ג'ון סטיוארט, המנחה המיתולוגי של התכנית "The Daily Show" אוהב לגוון את תכנית האירוח עם אורחים צבעוניים. אבל ההופעה האחרונה של פטריק סון-שונג - מנתח, יזם, מיליארדר ובין השאר גם הבעלים של ה"לוס אנג'לס טיימס" גרמה לשאגות בקהל והצליחה להוציא אפילו אותו משלוותו. בריאיון שהתחיל בצורה שגרתית כשהשניים פטפטו על תחומי העניין של סון-שונג כמו רפואה מחלת הסרטן והווי החיים של האמריקאיים, הטיל סון-שונג פצצה: הוא הודיע על הכוונה שלו להנפיק את ה-LA טיימס בבורסה בשנה הקרובה, ולהפוך אותו כמו שאמר - ל”נכס של הציבור”.  "מימין, משמאל, דמוקרטים או רפובליקנים - כולנו אמריקאים", הוא הוסיף, "והגיע הזמן שלעיתון יהיה קול ששייך לכולם".

במילים אחרות, אחד העיתונים החשובים והוותיקים בארצות הברית, כזה שנוסד לפני יותר מ-140 שנה וכזה שעבר בשנים האחרונות טלטלות לא פשוטות, צפוי לעבור בקרוב שינוי מבני, משלטון יחיד לבעלות ציבורית. 

ההצהרה הזאת מגיעה על רקע תקופה לא פשוטה עבור העיתון. פטריק סון-שונג, שלקח שליטה על העיתון ביוני 2018 אחרי שרכש אותו בעסקה בשווי כחצי מיליארד דולר, נכנס לתפקיד עם הרבה הבטחות: לייצב את העיתון, להחזיר לו את המעמד שלו ולהגן עליו מפני לחצים פוליטיים וכלכליים. אבל חמש שנים קדימה, התמונה הפכה להיות הרבה יותר מורכבת.

תחת ההנהגה שלו נרשמו שורה של מהלכים עסקיים שלא היו מקובלים על כולם. המהלכים כללו גם השקעות נרחבות בתשתיות של המערכת אבל גם קיצוצים כואבים במצבת העובדים. מצד אחד, הושקעו משאבים גדולים בשדרוג הפלטפורמות הדיגיטליות, בפיתוח אפליקציה חדשה, ובהרחבת הנוכחות ברשתות החברתיות. אבל מצד שני, ב-2024 העיתון שלח הביתה כ־20% מכוח האדם שלו מהלך שגרר - כמובן - מחאה חריפה מצד העובדים. הם טענו שאלו לא היו רק צעדי התייעלות אלא גם פגעו בליבה העיתונאית של המערכת והרסו אותה.

• ההנפקות של 2025: מי טסה ומי צללה?
• תגייס 3 מיליארד דולר: נביוס מנצלת את ההייפ כדי לדלל את המשקיעים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כשה-AI התחיל לכתוב כתבות

גם בצד הטכנולוגי, סון-שונג התערב - כדי לייעל את המערכת ולחפות על כח האדם שקוצץ הוא הנהח לשלב בינה מלאכותית כדי לייצר, לחקור ולכתוב כתבות. אחד מהכלים הבולטים ששולבו במערכת הוא כלי בשם "Insights", שממפה את הכתבות וממצב כל כתבה לאורך הספקטרום הפוליטי. ההנהלה הציגה את הכלי הזה עבור קהל הקוראים כניסיון לתת שקיפות ולהביר את האמון בעיתון, אבל בתוך המערכת נשמעו קולות אחרים: עיתונאים ואנשי מערכת טענו שהכלי מרדד את התכנים ובעצם בוחן כל אייטם לפי ימין ושמאל. הם אמרו שזה הורס המורכבות של עיתונות חיה, ואף עלול לפגוע במוניטין המקצועי של העיתון.

כך קרה שסון-שונג שבתחילת הדרך הוצג כ"מושיע" של העיתון הוותיק וכזה שירענן וישדרג את המעמד שלו הפך בעיני לא מעט כתבים ואנשי מערכת לדמות מעוררת מחלוקת, שלעיתים מכתיבה אג'נדה מלמעלה במקום לאפשר לעיתונות לדבר אל העם כפי שהיא רואה לנכון.

העיתון שמר על עמדה נייטרלית בבחירות האחרונות 

אחת מהנקודות הרגישות ביותר הייתה ההחלטה של סון-שונג לבלום את מערכת העיתון מלפרסם תמיכה במועמד בבחירות לנשיאות 2024, החלטה שהגיעה למרות שכוונת המערכת הייתה להצהיר על תמיכה בקאמלה האריס מול דונלד טראמפ. זה גרם לתגובה חריפה מצד קהל הקרואים שנטה דווקא לצד הכחול של המפה: גלי ביטולים של מנויים, ביקורת פומבית ואפילו האריס עצמה התייחסה להחלטה הזאת. בעקבות כך הייתה שורת התפטרויות של עורכים ועיתונאים בכירים כמו רוברט גרין, מריאל גרזה וקרין קליין.

• סולאראדג' נופלת ב-11% - תחזית מאכזבת לרבעון רביעי
• טאבולה מזנקת 7% לאחר שהכתה את התחזיות והעלתה תחזית שנתית
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

וזו לא הייתה הפעם הראשונה. כבר ב-2020 מנע סון-שונג מהמועצה המערכתית לתמוך באליזבת וורן בפריימריז הדמוקרטיים. מאז, נראה כי ניסה להוביל את העיתון לקו שמאזן בין עמדות שמאל לימין. בראיון לרשת פוקס ניוז אמר כי "עירבבנו בין חדשות לדעות", וכי הוא מבקש להפריד בין השניים: "חדשות צריכות להיות פשוט עובדות. דעה היא קול נפרד וככה צריך להציג אותה".

ברקע לכל זה, נשאלת השאלה האם ההנפקה היא צעד אמיתי וכנה של בעל השליטה כדי להפוך את העיתון לנכס ציבורי, או שמדובר בדרך נוספת של הבעלים לרכך את הביקורת, להוריד אחריות מהכתפיים ולשחרר שליטה. מחד, הפיכת העיתון לחברה ציבורית עשויה להכניס הון חדש שיאפשר השקעה בטכנולוגיה, תחקירים ותוכן איכותי. מאידך, הצעד הזה עלול לחשוף את העיתון ללחצים מצד בעלי מניות, ולהעמיק את הפער בין שיקולים עריכתיים לערך מנייתי.

אבל ה-LA טיימס לא לבד. יש עוד גופי תקשורת כמו ניו יורק טיימס ו־News Corp שכבר פועלים כחברות ציבוריות, אבל גם הם נדרשו להתמודד עם מתחים דומים בין עצמאות עיתונאית לבין שורת הרווח. הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של ג'ף בזוס וה"וושינגטון פוסט", שבתחילת הדרך נהנה מאמון רחב הודות לעצמאות שנתן למערכת אבל בשנים האחרונות גם שם החלו לצוף מתחים.

עבור סון-שונג, ההנפקה יכולה להיות ניסיון לא רק לשנות את מבנה הבעלות אלא גם לשקם את המוניטין שנשחק מול המערכת והציבור. השאלה היא האם הציבור, שהתרחק מהעיתון בזמן המשבר, יראה בו שוב מוסד ראוי להשקעה - גם כלכלית וגם ערכית.