כביש ב-5 שבועות, החזרי ארנונה וחלבן: מה היה לנו במקומונים?
זהו, הסתיים לו חג השבועות, ורגע לפני יציאה לסוף שבוע רגיל לחלוטין, קבלו את את הפרק הרביעי במדור הכי מקומי שאפשר לקבל - 'לוקאלי'. אז הנה הסיפורים חדשים שמתרחשים ממש מתחת לבית שלכם, ואתם אפילו לא יודעים מזה.
כביש עוקף בירוקרטיה
האירוע ההיסטורי עם פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים, כוסה בתקשורת מזוויות רבות ושונות. אלא שזווית אחת לא טופלה - הפער בין 2 מדינות ישראל: זו שבפועל - הבירוקרטית, משרכת הרגליים והמתעמרת; וזו שהייתה יכולה להיות, אם רק היינו מתנהגים כמו בפרשת סלילת הכביש לשגרירות החדשה.
החברה הכלכלית של עיריית ירושלים 'מוריה' שהייתה אחראית על ביצוע הפרויקט, הוציאה הודעת קומוניקט בנושא. לזכותו של המקומון כל העיר הירושלמי ייאמר שהוא היחיד שזיהה את הסיפור הציבורי באותה הודעה לעיתונות, למרות כמויות הדבש, ההתמוגגות העצמית והסופרלטיבים שנזלו ממנה. פחות מ-5 שבועות עברו מקבלת ההחלטה על סלילת הכביש ועד גמר ביצוע הפרויקט, מספר ימים אף קודם לתאריך הדד-ליין. "בירושלים נדהמו לראות את קצב העבודה חסר התקדים על כביש הגישה ואת השלמתו תוך זמן קצר כל-כך", לשון הקומוניקט.
לחובתו של המקומון ייזקף, שהוא החמיץ את כדור הגובה להנחתה שנזרק במשפט אותו ציטטנו מהקומוניקט, ופספס את ההזדמנות להביא לקוראיו את המידע: למשך איזו תקופה הייתה נמשכת סלילת כביש אם הוא לא היה מיועד לטובתה של השגרירות האמריקאית, אלא רק לטובת מתנ"ס חדש בשכונת ארנונה.
חבר בוועדה לתכנון ובנייה מקומית של ירושלים השיב לנו שלא לייחס, במילה אחת בלבד: "שנים". כמה שנים בדיוק? עופר פטרסבורג, כתב הנדל"ן הוותיק של ידיעות אחרונות, נידב בשיחה טלפונית עמנו מידע רב יותר: "תכנון וביצוע כביש בישראל יכול לקחת 20 שנה; במקרים מאוד פוזיטיביים - 8-9 שנים. כשחנכו את החלק הצפוני של כביש ישראל, בנימין נתניהו אמר לי שהוא שואף לכך שתהליך תכנון, אישור וסלילת כביש יימשך עד 3 שנים. זו שאיפה יפה, אלא ש-3 שנים לסלילת כביש בישראל נחשבות עדיין לאוטופיה". לא ייאמן: חלום אוטופי על 3 שנים, אל מול ביצוע בפועל של פחות מ-5 שבועות.
טעות לעולם חוזרת. השאלה למי?
חופית כהן-אזולאי מ-mynet-חולון הביאה את עלילותיה של בחורה שומרת חוק, ששכרה לפני 4 שנים דירה בחולון. היא שִלמה כדין את שכר הדירה לבעל הבית ואת תשלומי הארנונה לעירייה. יום אחד בִשרה לה העירייה כי נפלה טעות והיא חויבה בכ-20 אלף שקלים, יותר ממה שהיה עליה לשלם בתשלומי הארנונה. גם העירייה שומרת חוק ולא עלה על דעתה להחזיק בכספים שנגבו שלא כדין. טעות לעולם חוזרת. השאלה היא - למי היא חוזרת.
התשובה מורכבת מ-2 חלקים: את ההחזר הראשון (כ-11 אלף שקלים) העבירה העירייה לחשבונו של בעל הנכס. "אבל, רגע", התרעמה הדיירת, "אני היא ששִלמה את חיובי היתר - תחזירו לי". "אה, סליחה, לא ידענו. טוב שאמרת", ענתה העירייה. "את ההחזר השני, יתרת החוב שלנו, נעביר לחשבונך. לגבי מה שכבר שילמנו - תִגבי מבעל הנכס". אלא שהוא, בעל הדירה, סירב לבקשתה זו, בטענה מנותקת הקשר למציאות ש"היא (הדיירת שלי) בוודאי שכחה כבר מהכסף הזה...".
