יעקב אטרקצי אאורה נדלן
צילום: ראובן קופצ'ינסקי

כיצד הסתיימה תביעה של 17.6 מיליון שקל נגד אאורה?

לטענת יואר אלזו, היא חתמה עם חברה בת של אאורה על הסכם שיתוף פעולה בנוגע לפרויקט התחדשות עירונית ברמת השרון, לאחר שהביאה לידיעתה את דבר המכרז של העירייה, ובהמשך ליוותה, סייעה וייעצה לאאורה בכל הנוגע להגשת ההצעה למכרז, ובחתימת הדיירים על ההסכמים. לטענת התובעת, אאורה הציגה לה מצג שווא, כשהיא ממשיכה לשתף פעולה עם החברה הבת כאילו היא זו שמקדמת את ההצעה, אך בפועל היא הוגשה על ידי גוף אחר

עוזי גרסטמן | (4)

בתום הליך משפטי ארוך ומפותל שנמשך יותר משש שנים, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה שהגישה יואר אלזו השקעות נגד אאורה אאורה -1.07%   ונגד המנכ"ל ובעל השליטה בה, יעקב אטרקצ'י. בפסק דין דחתה השופטת חנה פלינר את כל טענות התובעת, וקבעה כי זו לא עמדה בחיוביה לפי ההסכם שעליו חתמה, ולכן היא לא זכאית לתמורה שדרשה - סכום כולל של כ-17.6 מיליון שקל בגין חלקה הנטען בפרויקט פינוי-בינוי גדול בשכונת מורשה שברמת השרון. התובעת חויבה בתשלום הוצאות משפט חריגות בסכום כולל של 200 אלף שקל.

הפרשה נסובה סביב טענתה של יואר אלזו כי חתמה עם אאורה ישראל - חברה בת של אאורה - על הסכם שיתוף פעולה בנוגע לפרויקט ההתחדשות העירונית במתחם אילת ברמת השרון, שכלל 180 יחידות דיור ויועד להיהרס ולהיבנות מחדש עם 687 יחידות דיור. התובעת טענה כי היא זו שהביאה לידיעת אאורה את דבר המכרז שנערך על ידי עיריית רמת השרון ב-2013, וכי בהמשך ליוותה, סייעה וייעצה לאאורה בכל הנוגע להגשת ההצעה למכרז, ובחתימת הדיירים על ההסכמים. ההסכם בין הצדדים נחתם בפברואר 2013, יום אחד לפני מועד סגירת המכרז. נקבע בו, בין היתר, כי אם תזכה אאורה בפרויקט, ויושגו אבני דרך מסוימות, כמו אישור תב"ע (תוכנית בניין עיר), החתמת הדיירים, תחילת בנייה, מכירת דירות והיתרי בנייה - יואר אלזו תהיה זכאית לקבלת תמורה בשיעור של 2% ממכירת הדירות.

אלא שבפועל, מי שניגשה למכרז לא היתה אאורה ישראל אלא אאורה השקעות, החברה האם, מה שנהפך ללבו של הסכסוך. לטענת התובעת, אאורה הציגה לה מצג שווא והוליכה אותה שולל, כשהיא ממשיכה לשתף פעולה עם החברה הבת כאילו היא זו שמקדמת את ההצעה, בעוד שבפועל ההצעה הוגשה על ידי גוף אחר. "רק לאחר הגשת כתב ההגנה המקורי", נכתב בתביעה, "נודע לתובעת שאאורה השקעות ולא אאורה ישראל היא שזכתה במכרז".


קיבלה כתף קרה


יואר אלזו הדגישה שלאורך תקופה ארוכה סייעה בקידום הפרויקט, פעלה מול החברה העירונית יסודות, יצרה קשרים עם בעלי הדירות, ובאופן כללי תרמה רבות למהלך כולו. לטענתה, בשלב מסוים אף נאמר לה במפורש מפי אטרקצ'י: "שבו בצד, כשיגיע זמנכם תקבלו את החלק שמגיע לכם בהסכם". אלא שלגרסתה, למרות הכל, קיבלה כתף קרה במשך שנים, ולאחר שחלפו חמש שנים ממועד חתימת ההסכם ולנוכח התחלת הביצוע בשטח, פנתה לאאורה בדרישה לקיום ההסכם.

הנתבעים טענו מצדם שהתובעת כלל לא עמדה בתנאי ההסכם, לא ביצעה את חלקה, לא השקיעה מאמצים או משאבים ממשיים, ובוודאי שלא נשאה בעלויות. יתרה מכך, הם הדגישו כי במשך שש שנים לא התקיים כל קשר בין הצדדים - דבר המעיד על זניחת ההסכם בפועל. לפי עמדתם, ההסכם אינו מעניק תמורה "על כלום", בוודאי לא בפרויקט מורכב מסוג פינוי-בינוי, שבו היזם לוקח סיכון כלכלי משמעותי, במיוחד כשמדובר בחברה ציבורית כמו אאורה השקעות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת פלינר קבעה כי יש לדחות את טענת אאורה לזניחת ההסכם. לדבריה, "ההסכם כלל שלושה חיובים: הבאת המכרז לידיעת אאורה; ליווי וייעוץ בהכנת המכרז; וריכוז כל נושא החתמת הדיירים והסיוע לרשויות – וכל עוד לא בוטל ההסכם בפועל, לא ניתן לומר כי חדל מלהתקיים". עם זאת, היא הבהירה כי לצורך קבלת מלוא התמורה נדרשת עמידה מלאה בכל התנאים, ולא רק בחלקם.

