מסמך מסמכים חתימה משכנתה משכנתא משכנתאות דוחות דו"ח הסכם חוזה
צילום: Pixabay

פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שהוא דירקטור - ושיש לו חובות

האיש קיבל יום אחד התראה מנאמן של חברה ודרישת תשלום חוב ארנונה מעיריית ירושלים. כשהחל לברר על מה מדובר, גילה שברישומי רשם החברות הוא מופיע כבעל מניות ודירקטור בחברה שמנהלת בית ספר במזרח ירושלים, ושנקלעה להליכי חדלות פירעון
עוזי גרסטמן | (2)

פסק דין חשוב שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בראשות השופט דוד זילר, חשף התנהלות בעייתית ושרשרת מסמכים מזויפים שהובילו לכך שאדם נרשם כבעל מניות ודירקטור בחברה, מבלי שידע על כך כלל. ההשלכות היו חמורות במיוחד, כשאותו אדם קיבל דרישת תשלום עבור חוב ארנונה בסכום כולל של 981 אלף שקל, מבלי שהיה מעורב כלל בענייני החברה. בפסק הדין ביטל השופט את הרישומים, קבע כי לא היתה כל הסכמה של האיש לתפקידים שיוחסו לו, והטיל על מי שהיו מעורבים בכך את האחריות.

הפרשה החלה כשהתובע, אזרח פשוט, קיבל התראה מנאמן הליכי חדלות הפירעון של החברה, שלפיה עליו למסור פרטים הקשורים לפעילותה. זמן קצר לאחר מכן, הגיעה אליו דרישה מעיריית ירושלים לתשלום חוב ארנונה מצטבר בסכום של 981 אלף שקל. האיש, שהופתע לחלוטין מהפניות האלה, החל לברר על מה מדובר, וגילה לתדהמתו כי על פי רישומי רשם החברות הוא מופיע כבעל מניות ודירקטור בחברה שמנהלת בית ספר במזרח ירושלים, ושנקלעה להליכי חדלות פירעון.

התובע הבהיר שמעולם לא היה לו קשר לחברה צילום: Pixabay

התובע הבהיר לבית המשפט כי לא רק שמעולם לא היה לו קשר לחברה, אלא שלא חתם בכלל על מסמכים שמצביעים על מעמדו כבעל מניות או דירקטור. "הרגשתי פגוע ומאוים. לא ידעתי כלל מהיכן זה הגיע", הוא העיד בבית המשפט.

המסמכים שעליהם התבסס רשם החברות היו מזויפים

במהלך המשפט, הציג התובע את טענותיו, שלפיהן המסמכים שעליהם התבסס רשם החברות הם מזויפים לחלוטין. בין המסמכים היו טופס העברת מניות מ-2008, וטופס נוסף מ-2009 ששימש לדיווח על שינוי בהרכב הדירקטוריון של החברה. השופט זילר קבע כי הטפסים האלה לא עומדים באף מבחן אמינות, לאחר שנחשפו פגמים חמורים בתהליך חתימתם ואישורם.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

במסגרת ההליך, זומנו לעדות עורכי דין שלכאורה חתמו על האישורים. עו"ד מוהנד זובידאת, שמו הופיע על מסמך המעיד על העברת המניות, העיד בצורה חד-משמעית כי מעולם לא פגש את התובע, וכי החתימה הנחזית שלו על המסמך אינה שלו. "לא מדובר בחתימתי, וגם החותמת שבה נעשה שימוש היא מזויפת", אמר עו"ד זובידאת בעדותו.

עדות דומה נשמעה גם מפי עו"ד אבו-קטיש, ששמו הופיע על מסמך נוסף. הוא ציין כי אינו מכיר את התובע וכי החתימה על המסמך אינה שלו. לדבריו, "מעולם לא פגשתי את האדם הזה או החתמתי אותו על מסמכים".

