הקרב בזירת המשקפיים: אייל שני הוא התשובה ל"מוצר הצריכה הבסיסי של הלפרין"?
לאחר שעברנו רשמית לעידן ה-low cost, שבא לידי ביטוי בקטגוריות מוצר רבות, נכנסנו לקונפליקט משמעותי בכל מה שעולה קצת יותר. המחאה החברתית חדרה לתרבות שלנו וכיום היא נוגעת לכל תחומי החיים, והכי חשוב - היא שינתה את השקפת העולם שלנו בנוגע לערכם של דברים. מדי פעם מסתבר לנו שמשהו עולה הרבה יותר מכפי שהוא יכול לעלות לנו, החל ממוצרי מכולת וכלה בנדל"ן, וזה מכניס אותנו לסט התלבטויות ערכיות ומוסריות שהיו רדומות בעבר. הנושא ממאן לרדת מסדר היום הציבורי וכאשר אנחנו מוציאים קצת יותר על משהו, סביר שנרגיש בושה על כך, כי לא התאמצנו למצוא אלטרנטיבה זולה יותר, והפכנו בכך, אוטומטית, לחזירים.
עקרונית המגמה נכונה לנו כי היא עושה ניקוי אורוות בקרב כל מי שניסה 'לעשות עלינו סיבוב' כמו חברות הסלולר, רשתות הקפה, תאגידי המזון ועוד. מצד שני, ויש צד שני גדול שלא מדברים עליו, פה ושם הוזלת מחירים תפגע באיכות, ולפעמים האיכות קריטית. לפעמים הוזלה אפילו פוגעת בעובדים ובזכויותיהם ומשיגה את ההיפך ממה שהיא משדרת לכאורה.
נתחיל דווקא בדוגמא שאיננה מהארץ. אם נמשיך את קו המחשבה שהתחלנו, אז ברור שחברות האופנה דופקות אותנו ושחולצה עם מותג יוקרה שעולה 200 שקל, שווה למעשה 10 שקל במקרה הטוב. למה? כי חומר הגלם זול והתפירה מתבצעת במזרח הרחוק שם מחירי הארנונה של המפעל והשכר לעובדים מזעריים. אחרי שביססנו את הטיעון הזה בואו נסתכל על ניסוי שנעשה בחו"ל והפך ויראלי ביותר ברשת:
מה שרואים פה זה מכונת טי שירט ב 2 יורו. למעשה, 2 יורו זה מה שטי שירט "צריכה לעלות". אולם ברגע בו מכניס הצרכן את הכסף לחריץ ובוחר לעצמו מידה וצבע, מופיעה תמונה של עובדת ממפעל יזע במזרח הרחוק, עם כמה פרטים על חייה העלובים ושכרה הזעום: 13 סנט לשעה במשך 16 שעות כל יום. לאחר החשיפה לעובדת או עובד המפעל מתבקש הצרכן לבצע בחירה - להמשיך ולרכוש את החולצה או לתרום את 2 היורו לטובת אותם אומללים שבזכותם אנחנו יכולים לקנות אופנה זולה. במקרה של אופנה, אומר המסר, עלינו להתחיל לשאול מי עשה את הבגדים שלי. גם בקפה התחלנו לשאול האם היה פה fair trade או שעובדים משועבדים לכלום כסף קטפו וארזו לנו את הקפה. אגב, רוב הכסף הלך לתרומות ולא לרכישת חולצות...
הסוגיה איך אפשר להוזיל עלויות אינה חד מימדית. היא שמיכה קצרה. מצד אחד יש לנו תעשיין שמרוויח יותר ממה שמגיע לו אבל מהצד האחר יש פגיעה או באיכות המוצר או בכבודם של העובדים.
במקרה של משקפי ראייה הסוגיה דומה. ולא, היא לא פתורה לטעמי אולם מה שראוי לציין הוא שיש זירת קרב בנידון. מצד אחד, אומר לנו הלפרין שמשקפיים הם מוצר צריכה בסיסי ולכן אסור שמשקפי ראייה יהיו יקרים לצרכן. הלפרין מייצג את הזכות שלנו לראות ולוקח את הצד של הצרכן עם הצעות מכר שקשה להתחרות בהן: עלויות נמוכות ומבצעים מרשימים.
- האם תוכן מקורי ואיכותי יכבוש את הפריים טיים?
