“עשתה אתו שופינג”: נדחתה התנגדות הבת לצוואת אביה

ביום חורפי אחד, חודשים ספורים לפני מותו, עלה קשיש בן 84 על רכבו ונסע לבדו מירושלים אל מרכז הארץ. הוא ידע לאן הוא נוסע, ידע מדוע, ובעיקר ידע מה הוא רוצה לעשות. לא מדובר בפרט שולי, אלא באבן יסוד במחלוקת משפחתית מרה, שהתגלגלה אל בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, והסתיימה בפסק דין מפורט וחד-משמעי: צוואתו של האב תקוים, והבת שהתנגדה לה תישא בהוצאות.

ההליך נסב סביב צוואה שנערכה במרץ 2020, כשנה לפני פטירתו של האיש, מ’ כ’, גרוש ואב לשלושה. הצוואה חילקה את רכושו באופן שאינו שוויוני: שניים מהילדים - בן ובת - קיבלו את עיקר העיזבון, כולל נכס המקרקעין, בעוד הבת השלישית נותרה מחוץ לחלוקת הבית, והסתפקה בחלק שווה בלבד בכספי פוליסת ביטוח. אותה בת, שנושלה מהנכס המרכזי, פנתה לבית המשפט בטענה כי מדובר בצוואה פגומה, שנערכה כשהאב כבר לא היה כשיר, ותחת השפעה בלתי הוגנת מצד אחיה.

לטענתה, מצבו הקוגניטיבי של האב הידרדר כבר שנים קודם לכן. היא טענה לדמנציה, לבעיות שמיעה קשות, להזיות, ולכך שאחיה בודדו אותו מהסביבה והשפיעו עליו לערוך צוואה שמנשלת אותה. בין היתר, נטען כי האחים “עשו איתו שופינג”, לקחו אותו לעורכי דין, דאגו לכל המסמכים - והכל מאחורי גבה. אלא שככל שהתקדם ההליך, התברר כי התמונה מורכבת בהרבה.

בפני השופט ערן אביטל הובאה מסכת ראייתית רחבה: תעודות רפואיות, חוות דעת של מומחה בית המשפט, עדויות בני המשפחה, עדים חיצוניים, ועורך הדין שערך את הצוואה. אחת הראיות המרכזיות היתה תעודת רופא מ-15 במרץ 2020, שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, שערך הפסיכוגריאטר ד"ר איליה גורביץ'. בתעודה הזו נכתב כי המנוח סבל מירידה קוגניטיבית קלה יחסית, אך היה “מתפקד כעצמאי”, בעל שיפוט תקין, ומסוגל להבין את משמעות מעשיו. ד"ר גורביץ' ציין כי המנוח “מודע להיקף רכושו ולזהות יורשיו”, והוסיף כי, “לאחר שבדקתי את מר כ' אני מאשר לו לחתום על ייפוי כוח מתמשך ועל צוואה ומעיד כי הוא בדעה צלולה ומודע להשלכות מעשיו”.

• אל תסמכו על המזל: איך לבטח את העתיד המשפחתי (ולא להשאיר בלאגן ליורשים)
• פסק דין שמזכיר למה עדכון מוטבים חשוב לא פחות מצוואה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הכשירות נבחנת בנקודת זמן אחת בלבד

מנגד, המתנגדת הצביעה על חוות דעת אחרת, שנערכה חודשים מאוחר יותר, ביוני 2020, ובה צוין כי מצבו של האב הידרדר והוא אינו כשיר לנהיגה. הסתירה בין שתי הבדיקות עמדה במרכז חוות דעתו של מומחה בית המשפט, פרופ’ אפרים יאול, גריאטר בעל שם. אלא שגם כאן, לא נמצא ממצא חד משמעי התומך בטענות הבת. המומחה קבע כי האב סבל מדמנציה על רקע וסקולרי - מצב שמאופיין בתנודתיות, עם ימים טובים וימים טובים פחות. לדבריו, אדם במצב כזה יכול בהחלט להיות כשיר במועד מסוים לעריכת צוואה, גם אם מצבו מידרדר בהמשך. המשמעות המשפטית של הקביעה הזו היתה קריטית. בדיני ירושה, הכשירות נבחנת בנקודת זמן אחת בלבד - מועד עריכת הצוואה. לא לפני, ולא אחרי. השופט אביטל הדגיש כי קיימת חזקת כשרות, וכי הנטל לסתור אותה מוטל על המתנגד לצוואה. במקרה זה, נקבע, הנטל לא הורם.

