רוצים לשמוע את הסיפורים המטורפים של שימי ריגר?
"לפני שלוש עשרה שנה אני יושב באולם בהרצליה ופתאום מקבל טלפון ממישהי שמדברת אלי באנגלית. היא אומרת לי, שימי, מייקל ג'ורדן על הקו. הוא רוצה לדבר איתך. אמרתי לעצמי זה לא יכול להיות. פשוט לא יכול להיות" – שימי ריגר קוראים לי יוסי כהן, אני חי ונושם ספורט מגיל 6 וכותב עליו מגיל 12. תחילה במקומונים בראשון לציון ולאחר מכן גם שותף להקמת אתר הספורט של וואלה, בתקופה שעוד לא היו פה בכלל אתרים שחושבים לעשות משהו שקשור לספורט. עד היום אני כותב מדי פעם לוואלה ספורט, בעיקר על פוטבול (זו פשוט הדרך היחידה לקבל כניסה למשחקים ביציע העיתונאים, מודה). אני חולה על ספורט אמריקני ומעריץ של שימי ריגר מילדות. את שימי לא ממש צריך להציג, וכל מי שמחובר לספורט צריך לדעת מי הוא. אם לא, פשוט תעברו הלאה.
אני מכיר את שימי מאז שאני ילד, אבל אפשר לומר שבעשר השנים האחרונות נעשינו חברים טובים. במשך זמן היכרותנו הוא סיפר לי אינספור סיפורים מעניינים ומרתקים מההיסטוריה הפרטית שלו שמתחילה במנהטן בשנות השישים. מכיוון שאני מת על כדורסל אמריקני, הוא גם סיפר לי המון דברים שקשורים לכוכבי ענק כמו מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס, קובי בראיינט, מג'יק ג'ונסון וועל מאמנים כמו יובי בראון וג'ון קליפרי.
כשמדברים על כדורסל ישראלי אמיתי, שעבורי תקופת הזוהר שלו הסתיימה במעבר בין שנות ה-70' ל-80' (עם מיקי-מוטי, אביגדור מוסקוביץ', פיני חוזז, חיים זלוטיקמן, בועז ינאי והדרבים ההיסטוריים באוסישקין ויד אליהו), הוא בכלל מפליא בסיפורים שאף אחד לא שמע עליהם עד היום. וכן דון שמעון מזרחי, יש לנו המון סיפורים עליך ויש מצב שנסתכן בתביעה.
לפני כמה זמן נפל לי פתאום האסימון (אני עתיק מה לעשות. בילדות שלי עדיין השתמשו באסימונים), ואמרתי, תגיד שימי, הוצאת פעם ספר שמספר את כל הסיפורים האלה? אמר לי לא. באותו רגע החלטתי שאני מתאבד על הדבר הזה. לא משנה מה יקרה, אנחנו הולכים להוציא את סיפור החיים שלו ואת כל הסיפורים הנפלאים של המשוגע הזה, שחווה בימי חייו יותר ממה שמאות אנשים אחרים חוו בחיים שלהם יחד. הוא יספר, אני אכתוב את הספר.
החלטנו שאנחנו עושים הכל לבד: יושבים, מספרים, כותבים, מעצבים, מדפיסים ושולחים. הספר לא מתוכנן לצאת לחנויות, ואלף העותקים שנדפיס מתוכננים ללכת לקהל התומכים בפרויקט. השינוי שעובר על העולם בשנים האחרונות הוא פשוט מדהים. לא סתם סיפרתי לכם שהקמנו את אתר וואלה ספורט בשנת 1999 - פשוט לא היה כלום. היום אנחנו מופגזים באתרים, בלוגים, פורומים, טוקבקיסטים אינסופיים ומבול של מידע שפשוט כבר עובר לידנו בלי להשאיר חותם. אז כן, דוקא עכשיו בין מבול הטראש הדיגיטלי, החלטנו שמוציאים ספר. כזה כמו פעם, שמספר סיפורים וחוויות אמיתיות שאינן תלויות זמן ומקום, שיכולים לעבור לדורות הבאים. שימי ריגר כבר בן שבעים ואם לא עכשיו, אז מתי?