- בידור או חדשות? התשובה של הציבור מפתיעה
- רייטינג: כוכב הבא ומהדורת 12 בטופ, ערוץ 14 רושם עלייה בשעות הערב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- ממיליונר גדול להומלס - איך איבד קווין ספייסי 70 מיליון דולר
בשלב מסוים הבינה הדיירת שהיא נקלעה למבוי סתום והחליטה לתבוע בבית המשפט גם את העירייה וגם את בעל הבית שלה. בדיעבד, לא בטוח שבתביעתה הכפולה היא עשתה את המעשה הטוב ביותר מבחינתה. ייתכן וההתגוששות המשפטית שלה עם העירייה לא תועיל לה. כך, בכל אופן, עולה משיחה טלפונית שקיימנו בנושא זה עם שופטת בית המשפט המחוזי בדימוס נגה אהד. "על-פי פקודת העיריות מי שמחויב בתשלום הוא מי שגר בנכס, ולכן הוא גם זה שאמור לקבל את כספי גביית היתר. לכן התביעה שלה נכונה", אמרה השופטת. "מצד שני לא בטוח שבית המשפט יפסוק שהעירייה היא זו שתשלם בפעם שנייה; אלא שבעל הנכס שקיבל את הכסף - הוא שישלם לה".
מפעל עם לב של ברזל
מישהו כאן נרדם בשמירה: או דוברות ההסתדרות או תא הכתבים לענייני עבודה ורווחה, או שאולי כל התשובות בעצם נכונות. אין הסבר אחר איך סיפור כזה לא תפס מקום - ואפילו מקום בולט - בסדר היום התקשורתי-ציבורי-ארצי, כאשר בתקשורת הארצית טיפל בכך רק ניצן צבי כהן מאתר דבר ראשון.
לא בכל יום מתמזגים להם נכות רגשית, אטימות ורשעות, כדי לייצר אייטם שראוי לעסוק בו. בתחילת שבוע שעבר זה קרה בחדר האוכל של מפעל המתכת 'חניתה' בשלומי. באותו יום התכנסו במקום עובדים שובתים, וכל זאת זמן קצר לפני מועד ארוחת הצהריים שלהם. אנשי הקייטרינג הקבועים של המפעל החלו לחלק את מגשי האוכל לשולחנות - כך דיווחו העובדים לרותם כבסה מהמקומון צפון 1 - כשלפתע הם החזירו בבהילות את המגשים למטבח, שם החלו להשליך את המזון לפחי הזבל.
אשר שמואלי, יו"ר ההסתדרות במרחב גליל מערבי, שנכח באירוע, דיווח לעיתונאית המקומית: "התקשרתי למנכ"ל המפעל אמיר דוד, ובתחילה הוא אישר לי שאם העובדים שובתים לא מגיע להם לאכול. נדהמתי. כבר במהלך השיחה ביקשתי ממנו לתת הוראה להחזיר את האוכל לשולחנות. זה מעשה נבלה. התנהגות מבזה ומשפילה, שלא נתקלתי בה במשך 40 שנה בעבודתי הציבורית".
מילא אם הייתה ניתנת הוראה לקייטרינג שלא להביא אוכל באותו יום, כי העובדים שובתים; אבל לאחר שהאוכל כבר הגיע והונח על השולחנות, לפנות אותו ולהשליך לפח? הנהלת מפעל חניתה בתגובה: "עם התארכותה של השביתה החליטה הנהלת המפעל לסגור את המתחם (...) לאור זאת חברת ההסעדה המופעלת על ידי זכיין פרטי, על דעתה בלבד (החליטה) להיפטר מהמזון אשר בו לא יכול להיעשות שימוש מנימוקים תברואתיים".
תגובה שלא ממש מתכתבת עם עדות העובדים ועם עדותו של יו"ר מרחב ההסתדרות - מה אמר לו, בזמן אמת, מנכ"ל המפעל.
