כספים שהופקדו בחשבון בנק לטובת צד ג' אינם מהווים הכנסה בידי בעל החשבון

מאת עו"ד רו"ח (כלכלן) ארז בוקאי

ע"מ 11684/12
פולק יהודה נחום נ' פקיד שומה גוש דן
חשבים |
נושאים בכתבה חשבים

ע"מ 11684/12

פולק יהודה נחום נ' פקיד שומה גוש דן

 

בית המשפט המחוזי תל אביב פסק כי הפקדות שנעשו בחשבון הבנק של המערער בסכומים של 4.5-2.5 מיליון ש"ח לשנה, אינן הכנסותיו של המערער. בית המשפט קיבל את הטענה כי הוא נידב את חשבונו לצורך ניהול חשבון צדקה. נפסק כי הכספים שהופקדו בחשבונו של המערער לא הגיעו באמת לידיו והוא לא היה בעליהם אלא חשבונו שימש מעין פלטפורמה להעברות הכספים שנעשו על ידי אחרים. לא די בכך כדי לחייב את המערער בתשלום מס על אותם כספים, הן משום שלא ניתן לייחס אותם למערער והן משום שלא ניתן להגדירם כ"הכנסה" החייבת במס לפי סעיף 2(1) לפקודה.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

בחשבון הבנק של המערער, שכיר שמשכורתו השנתית בשנים הנדונות בערעור זה, 2010-2007, נעה בין 30-000 ש"ח ל-58,000 ש"ח, נמצאו הפקדות כספיות בסכומים מצטברים שבין 2.5 מיליון ש"ח ל-4.5 מיליון ש"ח לשנה. המשיב טען כי ההפקדות הללו הן הכנסות מעסק החייבות במס לפי סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), והוציא למערער שומה בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודה, שבמסגרתה הוספו סכומי ההפקדות להכנסתו החייבת של המערער. המערער טען כי ההפקדות הללו לא נעשו על ידו והוא לא נהנה מהן. לדבריו, הוא "נידב" את חשבונו לאדם אחר לצורך ניהול חשבון צדקה, באופן שלמעט הכנסתו ממשכורתו שהופקדה באותו חשבון ולמעט הוצאות פרטיות ומשפחתיות מצומצמות שנמשכו על ידו מהחשבון, כל ההפקדות בחשבון הן תרומות שהושגו על ידי אותו אדם ואנשיו וכל המשיכות ממנו נעשו על ידי אותו אדם ועל ידי אנשיו לצורך העברת הכספים לנזקקים. השגתו והסבריו של המערער נדחו על ידי המשיב, ומכאן הערעור דנן.

דיון

שתי שאלות מרכזיות מתעוררות בענייננו: הראשונה – מיהו מקור ההכנסה, המערער או אחר; והשנייה – מהו מקור ההכנסה והאם זהו מקור החייב במס לפי הפקודה?

בענייננו לא הוכח שמקור ההפקדות הוא המערער וכן לא הוכח שניתן להגדיר אותן כ"עסק או משלח יד" לפי סעיף 2(1) או לפי מקור אחר בסעיף 2 לפקודה. על פי הראיות שהוצגו, אין זה סביר לקבוע שהמערער הוא מקורן של ההפקדות. המערער נשוי ואב לשמונה ילדים, כולם בוגרים. שישה מילדיו עדיין מתגוררים עמו, שניים מהם נכים. אשתו עקרת בית. העסק של המערער כעצמאי (מכולת) נסגר עוד בשנת 2003. מלבד השתכרותו של המערער כשכיר, ומלבד החשד שהועלה כלפיו בנוגע להפקדות בחשבונו, לא נמצא שהוא עסק בעיסוק אחר. אם אכן היה למערער "עסק" כלשהו ולא חפץ לגלותו ואת הכספים המופקים ממנו למשיב, הרי היה דואג להסוות אותם כספים בדרך זו או אחרת. הפקדת הכספים בחשבון הבנק שלו, הגלוי והחשוף לעיניו של המשיב, בוודאי שאינה מתיישבת עם הכוונה להסתירם ממנו. גם השימוש שנעשה באותם כספים אינו מתיישב עם הגרסה שלפיה המערער הוא בעליהם. הצהרות ההון שנתן המערער נבדקו על ידי המשיב "ולא נמצאו רכישות של נכסים על שמו או על שם בת זוגו". כל המשיכות הפרטיות של המערער מהחשבון מסתכמות בכ-9,000 ש"ח לחודש בלבד. הדעת נותנת, שאם הכספים שהופקדו בחשבונו של המערער (בסכומים של 4.5-2.5 מיליון ש"ח לשנה כאמור) שייכים לו באמת, בוודאי היה משתמש בהם או בחלקם הגדול לצרכיו, ורוכש באמצעותם רכוש, ולא היה מסתפק במשיכות של 60-50 אלף ש"ח לשנה בלבד (בהתחשב בכך שהוא משך גם את משכורתו השנתית).

