נפצע בכנס באילת: מי אחראי - המלון או חברת ההפקות?
השופטת קבעה כי עיקר האחריות נופלת על חברת ההפקות, אך גם המלון אחראי - ב-30% בלבד. הנפגע, רופא עור בכיר, שנחבל בפניו ובברכו לאחר שנתקל בשטיח מגולגל באולם חשוך במלון רויאל ביץ', יקבל פיצוי בסכום כולל של 200 אלף שקל. בית המשפט מתח ביקורת על כך שהנתבעות
ניסו לגלגל זו על זו את האחריות ולא נקטו אמצעי זהירות בסיסיים למניעת הסיכון
ערב שגרתי בכנס מקצועי של רופאים באילת הסתיים בתאונה כואבת - ובתביעה משפטית שהגיעה לפתחו של בית משפט השלום בירושלים. רופא בכיר בתחום רפואת העור, שהגיע לכנס בליווי רעייתו, נפגע לאחר שנתקל בשטיח שחור מגולגל שכיסה חוטי חשמל באחד מאולמות מלון רויאל ביץ', שם התקיימה הופעה כחלק מתוכנית הכנס. כתוצאה מהנפילה נחבל הרופא בפניו ובברך שמאל, חבלה שהותירה אותו עם נכות צמיתה בשיעור 6.6% על פי חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט.
השופטת מיכל הירשפלד קיבלה את גרסתו של התובע, דחתה את טענות המלון וחברת ההפקות שלפיהן מדובר בנפילה אקראית, וחייבה את הנתבעות - רשת ישרוטל ומלון רויאל ביץ' מחד, וטריפל הפקות ומבטחתה מאידך - לשלם לרופא פיצוי בסכום כולל של 200 אלף שקל, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מהפיצוי. חלוקת האחריות בין הגורמים נקבעה באופן כזה שחברת ההפקות תישא ב-70% מהפיצוי, ואילו המלון יישא ב-30% הנותרים.
על פי פסק הדין, האירוע התרחש ביום הראשון לכנס, במרץ 2018. התובע ורעייתו נכחו בהרצאות ולאחר מכן ישבו לצפות במופע באולם המלון. בשלב מסוים בחרו השניים לצאת לפני תום ההופעה. האולם היה חשוך, והרופא צעד לאטו במעבר הימני. לדבריו, לפתע "הרגשתי שהרגל נתפסה ועפתי" - תיאור שצוטט גם בחקירתו בבית המשפט. הרופא סיפר כי מיד לאחר הנפילה הביט לאחור והבחין ב"משהו שחור" שלא זיהה. רק לאחר הדלקת האורות שבו בני הזוג למקום, וגילו כי מדובר בשטיח מגולגל ששימש לכיסוי חוטי החשמל שנפרשו במקום לצורך ההגברה והתאורה. השטיח צולם על ידם ותמונתו צורפה לתיק כראיה.
חברת ההפקות טענה שמדובר בשטיח קבוע של המלון
עוד עלה מהעדויות כי בני הזוג דיווחו מיד על האירוע לקצין הביטחון של המלון ולעובדת חברת ההפקות שהיתה נוכחת במקום. עם זאת, דו"ח האירוע שמולא לא נמסר להם, ובית המשפט ראה בעובדה הזו מחדל ראייתי שפועל לחובת הנתבעות.
- תדהר ונווה גד תובעות: דיירים בתל אביב נטשו הסכם חתום - וחתמו עם יזם אחר
- יצרניות סיניות עוברות למתקפה משפטית על בלוגרים ומשפיענים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במהלך המשפט ניסו הנתבעות להטיל את האחריות זו על זו. המלון טען כי השכיר את האולם לחברת ההפקות, ושהיא זו שהביאה את הציוד לאולם, כולל כבלי החשמל והכיסוי להם. מנגד, טענה טריפל כי מדובר בשטיח קבוע של המלון, שנצפה באירועים אחרים שלא היא הפיקה. לטענתה, האחריות לסידור האולם ולתחזוקתו מוטלת על המלון בלבד.
