נפט; קרדיט: Unsplash
נפט; קרדיט: Unsplash

מה משפיע על מחירי הנפט - ומה עשוי לשנות את המגמה?

המתיחות הגיאופוליטית והתמריצים הכלכליים דוחפים את מחירי הנפט כלפי מעלה, אך סימנים לפתרון המלחמה באוקראינה עשויים לגרום לשינוי כיוון

אביחי טדסה | (1)
נושאים בכתבה נפט

מחירי הנפט חוו עליות בימים האחרונים, אך התנודתיות בשוק נותרה גבוהה. התקיפות האמריקאיות בתימן, לצד החשש משיבושים באספקת הנפט, תרמו לעליות, אך מנגד, דיווחים על התקדמות במשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה והבטחות לתמריצים כלכליים בסין מיתנו את המומנטום. ונשאלת השאלה מהם הכוחות המרכזיים שמניעים את מחירי הנפט בטווח הקצר ומה עשוי לשנות את הכיוון?


אחד הגורמים המשמעותיים שממשיכים להשפיע על מחירי הנפט הוא היציבות במזרח התיכון. התקיפות האמריקאיות על המורדים החות'ים בתימן, בתגובה לאיומיהם לחדש את ההתקפות על ספינות בים האדום, מעוררות חששות מהפרעה לנתיבי הסחר הגלובליים. מדובר באזור קריטי דרכו מועברים מיליוני חביות נפט מדי יום. אנליסטים מזהירים כי אם המתיחות תחריף והתקפות על כלי שיט יימשכו, עלויות השינוע עשויות לעלות, והסיכון לשיבושים באספקה יעלה – תרחיש שעלול לדחוף את מחירי הנפט כלפי מעלה. מנגד, אם המצב יתייצב והמורדים ייסוגו, הלחץ על מחירי הנפט יפחת.


השפעת הכלכלה העולמית והמלחמה באוקראינה

לצד המתיחות במזרח התיכון, הכלכלה העולמית משחקת תפקיד חשוב במגמות הנפט. הודעת סין על תוכנית לעידוד הצריכה והגברת הכנסות משקי הבית נתפסה כהתפתחות חיובית לשוק הנפט, שכן סין היא צרכנית הנפט השנייה בגודלה בעולם. אם צעדים אלה יובילו לעלייה בביקוש, מחירי הנפט עשויים להמשיך לטפס. במקביל, השוק מושפע גם מהמאמצים להגיע להפסקת אש במלחמה בין רוסיה לאוקראינה. 

דווח כי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עשוי לשוחח עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בניסיון לקדם פתרון. אם תושג התקדמות משמעותית, הדבר עשוי להוביל להקלות בסנקציות על רוסיה ולהזרמת כמויות גדולות יותר של נפט לשוק - מהלך שעלול ללחוץ את המחירים כלפי מטה. בסופו של דבר, מחירי הנפט ממשיכים להיות תלויים באיזון עדין בין גורמים גיאופוליטיים, כלכליים ורגולטוריים. בעוד המתיחות במזרח התיכון ותמריצים בסין דוחפים את המחירים כלפי מעלה, האפשרות לסיום המלחמה באוקראינה והגברת ההיצע עשויה לגרום להם לרדת, כאשר כל שינוי עשוי להטות את הכף לכיוון אחר.


OPEC – שחקן מרכזי בשוק הנפט


ארגון המדינות המייצאות נפט (OPEC) הוא קרטל בינלאומי הכולל 13 מדינות מפיקות נפט, בהן סעודיה, איחוד האמירויות, עיראק ואיראן, שנוסד במטרה לשלוט בהיצע הנפט ולייצב את מחירי השוק. יחד עם בעלות הברית שלו במסגרת OPEC+ (שכוללת גם את רוסיה), הארגון שולט בכ-40% מהתפוקה העולמית ומחזיק בהשפעה מכרעת על כיוון המחירים. לאורך השנים, OPEC+ השתמש בקיצוצי תפוקה כדי למנוע ירידות חדות במחירי הנפט ולשמור על רמות מחירים גבוהות יחסית. החלטות הארגון יכולות להשפיע מיידית על השוק – הכרזה על קיצוץ נוסף בתפוקה עשויה להקפיץ את המחירים כלפי מעלה, בעוד הגדלת ההיצע עלולה לגרום לירידה מהירה. 