עגלה עם סוסה עמוסה בחלב ובדיחה
הניצנים הראשונים מתחילים מיד לאחר הפסח: יחצנים מטפטפים בזרם הולך וגובר למערכות העיתונים (כלומר, לדוא"ל של העיתונאים והעורכים) מתכונים לעוגות גבינה. אחרים מבקשים לצאת מאותה קופסה לבנה שגרתית ומעדיפים לשגר קומוניקטים על האופנה הלבנה החדשה לקיץ. זאת, כמובן, בנוסף לביכורי הספרים החדשים. כי מה כבר אפשר לחדש בגיליונות חג השבועות שעוד לא חידשנו?
ולכן שאפו מיוחד מגיע לאיתן אלחדז מהמקומון גל גפן-אונו שהביא הפעם ריח של נוסטלגיה, וצבע את שער עיתונו בגיליון חג השבועות בסיפור צבע עתיק יומין - חלבן מאמצע המאה הקודמת. יוסף חיים בן ה-79 מתגורר באור-יהודה, עוד מהתקופה בה נקראה מעברת סקיה ב'. בתחילת שנות ה-60 מכרו המועצות המקומיות (ולא תנובה, כך לפחות על-פי עדותו) רישיונות לקווי חלוקת בקבוקי חלב. הוא זוכר שעלות הקו שלו הייתה שוות ערך ל-2 משכורות ממוצעות אז.
בכל לילה ב-2:00 בדיוק היה עולה על סוסתו אליה הייתה רתומה עגלה, ורוכב עד לפתח תקווה, כדי לחזור עם בקבוקי חלב טריים. שעתיים מאוחר יותר הניח את הבקבוקים על מפתני הדלתות של תושבי היישוב, והיה אוסף את הבקבוקים הריקים, כשלצידם השאירו הלקוחות מטבעות כסף כשווי כמות בקבוקי החלב אותם הזמינו.
המקצוע הזה, שפס מן העולם ושפעילותו הייתה בשעות החשיכה, היווה מקור השראה לבדיחת קרש שהייתה לשלאגר באותה תקופה: "הבן של לבנה ממש לא דומה - לא לה ולא לבעלה", סיפרה-ריכלה אישה לחברתה. "נו, טוב", התיזה השכנה פאנץ' מרושע: "כנראה שהוא דומה לחלבן". תופים!
אם נתקלתם באייטם מקומי מרעיש על ראש העירייה או בסתם ידיעה משעשעת על ריב השכנים בגלל חתול סורר, אתם מוזמנים להפנות אותם אלינו למייל - לחצו כאן
מתוך הכוכב הבא לאירוויזיון של קשת 12, מתוך אתר מאקורייטינג: כוכב הבא ומהדורת 12 בטופ, ערוץ 14 רושם עלייה בשעות הערב
במהדורות 12 נשארת בטופ אבל למהדורת החדשות של ערוץ 14 נרשמת עלייה קלה ברייטינג
מהדורת החדשות של 12 עדיין מונופול. ובכלל, קשת, למרות ניסיונה להתחמק מכך - היא מונופול. ערוץ 13 בגסיסה, 14 די נעצר, אך פחות מביא מפרסמים. קשת מקבלת את כל הקופה וכל הקצפת. סוד ידוע בשוק הפרסום והתקשורת הוא שקשת "שולחת" לקוחות לרשת רק כדי שתהיה לה תחרות ושהרגולטור לא יטיל עלייה סנקציות.
המהדורה המובילה היא כאמור של קשת 12 עם 17.6% ברייטינג ו-443 אלף צופים. הרבה אחריה מגיעה המדורה של ערוץ 14 עם רייטינג של 9.3% ו-257 אלף צופים. אחרונות הן רשת 13 עם 6.7% ו-153 אלף צופים וכאן 1 עם 3.2% ו-38 אלף צופים.
פריים טיים
הכוכב הבא לאירווזיון ממשיך להוביל את טבלת הרייטינג עם 16.2% רייטינג ו-429 אלף צופים. הרבה אחריה מגיעים הפטריוטים, תכנית הדגל של ערוץ 14 שרושמים 9.2% ו-262 אלף צופים. מעט אחריה מגיעה ווראט של רשת 13 עם 8.9% רייטינג ו-229 אלף צופים ותכנית הדרמה המקורית מקום שמח בכיכובה של נועה קולר של כאן 11 עם 6% ו-127 אלף צופים.
