פרו: מאות נפגעים בשורה של רעידות אדמה בעוצמה 7.9
רעש חזק הפר לפני שעות ספורות את השגרה בפרו, כאשר רעידת אדמה חזקה בעוצמה של 7.5 היכתה כ-150 קילומטרים דרומית לעיר הבירה לימה - כך דיווח המכון הגיאולוגי בארה"ב. תחנת הטלוויזיה המקומית בפרו "קאנל אן" דיווחה כי לפחות 17 בני אדם נהרגו, וכ-200 בני אדם נפצעו. עדי ראייה במקום מספרים כי הרעש גרם לבהלה ולכאוס ברחובות הבירה, וכי מספר בתים קרסו במרכז העיר. ממשרד החוץ נמסר כי לא ידוע על נפגעים ישראלים.
עדי ראייה סיפרו כי הרעש הורגש בשני שלבים עיקריים, שנמשכו כל אחד כ-20 שניות. לאחר הרעש הוכרזה כוננות צונאמי בפרו, צ'ילה, אקוודור וקולומביה, אשר הוסרה לאחר כשעתיים. "נוצרו גלי צונאמי, אך הם לא היו גדולים מספיק כדי להיות הרסניים", מסר בכיר מהמרכז להתרעות צונאמי הממוקם בהוואי.
בעקבות רעידת האדמה, פרצה שריפה באחד ממחוזות עיר הבירה, וכמה בתים בעיר פיסקו, הסמוכה למוקד הרעש, נהרסו כליל.
נשיא פרו, אלן גרסייה, אמר כי רעידת האדמה ככל הנראה לא גרמה לקטסטרופה. "תודה לאלוהים שהרעידות הללו לא גרמו למספר כה רב של הרוגים כמו שהיה בשנים קודמות", אמר. להנחייתו, התפזרו השוטרים ברחבי לימה כדי לשמור על הסדר. הוא אף שלח שלושה חברי קבינט לערי החוף בהן דווח כי הרעש היכה בעוצמה רבה ביותר.
"אנשים יצאו לרחוב בהיסטריה"
פרו ידועה בתור יעד פופולרי למטיילים ישראלים, שחשו גם הם הלילה את הרעש הכבד. אורי רוזנר, ישראלי בן 25 מיבנה הנמצא בפרו יחד עם חברתו מעיין בת ה-22, סיפר הלילה ל-nrg מעריב על שאירע. "בדיוק סיימנו את הטיול הגדול שלנו היום, והגענו ללימה לתפוס טיסה. אחר הצהריים, (השעה 3 לפנות בוקר שעון ישראל), רעידת האדמה הרעידה את הרחובות כאן. היינו בתוך חנות מזכרות מקומית בעת הרעש, והדבר גרם לדברים רבים ליפול מהמדפים, ומיד יצאנו אל הרחוב, יחד עם תושבים מקומיים רבים".
לדברי אורי, הנזק והפניקה הורגשו היטב. "מעיין חברתי נכנסה מעט ללחץ, אך אישה מקומית הרגיעה אותה, ואמרה לה שזה בסדר ושזה נורמלי באזור הזה, למרות שלא בכזו עוצמה", סיפר. "הרגשנו שהאדמה זזה לנו מתחת לרגליים, וראינו את המדרכות, המכוניות ועמודי החשמל פשוט מתנדנדים. מספר אנשים בכו, וניסו להתקשר אל יקיריהם, אבל כל הקווים הסלולריים נפלו. כל הכבישים היו עמוסים במכוניות, אז המשכנו ללכת לאורך העיר ברגל, וראינו שברים רבים של זכוכיות על המדרכות. ראינו גם טורים ארוכים של אנשים שנעמדו מול קווי הטלפון הציבוריים בניסיון נואש להתקשר אל יקיריהם, אך ללא הצלחה".
אורי ומעיין הנמצאים באכסניה בשכונה הנקראת מירהפלורס הקרובה לקו החוף בעיר לימה, נשארו באזור עד שהמצב נרגע במקצת: "אנחנו בינתיים בסדר, וכך גם כל מי שדיברנו איתו. לימה מחלימה עכשיו, רוב הרחובות ריקים כרגע. שעתיים אחרי הרעש, כל הרחובות בעיר היו בבלגן אחד גדול, אנשים רבים יצאו לרחוב רובם היסטריים, היו פקקי תנועה רבים. נשים בכו, ושוטרים ניסו להרגיע אותן ללא הצלחה". מעיין הוסיפה: "הרגשתי שזה נמשך לנצח ולא נפסק. הייתי בטוחה שזה הולך להיות הרבה יותר נורא, זו רעידת האדמה הכי נוראית שחוויתי".
ממשרד החוץ נמסר כי לא ידוע על נפגעים ישראלים.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.