"הבז ממאלטה" יכולה להיות שלכם תמורת חצי מיליון דולר. לשבוע

פורשת כנפיים - קבלו את יאכטת המפרש המתקדמת בעולם בבעלות פרטית

כסף כבד מתחבר מאז ומתמיד ובאופן טבעי לעולם המגה-יכטות. "הבז ממלטה" היא אולי הדוגמה הקיצונית ביותר לחיבור הזה. גם בנישה המאד צרה של מפרשיות-על ענקיות, "הבז ממלטה" שייכת לליגה משלה. בזמנו, כאשר הושקה ב-2006, היתה זו יכטת-המפרש הגדולה בעולם בבעלות פרטית וגם היום היא נותרה בשלישייה המובילה. מבחינה טכנולוגית אין ספק כי מדובר ביכטת המפרש המתקדמת ביותר אי פעם; ובהיבט זה, אך סמלי הוא שהכסף העומד מאחוריה אינו (כמו בהרבה מקרים אחרים של מגה-יכטות מפרשיות) כסף-אצולה אריסטוקרטי אלא כסף מהסוג העכשווי, של עולם ההי-טק והיזמות העסקית.

"הבז ממלטה" קיבלה את שמה מספרו המפורסם של דאשייל האמט, The Maltese Falcon (שם אשר תורגם בטעות לעברית כ"הנץ ממלטה"), והסרט המפורסם לא פחות בכיכובו של המפרי בוגארט. מדובר בפרוייקט שמאחוריו עומד היזם רב המעללים טום פרקינס, מי שהקים למעשה את חטיבת המחשבים של HP בשנות ה-60, היה המקים והבעלים של חברות מחשבים נוספות שהתמזגו לימים עם קומפאק, והיה אחד הכוחות המניעים מאחורי המיזוג בין קומפאק ל-HP בתחילת שנות ה-2000. ועם כל אלו, הוא כנראה מוכר יותר כמקים קרן הון סיכון שכספה סייע להקמת מיזמים משניים כמו גוגל, אמריקה אונליין (AOL), אמאזון ועוד.

יחידה במינה

עלות בנייתה של "הבז ממלטה" נאמדת ב-100 מיליון דולר. טובי המספנות, הארכיטקטים הימיים והמעצבים נשכרו וחברו יחד כדי ליצור יכטה יחידה במינה – ויש סיבה טובה לעלות האסטרונומית הזו. המאפיין הבולט ביותר שלה, אשר מבדיל אותה מכל יכטות המפרש האחרות, הוא מערך התרנים. בכל מפרשית קונבנציונלית, כיוון המפרשים, מתיחתם והתאמתם לכיוון ועוצמת הרוח נעשים באמצעות מיתרים (חבלים). באופן פשטני, מתיחת החבלים ושחרורם שולטת על צורת המפרש, במטרה להגיע לאופטימום בהתאם לכיוון השיוט הרצוי ולכיוון ועוצמת הרוח. כיוון המפרשים כאשר הרוח מגיעה מהצד שונה מכיוונם כאשר הרוח נושבת מאחור ("רוח גבית") או מלפנים ("רוח קדמית"), ולמעשה, בכלי שיט מתקדמים ו/או תחרותיים, המפרשים עצמם – עם צורות וסוג בד שונים – מוחלפים בהתאם לכיוונים ועוצמות שונות של הרוח. התרנים ברוב היכטות נושאים עומסים כבדים וכדי לעמוד בהם הן נתמכים על-ידי כבלים (או מוטות קשיחים) היוצרים מבנה משולש - לצדדים, קדימה ואחורה, בדרך כלל - המכונים "וונטות".

אבל ביכטה המופיעה כאן, כפי שקל לראות בתמונות, המבנה שונה בתכלית. מדובר במערך המכונה Dynarig אשר פותח במקור על ידי מהנדס גרמני עוד בשנות ה-60, במטרה ליצור מערך מפרשים שיסייע לספינות סוחר מנועיות. התרנים במערך זה עומדים בכוחות עצמם ללא תמיכות חיצוניות, וזאת מאחר והם סובבים סביב צירם; בכך מושג כיוון המפרשים. במקרה של ה-Maltese Falcon, מדובר במערך הכולל לא פחות מ-15 מפרשים מרובעים, הנישאים על שלושה תרנים. כל מפרש מתחבר דרך זרוע מקומרת המקובעת לתורן ונע עימו. כאשר כל המפרשים מונפים ומתוחים, הם יצרים למעשה משטח מתמשך אחד. פרישת המפרשים, המאוחסנים בתרנים, נעשית באמצעות מערכות אוטומטיות, כאשר התוכנה השולטת על כל הפעולה וכן סיבוב התרנים לפי הצורך נכתבה על-ידי פרקינס עצמו. השימוש בשיטה זו מאפשר לאדם אחד ויחיד להשיט את היכטה, דרך לוח בקרה מרכזי.