- מאסטר שף בראש כל רצועות השידור
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- המהדורה המרכזית של חדשות 14 מזנקת ל-300 אלף צופים
בדומה להלפרין, עם מיתוג קצת שונה ובכל זאת עלויות נמוכות, הגיעה לפני לא הרבה שנים הרשת קרולינה למקה ברלין עם שם של כוכבת אופנה גרמניה ומחירים של דוכן משקפיים בבאנגקוק. המותג אמנם חוסה באבק הכוכבים של בר רפאלי אבל הצעת הערך שלו שייכת לדור החדש שנוטל מאיתנו את הרשות לעגוב על משקפיים ממותגים - כאלה שעולים ביוקר - כי כיום יותר מאי פעם נקלה ועלוב "לשלם עבור השם".
במהלך נגדי, כי הרי ברור היה שהוא יגיע ביום מן הימים, מגיעים במקביל אופטיקנה עם respect your eyes ומכבי ממבט ראשון עם "העיניים שלך זה לא משחק". אין ספק שמדובר בדיאלוג על ערכים שלאחרונה מרים את קולו.
המלחמה מעניינת יותר מהמסרים הנבדלים. אפשר להגיד שבכל מקום שבו עושים דה לגיטימציה למחיר היקר - תמיד יגיע מי שיעשה דה לגיטימציה למחיר הזול ויחזיר את הלגיטימציה למחיר היקר.
במקרה של אופטיקנה ושל מכבי הטיעון זהה. על בריאות לא חוסכים. למעשה המסר דומה למסר של הלפרין - משקפיים זה דבר בסיסי או יותר נכון ראייה זה דבר הכרחי. אלא מה שהלפרין אומר הוא - לכן אסור לקחת על זה יותר מדי כסף, בעוד שמכבי ואופטיקנה אומרים - בדיוק בגלל זה צריך לשלם על מומחיות. שניהם צודקים אבל אם נבדוק בציצית נגלה שמכבי, לצד ההצעה לרכוש משקפיים בחנויות שלה, פותחת בפנינו עולם של רפואת עיניים. כלומר רותמת את המוצר לעולם של אבחון וטיפול בבעיות פזילה, מולטיפוקל ושאר סמפטומי ראיה רפואיות. המסר 'העיניים שלך זה לא משחק' מקבל רלוונטיות ממגמת ההוזלה שסחפה את כולנו בסערה. הקמפיין מראה ספורטאים משחקים כדורגל, טניס ופינגפונג כאשר גלגל העין משמש כדור.
באופטיקנה הדגש אינו רופאי כי אם על הכבוד לכל מה שאנו רואים. אייל שני משמש כמטאפורה לאדם שזקוק לעיניו כדי ליצור את אמנות הקולינאריה שלו. המטאפורה ברורה - אמן כמו אייל זקוק לראייה כדי לבחור את הדגים והעגבניות בשוק, לראות מתי הגרגרים כתושים דיים ולראות אם הרוטב נבזק במידה הנכונה על המנה רגע לפני שהיא מוגשת לשולחן. אייל הוא דוגמא לכך שעלינו לכבד את העיניים שלנו ויחד עם כבוד יגיע בשלב מסוים גם המחיר. הפרסומת לא נוקבת בעלויות והיא דווקא כן מציעה מבצע, אבל מה שחשוב זה שהיא מחזירה לקדמת הבמה את המשקפיים כמושג נרדף לאופן בו אנו רואים את העולם ובסופו של יום איך העולם רואה אותנו. בכך היא 'עונה' להלפרין ולמגמת ההוזלה - משקפיים זה לא רק לראות או לא לראות, זה איך לראות.
אגב אחת הסנוניות הראשונות בזירה היתה רשת טופטיקה שעשתה שימוש בדמותה של מורן אטיאס כדי להזהיר אותנו מאופטיקאים מתחזים שיכולים להרשות לעצמם לגבות מאיתנו פחות כסף תמורת שרלטנותם. זה היה אחד מהמענים הראשונים לאינפלציה בהצעות המכר של רשתות האופטיקה. טופטיקה הגניבה למוחנו חשדנות ודובבה אותנו לפקפק בהצעות מכר זולות מדי בתחום, תוך שהיא מציעה לנו לשקול הצעות זולות מדי בשל העובדה שיתכן שמאחורי הפינה מסתתר שרלטן.