לצד המסמכים הרפואיים, בית המשפט נתן משקל רב לעדויות חיות. כך למשל, הוכח כי האב נהג ברכבו באופן עצמאי גם בסמוך לעריכת הצוואה, בישל לעצמו, טיפל בביתו, ואף נסע לבקר את המתנגדת בביתה. דווקא מיומנה האישי של הבת עלו פרטים שחיזקו את המסקנה הזו: היא תיארה כיצד האב הגיע אליה ברכבו, ניסה לתקן מערכת השקיה, ונסע איתה לחנויות כדי לרכוש חלקים. “מדובר באדם מבוגר שמתנייד ברחבי העיר בכוחות עצמו, עומד על דעתו ומקיים קשר רציף עם בתו”, ציין השופט.

גם עורך הדין שערך את הצוואה, עו"ד עמיר דורון, העיד כי המנוח הגיע למשרדו עצמאית, הבין את ההסברים, ואף שינה פרטים בטיוטת הצוואה. לדבריו, בעת עריכת הצוואה ישב עם המנוח לבדו, ללא נוכחות מישהו מהילדים שלו. “אין מצב שמישהו מהיורשים נמצא בחדר כשעושים צוואה”, הוא העיד, והוסיף כי התרשם שמדובר באדם כבד שמיעה אך חד מחשבה.

• הבית שווה 3.5 מיליון, הוא קיבל 50 אלף ש' - בג"ץ: לא נתערב
• אב הוריש את כל האדמות לבן - האחות תבעה אחרי 47 שנה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• קנו דירה חדשה מתמ"א 38, קיבלו שנתיים וחצי של סיוט

המסקנה היתה ברורה

לגבי טענת ההשפעה הבלתי הוגנת, בית המשפט בחן את ארבעת המבחנים שנקבעו בפסיקה: עצמאות ותלות, היקף הסיוע, קשרים עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה. גם כאן, המסקנה היתה ברורה. האב היה עצמאי, לא היה תלוי באופן חריג באחד מילדיו, שמר על קשר עם כל ילדיו, כולל המתנגדת - והצוואה נערכה באופן מקצועי, ללא מעורבות פסולה. השופט דחה גם את הטענה כי עצם הנישול של הבת מהבית מהווה אינדיקציה להשפעה בלתי הוגנת. “הדין אינו יוצר חזקה לפיה חלוקה לא שוויונית בין ילדים מעידה על פגם בצוואה”, כתב, והזכיר כי זכותו של אדם לצוות את רכושו כרצונו היא ביטוי לאוטונומיה ולכבוד האדם.

בסופו של דבר, נקבע כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של האב. ההתנגדות נדחתה, והבת חויבה בהוצאות משפט בסכום שולל של 35 אלף שקל, בין היתר בשל אופן ניהול ההליך והבקשות הרבות שהגישה, שנדחו כולן.

למה בכלל אנשים בוחרים לערוך צוואה חדשה בגיל כל כך מתקדם?

הרבה פעמים זה קורה דווקא בגיל מבוגר, כשאדם מרגיש שהזמן שלו מוגבל ורוצה לעשות סדר. לפעמים היחסים עם הילדים משתנים, לפעמים יש תחושה שמישהו אחד באמת נמצא שם יותר מאחרים, ולפעמים פשוט רוצים למנוע סכסוכים עתידיים. החוק לא מגביל גיל לעריכת צוואה. כל עוד האדם כשיר ומבין מה הוא עושה, גם בגיל 85 מותר לו להחליט מחדש.