על מנת להבין את ממדי הענק והמספרים עליהם מדובר, הנה כמה נתונים. שטח המפרשים הכולל הוא 2,400 מ' מרובע (2.4 דונם). שטחו הממוצע של כל אחד מ-15 המפרשים הוא 160 מטרים רבועים, דהיינו כשל דירת 4 או 5 חדרים גדולה - ויותר משטח המפרשים הכולל של יכטת מפרש קונבנציונלית מכובדת באורך 50 רגל. תהליך פרישת המפרשים אורך 6 דקות. כל שטח המפרשים הזה נדרש כי אורכה של "הבז המלטזי" הוא 88 מטרים ומשקלה 1,200 טון. מכאן אפשר רק לנסות לשער את העומסים בהם נדרשים לעמוד התרנים – העשויים, אגב, סיבי פחמן – והצירים הענקיים התומכים בהם. כאשר היכטה אינה משתמשת במפרשיה, מניעים אותה צמד מנועי דיזל ענקיים מתוצרת Deutz, כל אחד מהם בעל הספק מרבי של 1,800 כ"ס. הם מאפשרים ליכטה הענקית להפליג במהירות של 20 קשר, קרוב ל-40 קמ"ש, וזו גם המהירות בה היא יכולה להפליג תחת כוח המפרשים.

מיותר אולי לציין כי השימוש בשיטת ה-Dynarig הציב בעיות יוצאות דופן בפני מתכנני היכטה, ובראשם הארכיקט הימי ג'ררד דיקסטרה (Dykstra) ההולנדי ומספנת Perini Navi האיטלקית (אם כי "הבז ממלטה" נבנתה דווקא במספנה של החברה השוכנת בטורקיה). שני אלו אחראים לכמה מיכטות-העל המפרשיות הידועות והיקרות ביותר בעולם, אבל אין ספק כי "הבז ממלטה" היא ספינת הדגל שלהם – תרתי משמע והלכה למעשה...

סיבה למסיבה

כיאה ליכטה של 100 מיליון דולר, מדובר ביותר מאשר מכונת שיט. "הבז ממלטה" נועדה גם לספק אירוח כיד המלך לאלו שפרקינס חפץ ביקרם. היא תוכננה לאכלס רק 12 אורחים ב-6 חדרים מפוארים, שאת חלקם ניתן לחבר זה לזה כדי ליצור סוויטות-ענק. לא פחות מ-18 אנשי צוות מאישים את היכטה, כשמחציתם לפחות מיועדים לשירות האורחים. ברשימה נמצא, כמובן, גם שף-על הפועל ממטבח מפואר ומאובזר. על עיצוב הפנים המודרני אחראית חברת Ken Freivokh המאד נחשבת, המתמחה בפתרונות עיצוב ימיים. יש שתיארו את פנים הספינה כ"חללית עם הרבה עץ"... הסלון רחב הידיים כולל פסל של מכונית בוגאטי קלסית הנשלף מהשולחן המרכזי - רמז לכך שעל פי השמועה, פרקינס נאלץ למקור את מכונית הבוגאטי יקרת הערך שלו - מהמכוניות הקלסיות הנחשקות בעולם - כדי לממן את בניית היכטה.

הפאר העוטף את האורחים כולל, למשל, חדר אוכל שרצפתו מצופה עור ובתקרתו - חלון זכוכית ענק הניתן לפתיחה וסגירה באמצעות להבים נעים, כמו צמצם של מצלמה. יש אפילו מרתף יינות הבנוי מזכוכית ופלסטיק שקוף.

וכדי שלא יהיה משעמם לאורחים, יש להם קשת שלמה של צעצועים ימיים מאוכסנים ב"הנגרים" בקרביה של היכטה. הרשימה כוללת צמד סירות חצי-קשיחות באורך כ-10 מ', ארבע סירות מפרש "לייזר" קטנות, סירת-שירות עם הנעת סילון באורך 4 מטרים, ואפילו צוללת מיניאטורית - צלילה למעמקים היא עוד אחד מתחביביו של פרקינס. לשוחרי פעילות יותר פיזית יש גם 6 ערכות ציוד צלילה מלאות, ציוד סקי מים, וכמובן גם חדר כושר מצוייד למשעי.

"הבז ממלטה" היא הצעצוע האולטימטיבי של איש הי-טק, וככזה אולי לא פלא שבתוך שנתיים בלבד מהשקתה כבר הציב אותה פרקינס למכירה. "אני מחפש אתגרים טכנולוגיים ואסתטיים, וזו הסיבה שהיכטה הזו נבנתה. פחות מעניין אותי סתם להעביר זמן על סיפונה", הסביר פרקינס. הוא מתכנן כעת להתמקד יותר בתחום העכשווי המענין אותו, צוללות, והצהיר כי בכוונתו אולי לתכנן ספינה יעודית לנשיאת צוללות מיניאטוריות.