זה הרגע להגיד שאין אמת אחת וברור שמחירים מופקעים הם, מן הסתם, מופקעים וכי המלחמה בהם היא מלחמת קודש. מאידך, ברור שאין נקודת שיווי משקל אחת שבה כל הצדדים מרוויחים ומנצחים, ואז גם ברור שהוזלת מחירים עלולה לעלות לנו יותר או לדפוק מישהו אי שם בשרשרת הייצור.
- 2.גיא 06/10/2015 14:43הגב לתגובה זוהבעיה שגם על חולצות שעולות 200 יורו, העובדת במפעל יזע במזרח הרחוק מקבלת 13 סנט לשעה על עבודה של 16 שעות ביום.
- 1.יואל 06/10/2015 11:19הגב לתגובה זומי זאת ? היא כל כך משעממת
מגי טביבי, מגישת חדשות 14. קרדיט: רשתות חברתיות.המהדורה המרכזית של חדשות 14 מזנקת ל-300 אלף צופים
בערב רווי חדשות, עם כמעט מיליון צופים בכל המהדורות המרכזיות, המהדורה המרכזית של ערוץ 14 הצליחה לשבור שיא והיא בדרך להדביק את הפער מהמובילה הנצחית, חדשות 12
רייטינג אולי זו העובדה שערוץ 14 מזוהה עם פרשת "שדה תימן", ואולי זהו המשך של מגמת ההתחזקות של מהדורות החדשות של הערוץ, אבל כך או כך הנתונים הם נתוני שיא.
מבחינת הדירוג עצמו, המהדורה המרכזית של ערוץ 12, היתה אתמול על 15% רייטינג ו-381 אלף צופים, ואילו חדשות 14 היו אחריה עם 10.3% רייטינג ו-300 אלף צופים. אחריה היתה חדשות 13, שבערב כזה הצליחה לחצות את רף מאה אלף הצופים, עם 4.7% רייטינג ו-130 אלף צופים, ואילו גם חדשות 11, היו עם 111 אלף צופים ו-4.2% רייטינג.
פריים טיים
גם בפריים טיים הנתונים היו מעט חריגים, היות וכמות הצופים התחלקה באופן שווה יותר מאשר בדרך כלל. אמנם בראש היתה "במשמרתי שלי" עם כרמי גילון, ששודרה בקשת עם רייטינג של 10.6% ו-259 אלף צופים, אבל מבחינת רייטינג "הפטריוטים" היתה קצת מאחוריה, עם 10.5% רייטינג אבל מבחינת כמות הצופים הפטריוטים עלתה על קשת, והיתה על 311 אלף צופים. בכך, ערוץ 14 משלים מהלך מרשים ברצועות החדשות המרכזיות והפריים טיים. במקום השלישי הייתה "ווארט" של ערוץ 13, עם נתון מכובד של 7.9% רייטינג ו-213 אלף צופים וגם ריאליטי האוכל של כאן11, "בואו לאכול איתי", עמד על נתונים יפים של 7.5% רייטינג ו-178 אלף צופים.
רצועות נוספות
מבחינת שאר הרצועות, בבוקר גם נרשמה עלייה בכמות הצופים, כש-"חדשות הבוקר" של קשת הובילה בפער את הרצועה, עם 4.1% ו-106 אלף צופים, במקום
השני היתה מהדורת הבוקר של ערוץ 14 "ישראל הבוקר", עם עודד מנשה, עם 2.1% רייטינג ו-44 אלף צופים ואילו את הרשימה סגרה רשת עם העולם הבוקר עם 1.4% רייטינג ו-29 אלף צופים בלבד.
- האם תוכן מקורי ואיכותי יכבוש את הפריים טיים?
- מאסטר שף בראש כל רצועות השידור
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ברצועה שלאחריה, המגמה המשיכה ומשדר הבוקר של קשת, עם נסלי ברדה ויואב לימור,
שהוביל את הרשימה, היה עם רייטינג של 3.5% ו-80 אלף צופים בלבד, אחריו במקום השני ערוץ 14 המשיך לצמצם פערים, עם "על הבוקר" עם נוי בר, עם 1.6% רייטינג ו-54 אלף צופים בלבד ואילו במקום האחרון היה "פותחים יום" של רשת, עם 1.1% רייטינג ו-24 אלף צופים בלבד.