השופטת הירשפלד קבעה בפסק הדין שפורסם כי שאלת הבעלות על השטיח אינה מכריעה, וכי האחריות מוטלת על שני הגורמים יחד: "על המלון, כמו גם על חברת ההפקות טריפל (ביחד ולחוד) מוטל היה לספק למשתתפי הכנס... סביבת שהיה בטוחה, נטולה מסיכונים בלתי סבירים ולכל הפחות לנקוט באמצעים כלשהם שיהיה בהם כדי למנוע את הסיכונים האמורים". לדבריה, ניתן היה לנקוט שורת צעדים פשוטים, כמו גזירת הכיסוי בנקודת ההגבהה, גידור המקום או הצבת תאורה, אך "דבר מן האמור לא נעשה והמפגע נותר ללא כל התייחסות".
בית המשפט דחה את טענות הנתבעות כי הרופא בחר להסתכן ביציאה מהאולם החשוך, ולכן יש לייחס לו אשם תורם. "יציאה כאמור היא דבר שניתן בהחלט לצפות אותו", כתבה השופטת, והוסיפה כי אין מקום להפחית מהפיצוי בשל הסתכנות מרצון. היא הדגישה כי שטיח מגולגל ובולט מהווה מפגע של ממש, הייחוד כשהאולם חשוך ולא ניתן להבחין בו. השופטת אף ציינה כי עדות התובע ורעייתו נמצאה מהימנה ולא נמצאו סתירות מהותיות הפוגעות בגרסתם. לדבריה, "התובע הוכיח במידת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי כי נפל ונחבל כתוצאה מכך שנתקל במשטח או שטיח מגולגל שכיסה את חוטי התאורה וההגברה".
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בעל עסק שהעלים הכנסות במיליונים ירצה עבודות שירות
נדחתה הטענה שיש לשייך את הנכות לעברו של הרופא
התובע צירף חוות דעת אורתופדית שקבעה לו נכות בשיעור של 10%, אך מומחה מטעם המלון חלק על קביעה זו וטען כי תפקודו של הרופא תקין. בשל הפער בין חוות הדעת של שני הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, ד"ר עמרי לובובסקי, שקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10%, אך יש לנכות שליש בגין מצב רפואי קודם. לסיכום, קבע המומחה כי נכותו הרפואית בעקבות התאונה היא בשיעור של 6.6%. השופטת קיבלה את מסקנת מומחה בית המשפט במלואה ודחתה את טענות הנתבעות שלפיהן יש לשייך את נכותו של הרופא לעברו הרפואי. עם זאת, נקבע כי לא הוכחה פגיעה משמעותית בכושר השתכרותו, וכי הכנסותיו אף גדלו עם השנים. בהתאם, נקבע כי הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות יחושב לפי שיעור נכותו הרפואית בלבד.
לאחר בחינת כלל הנזק, פסק בית המשפט לרופא פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד בסכום של 160 אלף שקל, פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 30 אלף שקל, פיצוי בגין עזרת הזולת בסכום של 7,000 שקל והחזר הוצאות בסכום של 3,000 שקל. סך הכול נקבע כי על הנתבעות לשלם לתובע 200 אלף שקל. השופטת הדגישה כי הנתבעות יישאו גם בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינו של התובע, וזאת "ביחד ולחוד". עוד נקבע כאמור בהכרעת הדין כי חלוקת הפיצוי בין הנתבעות תיעשה כך שחברת ההפקות והמבטחת שלה יישאו ב-70% מהסכום ואילו המלון ב-30%.
למה בעצם בית המשפט קבע שגם המלון וגם חברת ההפקות אשמים?
מכיוון שלשניהם היתה אחריות לדאוג שהאולם יהיה בטוח. המלון מחזיק את המקום ומתחזק אותו, וחברת ההפקות היא זו שארגנה
את הכנס וההופעה. השופטת אמרה שאי אפשר לגלגל את האחריות מאחד לשני - שניהם היו צריכים לוודא שאין מפגעים מסוכנים באולם.
למה השטיח הזה נחשב כל כך מסוכן?
מפני שהוא היה מגולגל ובולט מהרצפה, בדיוק באמצע מעבר שבו אנשים יוצאים ונכנסים. בנוסף, האולם היה חשוך בזמן ההופעה, כך שהיה כמעט בלתי אפשרי לראות אותו. בית המשפט כתב שמדובר ב"סיכון בלתי סביר" ושצריך היה להוריד אותו או לפחות להזהיר מפניו.
