שברולט קרוז האצ'בק וסטיישן: החל השיווק

משפחת הקרוז מתרחבת עם התחלת השיווק בישראל של גרסת ה-5 דלתות והסטיישן (ספייס ואגון)
יואל שורץ |

משפחת הקרוז

שברולט ישראל החלה בשיווק גרסאות הספייס ואגון (סטיישן) וההאצ'בק של הקרוז. אלה יצטרפו לגרסת הסדאן שנמכרת אצלנו מאמצע 2009, ורק לאחרונה עברה מתיחת פנים מקיפה שעיקרה שינוי עיצובי לחרטום ולתא הנוסעים, עדכון מערכת ניהול המנוע, תוספת אבזור והוזלה במחיר.
 
 
קרוז האצ'בק הוצגה בתערוכת ז'נבה 2011 וכבר הספקנו לנהוג בה במסגרת השקתה. ממדיה מציבים אותה כאחת מהגדולות בקטגוריה, בייחוד כשמדובר באורכה הכללי העומד על 453.5 ס"מ. גם נפח תא המטען נאה ורושם 415-885 ליטר (תלוי במצב המושבים האחוריים).
 
 
 
בדומה לגרסת הסדאן המעודכנת גם בגרסת ההאצ'בק נגלה כי מתחת לעור בוצעו מספר שינויים בכמה מוקדים. המנוע הוא אותו אחד מוכר בנפח 1.6 ליטר (124 כ"ס), אלא שכעת הוא משודך לתיבת הילוכים חדשה בת 6 יחסים. בנוסף זוכה המכונית למה שבשברולט מכנים "חבילת CO2". חבילה זו מביאה עימה מנגנון חשמלי להיגוי כמו גם עדכונים לניהול חטיבת הכוח. יחד עם תיבת הילוכים חדשה, שופרה צריכת הדלק ורמת הזיהום ביחס לעבר. בגרסת הסדאן שנמכרה כאן לפני העדכון, זה הביא לשיפור של שתי דרגות במיסוי הירוק והוזלה של 2,000 שקלים במחיר הדגם. במקרה של גרסת ההאצ'בק מדובר בתג מחיר שמתחשב בדרוג הנמוך יותר, כבר פורסם כאן בעבר, ועומד על 125,000 שקלים.

שברולט קרוז ספייס ואגון הוצגה בתערוכת ז'נבה 2012 והינה ארוכה מגרסת הסדאן ב-7.5 ס"מ (467.5 ס"מ סה"כ). תא המטען מאפשר הטענה של 500 ליטרים (במדידה עד קו החלונות), כ-50 ליטר יותר מהסדאן ו-1,500 ליטר כשהמושבים האחוריים מקופלים (במדידה עד לגג המכונית).
בעולם, תצורת הסטיישן אינה מוצעת בשילוב של 1.6 ליטר בנזין-אוטומטי, על כן היא תשווק אצלנו עם מנוע 1.8 ליטר (140 כ"ס) המשודך לתיבת 6 ההילוכים האוטומטית. המחיר: 128,000 שקלים.
 
(צלם: גיא רוטקופ)
 
שתי גרסאות המרכב, האצ'בק וסטיישן, מגיעות ברמת אבזור אחת, 'פלטיניום', והגבוהה ביותר במשפחת הקרוז. רמה זו כוללת: פנסי ערפל, חיישני חנייה אחוריים, חימום למושבים הקדמיים, חלון גג, בקרת אקלים, בקרת שיוט, חישוקים קלים ומערך המולטימדיה החדש של שברולט (MY-LINK).

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דן תורג'מן. קרדיט: אור ברוךדן תורג'מן. קרדיט: אור ברוך

לאור מחדלי התביעה, דן תורג'מן ניצל ממאסר בפועל

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל; לצד עבודות השירות,  הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל - מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו

רן קידר |
נושאים בכתבה עבירות מס

בית משפט השלום בתל אביב גזר תשעה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות על דן תורג'מן, שחקן הקולנוע והתיאטרון המוכר, לאחר שהורשע בשורת עבירות מס חמורות בהיקף של יותר מ-3.6 מיליון שקל. לצד עבודות השירות הוטלו עליו קנסות בסכום כולל של 200 אלף שקל – מחציתם אישית ומחציתם על חברה שבבעלותו.

תורג'מן הורשע בשש עבירות של השמטת הכנסה וב-14 עבירות של מרמה, עורמה ותחבולה, בגין אי-דיווח שיטתי על הכנסות מיזמות נדל"ן והשכרת דירות לאורך שנים. על פי הכרעת הדין, הוא עסק ביזמות, שיווק מגרשים ומתן שירותי בנייה באמצעות חברה בבעלותו, מבלי שדיווח לרשויות המס, מבלי שניהל ספרים ומבלי שהפיק חשבוניות כחוק.

למרות חומרת המעשים והיקפם, בית המשפט נמנע מהטלת מאסר בפועל - בניגוד לעמדת הפרקליטות, שדרשה 15 חודשי מאסר - וזאת בשל מה שהוגדר ככשל חמור בהתנהלות רשויות האכיפה. השופטת מתחה ביקורת חריפה על רשות המסים והפרקליטות, וקבעה כי כתב האישום הוגש בשיהוי קיצוני ובלתי מוסבר, שנים רבות לאחר ביצוע העבירות המרכזיות.

בהכרעתה קבעה השופטת כי העבירות בוצעו בעיקר בין השנים 2007 ל-2012, אך כתב האישום הוגש רק בשנת 2023, כ-11 עד 16 שנים לאחר מכן. לדבריה, החקירה הפכה גלויה כבר בשנת 2018, אך התיק “נתקע” במשך שנים הן ביחידה החוקרת והן בפרקליטות, ללא הצדקה עניינית. “מדובר במקרה חריג שבחריגים, עינוי דין של ממש”, כתבה, וציינה כי במקרים דומים נגזרים עונשי מאסר בפועל גם כאשר היקף העבירות נמוך יותר.

כתב האישום כלל שלושה אישומים עיקריים: העלמת הכנסות מיזמות ושיווק נדל"ן בסכום של כ־2.7 מיליון שקל; התחמקות מתשלום מס שבח באמצעות רישום נכס על שם אחר; והשמטת הכנסות נוספות של כמיליון שקל מהשכרת דירות. במסגרת ההליך האזרחי חתם הנאשם על הסכמי שומה והסיר את המחדלים, תוך תשלום מס של כחצי מיליון שקל.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.