אנחנו יצרני תוכן ומידע בלי לשים לב בכלל. כל פעולה, בחירה ומעשה שלנו ושל בני משפחתנו מתועדים. כשאנחנו ישנים הטלפון אוסף מידע על שעות הערות שלנו ומספר הפעמים שקמנו בלילה, כל בדיקת דם, תרופה או סירוב להליך רפואי מייצרים שורת מידע שמועברת מקופת החולים למדינה ואז לחברת התרופות. או, ישירות לחברת התרופות, אנחנו לא יודעים, החלק הזה מושחר.

נכנסו לפייסבוק ולחצנו על מודעה לברכה מהרב? עשינו לייק בטוויטר לתיאורית הקונספירציה האחרונה או לצייצן שהעלה תמונה שלו בתחתונים? העלנו תמונה מהקפה ששתינו בבוקר כדי שאנשים יחשבו שיש לנו חיים? שיתפנו בווטסאפ עוד אאודי שחונה על חניה כפולה כדי להראות כמה הישראלים מניאקים? בום, עשרות שורות דאטה אוחסנו, עובדו והועברו לחבורת פרסומאים.

ומה עם הכסף שלנו? שוכב בעו״ש בלי לצבור ריבית. והעבודה שלנו? בין אם אנחנו שכירים או עצמאים היא מועברת בשוטף פלוס שהוא למעשה הלוואה שאנחנו נותנים למעסיק או ללקוח, רק שהריבית שאנחנו נותנים לו נמוכה משמעותית אם בכלל קיימת, יחסית למה שהיה גובה ממנו הבנק כדי לשלם לנו במזומן.

העובדה שאנחנו לא מקבלים ריבית על הפלוס ששווה לריבית הנגבית על המינוס היא מחדל של הממשלה, שלא מעודדת תחרות בין הבנקים, לא מקדמת כניסת בנקים בינלאומיים למדינה ולא מכריחה את הבנקים הנוכחיים לשלם עבור השימוש שהם עושים בכסף שלנו. אין אצלנו פוליטיקאים אמיצים. לכל פוליטיקאי מפלגה עם חובות שיושבים בחשבון בנק כלשהו. הוא לא רוצה לעצבן את מי שיכול לסגור לה את הברז, האזרחים ממילא כבשים צייתניות ונוחות יותר.

• רשות התחרות בודקת את הבנקים; לאן זה יכול להוביל?
• כמה ריבית משלמים הבנקים על 232 מיליארד שקל של כספי ציבור בעו"ש?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

העובדה ששיטת השוטף פלוס היא מכת מדינה גם היא באחריות הממשלה, שמתירה לה עצמה להלין שכר ותשלומים לאזרחים, למרות שאת החובות שלנו אליה היא גובה במזומן ומייד. כמה כסף מאבד המשק כל שנה בגלל חובות אבודים? בגלל שאנשים וגופים שהתייאשו מלרדוף אחרי הכסף או נתנו מוצרים ושירותים בשביל צ׳קים דחויים וביום התשלום גילו שהחברה נסגרה? בכמה יירד יוקר המחייה אם נקבל את שכרנו כעובדים וספקים בסופו של כל שבוע? הרי כדי שספק יפצה את עצמו על השוטף פלוס שמשולם לו הוא צריך לגבות מחיר גבוה יותר ממה שהיה גובה עבור מזומן. שוב, בשביל שינוי כזה צריך פוליטיקאים אמיצים שיעמדו מול טייקונים וחונטות שגובים מאתנו במזומן על מוצרי מזון, אנרגיה ומחייה אבל משלמים לספקים בשוטף שכח מזה.