משום כך ניתן לקבוע, במידה רבה של סבירות, שהכספים שהופקדו בחשבונו של המערער לא הגיעו באמת לידיו והוא לא היה בעליהם, אלא חשבונו שימש מעין פלטפורמה להעברות הכספים שנעשו על ידי אחרים. לא די בכך כדי לחייב את המערער בתשלום מס על אותם כספים, הן משום שלא ניתן לייחס אותם למערער והן משום שלא ניתן להגדירם כ"הכנסה" החייבת במס לפי סעיף 2(1) לפקודה, כסיווגו של המשיב, שהרי לא הוכח "עסק או משלח יד" כלשהו של המערער שממנו הופקה אותה הכנסה, וכן לא הוכח שניתן להגדירם כהכנסה החייבת במס לפי מקור אחד מהמקורות המנויים בסעיפים 2 ו-3 לפקודה.

בענייננו לא הוכח שהכספים שהופקדו בחשבון המערער ניתנו כתמורה עבור סחורה, שירות או זכות כלשהי של המערער, וכן לא הוכח שמקורם הוא בשימוש באמצעי ייצור כלשהו של המערער.

עם זאת, בהתחשב בכך שהכנסתו ממשכורת הסתכמה בכ-58-30 אלף לשנה, הרי ההפרש בין הסכומים השנתיים שנמשכו ובין סכומי המשכורת השנתיים נמשך למעשה מאותן הפקדות, והפרש זה הוא התמורה שקיבל המערער עבור העמדת חשבונו לשירותם של אחרים לצורך ניהול חשבון צדקה. כיוון שהדבר נעשה מדי חודש בחודשו ובמשך שנים מספר, הרי הכנסה זו חייבת במס לפי סעיף 2(1). לפיכך להכנסתו המוצהרת של המערער ממשכורת תתווסף הכנסה החייבת במס בשיעור ההפרש שבין 108,000 ש"ח לכל שנה לבין סך הכנסתו ממשכורת באותה שנה.

תוצאה

הערעור התקבל ברובו. לא נעשה צו להוצאות. 

 

בבית המשפט: המחוזי תל אביב

לפני: כב' השופט י' אטדגי

ניתן ביום: 17.9.2015

 

 

<center>>

קיראו עוד ב"בארץ"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיותמערכת IRON BEAM 450 של רפאל. קרדיט: רשתות חברתיות

רפאל מציגה את "מגן אור" מערכת הלייזר החדשה

רפאל מציגה בתערוכת DSEI 2025 וחושפת את מערכת הלייזר החדשה "מגן אור", עם מכוון עוצמתי יותר, טווח מוגדל ותגובה מהירה; המטרה: יירוט מהיר, זול ומדויק, במהירות האור

רן קידר |
נושאים בכתבה רפאל

חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות מציגה בתערוכת DSEI 2025 בלונדון את הדור החדש של מערכת "מגן אור" (IRON BEAM 450), מערכת לייזר מבצעית שמיועדת ליירוט מהיר של איומים אוויריים קצרי טווח. מדובר בתצורה משודרגת, עם מכוון חדש המאפשר לטפל באיומים בטווחים גדולים יותר, עם דיוק גבוה יותר ויכולת תגובה מהירה בהרבה לעומת הדגם הקודם. 