קיראו עוד ב"משפט"

השופט זילר סיכם את הממצאים ואמר: "מקומות בהם מופיעות 'אסמכתאות' לרישום התובע כבעל מניות או דירקטור בחברה אינם יכולים להיחשב לאמינים. הפגמים שהתגלו – זיופים ואי סדרים – מחזקים את גרסת התובע שלא היה לו כל קשר לחברה".

במהלך ההליך עלה כי לחברה היתה מוטיבציה למצוא "דירקטורים חלופיים", בעקבות תיקון בחוק החברות מ-2007, שאסר על בעלי תפקידים בחברות לתועלת הציבור לקבל שכר ישיר מהחברה. בני משפחה שהיו מעורבים בניהול החברה באותה התקופה ניסו, כך על פי החשד, להרחיק את עצמם מתפקידים רשמיים באמצעות רישום פיקטיבי של שמות של אנשים אחרים.

בהקלטת שיחה שהושמעה בבית המשפט, הודתה אחת מהמעורבות המרכזיות בפרשה כי נרשמו שמות באופן לא תקין על מסמכי החברה כדי "לקצר הליכים". היא ציינה כי,"לא היתה שום כוונה לפגוע, פשוט שמות נרשמו כטובה לבית הספר". השופט לא השתכנע מההסברים האלה והדגיש בפסק הדין שפרסם כי, "רישום כזה מהווה פגיעה חמורה באמון הציבור במרשמים רשמיים".

כל המסמכים יימחקו מרישומי רשם החברות

בסופו של ההליך, קיבל בית המשפט את טענותיו של התובע במלואן. השופט זילר הורה על כמה צעדים: העברת המניות לתובע בטלה מעיקרה ויש לרשום מחדש את המניות על שם בעליהן המקוריים; המינוי שלו כדירקטור בחברה בטל, וכל המסמכים הקשורים לכך יימחקו מרישומי רשם החברות; והתובע לא קשור לחובות החברה ולא ניתן לראות בו אחראי להם מכוח הרישומים הכוזבים.

השופט התייחס לחומרת המקרה וציין עוד כי, "הסיפור שנחשף מעלה תמונה קשה של זיופים שיטתיים ואי-סדרים. אין לאפשר למעשים מסוג זה להכתים אנשים חפים מפשע". לסיכום הוא אמר כי, "התובע לא היה מעולם בעל מניות או דירקטור בחברה. יש להחזיר את המצב לקדמותו ולמנוע כל פגיעה נוספת בו". החלטת בית המשפט מבטלת, כאמור, את החובות שדרשו ממנו נאמן חדלות הפירעון והעירייה, ומסירה איום משמעותי מחייו של התובע.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    ודייק 18/12/2024 09:21
    הגב לתגובה זו
    האם לאורך השנים ,קיבל הלה גמול דירקטורים ?
  • נאמר שלא היה לו שום תפקיד בחברה (ל"ת)
    איזה גמול 18/12/2024 16:32
    הגב לתגובה זו
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

פיטורים
צילום: copilot

ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת ב-30 אלף שקל

עובדת בחברה גלובלית שעסקה בבדיקות התאמה למועמדים להגירה לקנדה, טענה כי עם הודעתה על הריונה החל מסע התנכלויות נגדה מצד מנהלי החברה, שכלל הורדת תפקיד, ניתוק ממערכות העבודה ודרישה להתקנת מצלמת מעקב בביתה. בית הדין קבע כי המעסיקה פעלה בחוסר תום לב ובניסיון לעקוף את החלטת הממונה שאסרה לפטרה, אך דחה חלק מהטענות של העובדת

עוזי גרסטמן |

ירדנה רואס עבדה כמנהלת צוות אנגלית בי.א. שירותי אינטרנט - חברה גלובלית הפועלת באונליין ומספקת בדיקות התאמה וייעוץ למועמדים המבקשים להגר לקנדה. במשך כשנה וחצי היא היתה חלק מהחברה, ניהלה צוות מכירות קטן וקיבלה שכר בסיס שעתי בתוספת עמלות על מכירותיה ועל ביצועי הצוות. אלא שבראשית סתיו 2019, לאחר שהודיעה למעסיקתה כי היא בהיריון, לטענתה החלה שרשרת של אירועים ששינו את חייה המקצועיים.