החוזה הכתוב והבלתי כתוב בינינו לבין המדינה הוא שאנחנו משלמים מסים ועומדים בחוק והמדינה מספקת לנו ביטחון, בריאות, מונעת פגיעה בגופנו ובנפשנו ומאפשרת תנאי מחייה סבירים. החוזה הזה הופר מזמן והוא ממשיך להיות מופר וההפרות מחמירות. האוויר המים והים מטונפים, נכסים ציבוריים נמכרים עבור נזיד עדשים, המידע הרפואי שלנו שמיש לכל דורש תחת תנאים שאיננו יודעים ובכסף שאיננו רואים, ההיסטוריה המתועדת שלנו נמצאת תחת חסיון לעשרות שנים כדי לשמור על קבוצות הכוח ולהסתיר כיצד הן ניצלו את הורינו וסבינו, החלטות נלקחות עבורנו בצורה בלתי שקופה ומתועדת ובלי שיש לנו יכולת לבחון את המידע והדיונים שהובילו להן, בתי המשפט שלנו משרתים את מי שיש לו כסף לעורכי דין שמומחים בלמסמס את הזמן והחקיקה שלנו מפגרת אחרי השינויים הטכנולוגים וגם אם יש חקיקה, האכיפה דלה.

מה יקרה אם נגבה עמלת שורה מכל גוף שמקבל מאתנו מידע? אם הבנק יכול לקחת מאתנו כסף בדמות עמלת שורה, כאילו יושב סופר סתם מאחורי הקיר וכותב שורה שורה בקפדנות ומקבל על זה כסף, למה לא מגיע לנו לקבל עמלת שורה על כל פריט מידע שאנו מייצרים ומועבר לבעלי עניין מסחריים ואחרים? הרי המידע הרפואי שלנו מוביל לייצור תרופות שנמכרות במליארדים ומרפד את כיסי החברות בסודות מסחריים לעשרות שנים, הכסף שלנו בבנק מוכפל ומשולש וירטואלית והופך להלואה בריבית שתי ספרות לחברינו במקרה הטוב, או נמחק בתספורת שהבנק עשה לחבר קרוב בעסקה מפוקפקת במדינת עולם שלישי, או משמש לרכישת חברת תקשורת ישראלית שמפמפמת להמונים בין הפסקת פרסומות לכתבה בתשלום אינטרסים של בעלי הון, או מוברח לדובאי. התמונות שאנחנו מעלים הן חומר גלם ל״אינטילגנציה״ מלאכותית שמייצרת תמונות וסרטים, הזעם שאנחנו שופכים ברשתות עוזר להן למכור לנו מוצרים חיוניים יותר או פחות (שונא את ביבי? אולי תרצה גם קוצץ שערות באף / מכשיר להסרת שומות).

• טורקיה רוכשת 20 מטוסי טייפון מאנגליה בעסקה של 10.7 מיליארד דולר
• המשיך להונות אנשים תוך כדי משפט על הונאה - אמיר ברמלי גנב משקיעים בעוד 18.5 מיליון שקל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביטוח לאומי: מאות אלפי זכאים יקבלו עד 1,200 ש"ח בחשבון

הנה הסיבה העיקרית למה המחוקקים לא ידאגו שנקבל עמלות שורה על המידע שאנחנו מייצרים – כי קוראים לזה שכר אוניברסלי. שכר שאדם מקבל בלי עבודה. ולמה הפוליטיקאים שלנו בחיים לא יתנו לנו לקבל משהו בלי לעבוד? קודם כל כי הם יקראו לזה שמאלנות וסוציאליזם וכרגע אלה מילות גנאי בשיח הישראלי. שנית, כי שכר אוניברסלי יעשה שמות במדינה.