המערכת החדשה מתוכננת לנטרל איומים במהירות האור, בעלות שולית נמוכה מאוד לכל יירוט, יתרון משמעותי ביחס למערכות טילים קיימות, שבהן כל יירוט עשוי לעלות עשרות אלפי דולרים. היא מיועדת להגן על שטחים נרחבים, פועלת ברצף ויכולה לתת מענה גם לתרחישים מורכבים שבהם נדרש יירוט רב־שכבתי ומתואם. 

לדברי מנכ"ל רפאל, יואב תורג'מן, מדובר בפריצת דרך טכנולוגית שמסמנת שינוי תפיסתי בתחום ההגנה האווירית: "הצגת המכוון החדש IRON BEAM 450 בתערוכת DSEI ממחישה כיצד פריצות דרך בטכנולוגיית לייזר רב עוצמה משנה את כללי המשחק בתחום ההגנה האווירית ומאפשרות יירוטים יעילים מאוד ובעלות נמוכה. לצד מערכות ההגנה האווירית שלנו, מערכת "מעיל רוח, מערכת ההגנה האקטיבית המבצעית הראשונה והיחידה בעולם לרק״ם. המערכת מותקנת על טנקים ורכבים משוריינים במספר צבאות, מגנה על הצוותים והפלטפורמות מפני איומים נ״ט ומבססת את ההגנה האקטיבית כסטנדרט מרכזי בכוחות מתמרנים. בנוסף, עם פתרונות הנ״ט, מערכות נגד כטב״מים והמערכות הימיות, רפאל מספקת פתרונות משולבים העונים על צרכי ההווה ומתכוננים לאתגרים של המחר”.

בין המערכות המשלימות שמציגה רפאל בתערוכה: כיפת ברזל לטווחים קצרים, "קלע דוד" לטילים בטווחים ארוכים, ומערכות ספיידר לטווחים בינוניים. לצד מערכות שליטה ובקרה כמו MIC4AD ו-SKY SPOTTER, וכן DRONE DOME ו־LITE BEAM שנועדו להתמודדות עם רחפנים וחימושים משוטטים.

במימד הימי מציגה החברה את הגרסאות המותאמות של מערכות היירוט: C-DOME, שהיא הגרסה הימית של כיפת ברזל, וכן Naval Iron Beam ו-TORBUSTER. כל אלו מבוססים על ארכיטקטורה פתוחה שמאפשרת שילוב בציים קיימים, גם בשגרה וגם בלחימה. IRON BEAM צפויה להשלים את ההגנה הרב־שכבתית של ישראל, תוך צמצום משמעותי של עלויות והתאמה לאיומים משתנים, בין אם מדובר בירי רקטות, ברחפנים או במטחים מרובי ראשי קרב. המערכת טרם נכנסה לשימוש מבצעי, אך עם ההתקדמות הטכנולוגית הנוכחית, נראה שהיא בדרך להפוך לחלק בלתי נפרד מהגנת העורף והחזית גם יחד.

ריבית
צילום: ISTOCK

בנק ישראל: פחות מעשירית מהכסף השוכב בעו"ש מקבל ריבית

הממוצעים שפרסם בנק ישראל משקפים פערים חדים בין הריביות שהציבור מקבל לבין אלה שהוא משלם: 1.1% על עו"ש בזכות מול 12.1% על חובה, פערים גדולים בין הריבית על הפיקדונות והריבית על ההלוואות, ובנוסף גם פערים של עשרות אחוזים בריביות אשראי בין גופים שונים

רן קידר |
נושאים בכתבה בנק ישראל ריבית

הצרכן הישראלי מחכה בכליון עיניים להורדת הריבית, שלא ירדה מינואר 2024, ובנתיים, עד ההודעה הבאה של הנגיד, בנק ישראל פירסם את נתוני הריביות במשק, שמראים בבירור כיצד רוב הציבור מאבד את כספו לאור שיעורי הריבית הגבוהים. 