המלון טען שהרופא יצא בחושך ולקח סיכון. זה לא נכון?
השופטת אמרה שזה לא טיעון טוב. היא כתבה שזו התנהגות צפויה לגמרי - אנשים יוצאים באמצע הופעה מכל מיני סיבות, כמו ללכת לשירותים או פשוט לעזוב. לכן צריך לדאוג שהמעברים יהיו בטוחים גם כשחשוך, ולא להאשים את מי שבחר לצאת.
איך החליטה השופטת כמה אחריות יש לכל אחד מהצדדים?
היא בחנה מי היה אמור לטפל במפגע ומי יכול היה למנוע אותו. המסקנה שלה היתה שחברת ההפקות היא שצריכה לשאת ברוב האחריות, 70%, כי היא זו שהביאה את ציוד ההגברה ודאגה להכנות לאירוע. אבל גם למלון יש אחריות כי הוא הבעלים של האולם ומי שאמור לפקח על מה שקורה בו, ולכן הוא נושא ב-30% מהפיצוי.
האם הרופא קיבל את כל הפיצוי שביקש?
לא לגמרי. בית המשפט קבע לו פיצוי של 200 אלף שקל - סכום לא קטן - אבל דחה חלק מהבקשות שלו. כך למשל, הוא לא קיבל פיצוי על הפסדי שכר לעבר כי לא הוכיח שאכן הפסיד כסף, וגם לא קיבל פיצוי על עזרה עתידית כי השופטת חשבה שאין בכך צורך.
ואם מה קורה ישהו נופל באולם כי סתם מעד בלי קשר למפגע?
במקרה כזה בית המשפט בוחן אם היה מפגע שגרם לנפילה. אם אין מפגע והנפילה היא רק "חוסר מזל", בדרך כלל לא יוטל פיצוי. כאן השופטת השתכנעה שהשטיח הוא זה שגרם לנפילה, ולכן היא חייבה את הנתבעות לשלם.
למה בית המשפט האמין לגרסה של הרופא?
כי עדותו הייתה עקבית ומהימנה, וגם רעייתו תמכה בגרסה שלו. בנוסף, הוא צילם את המפגע מיד אחרי התאונה, וזה חיזק את הסיפור שלו. בית המשפט גם ציין שהנתבעות לא הביאו עדים חשובים ולא הציגו את דו"ח האירוע, וזה פעל לרעתן.
במקרה אחר, בית משפט השלום בחיפה הכריע ביוני 2024 בתביעת נזקי גוף שהגישה אשה בת 41 נגד עיריית תל אביב ובזק. במוקד התביעה ניצבת טענה של האשה, שלפיה בעקבות רשלנות הנתבעות היא נתקלה במכסה של תעלת תקשורת שהיה שקוע במדרכה - ונפגעה. השופטת נסרין עדוי קיבלה את הטענה ופסקה לתובעת פיצויים בסכום של כמעט חצי מיליון שקל. התאונה התרחשה באוקטובר 2018. לטענת התובעת, שעובדת כאחות בבית חולים, היא ערכה בשעת בוקר מוקדמת קניות בסניף של רשת השיווק טיב טעם שממוקם ברחוב אבן גבירול בעיר. לדבריה, כשהיא יצאה מהסופר והחלה לצעוד לביתה, רגלה הימנית נתקלה לפתע במכסה של התעלה של בזק שהיה שקוע במדרכה ומוצף במים, שאריות מזון ולכלוך. בתביעה, שהוגשה על ידי בא כוחה, עו"ד יואב בלומוביץ', טענה התובעת כי בעקבות ההיתקלות במפגע היא מעדה וסובבה את הרגל. נגרמו לה שבר וקרע בקרסול בגלל הנפילה, והיא נזקקה לקיבוע של האזור וטיפולי פיזיותרפיה. כמו כן, בעקבות התאונה היא נעדרה לתקופה ממושכת ממקום עבודתה, וכשחזרה לעבוד היא הועברה למחלקה אחרת במשרה חלקית ובשכר נמוך יותר, עד שנאלצה לעזוב לגמרי ולחפש משרה חדשה בבית חולים אחר. לפי התובעת, התאונה והנזקים שנגרמו לה בעקבותיה - הם תוצר של רשלנות העירייה ובזק, ולכן הן צריכות לפצות אותה.
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
