ע"מ 11684/12

פולק יהודה נחום נ' פקיד שומה גוש דן

בית המשפט המחוזי תל אביב פסק כי הפקדות שנעשו בחשבון הבנק של המערער בסכומים של 4.5-2.5 מיליון ש"ח לשנה, אינן הכנסותיו של המערער. בית המשפט קיבל את הטענה כי הוא נידב את חשבונו לצורך ניהול חשבון צדקה. נפסק כי הכספים שהופקדו בחשבונו של המערער לא הגיעו באמת לידיו והוא לא היה בעליהם אלא חשבונו שימש מעין פלטפורמה להעברות הכספים שנעשו על ידי אחרים. לא די בכך כדי לחייב את המערער בתשלום מס על אותם כספים, הן משום שלא ניתן לייחס אותם למערער והן משום שלא ניתן להגדירם כ"הכנסה" החייבת במס לפי סעיף 2(1) לפקודה.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

בחשבון הבנק של המערער, שכיר שמשכורתו השנתית בשנים הנדונות בערעור זה, 2010-2007, נעה בין 30-000 ש"ח ל-58,000 ש"ח, נמצאו הפקדות כספיות בסכומים מצטברים שבין 2.5 מיליון ש"ח ל-4.5 מיליון ש"ח לשנה. המשיב טען כי ההפקדות הללו הן הכנסות מעסק החייבות במס לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), והוציא למערער שומה בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודה, שבמסגרתה הוספו סכומי ההפקדות להכנסתו החייבת של המערער. המערער טען כי ההפקדות הללו לא נעשו על ידו והוא לא נהנה מהן. לדבריו, הוא "נידב" את חשבונו לאדם אחר לצורך ניהול חשבון צדקה, באופן שלמעט הכנסתו ממשכורתו שהופקדה באותו חשבון ולמעט הוצאות פרטיות ומשפחתיות מצומצמות שנמשכו על ידו מהחשבון, כל ההפקדות בחשבון הן תרומות שהושגו על ידי אותו אדם ואנשיו וכל המשיכות ממנו נעשו על ידי אותו אדם ועל ידי אנשיו לצורך העברת הכספים לנזקקים. השגתו והסבריו של המערער נדחו על ידי המשיב, ומכאן הערעור דנן.

דיון

שתי שאלות מרכזיות מתעוררות בענייננו: הראשונה – מיהו מקור ההכנסה, המערער או אחר; והשנייה – מהו מקור ההכנסה והאם זהו מקור החייב במס לפי הפקודה?

בענייננו לא הוכח שמקור ההפקדות הוא המערער וכן לא הוכח שניתן להגדיר אותן כ"עסק או משלח יד" לפי סעיף 2(1) או לפי מקור אחר בסעיף 2 לפקודה. על פי הראיות שהוצגו, אין זה סביר לקבוע שהמערער הוא מקורן של ההפקדות. המערער נשוי ואב לשמונה ילדים, כולם בוגרים. שישה מילדיו עדיין מתגוררים עמו, שניים מהם נכים. אשתו עקרת בית. העסק של המערער כעצמאי (מכולת) נסגר עוד בשנת 2003. מלבד השתכרותו של המערער כשכיר, ומלבד החשד שהועלה כלפיו בנוגע להפקדות בחשבונו, לא נמצא שהוא עסק בעיסוק אחר. אם אכן היה למערער "עסק" כלשהו ולא חפץ לגלותו ואת הכספים המופקים ממנו למשיב, הרי היה דואג להסוות אותם כספים בדרך זו או אחרת. הפקדת הכספים בחשבון הבנק שלו, הגלוי והחשוף לעיניו של המשיב, בוודאי שאינה מתיישבת עם הכוונה להסתירם ממנו. גם השימוש שנעשה באותם כספים אינו מתיישב עם הגרסה שלפיה המערער הוא בעליהם. הצהרות ההון שנתן המערער נבדקו על ידי המשיב "ולא נמצאו רכישות של נכסים על שמו או על שם בת זוגו". כל המשיכות הפרטיות של המערער מהחשבון מסתכמות בכ-9,000 ש"ח לחודש בלבד. הדעת נותנת, שאם הכספים שהופקדו בחשבונו של המערער (בסכומים של 4.5-2.5 מיליון ש"ח לשנה כאמור) שייכים לו באמת, בוודאי היה משתמש בהם או בחלקם הגדול לצרכיו, ורוכש באמצעותם רכוש, ולא היה מסתפק במשיכות של 60-50 אלף ש"ח לשנה בלבד (בהתחשב בכך שהוא משך גם את משכורתו השנתית).

משום כך ניתן לקבוע, במידה רבה של סבירות, שהכספים שהופקדו בחשבונו של המערער לא הגיעו באמת לידיו והוא לא היה בעליהם, אלא חשבונו שימש מעין פלטפורמה להעברות הכספים שנעשו על ידי אחרים. לא די בכך כדי לחייב את המערער בתשלום מס על אותם כספים, הן משום שלא ניתן לייחס אותם למערער והן משום שלא ניתן להגדירם כ"הכנסה" החייבת במס לפי סעיף 2(1) לפקודה, כסיווגו של המשיב, שהרי לא הוכח "עסק או משלח יד" כלשהו של המערער שממנו הופקה אותה הכנסה, וכן לא הוכח שניתן להגדירם כהכנסה החייבת במס לפי מקור אחד מהמקורות המנויים בסעיפים 2 ו-3 לפקודה.

• חשבים משיקה מוצר חדש : הסורק - שירות התראות משפטיות
• חשבים מציגה מהפיכה טכנולוגית בעולם דיני העבודה והשכר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בענייננו לא הוכח שהכספים שהופקדו בחשבון המערער ניתנו כתמורה עבור סחורה, שירות או זכות כלשהי של המערער, וכן לא הוכח שמקורם הוא בשימוש באמצעי ייצור כלשהו של המערער.

עם זאת, בהתחשב בכך שהכנסתו ממשכורת הסתכמה בכ-58-30 אלף לשנה, הרי ההפרש בין הסכומים השנתיים שנמשכו ובין סכומי המשכורת השנתיים נמשך למעשה מאותן הפקדות, והפרש זה הוא התמורה שקיבל המערער עבור העמדת חשבונו לשירותם של אחרים לצורך ניהול חשבון צדקה. כיוון שהדבר נעשה מדי חודש בחודשו ובמשך שנים מספר, הרי הכנסה זו חייבת במס לפי סעיף 2(1). לפיכך להכנסתו המוצהרת של המערער ממשכורת תתווסף הכנסה החייבת במס בשיעור ההפרש שבין 108,000 ש"ח לכל שנה לבין סך הכנסתו ממשכורת באותה שנה.

תוצאה

הערעור התקבל ברובו. לא נעשה צו להוצאות. 

בבית המשפט: המחוזי תל אביב

לפני: כב' השופט י' אטדגי

ניתן ביום: 17.9.2015

<center>>

• קריית טבעון - למה אנבידיה בחרה בה ו-10 עובדות על האזור
• מדריך מקיף על טופס 17 - כל מה שצריך לדעת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• משרד התקשורת ביטל את עמלות הוראת הקבע בחברות התקשורת