במסווה של הורדת יוקר המחיה, כחלון מעשיר את העשירים ופוגע בבטחון המזון
מאז המחאה החברתית הופכת אותנו הממשלה למדינת יבוא. במסווה של מאבק ב'יוקר המחיה' פוגעים משרדי האוצר והחקלאות בבטחון המזון של ישראל וכך, בעוד חקלאים פושטים רגל, שר האוצר דואג לטייקונים.
לכאורה, צעדי הממשלה מוטים לטובת הצרכן כשמפעלים, חקלאים ויצרני מזון לא מעניינים את המדינה. עם זאת, מסתבר שלמרות כל הרפורמות ביבוא – המחירים לצרכן ממשיכים לעלות ומי שבפועל נהנה מצעדי הממשלה הם הטייקונים, היבואנים הגדולים וחברות השיווק הגדולות. מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים כי הכנסה ממוצעת חודשית של משפחה היא 14,500 שקל, כאשר ההוצאות על מזון עומדות על 2,400 שקל למזון - מתוכם 1,350 שקל על פירות, ירקות, חלב ומוצריו ובשר.
אין לכם פנאי לקרוא? האזינו לטור המלא של ירון סולומון באפליקציית TellMe
קחו למשל את ענף הדגים. 85% מתצרוכת הדגים היא יבוא - בעיקר מסין, שמציפה אותנו בדגים זולים שאיכותם מוטלת בספק. ברגע שיירדו המכסים על הדגים נוצף בדגים מסין, אבל המחירים יעלו כי הנסיון מלמד שהסינים יפסיקו לסבסד את הדייגים שלהם עם הזמן. בנוסף, עצם היבוא לא יוריד את המחיר בין היתר בגלל עלויות השינוע.
כך קרה בפסח האחרון. כדי להוריד את המחיר לצרכן הורידו מכסים, אלא שבמקום שהצרכנים ייהנו מהורדת המכסים, בפועל היבואנים ניצלו את הורדת המכסים כדי להשאיר את הכסף בכיס במקום לגלגל את הורדת המכסים לצרכן. כך, הדגים הוזלו בשקל וחצי כתוצאה מהיבוא, אך היבואנים הרוויחו כ-40 מיליון שקל בתקופה קצרה מאוד (מתוך דו"ח מחלקת המחקר של הכנסת).
- פס"ד: באטמ וכט טכנולוגיות כשלו מול בארות יצחק
- עוטף עזה מתרחב: תוכנית חדשה ל-24 אלף תושבים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חשיבה רוחבית? לא בממשלתנו
בימים אלה החליט שר האוצר להגדיל את יבוא הבשר הטרי בעוד 5,000 טונות תמורת תמיכה ישירה במגדלי הבקר במרעה ולמגדלים במפטמות. אמנם הובטח סכום רב שנתי של תמיכה ישירה למגדלים, אלא שיבוא בסדר גודל כזה – עלול למוטט את הענף כולו. למרות שהחלופה תהיה כביכול של בשר טרי במקום בשר קפוא, המשמעויות עלולות להיות הרסניות.
צריך לזכור שמחיר המטרה של החלב מורכב גם מהתמורה שמקבלים החקלאים ממכירת עגלים. ברגע שבגלל היבוא יפסיקו לגדל עגלים, מחיר המטרה של החלב יעלה (נוסחה אוטומטית שנקבעת על ידי האוצר) והענף כולו עלול להיכנס לסחרור.
