סבב הטניס המקצעוני המדרג תוצאותיהם של 1000 שחקנים מוכשרים המסתובבים סביב העולם יכול להיות כר פורה לשיפור ביצועיו של המשקיע העצמאי.

קצת פרטים חשובים, מקצועני הסבב בטופ 20 מרוויחים מספר מיליוני דולרים כל שנה. העשריה הפותחת בינהם, נאדל, פדרר, מארי דיוקוביץ ואחרים, גורפת לכיסה מעל עשרה מיליוני דולרים מזכיות בטורנירים. בנוסף חלקם מרוויחים מיליוני דולרים רבים מפרסומות. כמו כן הם זוכים לשביעות הרצון והערכה ממאות מיליונים של אוהדים ומעריצים. אגב גם וורן באפט זוכה להערצה ואהבה דומה.

המקצוענים הנמצאים בין המקומות 21-100 מראים הכנסות של מאות בודדות של אלפי דולרים במהלך שנה, ואלה שמעל המאה הראשונה מכירים היטב את שמו של מנהל הבנק בנושאים הנוגעים לסוגיית מוכרות לאזרח הממוצע כגון הקצאת אשראי ועלותו. ענף אכזרי.

האיש שלנו בסבב, דודי סלע שהגיע למקום ה-70-80 ב-2008 הכניס על פי עדותו של אחיו 160 אלף דולר מזכיות, כאשר ההוצאות-השקעות שלו בטיסות סביב העולם ואירוח בבתי מלון הן עצומות. לא פלא שדודי וחבריו לנבחרת גביע הדיויס עומדים על קבלת תמורה כספית הוגנת על השתתפותם במפעל.

פער השכר בין הטניסאים הטובים ביותר לבין אלה המצטיינים הוא אדיר. האם הפערים הללו דומים לפערים בין המשקיעים המעולים כמו באפט ורעיו לבין שאר המשקיעים בסבב?

הקשר בין התמורה הכספית לבין המיומנויות המכוננים את השחקן

כאשר מתבוננים בשני שחקני טניס מקצועיים בשעת החימום שהם עורכים דקות אחדות לפני תחילת המשחק עצמו, מדהימה העובדה הפשוטה שגם עין מקצועית לא תמיד יכולה להבחין מי ממוקם גבוה יותר. גם כאשר שחקן א' ממוקם בעשיריה הראשונה ומתחרהו ממוקם במקום ה-250.

לאחר עשר דקות של משחק ביום סביר או עשרים דקות ביום נוראי, תוצאות הלוח ברורות לחלוטין. ברוב מוחלט של המקרים השחקן הבכיר יוביל באופן ברור ולעיתים אף יביס את יריבו.

המסקנה המתבקשת היא שההבדלים בין שני שחקני טניס מוכשרים לא מתבטאים במיומנויות המקצועיות כלומר באיכות החבטות או בהכרת כללי המשחק. לכל אחד מהם יכולות טובות יותר או פחות ברזי החבטות. אחד יהיה חזק יותר בכף היד ולשני יתרון בגב היד. וכך הלאה.

ההבדלים בתוצאות ניגזרים מהמקדמים המנטלים המאפשרים לשחקן הבכיר יותר לנצל את הכלים שברשותו בזמן אמת באופן איכותי יותר. במילים אחרות השחקן הבכיר ידע לקחת את ההחלטות היעילות ביותר בזמן נתון על פני המצב במגרש. מזכיר משהו ...

המיומנויות הפרטניות, אין בכוחן ליצור יתרון אצל המקצוען. רק הבחירות של השחקן בזמן אמת עושות את ההבדל המהותי בין ווינר לכמעט ווינר.

יכולת לקיחת החלטות אופטימליות במאני טיים

מי שעוקב אחרי ספורטאים מעולים בספורט קבוצתי ובספורט אישי יודע שבחלק גדול מהמשחק לא נראית מיומנות מיוחדת או יוצאת דופן, אך ברגעים הקריטיים המאני טיים, המקצועיים באים לידי ביטוי.

במאני טיים ניתן לראות איך לפתע המקצוענים פועלים מהראש כאשר המקצוענים הפחות חסונים נופלים קורבן למתח, השחיקה, החרדות ומשאלות הלב הלא רלבנטיות למצב המשחק.

