"הבז ממאלטה" יכולה להיות שלכם תמורת חצי מיליון דולר. לשבוע

פורשת כנפיים - קבלו את יאכטת המפרש המתקדמת בעולם בבעלות פרטית

כסף כבד מתחבר מאז ומתמיד ובאופן טבעי לעולם המגה-יכטות. "הבז ממלטה" היא אולי הדוגמה הקיצונית ביותר לחיבור הזה. גם בנישה המאד צרה של מפרשיות-על ענקיות, "הבז ממלטה" שייכת לליגה משלה. בזמנו, כאשר הושקה ב-2006, היתה זו יכטת-המפרש הגדולה בעולם בבעלות פרטית וגם היום היא נותרה בשלישייה המובילה. מבחינה טכנולוגית אין ספק כי מדובר ביכטת המפרש המתקדמת ביותר אי פעם; ובהיבט זה, אך סמלי הוא שהכסף העומד מאחוריה אינו (כמו בהרבה מקרים אחרים של מגה-יכטות מפרשיות) כסף-אצולה אריסטוקרטי אלא כסף מהסוג העכשווי, של עולם ההי-טק והיזמות העסקית.

"הבז ממלטה" קיבלה את שמה מספרו המפורסם של דאשייל האמט, The Maltese Falcon (שם אשר תורגם בטעות לעברית כ"הנץ ממלטה"), והסרט המפורסם לא פחות בכיכובו של המפרי בוגארט. מדובר בפרוייקט שמאחוריו עומד היזם רב המעללים טום פרקינס, מי שהקים למעשה את חטיבת המחשבים של HP בשנות ה-60, היה המקים והבעלים של חברות מחשבים נוספות שהתמזגו לימים עם קומפאק, והיה אחד הכוחות המניעים מאחורי המיזוג בין קומפאק ל-HP בתחילת שנות ה-2000. ועם כל אלו, הוא כנראה מוכר יותר כמקים קרן הון סיכון שכספה סייע להקמת מיזמים משניים כמו גוגל, אמריקה אונליין (AOL), אמאזון ועוד.

יחידה במינה

עלות בנייתה של "הבז ממלטה" נאמדת ב-100 מיליון דולר. טובי המספנות, הארכיטקטים הימיים והמעצבים נשכרו וחברו יחד כדי ליצור יכטה יחידה במינה – ויש סיבה טובה לעלות האסטרונומית הזו. המאפיין הבולט ביותר שלה, אשר מבדיל אותה מכל יכטות המפרש האחרות, הוא מערך התרנים. בכל מפרשית קונבנציונלית, כיוון המפרשים, מתיחתם והתאמתם לכיוון ועוצמת הרוח נעשים באמצעות מיתרים (חבלים). באופן פשטני, מתיחת החבלים ושחרורם שולטת על צורת המפרש, במטרה להגיע לאופטימום בהתאם לכיוון השיוט הרצוי ולכיוון ועוצמת הרוח. כיוון המפרשים כאשר הרוח מגיעה מהצד שונה מכיוונם כאשר הרוח נושבת מאחור ("רוח גבית") או מלפנים ("רוח קדמית"), ולמעשה, בכלי שיט מתקדמים ו/או תחרותיים, המפרשים עצמם – עם צורות וסוג בד שונים – מוחלפים בהתאם לכיוונים ועוצמות שונות של הרוח. התרנים ברוב היכטות נושאים עומסים כבדים וכדי לעמוד בהם הן נתמכים על-ידי כבלים (או מוטות קשיחים) היוצרים מבנה משולש - לצדדים, קדימה ואחורה, בדרך כלל - המכונים "וונטות".

