פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא דירקטור - ושיש לו חובות
פסק דין חשוב שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות השופט דוד זילר, חשף התנהלות בעייתית ושרשרת מסמכים מזויפים שהובילו לכך שאדם נרשם כבעל מניות ודירקטור בחברה, מבלי שידע על כך כלל. ההשלכות היו חמורות במיוחד, כשאותו אדם קיבל דרישת תשלום עבור חוב ארנונה בסכום כולל של 981 אלף שקל, מבלי שהיה מעורב כלל בענייני החברה. בפסק הדין ביטל השופט את הרישומים, קבע כי לא היתה כל הסכמה של האיש לתפקידים שיוחסו לו, והטיל על מי שהיו מעורבים בכך את האחריות.
הפרשה החלה כשהתובע, אזרח פשוט, קיבל התראה מנאמן הליכי חדלות הפירעון של החברה, שלפיה עליו למסור פרטים הקשורים לפעילותה. זמן קצר לאחר מכן, הגיעה אליו דרישה מעיריית ירושלים לתשלום חוב ארנונה מצטבר בסכום של 981 אלף שקל. האיש, שהופתע לחלוטין מהפניות האלה, החל לברר על מה מדובר, וגילה לתדהמתו כי על פי רישומי רשם החברות הוא מופיע כבעל מניות ודירקטור בחברה שמנהלת בית ספר במזרח ירושלים, ושנקלעה להליכי חדלות פירעון.
התובע הבהיר שמעולם לא היה לו קשר לחברה צילום: Pixabay
התובע הבהיר לבית המשפט כי לא רק שמעולם לא היה לו קשר לחברה, אלא שלא חתם בכלל על מסמכים שמצביעים על מעמדו כבעל מניות או דירקטור. "הרגשתי פגוע ומאוים. לא ידעתי כלל מהיכן זה הגיע", הוא העיד בבית המשפט.
המסמכים שעליהם התבסס רשם החברות היו מזויפים
- הודה שהתחזה לאחיו במבחן תיאוריה, אך זוכה
- התחזה לדייל, טס עשרות פעמים - ועכשיו הוא עלול לבלות שלושה עשורים בכלא
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במהלך המשפט, הציג התובע את טענותיו, שלפיהן המסמכים שעליהם התבסס רשם החברות הם מזויפים לחלוטין. בין המסמכים היו טופס העברת מניות מ-2008, וטופס נוסף מ-2009 ששימש לדיווח על שינוי בהרכב הדירקטוריון של החברה. השופט זילר קבע כי הטפסים האלה לא עומדים באף מבחן אמינות, לאחר שנחשפו פגמים חמורים בתהליך חתימתם ואישורם.
במסגרת ההליך, זומנו לעדות עורכי דין שלכאורה חתמו על האישורים. עו"ד מוהנד זובידאת, שמו הופיע על מסמך המעיד על העברת המניות, העיד בצורה חד-משמעית כי מעולם לא פגש את התובע, וכי החתימה הנחזית שלו על המסמך אינה שלו. "לא מדובר בחתימתי, וגם החותמת שבה נעשה שימוש היא מזויפת", אמר עו"ד זובידאת בעדותו.
עדות דומה נשמעה גם מפי עו"ד אבו-קטיש, ששמו הופיע על מסמך נוסף. הוא ציין כי אינו מכיר את התובע וכי החתימה על המסמך אינה שלו. לדבריו, "מעולם לא פגשתי את האדם הזה או החתמתי אותו על מסמכים".
- עו"ד אלדד כורש פורש ממשרד פישר - ויוצא לדרך עצמאית עם צוות עורכי דין
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
השופט זילר סיכם את הממצאים ואמר: "מקומות בהם מופיעות 'אסמכתאות' לרישום התובע כבעל מניות או דירקטור בחברה אינם יכולים להיחשב לאמינים. הפגמים שהתגלו – זיופים ואי סדרים – מחזקים את גרסת התובע שלא היה לו כל קשר לחברה".