תוצאותיה של מדיניות הממשלה כבר נתנו סימנים בכל חלקה טובה. למרות שאין ירידה בתפוקת התנובה החקלאית יש ירידה ברווחי החקלאים, ומידי שנה יותר ויותר חקלאים מפסיקים לעבד ומחפשים מקורות הכנסה חליפיים (על פי הלמ"ס יש כיום כ-15 אלף חקלאים שמתפרנסים מחקלאות. 20% מתוכם במשרה חלקית, זאת כאשר בשנות ה-80 היו 50 אלף חקלאים). אלא שבטווח הארוך לא מדובר פה רק בפגיעה במקור פרנסה של החקלאים אלא בפגיעה אסטרטגית במשק הישראלי. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להפוך למדינת יבוא, שכן בעת מבחן או חס וחלילה אמברגו, לא יגיע מזון לארץ. בהינתן שאנו מצויים במציאות של סכסוך מתמשך, מדובר בסיכון קיומי של ממש.
- מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
- על ניהול סיכונים: איך נזהה את הקרנף האפור?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
כידוע, ישראל מייצאת ידע חקלאי לכל העולם כששטחי החקלאות משמשים חוות נסיונות, אבל ברגע שהחקלאות גוועת, גם הפיתוח יגווע. החקלאות היא לא עוד סעיף תקציבי. החקלאות היא ערך. החוסן הלאומי של מדינת ישראל, בפריפריה בכלל וביישובי הגדר ועוטף עזה בפרט, מתבסס על קיומה של ההתיישבות החקלאית. ההתיישבות החקלאית מהווה עוגן כלכלי אזורי ומבטיחה ביטחון תזונתי לכל תושבי המדינה, במחירים סבירים, ולאורך כל השנה, תוך צמצום התלות ביבוא של תוצרת חקלאית טריה במקרה של חרמות ומצבי מלחמה.
בשנים האחרונות האוצר מנסה להרוס את החקלאות שהיא תפארת המדינה והתוצאה ברורה: לולים, רפתות, מטעים ועוד, פשוט נעלמים ונסגרים. ישראל תומכת הכי מעט בחקלאים ביחס למדינות ה-OECD וכך בעוד שחקלאים פושטים רגל, שר האוצר דואג לטייקונים וליבואנים. כתוצאה ממדיניות הממשלה חוסלו אט-אט המגדלים הקטנים. 25% מהמשקים בערבה התמוטטו בשנים האחרונות וכאשר אין חידוש שטחי הגידול, יש מחסור בתוצרת והאדמה הופכת חרבה.
כדי להוריד את יוקר המחיה אין די בהורדת מכסים, אלא בשידוד מערכות בכל הנוגע להתייחסות לחקלאות בישראל. כך למשל, בכסף קטן ניתן לשמר את החקלאות כמו למשל הקמת שוק סיטונאי חדש לתוצרת החקלאית כדי לפתור חלק מפערי התיווך, אבל ראש הממשלה ושר האוצר לא רוצים להתעמת עם הטייקונים ועם רשתות השיווק. ללא הבנה שמדובר באינטרס כלכלי של המדינה, אנו נראה גוויעת החקלאות בארץ ותוך מספר שנים לא יהיו חקלאים בארץ.
- 3.טבנקין 19/09/2016 19:18הגב לתגובה זורוכבים על גב החקלאים במקום לבטל את עמלות התיווך שבדרך
- 2.ארץ בלי חקלאות היא ארץ מתה (ל"ת)טלי ירושלים 19/09/2016 13:30הגב לתגובה זו
- 1.יעקב 19/09/2016 08:55הגב לתגובה זוהכסף הגדול מנצח את היצרן המקומי. יבואן אחד המיבא סחורה אותה מייצרים מאות חקלאים לא יתקשה "להפריש עמלות" ללוביסטים, לעוזרי פוליטיקאים וגם לפוליטיקאים עצמם כדי להעביר את החוקים או התקנות המאפשרים את החלפת הייצור המקומי ביבוא. החקלאים הבודדים אינם יכולים להרשות לעצמם את "העברת העמלות" למקורבים ולמשרד החקלאות החקלאי הבודד הוא רק מטרד . אותו דבר בתעשיה. הכסף העובר מיד ליד משמן את מסלול היתרי היבוא ואיש אינו מודאג מעתיד החקלאות או התעשיה המקומית. תקנו אותי אם אני טועה.
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
