שיחק במספר זהה של משחקים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אולימפיאדה
צילום: Kyle Dias, Unsplash

קטאר 2036: אחרי המונדיאל קטאר מסמנת את האולימפיאדה

לאחר שני נסיונות כושלים ועם טמפרטורות קיץ חריגות ובנוסף עניין זכויות אדם שעדיין ברקע מהמונדיאל,  קטאר מכריזה רשמית על כוונתה לארח את המשחקים האולימפיים והפארא-אולימפיים ומתחילה מהלך דיפלומטי-ספורטיבי שאפתני

רן קידר |
נושאים בכתבה אולימפיאדה קטאר

הוועד האולימפי של קטאר הודיע רשמית על כוונתו להתמודד על אירוח אולימפיאדת הקיץ והפראלימפיאדה של 2036. מדובר בניסיון שלישי למדינה, אחרי שנכשלה בנסיונות לאירוח משחקי 2016 ו‑2020. הפעם, כך נטען, מדובר בקטאר שונה: כזו שיש לה תשתיות כמעט מלאות (כ‑95% מוכנות), שורת אצטדיונים מתקדמים, מערכת מטרו, נמל תעופה חדש וניסיון מוכח מארגון אירועי ספורט בינלאומיים, בראשם מונדיאל 2022 ואליפויות עולם באתלטיקה, שחייה, כדוריד, טניס ומירוצי פורמולה 1. הניסיון הזה הוא חלק מהמאמצים הכבירים של קטאר ל"הלבין את שמה". קטאר קונה עסקים, קונה קבוצות כדורגל, רוכשת נדל"ן ברחבי העולם, כדי שאנשים בעולם יתפסו אותה בצד הנכון של המפה - "בצד של הטובים"  למרות שהיא חשודה כמסייעת לטרור, לא דמוקרטית ומזהמת. 

מדינת הנפט העשירה הזאת משתמשת בהון הגדול שלה כדי לנסות להשתלב בעולם גם כי היא מבינה שהנפט לא יהיה לעד. ההכנסות ממנו בירידה, והיא מנסה לפתח מנועי צמיחה כלכלים - תיירות זה אחד מהם ומונדיאל ואולימפיאדה מזניקים אותה גם בהיקף התיירים. 

קטאר מדגישה כי היא מגישה את הבקשה כחלק מחזון ארוך טווח: "ליצור מורשת כלכלית, חברתית וסביבתית", כך אומר שייח' ג’וואן בן חמד אל ת’אני, נשיא הוועד האולימפי המקומי. אך למרות הניסיון וההשקעה, האתגרים הפוליטיים, החברתיים והאקלים נותרו משמעותיים, ויש מי שמפקפק אם ההצעה תעבור את מבחן ועדת הבחירה של הוועד האולימפי הבינלאומי. אאל שכעת, הסיכויים טובים הרבה יותר ממה שהיה בעבר. 

מונדיאל 2022 אמנם סיפק לקטאר במה מרכזית לתצוגת תכלית של תשתיות מרשימות, לאחר השקעה של כ-300 מיליארד דולר, אך עם זאת גם חשף שורה של בעיות עמוקות. לפי דיווחים, אלפי עובדים זרים מתו או נפצעו קשות בתנאי העסקה בעייתיים במהלך הבנייה האינטנסיבית של המתקנים. אמנסטי וארגוני זכויות אדם אחרים קראו לפיפ"א ולממשלת קטאר להבטיח פיצוי לנפגעים. 

מערכת הקפאלה, שהיא שיטת פיקוח על עובדים זרים, שהייתה נהוגה במדינות רבות במפרץ הפרסי, כולל קטאר, סעודיה ואיחוד האמירויות. מדובר במנגנון משפטי שמחייב כל עובד זר להיקשר באופן ישיר למעסיק מקומי, ששולט בניידות העובד, עוררה ביקורת חריפה. גם חופש הביטוי הוגבל, עם חוקים שמאפשרים מעצר של מפגינים בטענה ל"הפרת הסדר הציבורי", כולל דיווחים על מעצרים בתנאים קשים.