ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה ברוב דעות על הסף ערר בשל איחור במשלוח ההשגה. אף כי ההחלטה בהשגה נשלחה ביום האחרון בפקס, נקבע כי המצאת הטופס באמצעות הפקס לא עמדה בקריטריונים הקבועים בפסיקה להמצאה זו, ומשכך יש לראות את תאריך ההמצאה כשבועיים לאחר מכן לאחר שחלפה יותר משנה מיום הגשת ההשגות על ידי העוררים. עוד ניתן משקל לכך כי בהחלטה בהשגה נכתבה המילה "טיוטא" כאינדיקציה היכולה ללמד את העוררים כי המשיב טרם גיבש את דעתו בנושא, ובכך נפגע עקרון ההסתמכות והוודאות של העוררים. השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים --------------------------------------------------------------------------- במסגרת תביעה לפירוק שיתוף בחלק מהמקרקעין המכונים "הגוש הגדול בתל אביב" מונו מספר מנהלים (שעליהם נמנה מר אליהו מירון ז"ל). במסגרת עבודה זו של המנהלים פסק להם בית המשפט את שכר טרחתם כחלק מן הקרקע עצמה. הבקשה לקבלת הערר על הסף עניינה הליכים פרוצדורליים בגדרי הליכי השומה וההשגה שנערכו לעוררים. ביום 31.12.2010 מכרו העוררים חלק במקרקעין והגישו דיווח במסגרת הצהרה ושומה עצמית ביום 17.2.2011. לאחר כשבועיים כתבה מתמחה ממשרד בא כוח העוררים מכתב בכתב ידה, שבו התבקש המשיב להנפיק שוברים לתשלום בחלוקה שונה ובסכומים שונים מהמפורט בשומה העצמית שהוגשה שבועיים קודם לכן. בתאריך 8.8.2011 הוציא המשיב מסמך המכונה "פירוט נימוקים לקביעת שומת מס שבח לפי מיטב השפיטה". בין היתר נכתב במסמך כי לא נמצאה התאמה של יום ושווי הרכישה בין הנתונים הקיימים אצל המשיב לבין הנתונים שהופיעו בשומות העצמיות. על כן התבקשו העוררים להבהיר את הנושא. בסוף אוגוסט 2011 נערכה פגישה במשרדי המשיב עם העוררים. ביום 5.12.2011 קיבלו העוררים הודעה בדבר תיקון שומת מס שבח לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק"). ביום 1.1.2012 וביום 4.1.2012 הגישו העוררים השגות על השומה. ביום 31.12.2012 נשלחה ההחלטה בהשגה בפקס כאשר כותרת המסמך הייתה: "החלטה בהשגה". עם זאת, בצמוד נרשם "טיוטא". ההחלטה בהשגה נשלחה גם באמצעות הדואר והתקבלה ביום 14.1.2013, קרי שנה מיום הגשת ההשגות. לאור האמור עולות בערר הסוגיות הבאות: האם עמד המשיב במסגרות הזמנים הקבועות בחוק בקשר עם הוצאת השומות, והאם בדין הפעיל המשיב את סמכותו לתיקון שומת העוררים לפי סעיף 85 לחוק. דיון ----- דעת הרוב (החברים צ' פרידמן וא' מונד) --------------------------------------------------------- האם השומות הפכו לסופיות? אין חולק כי העוררים הגישו הצהרות ושומות עצמיות ביום 17.2.2011. אין מחלוקת כי לאחר שבועיים נשלח מכתב על ידי מתמחה ממשרדם של המייצגים, שבו התבקש כי יימחק העיזבון וסכומי המס יחולקו בין יתר הנישומים. לשיטת המשיב יש לראות במכתב שנשלח על ידי המתמחה תיקון השומות העצמיות, ולפיכך מרוץ ההתיישנות מתחיל מחדש עם כתיבתו. נפסק כי אין לקבל את גישת המשיב בדבר משמעות המכתב. תמורת