במהלך ההליך עלה כי לחברה היתה מוטיבציה למצוא "דירקטורים חלופיים", בעקבות תיקון בחוק החברות מ-2007, שאסר על בעלי תפקידים בחברות לתועלת הציבור לקבל שכר ישיר מהחברה. בני משפחה שהיו מעורבים בניהול החברה באותה התקופה ניסו, כך על פי החשד, להרחיק את עצמם מתפקידים רשמיים באמצעות רישום פיקטיבי של שמות של אנשים אחרים.
בהקלטת שיחה שהושמעה בבית המשפט, הודתה אחת מהמעורבות המרכזיות בפרשה כי נרשמו שמות באופן לא תקין על מסמכי החברה כדי "לקצר הליכים". היא ציינה כי,"לא היתה שום כוונה לפגוע, פשוט שמות נרשמו כטובה לבית הספר". השופט לא השתכנע מההסברים האלה והדגיש בפסק הדין שפרסם כי, "רישום כזה מהווה פגיעה חמורה באמון הציבור במרשמים רשמיים".
כל המסמכים יימחקו מרישומי רשם החברות
בסופו של ההליך, קיבל בית המשפט את טענותיו של התובע במלואן. השופט זילר הורה על כמה צעדים: העברת המניות לתובע בטלה מעיקרה ויש לרשום מחדש את המניות על שם בעליהן המקוריים; המינוי שלו כדירקטור בחברה בטל, וכל המסמכים הקשורים לכך יימחקו מרישומי רשם החברות; והתובע לא קשור לחובות החברה ולא ניתן לראות בו אחראי להם מכוח הרישומים הכוזבים.
השופט התייחס לחומרת המקרה וציין עוד כי, "הסיפור שנחשף מעלה תמונה קשה של זיופים שיטתיים ואי-סדרים. אין לאפשר למעשים מסוג זה להכתים אנשים חפים מפשע". לסיכום הוא אמר כי, "התובע לא היה מעולם בעל מניות או דירקטור בחברה. יש להחזיר את המצב לקדמותו ולמנוע כל פגיעה נוספת בו". החלטת בית המשפט מבטלת, כאמור, את החובות שדרשו ממנו נאמן חדלות הפירעון והעירייה, ומסירה איום משמעותי מחייו של התובע.
- 1.ודייק 18/12/2024 09:21הגב לתגובה זוהאם לאורך השנים ,קיבל הלה גמול דירקטורים ?
- נאמר שלא היה לו שום תפקיד בחברה (ל"ת)איזה גמול 18/12/2024 16:32הגב לתגובה זו
רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים
חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות
הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.
בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.
בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.
סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום
דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.
כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל
הנהג, שנפצע בעת ירידה מהרכב, ניהל מאבק משפטי ממושך מול חברת הביטוח, שטענה כי אינו זכאי לפיצוי וכי המקרה כלל אינו תאונת דרכים. בית משפט השלום ברמלה חשב אחרת, קבע כי גרסת הנהג אמינה ומגובה בראיות, והעניק לו נכות רפואית תפקודית של 10%. פסק הדין מותח ביקורת
חריפה על התנהלות כלל ומדגיש שלא ניתן להתעלם מהעובדה שהפציעה נגרמה לאיש עקב שימוש רגיל במשאית
בשעות אחר הצהריים של אחד הימים בתחילת ספטמבר 2020, לאחר יום עבודה ארוך, עצר נהג משאית את הרכב סמוך לביתו. הוא כבר הכיר היטב את שגרת סיום הנהיגה, את כיבוי המנוע, את פתיחת הדלת ואת הירידה במדרגות הגבוהות של תא הנהג. ואולם הפעם, בתוך שבריר שנייה, מעידה פשוטה נהפכה לפציעה לא קלה ולמאבק משפטי של שנים. כפי שתיאר זאת האיש בעדותו, "תוך כדי ירידתי מהמדרגות של המשאית מעדתי על המדרגות ונפלתי על הרצפה" - גרסה שחזרה שוב ושוב בכל אחד מהמסמכים, עוד לפני שהוא חשב לפנות לערכאות.
