חיוב עובד בעלות קורס הכשרה

בית הדין הארצי לעבודה חייב עובד בעלות קורס הכשרה בהתאם להתחייבות עליה חתם טרם יציאתו לקורס.
עו"ד לילך דניאל |

ע"ע 1137/04 יואב כהנא נ. מעוז חברה לביטוח, ניתן ביום 16.5.2005.

עובדות

מעוז חברה לביטוח בע"מ (להלן – החברה) העסיקה את יואב כמפקח רכישה, החל מיום 22.10.1995 ועד יום 12.3.1996, עת התפטר מעבודתו.

יואב עבר קורס מפקחי רכישה, החל מיום 16.7.1995 ועד יום 15.10.1995, שמומן בידי החברה והתקיים בבית מלון. בגין השתתפותו בקורס קיבל יואב מהחברה דמי השתלמות בסך 6,600 ₪, מחולקים לשלושה תשלומים חודשיים.

ימים ספורים לפני שהחל את הקורס, חתם יואב על התחייבות, בה נקבע כי במידה ויעזוב את החברה בתוך 4 שנים מ-16.7.1995 ואילך, הוא מתחייב לשלם לחברה סך 7,500 דולר (דמי עלות הקורס), בתוספת 6,600 ש"ח (דמי ההשתלמות שקיבל).

ביום 22.10.1995 החלה החברה להעסיק את יואב בסוכנות בחיפה. כעבור כחמישה חודשים, התפטר יואב מעבודתו. בספטמבר 1996 החל לעבוד כמפקח סוכנים בחברה מתחרה של החברה.

בית הדין האזורי קיבל את תביעתה של החברה לשיפוי בגין הוצאות הקורס שמימנה עבור יואב. בית הדין האזורי קבע כי אין מדובר בקורס שעלותו זניחה והשווי שנקבע בהסכם בין הצדדים סביר ביחס למשך הקורס, תנאיו ורמתו המקצועית. בהכרעתו הביא בית הדין האזורי בחשבון את העובדה כי החברה השקיעה סכום ניכר בהכשרתו של יואב כמפקח רכישה, אך נהנתה מפירות ההכשרה שמימנה במשך חמישה חודשים בלבד. לפיכך, לא מצא בית הדין האזורי כל סיבה להתערב ולהפחית את הפיצויים המוסכמים שקבעו הצדדים מראש. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

בהיבט העיקרוני, אין מניעה שמעביד, על מנת לקבל לעבודה עובדים מוכשרים, יממן למועמדים קורס השתלמות מקצועית שיכול לשמש אותם ללא כל קשר לעבודתם אצלו תמורת התחייבותם להעסקה לפרק זמן מוגדר. אין גם מניעה עקרונית לחיוב אותם עובדים בתשלום עלות הקורס ודמי ההשתלמות שקיבלו במהלכו, ככל שהם מתפטרים ממקום העבודה, שהכשירם לאותה עבודה, תקופה קצרה לאחר תחילת עבודתם ועוברים לעבוד באותה עבודה מקצועית אצל המתחרה. משכך הם הדברים, גם במקרה זה, בדין חויב יואב בתשלום עלות הקורס היוקרתי ודמי ההשתתפות בו.

שאלת סבירות אורך תקופת התחייבות יואב לעבוד אצל החברה לא מתעוררת במקרה זה, כיוון שכבר בראשית דרכו אצל החברה, פחות מחצי שנה מאז תחילת עבודתו אצלה, הוא התפטר.

משלא הוכח שעלות הקורס היוקרתי המרוכז שעבר יואב, אשר כלל שהייה בבית מלון למשך כשלושה חודשים בתנאי אירוח מלא, אינה ביחס נאות לסכום חיובו, אין צידוק להתערבות בחיובו לתשלום פיצוי מלא כפי שהתחייב מלכתחילה על פי ההסכם עליו חתם.

בית הדין ציין כי הרושם שמותיר המקרה, איננו של מעביד הכובל עובד לעבוד אצלו, מתוך מחשבה מוקדמת, שאותו עובד לא יוכל לעמוד בהחזר מלוא עלות הקורס הגבוהה שמימן לו, אלא הרושם בנסיבות המקרה הינו של עובד שניצל מעבידו לרכישת מקצוע, וחש עצמו פטור מכל התחייבות כלפיו, ומשום כך מיהר לעבור לעבוד במקצועו החדש אצל מתחריו.

סוף דבר – הערעור נדחה. יואב ישלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.