אבל ביכטה המופיעה כאן, כפי שקל לראות בתמונות, המבנה שונה בתכלית. מדובר במערך המכונה Dynarig אשר פותח במקור על ידי מהנדס גרמני עוד בשנות ה-60, במטרה ליצור מערך מפרשים שיסייע לספינות סוחר מנועיות. התרנים במערך זה עומדים בכוחות עצמם ללא תמיכות חיצוניות, וזאת מאחר והם סובבים סביב צירם; בכך מושג כיוון המפרשים. במקרה של ה-Maltese Falcon, מדובר במערך הכולל לא פחות מ-15 מפרשים מרובעים, הנישאים על שלושה תרנים. כל מפרש מתחבר דרך זרוע מקומרת המקובעת לתורן ונע עימו. כאשר כל המפרשים מונפים ומתוחים, הם יצרים למעשה משטח מתמשך אחד. פרישת המפרשים, המאוחסנים בתרנים, נעשית באמצעות מערכות אוטומטיות, כאשר התוכנה השולטת על כל הפעולה וכן סיבוב התרנים לפי הצורך נכתבה על-ידי פרקינס עצמו. השימוש בשיטה זו מאפשר לאדם אחד ויחיד להשיט את היכטה, דרך לוח בקרה מרכזי.

על מנת להבין את ממדי הענק והמספרים עליהם מדובר, הנה כמה נתונים. שטח המפרשים הכולל הוא 2,400 מ' מרובע (2.4 דונם). שטחו הממוצע של כל אחד מ-15 המפרשים הוא 160 מטרים רבועים, דהיינו כשל דירת 4 או 5 חדרים גדולה - ויותר משטח המפרשים הכולל של יכטת מפרש קונבנציונלית מכובדת באורך 50 רגל. תהליך פרישת המפרשים אורך 6 דקות. כל שטח המפרשים הזה נדרש כי אורכה של "הבז המלטזי" הוא 88 מטרים ומשקלה 1,200 טון. מכאן אפשר רק לנסות לשער את העומסים בהם נדרשים לעמוד התרנים – העשויים, אגב, סיבי פחמן – והצירים הענקיים התומכים בהם. כאשר היכטה אינה משתמשת במפרשיה, מניעים אותה צמד מנועי דיזל ענקיים מתוצרת Deutz, כל אחד מהם בעל הספק מרבי של 1,800 כ"ס. הם מאפשרים ליכטה הענקית להפליג במהירות של 20 קשר, קרוב ל-40 קמ"ש, וזו גם המהירות בה היא יכולה להפליג תחת כוח המפרשים.

מיותר אולי לציין כי השימוש בשיטת ה-Dynarig הציב בעיות יוצאות דופן בפני מתכנני היכטה, ובראשם הארכיקט הימי ג'ררד דיקסטרה (Dykstra) ההולנדי ומספנת Perini Navi האיטלקית (אם כי "הבז ממלטה" נבנתה דווקא במספנה של החברה השוכנת בטורקיה). שני אלו אחראים לכמה מיכטות-העל המפרשיות הידועות והיקרות ביותר בעולם, אבל אין ספק כי "הבז ממלטה" היא ספינת הדגל שלהם – תרתי משמע והלכה למעשה...

סיבה למסיבה

כיאה ליכטה של 100 מיליון דולר, מדובר ביותר מאשר מכונת שיט. "הבז ממלטה" נועדה גם לספק אירוח כיד המלך לאלו שפרקינס חפץ ביקרם. היא תוכננה לאכלס רק 12 אורחים ב-6 חדרים מפוארים, שאת חלקם ניתן לחבר זה לזה כדי ליצור סוויטות-ענק. לא פחות מ-18 אנשי צוות מאישים את היכטה, כשמחציתם לפחות מיועדים לשירות האורחים. ברשימה נמצא, כמובן, גם שף-על הפועל ממטבח מפואר ומאובזר. על עיצוב הפנים המודרני אחראית חברת Ken Freivokh המאד נחשבת, המתמחה בפתרונות עיצוב ימיים. יש שתיארו את פנים הספינה כ"חללית עם הרבה עץ"... הסלון רחב הידיים כולל פסל של מכונית בוגאטי קלסית הנשלף מהשולחן המרכזי - רמז לכך שעל פי השמועה, פרקינס נאלץ למקור את מכונית הבוגאטי יקרת הערך שלו - מהמכוניות הקלסיות הנחשקות בעולם - כדי לממן את בניית היכטה.

הפאר העוטף את האורחים כולל, למשל, חדר אוכל שרצפתו מצופה עור ובתקרתו - חלון זכוכית ענק הניתן לפתיחה וסגירה באמצעות להבים נעים, כמו צמצם של מצלמה. יש אפילו מרתף יינות הבנוי מזכוכית ופלסטיק שקוף.

