לחלשי האופי - בימים של תנודתיות סעו לאילת
אני מודה שמהמרפסת שלי במלון אגמים באילת, לא ממש אכפת לי מה קורה בעולם. אחרי חודשים של סניפים, מצגות וימים ארוכים, יצאתי לחופש. מנהלי המלון מבינים היטב את הקונספט של חופשה, שהיא לעשות כמה שפחות. לקחנו את הפינוק האולטימטיבי - חדר על המים.
מהמרפסת אפשר ישר לקפוץ לבריכה. לא התחברתי לאינטרנט, כיביתי את הפלאפון וכדי שלא נצטרך להתאמץ כלל, היה קאנו כתום ששט במים, עובר בין החדרים ומצוייד במשקאות קרים, נשנושים וכל טוב. בין היתר, חילק הקאנו עיתון כל בוקר, שם נפלתי.
הכותרת במוסף הכלכלי: "המעו"ף מתחת ל-1000" (בפעם הראשונה מאז ספטמבר 2009 מסתבר). רבות דובר על המשמעות הפסיכולוגית של הירידה מרף ה-1000, שגורמת להרבה משקיעים לנוע בחוסר נחת. אין ספק שמדובר בסמל של בטחון שנפרץ. המנתחים הטכניים בוודאי חוגגים.
שמתי את משקפי השמש, כי לא הייתי בטוחה אם הקמט בין הגבות זה מבלבול או שהסתנוורתי מההשתקפות האור על המים. איזה שבוע הפכפף הרי ביום שישי S&P העלו את הדירוג לישראל ל-A+, לפני חודש שלחה גלים של צונאמי בשוק ההון כשהורידה לאהר"ב את הדירוג. אך אל דאגה, מנכ"ל S&P דוון שארמה מצא עצמו מחוץ למשחק ימים ספורים אחרי.
הייתה ביקורת נוקבת על דוון, כגון טעויות בחישוב התקציב, שהצטרפו לביקורות על כך שלא התריע מבעוד מועד על המשבר של 2008. אבל למען האמת, לא הופתעתי מהתפטרות הבזק. אם אתה מכניס אצבע לשקע אל תתפלא כשהשיער שלך יעלה עשן.
נעלתי כפכפים ויצאתי לשדרות התמרים (שם מצויים כל סניפי הבנק בהפרשים של 20 מטר אחד מהשני), על מנת לשוחח קצת עם היועצים ולראות איך כל זה משפיע עליהם. הסניפים היו מפוצצים, לכל יועץ המתינו שניים - שלושה לקוחות. המתנתי לזמני וגיליתי שהתגובות היו מגוונות.
חלק לא התרשמו שכן מודיס המקבילה של S&P, כבר מדרגת את ישראל ב-A1 (המקביל ל-A+) וחלק היו בטוחים שהשוק כבר מתמחר את העלאת הדירוג. אגב, המעו"ף כבר תיקן חזרה. אך, כל זה חדשות של אתמול, אז מה היועצים עושים בפועל היום? מחפשים אלטרנטיבות.
על אף הפדיונות בשוקי הקרנות המסורתיות, עדיין המשקיעים לא אמרו נואש. הקרנות המנייתיות בארץ אמנם פדו כ-400 מיליון ש' במהלך השבוע החולף, אך הקרנות השקליות לטווח קצר של עד שנה, גייסו כמיליארד ש'. בעוד כמעט כל שאר האפיקים (מלבד הכספיות) פדו או נותרו ללא שינוי.
לקראת ערב יצאנו לריף הדולפינים, מה שהזכיר לי את הסרט על מוראד והטיפול שלו בדולפינים. ללא ספק אחד מהרגעים היותר מרגשים בטלויזיה. הדולפינים חיים בלהקות ונחשבים לאחת החיות האינטלגנטיות ביותר בטבע. הם בעלי יכולת למידה ונצפו מפתחים שיטת ציד מיוחדת שיש בהן דגש על עבודת צוות. דווקא היה זה חבר שלי שהסב את תשומת לבי להקבלה בין הוירטואזיות של הדולפינים לתגובות של המשקיעים לידיעות המרעישות. לסיכומו של עניין, נראה שגם לארועים האחרונים נסתגל. ועל זה נאמר
,"Risk is a part of God's game, alike for men and nations"
Warren Buffett
- 7.רונית גלעדי 22/09/2011 13:38הגב לתגובה זוכל הכבוד על הכתיבה, יכולת בהחלט לכתוב רומן
- 6.הובר 21/09/2011 14:06הגב לתגובה זומדהים לגלות שיש אישה שגם כותבת כל כך מדהים ומעניין וגם מבינה במספרים. גאווה למין הנשי!!!
- 5.ניר 19/09/2011 17:34הגב לתגובה זואחרי הירידות של היום נראה שזה עוד יחזור מתחת ל-1000
- 4.אחלה אתנחתא מסקירות השוק המעייפות... (ל"ת)יועץ 18/09/2011 21:17הגב לתגובה זו
- 3.שבדית 18/09/2011 19:47הגב לתגובה זומצחיקה ובעלת כשרון כתיבה מהמם, חולה עלייך
- 2.שושי 18/09/2011 16:45הגב לתגובה זוהשוק מאוד מפחיד עכשיו, לא כל כך ברור לפחות עד ספטמבר מה לעושת. נראה לי חכם לצאת לחופשה
- 1.חופשהההההההההההההה (ל"ת)ג' קי 18/09/2011 16:12הגב לתגובה זו
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
