חרקירי ביטוח: כיצד ישראל יכולה ללמוד מטעויות של אחרים

ענף הביטוח השני בגודלו בעולם מתכווץ הודות לטעויות אסטרטגיות וניהול, כיצד בישראל נוכל להפיק לקחים
אורית לוין |

ענף הביטוח היפני הנו ענף ענק, השני בגודלו בעולם, אך הוא מתכווץ בשנים האחרונות. שנים של טעויות באסטרטגית החברות ובניהול הפוליסות, הובילו לקריסה של חברות, וכעת לשורה של מיזוגים בין ענקיות. חברות הביטוח הישראליות ביצעו טעויות דומות, והן יכולות להפיק לקחים מהניסיון היפני.

בחודשים האחרונים תסס שוק הביטוח היפני, כאשר הצמיחה האיטית בשוק המקומי, לצד נפילה של מספר חברות, בעקבות המשבר הכלכלי, הביאה למיזוגים רבים בענף. מיזוגים אלו הנם תולדה של מספר טעויות ניהוליות ואסטרטגיות, וכן שנים של שוק דובי וסביבה כלכלית קשה.

חברת הביטוח היפנית הראשונה נוסדה כבר ב-1881 (והיא קיימת עד היום). בשנות המלחמה עם סין נוסדו חברות ביטוח יפניות נוספות, והתחרות גברה. תחרות זו, לצד הפסדים שנבעו מחישובי פרמיה לא נכונים של ההנהלות, הביאו לקריסה של כמה חברות. כתוצאה מכך, נחקק בשנת 1900 חוק ראשון, שהסדיר את הפעילות הביטוחית במדינה. לאחר מכן הוקם איגוד מקצועי, ובהמשך נוסדו מספר חברות ביטוח פרטיות נוספות. מלחמת העולם השנייה הביאה שוב לפגיעה קשה בענף הביטוח ובעקבותיה, תחת שלטון אמריקאי, שבו ונחקקו חוקים, שהסדירו את הפעילות בענף, לפי נורמות מערביות.

כיום, ענף ביטוח החיים ביפן הנו השוק השני בגודלו בעולם, אחרי ארה"ב.

סך הפרמיות בשוק הביטוח היפני מהווה כ-14% משוק ביטוחי החיים העולמי. עם זאת, זהו השוק הגדול היחידי כמעט, שהתכווץ בחמש השנים האחרונות, במונחי פרמיות. הסיבה לכך הייתה ירידה בביקושים, וכן קריסה נוספת של מספר חברות גדולות, בשלהי הבועה של שנות התשעים.

אחת הבעיות החמורות של הענף ביפן כיום היא הפסדי השקעות. בענף ביטוחי החיים היפני מקובל להבטיח תשואה, הנקבעת במועד פתיחת הפוליסה ונשארת קבועה לאורך כל תקופת הביטוח. התשואה על ההשקעות אמורה לכסות את הבטחת התשואה, ואף לאפשר לחברות להרוויח. בתקופת ה"עשור האבוד", שנים בהן השוק ביפן לא צמח והריבית הייתה אפסית, התקשו חברות הביטוח אפילו להשיג את התשואה המובטחת בפוליסות שלהם. התוצאה הייתה הפסדים לאורך שנים, שהביאו לקריסת מספר חברות. זו הייתה אחת מהסיבות למיזוגים בין החברות.

בישראל, בעיית התלות ברווחי השקעות באה לידי ביטוי בפוליסות המשתתפות. במקרה שלנו, אין הבטחת תשואה כמו ביפן, אך דמי הניהול נגבים כתלות ברווחי ההשקעות במקרה של הפסדים, חברת הביטוח לא יכולה לגבות דמי ניהול עד לכיסוי ההפסד. לכן, בדומה למקרה של חברות הביטוח היפניות, יכול להיווצר מצב ממושך, בו לא תגבינה חברות הביטוח דמי ניהול במשך מספר שנים בפוליסות הללו, ורווחיהן יהיו נמוכים או אף ירשמו הפסדים.

לכך ניתן להוסיף שינויים דמוגרפיים: הזדקנות האוכלוסייה ועלייה בשיעור התחלואה עלולים לגרום לכך שחלק מהפוליסות, שנפתחו בשנים קודמות, תחת הנחות אחרות, יהיו הפסדיות בסופו של דבר.

כדי שענף הביטוח הישראלי לא יתכווץ בעתיד, כמו מקבילו היפני, על חברות הביטוח הישראליות להקטין את התלות ברווחי השקעות וכן להגדיל את "כריות ההון", לשם הגנה מהפסדים עתידיים.

כתבה: אורית לוין, אנליסטית בנקים וביטוח, יחידת ההשקעות והאסטרטגיה, בנק מזרחי-טפחות

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיילי צהל חרבות ברזל
צילום: דובר צהל

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה

האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו

רן קידר |
נושאים בכתבה בנק ישראל חיילים

הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור. 

היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים. 

מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך. 

כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית. 

באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית. 

פרופ צבי אקשטיין  (אורן שלו)פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"

רן קידר |

מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל

הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.  לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.

מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר. 

כיבוש מלא של רצועת עזה

בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם  ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026.  צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית:  0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025,  ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.

תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון  צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.