המכירה, שווי הרכישה, תאריכי הרכישה וסכום המס החל נותרו זהים. לעניין המכתב ששלח המשיב באוגוסט 2011 נקבע כי לא ניתן לראות בו שומה, שכן אין בהנמקה פירוט כלשהו של נתוני העסקה, הניכויים המותרים והמס החל. האמירה "יש להגיע למשרדנו על מנת להבהיר את הנקודה" המופיעה במכתב אינה מתיישבת עם עקרון גמירות הדעת הנדרש. לפיכך, מועד התיישנות השומות העצמיות חל ביום 17.8.2012 ובמועד זה לא נשלחו לעוררים שומות מס שבח ונימוקים לצדן, ולכן המשיב לא עמד במסגרת הזמנים העומדת לו לעריכת השומות והשומות הפכו לשומות סופיות. שימוש בסעיף 85 לחוק - נפסק כי המשיב היה רשאי לפתוח את השומות באמצעות שימוש בסעיף 85 לחוק, למרות היות הדבר שנוי במחלוקת. האם עמד המשיב במסגרות הזמנים הקבועות בחוק בקשר עם מתן החלטה בהשגה? כאמור ביום 31.12.2012 שידר המשיב את החלטתו בהשגה ושלח זאת בפקס, כאשר על הכותרת נכתב "החלטה בהשגה" ומתחת נרשם "טיוטא". כך למעשה שלח המשיב ביום האחרון למרוץ ההתיישנות טיוטה בהחלטה בהשגה. לאור האמור, יש להכריע מה טיבה של טיוטת ההחלטה בהשגה ולקבוע את מעמדה המשפטי, לצד ההכרעה בשאלה האם ידע המשיג כי המשיב גמר בדעתו וגיבש החלטה סופית בעניינו. נסיבות שליחת הפקס במקרה הנוכחי אינן עונות על הקריטריונים שהוזכרו בפסיקה לעניין משלוח מסמך סופי בפקס. המשיב לא וידא לאחר שליחת הפקס את קבלתו וכן לא ערך תרשומת בנושא. העוררים ידעו על ההחלטה בהשגה רק ביום 14.1.2014, כלומר לאחר שחלפה יותר משנה מיום הגשת ההשגות על ידי העוררים. גמירות וסופיות הפעלת סמכותו של המשיב נבחנת מנקודת מבטו של הנישום. בדנן לא התקיימה "ידיעה" ודאית אצל העוררים כי המשיב גיבש וקיבל החלטה סופית בעניינו. השימוש במונח "טיוטא" יכול ללמד את העוררים כי המשיב טרם גיבש את דעתו בנושא, ובכך נפגע עקרון ההסתמכות והוודאות של העוררים אשר ההחלטה נועדה לספק להם. דעת המיעוט (השופט מ' אלטוביה) -------------------------------------------------- לשיטתו המכתב ששלחה המתמחה מיום 2.3.2011 יש בו משום שינוי הצהרות העוררים מיום 17.2.2011. מדובר בשינוי מהותי המייחס את חיובי השומה של עזבון אליהו מירון לשלושת הנישומים האחרים ובד בבד פוטר את העיזבון מהמס. לעניין משלוח ההחלטה בהשגה בפקס - אין חולק כי העוררים קיבלו את השומה שנשלחה אליהם בפקס ביום 31.12.2012 ואין לייחס במקרה זה משקל רב לפגם הנטען בדרך ההמצאה. אין בכך כדי להצדיק את ביטול השומה במקום שאין ספק שהשומה הגיעה לידי העוררים. זאת ועוד, לעניין ציון המילה "טיוטא" - בעת מתן פירוש או מונחים אין להסתפק במשמעות הלשונית אלא לבחון את מכלול נסיבות העניין, ובהתחשב בכל אלה אין מקום למסקנה שלפיה העוררים יכולים היו להניח כי נוכח ציון המילה "טיוטא" אין מדובר במסמך מחייב. תוצאה --------- הערר התקבל. לא נעשה צו להוצאות. בוועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב לפני כב' השופט מ' אלטוביה והחברים צ' פרידמן וא' מונד ניתן ב-24.2.2014