היא טענה כי מיד לאחר הודעתה, היחס אליה השתנה מן הקצה אל הקצה. שיחה שנערכה שבוע בלבד לאחר ההודעה נהפכה לשיחת נזיפה שבה נמסר לה כי תפקודה כמנהלת אינו מספק, והוחלט להעביר את העובדים שהיו תחתיה לאחריות מנהל אחר. בהמשך, תואר בפסק הדין, היא נדרשה לעבור לשולחן משותף בחלל העבודה, תוך כדי צביעת הקירות במקום ישיבתה - מעשה שגרם לה, לדבריה, עוגמת נפש ופגיעה בתחושת הכבוד שלה. היא גם גילתה כי רשימות הלידים - פרטי הלקוחות הפוטנציאליים שהוזנו למערכת המכירות, הועברו מהעמדה שלה לעובדים אחרים, והלידים שנותרו לה היו באיכות נמוכה שלא אפשרה לה להגיע ליעדי מכירות או לקבל עמלות.

בהמשך, כך לטענתה, הוצעה לה העברה לתפקידים אחרים - נציגת שירות לקוחות או גבייה, בתמורה לשכר שעתי קבוע וללא עמלות, הצעה שהיא ראתה כהשפלה מקצועית. ימים ספורים לאחר מכן גילתה רואס כי החברה מפרסמת מודעות דרושים לתפקיד מנהל צוות אנגלית, בדיוק התפקיד שהיא עצמה מילאה. כשסירבה לשינוי בתנאי העסקתה, כך תיארה, היא הוצאה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים, נותקה ממערכות המחשוב של החברה, ולבסוף אף נחסמה מגישה למחשב בעמדתה לאחר שסירבה למסור את סיסמאות הגישה, משום שלטענתה שמרה בו גם חומרים אישיים ופרטיים. באותו שלב כבר הבינה כי החברה מבקשת להיפטר ממנה. ואכן, החברה הגישה בקשה לממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה - בקשה שנדחתה בינואר 2020.

"תוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף"

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, בראשות השופט יעקב אזולאי, תיאר את השתלשלות האירועים בפסק הדין וקבע כי, "האיסור להפלות עובדת על רקע הריונה מתחייב מהוראות סעיף 2(א) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח–1988". עם זאת, הדגיש השופט כי מלאכת ההכרעה לא היתה פשוטה, שכן "מצאנו דופי בדרך שבה בחר כל אחד מהצדדים להתנהל... כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו שני הצדדים במשותף".

בית הדין ניתח את נתוני המכירות שהוצגו, שמהם עלה כי הדסק האנגלי בניהולה של רואס לא עמד ביעדים ויחסי ההמרה היו נמוכים במיוחד. הדסק הצרפתי, למשל, הציג יחס המרה של יותר מ-4%, ואילו דסק האנגלית הגיע רק לכ-1.5%. גם מבחינת הכנסות, נרשמו פערים ניכרים: בדוגמה שהובאה בפסק הדין, בספטמבר 2019 הכניס הדסק האנגלי 2,745 יורו בלבד, בעוד שהדסק הצרפתי הכניס יותר מ-100 אלף יורו. על כן קבע השופט אזולאי כי קיימת הצדקה לטענת הנתבעת שלפיה המחלקה שבניהולה של רואס לא היתה רווחית, אך לצד זאת הוא ציין כי התנהלות המעסיקה לאחר הודעת ההיריון עוררה קשיים של ממש. "גם אם נבקש לא לייחס חשיבות לעניין צביעת הקירות או העברת העובדת ממקומה, אין להשלים עם נטילת הלידים האיכותיים מהתובעת", נכתב בפסק הדין, "ובה בעת, הסרתה מקבוצת הווטסאפ של המנהלים וניתוקה ממערכת המכירות מעידים על התנהלות פוגענית".