אירלנד, איטליה, פורטוגל, יוון וספרד כלולות כיום בקבוצת מדינות הנקראת PIIGS, שבכולן משברים כלכליים ופיסיקאליים - כבר כעת, או בפוטנציה.

אלא שהמקור והגורמים למשברים במדינות הללו אינם זהים. כך, לדוגמא, אופי המשבר בספרד שונה לחלוטין משאר מדינות דרום אירופה, ויוון בפרט, על אף שהתוצאה עגומה באותה מידה.

המשבר ביוון נגרם כתוצאה מהגדלה לא אחראית של הגירעון הממשלתי, שאף הוסתרה מהקהל הרחב ומהמדינות האחרות. מנגד, בספרד המדיניות התקציבית הממשלתית נוהלה דווקא באופן אחראי. בגרף שמצורף ניתן לראות את החוב לתוצר של ספרד, בהשוואה ליוון ולגרמניה. גרמניה נחשבת לאחת המדינות העשירות בגוש האירו, ואין עוררין לגבי אחריות ניהול התקציב שלה, ובכל זאת רמת חוב שלה גבוהה מזו של ספרד לפני ואחרי המשבר.

הבעיה בספרד נעוצה דווקא במגזר הפרטי. כמו במדינות אירופאיות רבות, החלה להתפתח שם, מתחילת העשור, בועת נדל"ן. מחירי הנדל"ן זינקו והגדילו את העושר של משקי הבית, שמצידם הגדילו את מצבת האשראי והחובות שנטלו. כשהתנפצה הבועה, בשנתיים האחרונות (בהשראת המשבר בארה"ב), קרסו מחירי הנדל"ן בספרד, והותירו את משקי הבית עם חובות עצומים, כנגד רכוש נדל"ן שערכו נמחק כמעט לחלוטין. במצב דברים זה, הסיכוי להחזיר את החוב של משקי הבית כמעט לא קיים.

מקור: www.eurostat.org

מהם צרכי המימון של הבנקים?

סך החוב של הבנקים בספרד מסתכם בכ-1.3 טריליון אירו. לשם השוואה, סך החוב הממשלתי מסתכם רק ב-580 מיליארד אירו, כלומר עיקר הבעיה היא חוב בנקאי. מתוך החוב הבנקאי, אמורים להיפרע כ-46 מיליארד יורו עוד השנה וכ-79 מיליארד אירו נוספים ב-2011. החוב ברובו מורכב מאג"ח בערבות של הבנקים. כ-80% מהחוב מוחזק ע"י גופים זרים, ולכן הבעיה מתפשטת למדינות נוספות. כדי להתמודד עם הבעיה ממשלת ספרד הקימה עוד ב-2008 קרן לרכישת נכסים בעייתיים, ועד כה היא רכשה נכסים בהיקף של כ-19.3 מיליארד אירו. אולם במהלך 2009 הממשלה החליטה להפסיק את פעילות הקרן, בטענה שהמצב הפיננסי בשוקים השתפר ואין יותר צורך בכך.

בנוסף, ממשלת ספרד החלה להעניק בסוף 2008 ערבויות לחוב בנקאי. עד היום הונפק סך של כ-53 מיליארד אירו בערבות ממשלתית. אולם לאחרונה האיחוד האירופי קבע כי ערבויות ממשלתיות לחוב בנקאי יופסקו לאלתר בסוף החודש ויוענקו רק באופן מוגבל לצרכי חירום מוגדרים מראש.

בחודשים האחרונים גבר הלחץ על ממשלת ספרד למצוא פתרון למשבר במערכת הבנקאות. היא החלה לבצע שורה של מיזוגים בין בנקים מקומיים בקשיים, וכן קיצצה את התקציב ל-2010-2011, והכריזה כי היעד הינו שיעור חוב לתוצר של 7% ב-2011. גם אם תגיע ליעד זה, צעדים אלו רק יקטינו את הצריכה הפרטית והתוצר, יגדילו את הריכוזיות במערכת הבנקאית ויפחיתו עוד יותר את התחרותיות של ספרד ביחס לשאר העולם. ספרד מתמודדת עם תחרות גוברת מצד כוח עבודה זול ואיכותי משלה במדינות אסיה ומזרח אירופה. עלות שעת העבודה בספרד גבוהה משל יוון, איטליה וגרמניה, ושיעור האבטלה נמצא בשיא של כ-20%. הקיצוצים בתקציב עלולים אף להחמיר את הבעיה הזו.

התשואה לפדיון על אגרות החוב הארוכות בספרד אינה גבוהה כיום ונמצאת בסביבות 4% לעומת כ-8% ביוון, כלומר השוק אינו חושש כל כך מהחזר החוב החיצוני הממשלתי, אלא מהבעיות הפנימיות של ספרד. הפתרון למשבר בספרד הינו מדיניות מתן תמריצים להגדלת התוצר המקומי והתמקדות בבנקים, בדומה לאופן שבו התמודדה ארה"ב עם הבעיה בשנת 2008.

בתחילת השבוע התכנסו מדינות ה-G20, ביניהן צרפת וגרמניה. השתיים הציעו לנקוט במדיניות מיסוי מחמירה למוסדות פיננסים. מדיניות זו, לטענתן, תביא לכך שהמשבר הבא לא ימומן ע"י סיוע מגוש האירו, כפי שנעשה ביוון, אלא מהכנסות המיסוי שהן מציעות להטיל על בנקים מקומיים.

למרבה הצער, פתרון זה רק עלול להחמיר את בעית מערכת הבנקאות בספרד, במקום לטפל בה.