העסקה

ואכן, בשנה שעברה נמכרה "הבז ממלטה" - לדמות בולטת בעולם הפיננסים, אלנה אמברוסיאדו. מדובר באשת עסקים ממוצא יווני שמוכרת בעיקר כמקימת קרן הון הגידור (Hedge Fund) המצליחה Ikos. אמברוסיאדו היתה בזמנו האישה בעלת השכר הגבוה בבריטניה לפני שהעבירה את מרכז עסקיה לקפריסין, והיא אינה נמנית על אלו המנסים להתבלט בחברה אלא מנסה לשמור על פרופיל נמוך.

הסכום תמורתו החליפה "הבז ממלטה" ידיים שנוי במחלוקת. דיווח אחד מספר כי פרקינס דרש עבורה 165 מיליון דולר, וכי העסקה נסגרה בסופו של דבר על 120 מיליון; דיווחים אחרים מספרים על כ-100 מיליון דולר. כך או כך מדובר בסכום עתק – אך במקרה של אמברוסיאדו, כאשת עסקים ממולחת, מדובר בהשקעה לכל דבר. על פי המעט שנאותה לומר על עסקת-הענק שביצעה, היא מתכננת לבלות על סיפון "הבז ממלטה" ימים ספורים בשנה ("אני עובדת קשה מדי ואין לי זמן לזה"), ובשאר הזמן מוצעת היכטה להחכרה תמורת סכום צנוע של חצי מיליון דולר... בשבוע. את הצוללת הקטנה, אגב, לא השאיר פרקינס לאמברוסיאדו - אבל יש לנו הרגשה שהאורחים לא ממש יחושו בחסרונה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

חנן פרידמן, בן 54, הוא המנכ"ל הוותיק מבין ראשי הבנקים הגדולים. בתחילת הדרך דוד ברודט מתאר אותו כאחד המבריקים שפגש וכמנהל שמוצא פתרונות מהר כשנושאים מגיעים לשולחן. הוא חד והוא מהיר והוא לא מפחד. אולי כאמור בגלל שהוא לא נולד וצמח במערכת הבנקאית, הוא הגיע מתחום הביטוח והוא יזם מהלכים שהוכחו כנכונים לטובת בעלי המניות. התייעלות מהירה, מיקוד בהייטק ובנייה של זרוע השקעות יצרו לו תשואה עודפת על פני האחרים. 

במספרים לאומי מציג בתשעת החודשים הראשונים רווח של 7.71 מיליארד שקל. ברבעון השלישי הבנק מציג תשואה על ההון של 16.3%. יחס היעילות יורד ל-27% לעומת מעל 31% בתקופה המקבילה אשתקד, מה שמצביע על שיפור במבנה ההוצאות. במקביל יחס ה NPL עומד על 0.41%, בין הנמוכים במערכת גם אחרי אי ודאות גיאופוליטית ופגיעה בפעילות בחלק מהענפים.

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

במהלך הכהונה שלו שווי הבנק עולה, והשנה לאומי חוצה לראשונה שווי של 100 מיליארד שקל. לפי הערכות בשוק, השווי של לאומי בתקופת הכהונה שלו גדל פי שלושה. בסביבת העבודה שלו מתארים קצב גבוה וניהול ענייני עם מעט סמול טוק, ודרישה לעמידה ביעדים בקצב מהיר, גישה שמתחברת גם להרגלים האישיים שלו כמי שמקפיד על ריצות למרחקים ארוכים.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

חנן פרידמן, בן 54, הוא המנכ"ל הוותיק מבין ראשי הבנקים הגדולים. בתחילת הדרך דוד ברודט מתאר אותו כאחד המבריקים שפגש וכמנהל שמוצא פתרונות מהר כשנושאים מגיעים לשולחן. הוא חד והוא מהיר והוא לא מפחד. אולי כאמור בגלל שהוא לא נולד וצמח במערכת הבנקאית, הוא הגיע מתחום הביטוח והוא יזם מהלכים שהוכחו כנכונים לטובת בעלי המניות. התייעלות מהירה, מיקוד בהייטק ובנייה של זרוע השקעות יצרו לו תשואה עודפת על פני האחרים. 

במספרים לאומי מציג בתשעת החודשים הראשונים רווח של 7.71 מיליארד שקל. ברבעון השלישי הבנק מציג תשואה על ההון של 16.3%. יחס היעילות יורד ל-27% לעומת מעל 31% בתקופה המקבילה אשתקד, מה שמצביע על שיפור במבנה ההוצאות. במקביל יחס ה NPL עומד על 0.41%, בין הנמוכים במערכת גם אחרי אי ודאות גיאופוליטית ופגיעה בפעילות בחלק מהענפים.

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

במהלך הכהונה שלו שווי הבנק עולה, והשנה לאומי חוצה לראשונה שווי של 100 מיליארד שקל. לפי הערכות בשוק, השווי של לאומי בתקופת הכהונה שלו גדל פי שלושה. בסביבת העבודה שלו מתארים קצב גבוה וניהול ענייני עם מעט סמול טוק, ודרישה לעמידה ביעדים בקצב מהיר, גישה שמתחברת גם להרגלים האישיים שלו כמי שמקפיד על ריצות למרחקים ארוכים.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.