נתחיל בעובר ושב, שבו סך יתרת משקי הבית היא 232 מיליארד שקל. מתוך הסכום הזה 8.4% בלבד נושא ריבית, וגם זו נמוכה, היות והממוצע עומד על 1.1% בלבד. אם נשווה את הריבית לעובר ושב בחובה, נראה תמונה הפוכה עם ריבית ממוצעת של 12.1%. זהו הפרש של יותר מפי 10. מבחינת הריבית שתקבלו על יתרת עו"ש, בנק מסד מוביל עם 3.2%, לאומי ויהב עם 2% ואילו בבנק הפועלים יתנו לכם 0.2% בלבד על יתרת העו"ש. אם נסתכל על הריבית על עו"ש בחובה, לקוחות בנק לאומי ישלמו את שיעור הריבית הגבוה ביותר, 13.6%, ואחריהם גם לקוחות של בנק הפועלים ישלמו שיעור גבוה של 12.9%, דיסקונט עם 11.3% ומזרחי עם 10.1%. הבנק הזול ביותר בתחום הוא יהב, עם 9.10% בלבד.


ריביות ממוצעות על עו"ש בחובה

הריבית גבוהה, אבל לא בפיקדונות 

מבט על נתוני הריבית בהלוואות מראה פער עצום בין הממוצעים, היות והלוואה חוץ בנקאית אצל כאל תגבה מכם ריבית ממוצעת של כ-11.3%, בעוד שאם תעשו זאת בבנק הדיגיטלי, וואן זירו, תיגבה מכם את הריבית הממוצעת הנמוכה ביותר, 6.9%, אך היקף ההלוואות שלו נמוך במיוחד. בבנקים הקטנים יותר תקבלו הלוואות בתנאים טובים ביותר, כשבנק מסד ויהב עם כ-7.9% ו-8.1%, בהתאמה. מבין הבנקים הגדולים, ממוצע ההלוואות של דיסקונט הוא הנמוך ביותר, עם 8.4% ואילו מזרחי עם הממוצע הגבוה ביותר, כ-9.5%, כך שגם בקרב הבנקים הגדולים ישנו הפרש לא קטן בכלל. מבחינת הלוואות אצל גופים חוץ בנקאיים, אצל מקס וישראכרט ההלוואה תהיה בריבית גבוהה של 10% וכ-10.7%, בהתאמה. במילים אחרות, הפערים מראים כי לקוח עלול לשלם פי 2 ריבית, בהתאם לבחירתו בגוף הפיננסי. ממוצע הריבית על ההלוואות עומד על כ-9.2%. סך ההלוואות שניתנו באוגוסט הוא 4.97 מיליארד שקל. 

ריביות על ההלוואות למשקי הבית בישראל

אם נסתכל על פיזור הריביות להלוואות נראה נתון בולט נוסף, שמראה פערים גדולים בין לקוחות אותו הגוף. בכאל, למשל, הריבית הממוצעת היא 11.3%, אך לקוחות מסוימים חווים ריביות של עד 16.7%. במרכנתיל, הטווח נע בין 6.4% ל־15.5%, ובהפועלים מ־6.6% ועד 14.7%. וכך, במקרים פרטניים שבהם הלקוחות הם בעלי פרופיל סיכון גבוה הריבית תהיה גבוהה דרמטית מלקוחות "טובים". 

סך הפיקדונות של משקי הבית עמד על כ-39.6 מיליארד ש"ח, והחריג הוא הבנק הדיגיטלי One Zero, שמציע ריבית קבועה של 5% בפיקדון לשנה, בעוד שהממוצע על הריבית הקבועה בפקדונות לשנה עומד על 4.2% והבנקים הגדולים ברובם נותנים תשואות נמוכות יותר, כשלאומי הוא היחיד מהבנקים הגדולים שנמצא מעל הממוצע, עם ריבית קבועה של כ-4.3%. את הריבית הקבועה הנמוכה ביותר מבין הבנקים הגדולים תקבלו בבנק הפועלים, עם 4.08% בלבד, ואילו בבנקים הקטנים המצב אף פחות טוב, כשבבנק מסד תקבלו 3.69% בלבד. וכך, גם כשמדובר בפיקדון שנתי, אנחנו רואים שרובה המוחלט של המערכת נותנת שיעור נמוך יותר מריבית הבסיס של בנק ישראל.