בדיקת Bizportal

קניתם דירה ב-1957? Bizpotal בדק את השינוי במחירים בת"א בעשורים האחרונים

לכבוד חגיגות המאה של ת"א, בדקנו מהו המחיר הממוצע של דירת 3 חדרים בכל אחד מארבעת העשורים האחרונים, וגם הצצה ל-57' ול-68'
עינת פז-פרנקל |

שוק הנדל"ן בתל אביב עבר לא מעט טלטלות, ירידות ועליות. רק השבוע אמר איל הנדל"ן אליעזר פישמן שהוא זוכר תקופות בהן בניינים שלמים עמדו ריקים בתל אביב. לדבריו של פישמן, עד כדי כך העמיק המשבר באותם ימים, שהדיירים שכן עשו עסקאות נדרשו לשלם רק את דמי התחזוקה.

אז בדיוק בשבוע בו תל אביב חוגגת 100 שנה, החלטנו להציץ בארכיון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ולבדוק את שינוי מחירי הדירות בת"א בעשורים האחרונים.

באמצע שנות ה-70, התקופה בה החלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפרסם את ירחון המחירים החודשי שלה, חווה שוק הנדל"ן בתל אביב עדנה יחסית. ב- 1978, המחיר הממוצע של דירת 3 חדרים בתל אביב עמד על כ- 688 אלף לירות. במרכז המידע של הלמ"ס בתל אביב אומרים ל-Bizportal כי אם מתרגמים סכום זה לערכים של ימינו, מדובר בכ-531 אלף שקלים חדשים.

בשנות ה-80 המאוחרות, המצב היה שונה לגמרי בתל אביב. הבורסה נפלה, הכלכלה קרסה, ו"אנשים קפצו מהגג", כמאמר השיר. הנדל"ן בתל אביב הגיע לשפל קשה. בתחילת שנת 1988 עמד המחיר הממוצע של דירת 3 חדרים בתל אביב כל כ-120 אלף שקלים חדשים בלבד (שבהתאמה למדד זה שווה 543 אלף שקל היום). כן, שקלים חדשים. ישראל כבר היתה אחרי האינפלציה המטורפת של תחילת שנות ה-80 והמטבע החדש צומצם ב-3 אפסים ונקרא "שקל חדש". בסוף שנת 1988 המחיר הממוצע של דירת 3 חדרים בתל אביב עלה מעט, ל-130 אלף שקלים חדשים.

בשנות ה-90, כבר עלו מחירי הדירות באופן ניכר, אפילו לפני תקופת בועת ההייטק. בתחילת שנת 1998, מחירה הממוצע של דירת 3 חדרים בתל אביב היה 708 אלף שקלים (שבהתאמה למדד זה שווה ל-908 אלף שקל היום). ובסוף אותה שנה כבר האמיר המחיר ל-862 אלף שקלים.

בשיא תקופת בועת הנדל"ן האחרונה של תל אביב, בשנת 2008, מחירה הממוצע של דירת 2.5-3 חדרים בת"א כבר זינק ללמעלה ממיליון שקלים, לפי נתוני הלמ"ס. עם זאת, גורמים בענף מעריכים כי המחירים בתל אביב צפויים להתייצב השנה ברמות של כ-5000 דולרים למ"ר במרכז וכ-3000 דולרים למ"ר בדרום. דירות היוקרה כבר מתייצבות על 7000-9000 דולר למ"ר, אחרי שזינקו ל-15 אלף דולרים עד 20 אלף דולרים למ"ר ב-2007.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

אסף בנאי, מייסד ומנכ”ל משותף, פרופיט קבוצת פיננסים צילום:שלומי יוסףאסף בנאי, מייסד ומנכ”ל משותף, פרופיט קבוצת פיננסים צילום:שלומי יוסף

לאומי פרטנרס ומשפחת שסטוביץ' רוכשים נתח בפרופיט לפי שווי של 650 מיליון שקל

לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים בשלב מתקדם של משא ומתן להשקעה של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים.

רן קידר |
נושאים בכתבה פרופיט אסף בנאי

לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים במשא ומתן להשקעה משותפת של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים שמנוהלת על ידי אסף בנאי. ההשקעה מבוססת על שווי של כ-650-660 מיליון שקל לפני הזרמת הכספים, גבוה כמעט פי 4 מהשווי שבו נרכשה השליטה בחברה לפני חמש שנים. לאומי פרטנרס יוביל את ההשקעה. כמחצית מהסכום יזרום ישירות לקופת החברה להרחבת פעילות, והיתרה תשולם לבעלי השליטה הקיימים - אסף בנאי ושלומי אלברג, שמחזיקים כל אחד ב-40%, ויוסי סגול עם 20% שהצטרף לפני כארבע שנים.

פרופיט הוקמה ב-2006, והיא "בית סוכנים" וסוג של פמילי אופיס. היא מתמחה בהפצת מוצרי ביטוח, פנסיה והשקעות פיננסיות. כיום היא מנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל, עם צוות של מעל 300 מתכננים פיננסיים-סוכני ביטוח מורשים. החברה מפעילה גם קרן גידור שמנהלת 400 מיליון שקל, ומרוויחה על פי ההערכות כ-60-70 מיליון שקל בשנה. 

פרופיט הרחיבה את פעילותה לתחום ההשקעות האלטרנטיביות וספגה מכה - גם הפסד כספי וגם מכה תדמיתית עם הנפקת פעילות בבורסה, מגדלור שמאוחר יותר נמחקה אחרי הפסדי עתק למשקיעים ואחרי שהציפה בעיות-תקלות גדולות בניהול השקעות ובדרך המחיקה של החברה - פרופיט בריבוע - אסף בנאי ושלומי אלברג שיווקו השקעות אלטרנטיבות והרוויחו פעמיים.

עם זאת, עדיין יש פעילות שאפילו מתרחבת בתחום ההשקעות האלטרנטיבות, רק שלא דרך חברה נסחרת. הפעילות הזו כוללת קרנות נדל"ן והלוואות פרטיות.

הנהלת פרופיט חוזקה לאחרונה עם מינויים בכירים: דניאל כהן, בעל ניסיון של 15 שנים בהפניקס, משמש כמנכ"ל, ואמיר כהנוביץ', כלכלן ראשי לשעבר בהפניקס, מנהל את מחלקת המחקר. השינויים האלה תורמים ליציבות, במיוחד לאחר סכסוך משפטי עם הפניקס ב-2023 על חשדות טוויסטינג, העברת לקוחות בין מוצרים ללא הצדקה. הסכסוך נפתר בהסכם שיתוף פעולה, שכלל גידול של 20% בהפצת מוצרי הפניקס דרך פרופיט, והוביל להכנסות נוספות של 25 מיליון שקל.

היסטוריית הבעלות בפרופיט כוללת תהפוכות. ב-2008 רכשה פסגות 50% מהמניות, וב-2012 השלימה שליטה מלאה. ב-2016 קנתה פסגות את יתרת המניות תמורת 56 מיליון שקל. ב-2021, בנאי ואלברג רכשו חזרה את השליטה ב-165 מיליון שקל, וסגול הצטרף בשווי 200 מיליון. השווי הנוכחי של מעל 650 מיליון הוא תודות להרחבת רשת הסוכנים מ-150 ל-300 והוספת שירותי ייעוץ דיגיטלי, שמגדילים את מספר הלקוחות במעל 10% בשנה.