תארו לעצמכם מצב בו אדם בזוגיות מחורבנת, אולי אפילו אלימה ידע שאם הוא מפרק את החבילה הוא לא נזרק לרחוב, שהוא עדיין יכול לשים אוכל על השולחן. כי הוא מקבל כסף על המידע שהוא מייצר. תארו לעצמכם מצב בו אנשים לא עושים ילדים כדי לקבל עוד גמלה מהמדינה, מצב בו אנשים לא מתחתנים כי זו הדרך היחידה שלהם לצאת מהבית, מצב בו אנשים לא נאחזים בעבודה רומסת ומעסיקים מתעללים, מצב בו הם לא מסכימים לשכר שאינו שכר מחייה? מצב בו כל בן שמונה-עשרה מקבל אחריות וכסף על המידע שלו ויחד עם החיסכון לכל ילד (תודה כחלון, באמת יציאה מבריקה) אומר להורים ״תודה על הכל, אבל אני כבר לא חייב לעמוד בציפיות שלכם ובמקום ללמוד תכנות כי זה מה אתם חושבים שיביא לי ביטחון ופרנסה אני עובר לחיפה להקים חוות אלפקות״.

מה יעשה שכר אוניברסלי? יקטין את פערי הכוחות בין גברים ונשים, יצמצם את מספר נישואי האין-ברירה, יגדיל את מספר הגירושין בתור התחלה (אח״כ זה יתאזן), יצמצם את הילודה ויקטין את כוחן של מפלגות העוני. הוא ירופף את הקשר בין עבודה לפרנסה, ואנשים יטו פחות להתפשר על מקצוע לא מתאים ומקום עבודה רעיל. הם יהיו פנויים ליזום עסקים חדשים. אף פוליטיקאי לא ירצה שלאזרחים תהיה ברירה, שהם יקבלו כסף כדי להרים לרגע את הראש מהמטחנה הבלתי נגמרת של דאגת הפרנסה כדי לשאול מי הם, מה הם באמת רוצים, האם המסלול בו הם הולכים הוא שלהם או שהם קיבלו אותו בירושה מדורות קודמים שההישרדות הייתה בראש מעיניהם והכל הוקרב למענה.

חסידי הדאטה יגידו שהמידע שנאסף חיוני לחברה בכללותה. שמחקרים רפואיים חייבים להעשות על האוכלוסייה, שאם יהיו אזרחים שיחליטו לא למסור או למכור את המידע שלהם המדינה תאבד את היכולת לנטר את האזרחים ולזהות מגמות שמובילות להחלטות. הם יגידו שהאזרחים לא יודעים מה טוב בשבילם ולא יכולים לקבל החלטות כאלה עבור עצמם ולבסוף ישלפו את קלף הסולידריות ויטענו בלהט שפרטים בחברה בריאה ערבים זה לזה. אבל כשאומרים לנו שאנחנו צריכים להתנהג בסולידריות הכוונה היא שרוצים שנתנהג כמו שאתם רוצים. לא יותר, לא פחות. הדרישה לסולידריות היא בדר״כ דרישה לצייתנות.

במקום להגדיל את מס החברות כדי להקטין את אי השוויון, אקט שכמו תמיד יעביר את הכסף למדינה שתשתמש בו לג׳ובים וצרכים פוליטיים שרואים את הטווח הקצר והפופוליזם בלבד, אפשר לחייב את כל מי שמשתמש במידע בעמלת שורה שתגיע לאזרח ישירות. הרי בין כה וכה החברות יגלגלו את העלאת מס החברות לצרכנים. כמובן שבהעברת הבעלות על המידע מהמדינה לאזרחים יש סכנה, והיא שמי שיש לו כסף יבחר לחיות באנונימיות ומי שאין לו ימכור את המידע שלו לכל דורש ואז יתומרץ לייצר מידע חדש באופן שיהפוך את המחקרים לחסרי תועלת. אבל, אנחנו כבר חיים בעולם הזה.

ראוי שנעבור ממודל בו המדינה רואה אותנו כצרכנים שמטרידים אותה מדי פעם בבקשות להגינות, שוויון וכבוד למודל בו יש לנו בעלות ואחריות על המידע שאנחנו מייצרים.

לקורא מארק צוקרברג אני רוצה להגיד, אל תחכה. תן מיוזמתך עמלת שורה למשתמשים. זה ימרק לך את התדמית, יגדיל את הטראפיק ואם לא תעשה את זה, אפל יעשו את זה קודם וטוב יותר.