וכדי שלא יהיה משעמם לאורחים, יש להם קשת שלמה של צעצועים ימיים מאוכסנים ב"הנגרים" בקרביה של היכטה. הרשימה כוללת צמד סירות חצי-קשיחות באורך כ-10 מ', ארבע סירות מפרש "לייזר" קטנות, סירת-שירות עם הנעת סילון באורך 4 מטרים, ואפילו צוללת מיניאטורית - צלילה למעמקים היא עוד אחד מתחביביו של פרקינס. לשוחרי פעילות יותר פיזית יש גם 6 ערכות ציוד צלילה מלאות, ציוד סקי מים, וכמובן גם חדר כושר מצוייד למשעי.

"הבז ממלטה" היא הצעצוע האולטימטיבי של איש הי-טק, וככזה אולי לא פלא שבתוך שנתיים בלבד מהשקתה כבר הציב אותה פרקינס למכירה. "אני מחפש אתגרים טכנולוגיים ואסתטיים, וזו הסיבה שהיכטה הזו נבנתה. פחות מעניין אותי סתם להעביר זמן על סיפונה", הסביר פרקינס. הוא מתכנן כעת להתמקד יותר בתחום העכשווי המענין אותו, צוללות, והצהיר כי בכוונתו אולי לתכנן ספינה יעודית לנשיאת צוללות מיניאטוריות.

העסקה

ואכן, בשנה שעברה נמכרה "הבז ממלטה" - לדמות בולטת בעולם הפיננסים, אלנה אמברוסיאדו. מדובר באשת עסקים ממוצא יווני שמוכרת בעיקר כמקימת קרן הון הגידור (Hedge Fund) המצליחה Ikos. אמברוסיאדו היתה בזמנו האישה בעלת השכר הגבוה בבריטניה לפני שהעבירה את מרכז עסקיה לקפריסין, והיא אינה נמנית על אלו המנסים להתבלט בחברה אלא מנסה לשמור על פרופיל נמוך.

הסכום תמורתו החליפה "הבז ממלטה" ידיים שנוי במחלוקת. דיווח אחד מספר כי פרקינס דרש עבורה 165 מיליון דולר, וכי העסקה נסגרה בסופו של דבר על 120 מיליון; דיווחים אחרים מספרים על כ-100 מיליון דולר. כך או כך מדובר בסכום עתק – אך במקרה של אמברוסיאדו, כאשת עסקים ממולחת, מדובר בהשקעה לכל דבר. על פי המעט שנאותה לומר על עסקת-הענק שביצעה, היא מתכננת לבלות על סיפון "הבז ממלטה" ימים ספורים בשנה ("אני עובדת קשה מדי ואין לי זמן לזה"), ובשאר הזמן מוצעת היכטה להחכרה תמורת סכום צנוע של חצי מיליון דולר... בשבוע. את הצוללת הקטנה, אגב, לא השאיר פרקינס לאמברוסיאדו - אבל יש לנו הרגשה שהאורחים לא ממש יחושו בחסרונה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)

לקראת מימוש חוק הרווחים הכלואים - המוקש הגדול שטמון בהעברת נכסים מחברה לידיים פרטיות

חוק הרווחים הכלואים מייצר אי וודאות ובלבול רב. מדובר בחוק שמתמרץ בעצם במקרים רבים סגירת חברות והעברת הנכסים לבעלי המניות - לפעמים זה מוביל לנזק גדול; על החוק ועל הסיכונים

נושאים בכתבה רווחים כלואים

במסגרת חוק הרווחים הכלואים (או בשמו הרשמי: חוק ההתייעלות הכלכלית), אישרה הכנסת הוראת שעה שמקנה הקלות במס לחברות ולבעלי המניות שלהן. סעיף 6 לחוק מאפשר העברת נכסים מחברה לבעל מניות בשני דרכים: הליך פירוק החברה או העברת נכסים מהחברה לבעל מניות פרטי, וזאת בפטור ממס רכישה וממס שבח.

ואולם, בניגוד לפטור שניתן בעניין מס רכישה ומס שבח, החוק "שותק" בכל הנוגע להיטל השבחה והיטלי פיתוח, ואינו מקנה פטור מהיטלים אלה במסגרת העברת הנכסים.