אם הבת הרגישה שנעשה לה עוול, למה זה לא הספיק לבית המשפט?

מכיוון שתחושת עוול, קשה וכואבת ככל שתהיה, לא מספיקה משפטית. בית המשפט בודק ראיות: מסמכים, עדויות, בדיקות רפואיות, התנהלות בפועל. גם אם מישהו מרגיש שנעשה לו חוסר צדק, זה לא אומר שהחוק יבטל צוואה, בייחוד כשיש ראיות שהמנוח ידע מה הוא עושה ופעל מרצונו.

מה המשמעות של זה שהאב המשיך לנהוג ולצאת לבד? למה זה כל כך חשוב?

נהיגה היא פעולה מורכבת שדורשת זיכרון, ריכוז, שיקול דעת והבנה של הסביבה. כשאדם נוהג לבד, בייחוד למרחקים, זה נחשב אינדיקציה חזקה לכך שהוא מתפקד היטב מבחינה קוגניטיבית. לכן בתי משפט נותנים לזה משקל גדול כשבודקים כשירות לצוואה.

האם העובדה שהבת כן קיבלה כסף, רק לא את הבית, שיחקה תפקיד בהחלטה?

כן, במובן מסוים. זה הראה שהאב לא נישל אותה לגמרי ולא מחק אותה מהצוואה. הוא בחר לחלק את הרכוש בצורה לא שוויונית, אבל לא בצורה קיצונית. זה חיזק את המסקנה שמדובר בהחלטה מודעת ומכוונת, ולא בתוצאה של לחץ או מניפולציה.

מה זה בעצם השפעה בלתי הוגנת, ולמה כל כך קשה להוכיח אותה?

השפעה בלתי הוגנת היא לא סתם שכנוע או שיחה. זה מצב שבו מישהו מנצל חולשה של אדם כדי לשלול ממנו את הרצון החופשי. כדי להוכיח את זה צריך להראות תלות עמוקה, בידוד מהסביבה, שליטה מוחלטת, או מעורבות ממשית בעריכת הצוואה. ברוב המקרים - וזה גם מה שקרה כאן - קשה מאוד להראות את כל זה יחד.

האם זה שהבת טענה ש”עשו איתו שופינג” לא היה אמור להדליק נורה אדומה?

בית המשפט בדק את זה לעומק, אבל בסוף הסתבר שהאב נסע בעצמו, בחר בעצמו, והיה מעורב בהחלטות. ליווי או עזרה טכנית, גם אם אחד הילדים מסייע, לא נחשבים פסולים כשלעצמם. החוק מבין שאנשים מבוגרים נעזרים בילדים, השאלה היא אם הילד מחליף את הרצון של ההורה, ובמקרה הזה התשובה היתה שלילית.

למה בית המשפט לא העדיף את הצוואה הישנה מ-2006, שבה החלוקה היתה שוויונית יותר?

מפני שצוואה חדשה מבטלת צוואה ישנה. ברגע שנקבע שהצוואה המאוחרת תקפה, אין משמעות משפטית לצוואה הקודמת, גם אם היא נראית הוגנת יותר. החוק לא שואל מה הוגן, אלא מה רצון המצווה בזמן אמת.

האם העובדה שהמשפחה היתה מסוכסכת השפיעה על ההכרעה?

היא השפיעה בהקשר אחד בלבד: להסביר למה האב אולי בחר לחלק את הרכוש כך. אבל סכסוך משפחתי, אפילו קשה, לא הופך צוואה לפסולה. להפך, הרבה צוואות נולדות דווקא מתוך סכסוכים.

למה בית המשפט חייב את הבת בהוצאות כל כך גבוהות?

בין היתר, בגלל אופן ניהול ההליך. השופט ציין ריבוי בקשות, עיכובים וניסיונות שלא צלחו. עם זאת, הוא גם הדגיש שלא החמיר מעבר לכך, כדי לא להעמיק עוד יותר את הקרע המשפחתי.