מוקדם יותר החודש, הארגון והשותפות שלו הפתיעו את השווקים כשהודיעו על הגדלת התפוקה החל מאפריל, מהלך שעשוי לסמן התחלה של הסרת מגבלות הייצור. שוק הנפט הוא אחד השווקים התנודתיים ביותר בעולם, כאשר כל החלטה של OPEC+, שינוי מדיניות מצד המעצמות, או אירוע ביטחוני בלתי צפוי, עלולים לשנות את מגמת המחירים במהירות.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    בקיצור שורה תחתונה אף אחד לא יודע מה יקרה (ל"ת)
    שלמה 17/03/2025 19:10
    הגב לתגובה זו
מחשוב קוונטי גטי תמונותמחשוב קוונטי גטי תמונות

המירוץ הקוונטי: ארבע חברות שמעצבות את עתיד המחשוב

הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים משמעותיים הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה מסחרית. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי

ליאור דנקנר |

הפוטנציאל העצום והאתגרים הטכנולוגיים

הטכנולוגיה הקוונטית מתקדמת בקצב מהיר, עם פיתוחים גם בצד הטכנולוגי וגם בצד המסחרי. ממשלות בעולם משקיעות מיליארדי דולרים בפיתוח מחשוב קוונטי, במטרה לשמור על יתרון תחרותי ולהוביל בתחומים חדשים. בין החברות הבולטות שכדאי לעקוב אחריהן נמצאות D-Wave, Rigetti, IonQ ו-IBM. שלוש הראשונות והקטנות יותר משמעותית מ-IBM הניבו מאות אחוזים בשנתיים האחרונות, בממוצע קרוב ל-800%. שוק המניות תמיד מקדים את השוק הטכנולוגי, אבל הערכים של החברות האלו כבר גבוהים ומבטאים התקדמות מאוד משמעותית. הן בנקודת הזמן הזו בחזית הטכנולוגיה, אבל זו השקעה מסוכנת מאוד. 

בכל מקרה, האפליקציות המבטיחות של המחשוב הקוונטי נוגעות לתחומים רבים, כמו רפואה, פיננסים וחקר חומרים, בזכות יכולת עיבוד מאסיבית של נתונים מורכבים עם דגש על בעיות שמייצרות כמויות עצומות של קומבינציות. מחשבים קלאסיים מעבדים מידע בצורה סדרתית, בעוד שמחשבים קוונטיים יכולים לבחון מספר אפשרויות במקביל, וכך להתמודד עם בעיות שיש בהן מיליוני משתנים בו זמנית. לדוגמה, חברת IBM השיקה לאחרונה את המחשב הקוונטי הגדול ביותר שלה עד כה, עם 433 קיוביטים, שמרחיב את היכולת להריץ בעיות מורכבות יותר.

עם זאת, הטכנולוגיה עדיין מתמודדת עם אתגרים, כמו רגישות לטעויות ותקלות תפעוליות. חברות כמו Quantinuum, בשותפות עם קונגלומרט Honeywell, ו-IBM מדווחות על התקדמות משמעותית בתחום תיקון השגיאות, צעד שנחשב קריטי בדרך למכונות גדולות ויציבות יותר. Quantinuum, למשל, הציגה לאחרונה את 'Helios', שנחשב למחשב הקוונטי המדויק ביותר כיום.


מבט על השחקניות המובילות בבורסה

כיום, שלוש חברות קוונטיות הנסחרות בבורסה זוכות לתשומת לב מיוחדת מצד מומחים ומשקיעים. חברת D-WaveD-Wave Quantum -0.38%   מובילה את התחום עם מחיר יעד ממוצע של כ-45 דולרים למניה, בעוד IonQ IonQ -0.97%  זוכה להערכת שווי גבוהה יותר עם מחיר יעד של כ-100 דולרים. Rigetti Rigetti Computing -1.16%  , לעומת זאת, זוכה עם הערכות שמרנית זהיר יותר עם מחיר יעד של כ-30 דולר למניה, בעיקר בשל התלות הגבוהה שלה במענקי ממשלה, שהיוו כמעט 90% מההכנסות שלה.

ההסתמכות על תקציבי ממשלה היא נקודת תורפה ל-Rigetti במידה ולא תצליח להרחיב את המכירות וההכנסות מהשוק המסחרי. עם זאת, Rigetti ו-IonQ מחזיקות במאזנים נקיים מחובות משמעותיים, כאשר IonQ הגדילה את מאגר המזומנים וההשקעות שלה לכ-3.5 מיליארד דולר לאחר הנפקת הון בשווי 2 מיליארד דולר בסוף 2024.