מדובר במוקש גדול שיכול "לצוף"  בדיעבד, לאחר השלמת המהלך, בדמות של היטל השבחה או היטל פיתוח. אי הוודאות הזו בעת ביצוע ההעברה, עלולה לגרור למיסוי מוניציפלי בו ייתקל בעל המניות המעביר, בשלב מאוחר יותר.

בימים אלה אנו מצויים בישורת האחרונה של יישום וביצוע הוראת השעה, שכאמור כוללת שתי אפשרויות אשר ביצוען צריך להיות עד סוף השנה ואף מוקדם מכך.

מסלול פירוק - פירוק מלא של החברה והעברת כל נכסיה והתחייבויותיה לבעלי המניות. מועד הפירוק חייב להסתיים עד 31 בדצמבר 2025  והמס על רווחים ראויים לחלוקה מחושב במועד זה.  

וויז אייר
צילום: רשתות חברתיות

וויז אייר בדרך להקים מרכז פעילות בישראל באפריל 2026

בתום ביקור בארץ של מנכ"ל וויזאייר חברת הלואו קוסט ההונגרית מאשרת כי היא מקדמת תוכנית לפתוח בסיס מקומי, צעד שעשוי להגביר תחרות ולהוזיל את מחירי הטיסה - מניות חברות התעופה הישראליות בירידות

מנדי הניג |

התרחבות שוק הלואו-קוסט בישראל מקבלת היום איתות משמעותי, אחרי שמנכ"ל וויז אייר הודיע בתום פגישה עם שרת התחבורה מירי רגב כי החברה מתכננת לפתוח מרכז פעילות מקומי באפריל 2026. ההכרזה מציבה את הענף לקראת חודשים של דיונים רגולטוריים, מתיחות עם החברות הישראליות, ושאלות פתוחות לגבי מיקום הבסיס החדש - נתב"ג או רמון.

בפגישה שנערכה בירושלים הצהירה וויז אייר כי כבר בחורף הקרוב תתחיל להיערך להקמת המרכז, צעד שמוגדר במשרד התחבורה כמהלך שיוכל לשנות את מבנה השוק. הקמת בסיס בישראל תאפשר לחברה להציב מטוסים וצוותים באופן קבוע בארץ, לנצל סלוטים בשעות העמוסות ולהגדיל את מספר היעדים. לצד ההבטחה להגברת התחרות ולהוזלת מחירי הכרטיסים, הצדדים מודים כי חסמים רגולטוריים עדיין דורשים טיפול, והם יעמדו במוקד סבב דיונים נוסף בינואר.

בענף מציינים כי שאלת מיקום המרכז היא עדיין במחלוקת: וויז אייר מעדיפה לפעול מנתב"ג בשל הביקוש הגבוה והנגישות, בעוד במשרד התחבורה שוקלים את שדה רמון כאופציה שתעניק דחיפה לתעופה הדרומית ותפחית את הלחץ בנתב"ג. החברה אף בוחנת הפעלה של טיסות פנים לאילת וקידום מסלול טיסה מעל עומאן, שיוכל לקצר משמעותית את זמני ההגעה לתאילנד ויעדים נוספים במזרח.

על רקע התוכניות החדשות, חברות התעופה הישראליות לא מסתירות את אי־נוחותן. בימים האחרונים נשמעו איומי השבתה מצד ועדי העובדים, לצד טענות שלפיהן המהלך יוצר אפליה לטובת חברה זרה שתזכה בתנאי בסיס זהים לאלו של חברות ישראליות - אך בלי הרגולציה הביטחונית המחמירה שמוטלת עליהן.

שרת התחבורה הביעה הבנה לחששות, אך הדגישה כי מדיניות המשרד נועדה להגביר תחרות ולהוזיל מחירים, במיוחד בתקופה שבה - לדבריה - מחירי הטיסות הורגשו כמופקעים. במשרד מודעים לרגישות הביטחונית, והנושא יעמוד כחלק מהמשא ומתן מול וויז אייר, במיוחד בכל הנוגע להתחייבות שלא להפסיק פעילות בימי חירום.