מתי יתחיל עתיד הטלוויזיה? כשהענף בישראל במשבר - הגיע הזמן לשנות גישה

כשרוחות סכנה ומשבר מרחפות מעל ענף הטלוויזיה בישראל, נדמה שעתיד הטלוויזיה היא שאלה פחות בוערת מההווה שלה. צמצומים והקפאות מעבירות זכייניות ממודל פעילות למודל הישרדות והראשים מורכנים עד יעבור זעם. כל זה היה טוב והגיוני ונכון אלמלא זו הייתה הפעם השלישית בעשור האחרון שענף הטלוויזיה נמצא במשבר שגופי הטלוויזיה נאלצו לשרוד (וזאת מבלי לזלזל בהשלכות שלו במיוחד על פרנסתם של אלפים). הענף נמצא בצומת אבל גם בנקודת זמן שמביאה עימה הזדמנויות שלא היו בעבר. לא לשרוד, אלא לשגשג. בימים אלו נערך בניו יורק כנסThe future of Television זו השנה התשיעית. אחד הסמנים של אותו עתיד הטלוויזיה הוא הרכב המשתתפים בכנס שכלל מצד אחד גופי טלוויזיה כגון NBC, ABC ו-HBO ומצד שני, גופים טכנולוגיים כמוBrightcove, Google ו-Apple. הכנס עמד בסימן הפרדוקס שלפיו תרבות הצפייה (כבר) השתנתה באופן דרמטי בשנים האחרונות ולמרות זאת תעשיית הטלוויזיה והדרך שבה היא מודדת את עצמה השתנה רק במעט. רשמית, הסיבה העיקרית שבגללה הטלוויזיה מתעקשת על המודל הישן היא עלויות התוכן. לא ניתן להפיק סדרת טלוויזיה מרווחים שמכניסים באנרים. אבל זה שכרגע גופי הטלוויזיה מהססים לשנות את המודל שלהם, לא אומר שהם לא ייאלצו להשתנות ובקרוב. רק לפני עשור אם אהבת שיר היית צריך לקנות אלבום. גופי המוזיקה לא יכלו או רצו לממן את התעשייה בדרך אחרת עד שהצרכנים אילצו אותם (היום ITunes הוא חנות המוזיקה המכניסה בעולם), גם בטלוויזיה אנשים צופים בגלל כמות ספורה של תכניות אהובות, ובכל זאת הם נאלצים לשלם על אינספור ערוצים נטולי אטרקטיביות. האיום מכיוונם של המסכים החדשים נמצא במרכז הדיון של כל כנס טלוויזיה כבר כמה שנים טובות, שנים שבהם הצפייה בטלוויזיה רק גדלה. נכון? לא מדויק. אנשים מבלים יותר זמן מול תכני הטלוויזיה אבל לא בהכרח מול המסך המסורתי שבסלון בזמן השידור הליניארי. הם עושים את זה דרך מכשירים שמחוברים לאינטרנט והם עושים את זה בזמן ובמקום שנוח להם. למשל, האייפאד. הוא רק בן שנתיים וכבר 40 מליון מכשירים נמכרו. 63% מהצפייה בתכנים טלוויזיוניים שנעשית על גבי הטאבלט נעשית מהבית ברוב המקרים כ-3 ימים לאחר שהתוכן שודר בערוץ הליניארי. מושג הטלוויזיה השתנה והוא מתייחס לתוכן ולא לפלטפורמה עליה הוא משודר. אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה הבאזז הופך למציאות וזאת מכיוון שהתנאים שנדרשים לשינוי הבשילו. במדינות המובילות יש שליטה של ברואדברנד, האינטרנט התבגר (ביוטיוב עולים 30 שעות של וידאו כל דקה ותוכן הגולשים הוא כבר לא מוקד המשיכה המרכזי של האתר), אנשים מוכנים לשלם על תכנים ברשת (נטפליקס, אייטיונס והולו עם מיליוני לקוחות), הטכנולוגיה התבגרה (לסלולארי ממוצע יש יותר כוח מחשוב מתחנות החלל הראשונות), האיגודים המקצועיים כבר מספק חוזים ספציפיים למדיות החדשות ומעל לכל, הדור שגדל על המחשב מקים עתה בתי אב. העניין הדורי הוא המשמעותי ביותר לשינוי שתעשיית הטלוויזיה תאלץ להתמודד איתו. לא מכיוון שאנשים צעירים ינטשו את חבילות הערוצים והטלוויזיה הליניארית לטובת האופציות הדיגיטליות, אלא בגלל שהם מראש לא יתחברו אליהם. זה מה שקרה עם מהפכת מדיה אחרת: התקשורתית. מי שעזב את הבית לצבא או לאוניברסיטה לפני 10 פלוס שנים, עשה את זה עם מכשיר סלולארי, היום כשאותו דור מקים משפחות הוא לא מתחבר לטלפון קווי. אין באמת צורך. לגופי הטלוויזיה בכל העולם יש בחירה: האם להוביל אסטרטגיה דיגיטלית או להיגרר אחרי החלוצים. כאמור, זו לא שאלה של עתיד הטלוויזיה. חלון הזמן להחלטה הזו כבר מתקרב לסופו. דניאל רבנר הוא סמנכ"ל התוכן של THEBOX והמנהל הקריאטיבי של Screenz. הוא נבחר להרצות במסלול התוכן בכנס עתיד הטלוויזיה שנערך בניו יורק