בטניס זה יכול להתבטא בראלי ארוך במיוחד, במשחקון שובר שיויון או בנקודת המערכה. הסטטיסטיקה של הטובים תמיד עולה על מתחריהם המדורגים נמוך יותר.

הדינמיקה, המתח וניהול אי הוודאות

כמו בכל משחק הדינמיקה הטבעית מתחילה לגבות את המחיר. מתח מתחיל להצטבר בחלקי הגוף השונים החרדה מההפסד מתחילה לעלות, כושר השיפוט מתחיל לרדת, יכולת ההערכה ויכולת קבלת ההחלטה של מרבית המחליטנים נחלשת. זה המצב.

אצל הטובים ביותר המקצוענים באמת, נראה תהליך הפוך. המתיחות ואי ההודאות מכניסים אותם לרמת דריכות גבוהה. יכולת ההקשה, הניתוח וקבלת ההחלטה מתחדדים והולכים ואזי ברגעים אלה משחקם עולה דרגה שלמה. היתרון המנטלי שלהם מנצח את המשחק ולא מיומנות החבטה היסודית. את התמורה הם רואים בבנק וברמת החשפיה שלהם בפרסומות בטלויזיה וכו'.

עליית המדרגה הינה ביטוי של חוסן מנטלי משתדרג עם הצטברות הנסיון במשחק התחרותי,יכולות אלה באות לידי ביטוי ברגעי האמת.

קבלת החלטה אירוע סטנד אלון

כולנו מודעים לעובדה הפשוטה, שהרבה יותר קל לנקוט פעולה, כאשר המחיר השולי הפוטניצאלי נמוך.

לדוגמא מי שמשחק פוקר ובכיסו הרחב 100 אלף דולר יוכל לקחת החלטה מיטבית - רציונלאית כאשר מחיר הסיכון עומד על 100 דולר. אך כאשר בכיסו הצר 500 דולר בלבד מבחן ההחלטה יימהל בקשיים רבים יותר.

מחיר הטעות - סיכון היחסי מהווה פקטור משמעותי לקבלת ההחלטה. יתרה מכך, מה קורה בראשו של משקיע כאשר שלושת הפעולות האחרונות שלו הסבו לו נזק? האם ביטחונו יעמוד לו לקחת החלטה מתבקשת גם אם הוא סבור שזו החלטה כדאית? האם יוריד את הסיכון למרות ההגיון הבריא?

על זה אמר סטנלי דרנקנמילר שניהל עבור המשקיע האגדי סורוס השקעות "הפעם האחרונה שסורוס ביקר היתה כאשר ידעתי מהי המגמה אך פתחתי פוזיציה קטנה".

האם החבטה הרביעית "ספוגה" בשלושת הטעויות הקודמים או שהמקצוען האמיתי יודע לנטרל את החוויה הרגשית משלושת החבטות הקודמות כלומר מההיסטוריה האישית והמיידית ולהתנהל באופן רציונאלי לגמרי בחבטה הרביעית?

מכאן שהיכולת לנתק את עצמינו מהאירועים הקודמים הכרחית לקבלת החלטה מיטבית בזמן אמת.

גם אם נידרשנו לשלם מחיר כבד על אותן טעויות. הגיון זה תקף היה גם לשלוש החבטות המצויינות שקדמו לחבטה הרביעית. משמע כשל העבר או ניצחון העבר אינו קשור לחבטה הרביעית בין אם הצלחנו בהם או בין אם כשלנו בהם. כל אירוע החלטה חייב לעמוד בפני עצמו. כך מתנהל מקצוען על המיגרש ועל המסך.

כל אירוע, פעולה, החלטה שעומדת בפנינו בין אם זה על מגרש הטניס או מול המסך עליה להיות מטופלת ומנוהלת כאילו היתה היא פעולה בודדת העומדת בפני עצמה ( סטנד אלון ) נקיה מחווית האירועים הקודמים. בין אם צלחו או כשלו. האם זה ניתן? המקצוענים מעידים על כך שוב ושוב.

שחקני טניס מקצוענים מצליחינים טופ 20 ומשקיעים בשוק ההון מקפלים הרבה מאוד דמיון. שליטה רגשית גבוהה, ראיית כל אירוע כמנותק מתוצאות האירועים הקודמים, וניצול מיטבי של הניסיון שלהם והכלים העומדים לרשותם במאני טיים.