התוצאה היתה שבר בקרסול שמאל, אשפוז וניתוח שכללו קיבוע באמצעות פלטות וברגים, חודשים ארוכים של שיקום, כאבים, צליעה ומגבלות שהפכו את עבודתו הפיזית מאתגרת בהרבה. אלא שבעוד שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לו גמלאות ונכות זמנית וקבועה, חברת הביטוח כלל, שביטחה את המשאית בביטוח חובה, סירבה לראות במקרה תאונת דרכים, וטענה כי הנהג הוא לא זכאי לפיצוי כלל. המאבק הגיע לפתחו של בית משפט השלום ברמלה בפני השופטת קרן אביסרור, שפסק דינה הקיף ועבר ביסודיות על כל שלב ושלב בתיק. כבר בתחילת פסק הדין היא הבהירה כי המחלוקת בין הצדדים מקיפה הן את שאלת האחריות והן את שיעור הנזק, אך בסופו של דבר היא דחתה לחלוטין את עמדת חברת הביטוח.
הנתבעת טענה כי מדובר ב"עדות יחידה של בעל דין" וכי התובע לא זימן עדים נוספים, אף שהיו אנשים שהגיעו למקום לאחר הנפילה. אלא שבית המשפט קבע כי התובע כלל לא טען שהיו עדים לנפילה עצמה, וכי העובדה שאנשים הוזעקו בדיעבד אינה רלוונטית לשאלת עצם התרחשות התאונה. יתרה מכך, השופטת מדגישה כי גרסתו של התובע נמסרה באופן עקבי - במסמכי בית החולים ביום התאונה ("אובחן שבר... בקרסול שמאל שנגרם כשנפל ממשאית"), במסמכי הביטוח הלאומי ("תוך כדי ירידה ממדרגות המשאית עמדתי על המדרגות ונפלתי") ובעדותו בבית המשפט. חוות דעת המומחה האורתופדי מטעם בית המשפט, ד"ר אופנהיים, אף היא סייעה בהכרעה, שכן טיב הפגיעה - שבר בימלאולרי בקרסול, תואם לחלוטין נפילה ממשאית. השופטת כתבה בפסק הדין שפורסם כי, "גרסה זו של התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה הוכחה ולא נסתרה", ומוסיפה כי גם סרטוני המעקב שהציגה חברת הביטוח כשנתיים לאחר האירוע אינם סותרים את גרסתו.
בית המשפט לא הותיר מקום לספק
במוקד המחלוקת עמדה השאלה המשפטית: האם נפילה בעת ירידה ממשאית נעוצה "בשימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כנדרש בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (פלת"ד). כאן בית המשפט לא השאיר מקום לספק. בהתאם להגדרה הרחבה של החוק, הכוללת במפורש "כניסה לרכב או ירידה ממנו", קבעה השופטת בהכרעתה כי תנאי החוק מתקיימים, וכי "הוכח שהשימוש במשאית הוא 'שימוש ברכב מנועי', שהמאורע שבו נגרם לתובע נזק גוף הוא עקב השימוש ברכב המנועי, ושהשימוש ברכב מנועי היה למטרות תחבורה". מדובר בקביעה מהותית, מכיוון שאם התאונה מוכרת כתאונת דרכים, חובת הפיצוי חלה על מבטחת החובה, ללא צורך בהוכחת רשלנות.
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- המבוטחת הודתה ששיקרה - וזכתה בכיסוי ביטוחי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר אופנהיים, קבע לתובע 10% נכות צמיתה בקרסול שמאל, לצד נכויות זמניות משמעותיות: 100% בשלושת החודשים הראשונים ו-50% בשלושת החודשים הבאים. חוות דעתו כללה ממצאים ברורים בצילום הרנטגן, ובהם "אי סדירות של הסחוס המפרקי בקרסול... ופתיחה קלה של המורטיס", תוצאה של הניתוח וקיבוע השבר. המומחה הסביר כי גם אם בבדיקה הפיזיקלית הגבלת התנועה נראתה "קלה", הרי שממצאי הדימות מעידים על פגיעה עמוקה יותר. הוא ציין כי, "חוסר סדירות של המפרק מתבטא גם בכאב ולא רק בתנועה... בכאב, בהתעייפות של המפרק ושינויים שיכולים לחול עם השנים".