- בידור או חדשות? התשובה של הציבור מפתיעה
- הכוכב הבא לאירוויזיון בראש לוח השידורים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תכניות הבוקר והמהדורות המוקדמות
בקרב תכניות הבוקר מגיעה ראשונה חדשות הבוקר של 12 עם ניב רסקין ורייטינג של 4.1% ו-101 אלף צופים. אחריה חדשות היום עם אלי ראכלין בערוץ 13 ו-75 אלף צופים. הרבה מאחור היא תכנית הבוקר של ערוץ 14, ישראל הבוקר עם 1.4% רייטינג ו-26 אלף צופים. התכנית על הבוקר עם עודד מנשה בערץ 14 בשעה תשע עם רייטינג של 1.2% ו-28 אלף צופים בלבד. באותה השעה ב-13 משודרת פותחים יום עם רייטינג של 1.3% ו-29 אלף צופים והמובילה היא נסלי ברדה במשדר הבוקר של 12 ורייטינג של 2.6% ו-56 אלף צופים.
כמה ירוויח אלמוג בוקר בחדשות 12 ומי הם העיתונאים עם השכר הגבוה ביותר?
קשת היא מונופול
בפועל, ההכנסות של קשת שנשלטת על ידי דודי ורטהיים, הבעלים של קוקה קולה בישראל ובנק מזרחי טפחות, גדולות פי 4-5 לפחות מרשת וגדולות מכל ההכנסות של ערוצי הטלוויזיה גם יחד. העוצמה והכוח נובעים גם מערוץ חדשות חזק וגם מרצועות הבידור הטובות של קשת לעומת המתחרים. ערוץ 13 (רשת) סובל פעמיים - גם מהתחזקות ערוץ 14 שנתפס כאתר הימני היחיד וגם מזה שהוא נחשב "אותו הדבר" וסוג של ניסיון העתקה לא מוצלח של קשת. במקביל למינוי של יוליה שמאלוב-ברקוביץ' למנכ"לית חברת חדשות 13 העיתונאים חששו משינוי הקו המערכתי של החדשות שנתפס בדומה לחדשות 12 כאנטי ביבי עם אג'נדה של שמאל-מרכז. במקביל הועזב רביב דרוקר והחלו עזיבות. ספי עובדיה עזב, וכעת אלמוג בוקר. ספי עובדיה עזב לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין, גם היא מבית קשת. ההערכות בשוק מדברות על עלות שכר של בין 700 ל-800 אלף שקל לשנה לעובדיה. המעבר של עובדיה הוא עוד נקודה של כוח עבור ערוץ 12. הוא מתחיל להעביר לשורותיו טאלנטים ונראה כי הוא לא מפספס הזדמנויות. כעת, מעניין יהיה לראות האם ערוץ 13 יגיב - וכיצד ומה תהיה ההשפעה של שוק ההעברות החדש בתקשורת על ערוץ 14 (לאחרונה, אחרי שהכריז על מעבר לערוץ 13, ערוץ 14 סיכם על הישארותו של שרון גל).בוקר, כתב הדרום של הערוץ, שנחשב לעיתונאי מוערך, אמור להחליף את תמיר סטיינמן שעזב לאחרונה את תפקידו. ההערכות הן ששכרו ינוע בין 800 אלף שקל למיליון שקל בשנה.עמית סגל מעל 3 מיליון שקל בשנה; יונית לוי כ-2 מיליון שקל
הטאלנטים בחדשות 12 מרוויחים נהדר. על פי ההערכות שכרם מבטא עלות מעביד של בין 1.5 ל-2 מיליון שקל בשנה. כך מרוויחה גם יונית לוי, וכמוה דני קושמרו, אמנון אברמוביץ', עמית סגל ועוד. סגל נחשב לעיתונאי המרוויח בישראל, כשההערכות מדברות על הכנסות של מעל 3 מיליון שקל בשנה, כשבתוכן גם הכנסות מהספר המצליח וסדרת ההרצאות שהוא מעביר וכן כתיבת טור בידיעות אחרונות.- רגע לפני הסופ"ש: הסיפורים של השבוע ב"ביז מדיה"
- מראיינים פליטים, חושבים על המשפחה: כתבי המלחמה באוקראינה מדברים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