דגל בולגריה ודגל האיחוד האירופאי, צילום: רשתותדגל בולגריה ודגל האיחוד האירופאי, צילום: רשתות

בולגריה עוברת לאירו - זה הרבה יותר ממהלך טכני של החלפת שטרות

בולגריה עוברת להשתמש באירו כמטבע הרשמי במדינה ותהיה המדינה ה-21 בגוש האירו; בולגריה איבדה את העצמאות המוניטרית שלה כבר ב-1997 אז לאור הקריסה הכלכלית הצמידה את המטבע למארק הגרמני ובהמשך לאירו

מנדי הניג |
נושאים בכתבה בולגריה אירו

תחילת 2026 ובולגריה נכנסת לגוש האירו וזה ממש לא רגע של אופוריה בשביל המדינה המזרח-אירופאית. זה מגיע אחרי מסע כלכלי ארוך, טעון וטראומטי. עבור רבים במדינה, המעבר לאירו אינו נתפס כמהלך טכני של החלפת שטרות ומטבעות, אלא כסגירת מעגל היסטורית שמתחילה דווקא בקריסה הכלכלית של שנות ה-90. בין 1996 ל-1997 חוותה בולגריה היפר-אינפלציה, הבנקים קרסו בזה אחר זה, חסכונות של משפחות התאדו כמעט בן לילה, והאמון במערכת הכלכלית נפגע עמוקות. בפברואר 1997 לבדו, האינפלציה החודשית הגיעה ל-242%. במונחים שנתיים, האינפלציה בשיאה חצתה את רף ה-2,000%. זו הייתה אחת התקופות הקשות בתולדות הכלכלה הבולגרית המודרנית, והיא נצרבה היטב בזיכרון הקולקטיבי.

כדי להמחיש את עומק המשבר, בתחילת 1996, דולר אחד היה שווה כ-70 לֶב. בפברואר 1997, שער החליפין כבר עמד על 3,000 לֶב לדולר. הכסף הפך לנייר חסר ערך תוך חודשים ספורים. השכר החודשי הממוצע בשיא המשבר צנח לשווה ערך של כ-30 דולר בלבד. פנסיות של חיים שלמים הספיקו בקושי לקניית כמה כיכרות לחם. כשליש מהמערכת הבנקאית בבולגריה הוכרזה כפושטת רגל. אנשים עמדו בתורים אינסופיים מחוץ לבנקים סגורים, רק כדי לגלות שחסכונותיהם נעלמו.

מעבר לא חלק מהקומוניזם

שורשי המשבר של אמצע שנות ה-90 נעוצים באופן שבו בולגריה ניהלה את המעבר מכלכלה קומוניסטית לכלכלת שוק. אחרי נפילת המשטר, הממשלות נמנעו ממהלכי עומק כואבים כמו הפרטה מהירה וסגירת חברות ממשלתיות כושלות. במקום זאת, המדינה המשיכה להזרים אשראי וסובסידיות לחברות מפסידות, שחלקן הפכו בפועל ל"חברות זומבי" שחיו על חשבון התקציב. התוצאה הייתה הצטברות מהירה של חובות, מערכת בנקאית חלשה ותלות גוברת בכסף ציבורי, בלי מנגנונים אפקטיביים של פיקוח וניהול סיכונים.

כדי לממן את הגירעונות ולמנוע קריסה מיידית, הבנק המרכזי בחר בפתרון הקל והמסוכן, הדפסת כסף. ההיצע המוניטרי תפח במהירות, האמון במטבע המקומי נשחק, והאינפלציה יצאה משליטה. בתוך הסחרור הזה עלו גם טענות קשות לשחיתות שלטונית, כולל ניצול המשבר על ידי גורמים בממשל ובמערכת הבנקאית להעברת כספים ולהתרוקנות יתרות המט"ח של המדינה. השילוב בין ניהול כלכלי רופף, מימון אינפלציוני ואובדן אמון ציבורי הוא זה שהוביל בסופו של דבר לקריסה של 1996-1997 ולמהלך הדרמטי של הצמדת המטבע.

מתוך המשבר הזה נולד מהלך דרמטי. בולגריה אימצה מנגנון של "לוח מוניטרי" (Currency Board), שבמסגרתו הוצמד המטבע המקומי, הלב, למארק הגרמני, ובהמשך לאירו. במילים אחרות, הבנק המרכזי הבולגרי ויתר בפועל על היכולת לנהל מדיניות מוניטרית עצמאית, לקבוע ריבית או לשחק עם שער החליפין. כבר כמעט שלושה עשורים שבולגריה חיה עם מטבע שמחירו קבוע, כשהשליטה האמיתית נמצאת מחוץ לגבולותיה. במובן הזה, המעבר הרשמי לאירו היום הוא פחות אובדן ריבונות ויותר הכרה רשמית במצב שקיים בפועל מאז סוף שנות ה-90.