החלטנו לשתף פעולה עם אתר גיוס ההמונים הדסטארט ולגייס את הכסף מהקהל שצופה ורואה את שימי במשך קרוב לארבעים שנה. בלי העזרה שלכם זה לא יקרה. כל מה שאני מבקש מכם זה להיכנס ללינק הבא: https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=14502, לבחור את התמורה שמתאימה לכם ולהיות שותפים להגשמת החלום הפרטי שלנו. גם עליי (מי שמכיר או קרא אינספור כתבות שלי בוואלה, העיר ו-Bizportal) וגם על שימי הוטחו המון ביקורות במשך השנים. על סגנון הכתיבה והדיבור, הדעות, הפרשנות. למרות כל אלה אני חושב שלמען המטרה הזו כולם יכולים להניח את הגרזנים בצד ולאחד כוחות. ספרות הספורט בארץ חסרה וריקה מדי, ואנחנו מאמינים ש'רק רשת' יהיה ספר נהדר. מה אתם חושבים?

האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
הדיונים הסגורים של הוועדה המוניטרית מה-19-20 לאוגוסט חושפים: כל ששת החברים תמכו בהשארת הריבית על 4.5% - בשוק הכלכלנים חלוקים כשרבים ואפילו הרוב סברו שהגיע הזמן להפחתה - אז איך ייתכן שבתוך בנק ישראל כולם חושבים אותו דבר?
בנק ישראל החליט לאחרונה להותיר את הריבית על כנה ברמה של 4.5% כשכל ששת חברי הועדה המוניטרית, כמו שמגלים הפרוטקולים, תמכו בהחלטה פה אחד. הדיונים של הועדה נערכו יום לפני ההחלטה וביום ההחלטה עצמו, גם בפורום רחב וגם בפורום מצומצם כשלחברים מוצגים כל נתוני
המאקרו הרלוונטים כדי לאפשר להם לקבל החלטה מושכלת.
אמנם זה היה צפוי שבנק ישראל ישאיר את הריבית ללא שינוי, בבנק ישראל גם היסטורית מעדיפים לחכות (ולחקות) את מה שעושים בבנק הפדרלי האמריקאי והסיכויים אז להורדת ריבית בארה"ב באותו החודש היו נמוכים. אבל מה שכן מפתיע זו תמימות הדעים. זה שאפילו חבר אחד לא הביע התנגדות. התנגדות לכאן ולכאן, אנחנו רק רואים התיישרות למה שהנגיד מכווין, במה שנראה כמו סוג של דיקטטורה מחשבתית.
הנתונים שהוצגו לוועדה
אי אפשר לטעון שחברי הועדה לא נחשפו לנתונים, מדובר באנשי מקצוע שמעורים היטב בכלכלה המקומית וגם העולמית ובנוסף לזה הם קיבלו סקירה מלאה של המצב לפני שניגשו להצביע. הצבעה שבסופה כאמור הם החליטו "פה אחד" לא להוריד או להעלות ריבית.
הוועדה שהתכנסה ב-19 לאוגוסט דנה בסביבת האינפלציה שהסתכמה בחודש יולי ב־3.1%, קצת מעל לגבול היעד העליון של הבנק. גם הציפיות לאינפלציה לשנה קדימה הם עדיין סביב מרכז היעד, כשלטווחים ארוכים יותר הן יציבות. שהדאיג אולי את חברי הועדה זה בעיקר המתיחות והרחבת הלחימה שהחמירה את המצב הגיאופוליטי, כמו גם אפשרות להרעה מסוימת בתנאי הסחר העולמיים בעקבות מלחמות הסחר של טראמפ.
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- מודיס והדירוג, ריבית בנק ישראל ושאר ירקות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ברבעון השני נרשמה ירידה של 3.5% בתוצר הכולל ו־6.2% בתוצר העסקי. בבנק הדגישו שהמספרים הללו משקפים בראש ובראשונה את השיתוק הכלכלי שקרה במהלך מבצע "עם כלביא". ובאמת אחרי ההכרעה המהירה מול איראן, אפשר היה לראות התאוששות: הצריכה בכרטיסי
אשראי חזרה לעלות, היבוא והיצוא גדלו, וגם סקרי המגמות של הלמ"ס במגזר העסקי הראו עלייה בציפיות להמשך שיפור.