"גם אם ההסכם לא נזנח על ידי מי מהצדדים", כתבה, "התובעת לא השלימה את חיוביה מכוחו באופן המזכה אותה במלוא התמורה הנדרשת". כלומר, גם אם בתחילת הדרך פעלה, ולו באופן מוגבל, הרי שלא המשיכה למלא את התחייבויותיה עד הסוף. בית המשפט דחה גם את טענת "הודעת החדילה", שלפיה נטען שאטרקצ'י שחרר את התובעת מהמשך הפעילות בהבטחה שתקבל את חלקה בעתיד, והגדיר את הראיות לכך כבלתי מספקות, סותרות ולעתים גם עדות שמועה.

קיראו עוד ב"משפט"

כך למשל, העדים שהביאה התובעת לעניין זה - עו"ד קליינר, עו"ד רונן פרץ, ורמי קוך עצמו - לא הצליחו למסור תיאור ברור ועקבי באשר להיקף ולנסיבות אותן אמירות הנטענות מפי אטרקצ'י. ההנחיה לשבת בצד נמסרה, אם בכלל, בשיחות פרטיות שלא תועדו, לא לוו בהתכתבויות או אישורים, ואף לא הועברו בכתב. השופטת ציינה כי, "אין כל היגיון או היתכנות לכך שיובטח לתובעת מיליוני שקלים מקופתה של חברה ציבורית בלא תמורה נאותה".


"פעילות פרואקטיבית משמעותית מצד התובעת"


לצד זאת, השופטת דחתה גם את הטענה לפרשנות מצמצמת של חובות התובעת. לדבריה, הקריאה בהסכם מלמדת כי התמורה נועדה להינתן רק בהתקיים מכלול הפעולות ולא עבור פעולה בודדת. "לא ניתן לפרש את לשון ההסכם כאילו כל שהתחייבה בו התובעת הוא להביא לידיעת הנתבעים את דבר קיומו של המכרז, ולאחר מכן להפסיק כל פעילות", נכתב. בית המשפט לא חסך ביקורת גם באשר להימנעות התובעת מהצגת ראיות מספקות לתרומתה להחתמת הדיירים, ולחוסר מעורבותה המעשית בקידום הפרויקט לאחר זכיית אאורה. "הראיות אינן מלמדות על פעילות פרואקטיבית משמעותית מצד התובעת", נקבע, תוך הפנייה לכך שהתובעת לא השתתפה בישיבות, לא נשאה בעלויות, ולא פעלה באופן שניתן ללמוד ממנו על מעורבות קונקרטית.

לבסוף דחתה השופטת גם את כלל טענות התובעת לעניין הרמת מסך, שליחות נסתרת, אחריות אישית של אטרקצ'י, ועילת התרמית שהופנתה כלפי אאורה השקעות. היא קבעה כי מדובר בישות משפטית נפרדת וכי לא התקיימו התנאים החריגים המצדיקים חריגה מן העיקרון המוכר של האישיות המשפטית הנפרדת.

לסיכום, לאחר עיון מקיף בכל הראיות, העדויות, ההסכמים והסיכומים שהוגשו לה, קבעה השופטת כי התובעת לא הוכיחה את זכאותה לקבלת התמורה על פי ההסכם, והורתה על דחיית התביעה במלואה. בנוסף לכך, חויבה כאמור יואר אלזו בהוצאות משפט בסכום כולל של 200 אלף שקל לטובת הנתבעים.

פסק הדין משקף את הזהירות הרבה שבה נוקט בית המשפט בבחינת התחייבויות חוזיות בפרויקטים של פינוי-בינוי. מדובר בתחום מורכב, רווי סיכונים ושזור קשרים עסקיים, שבהם אין די בהסכמות כלליות או טענות בעל פה כדי לבסס זכות לקבלת תמורות משמעותיות. הוא ממחיש את הדרישה לעמידה מדויקת ומוכחת בהתחייבויות, בייחוד כשמדובר בתביעות שכר המבוססות על הסכמים מסחריים בין גופים מקצועיים.


מה היתה עמדת בית המשפט בנוגע לפרויקטים של פינוי-בינוי באופן כללי?

השופטת פלינר הקדישה חלק נרחב בפסק הדין להבהרת המאפיינים המורכבים של פרויקטים מסוג פינוי-בינוי. היא עמדה על כך שמדובר בפרויקטים עתירי סיכון, בעלי משך זמן ארוך, שהצלחתם תלויה בגורמים רבים כמו הסכמות הדיירים, אישורי תכנון, תמיכות רגולטוריות והיתכנות כלכלית. היא הדגישה את החובה להבחין בין תרומה שולית לבין שותפות עסקית מלאה, כששכר טרחה מבוסס אחוזים גבוהים ניתן רק כשמוכחת מעורבות ממשית לכל אורך הדרך.


האם בית המשפט ראה בתובעת גוף מתחיל או גורם מנוסה?

השופטת התרשמה כי לתובעת, ובפרט לבעל השליטה בה קוך, לא היה ניסיון קודם מוכח בפרויקטים של התחדשות עירונית. במהלך החקירה בבית המשפט, קוך אף הודה בפה מלא: "אני לא ביצעתי עד היום שום פרויקט בהתחדשות עירונית." עובדה זו חיזקה את עמדת הנתבעים, לפיה הציג עצמו כבעל יכולות וניסיון שאינם קיימים בפועל, מה שגם השפיע על חוסר האמון בגרסתו.


האם העובדה שמדובר בחוזה קצר השפיעה על פרשנותו?

כן. ההסכם שעליו התבססה התביעה היה בן שלושה עמודים בלבד, ולטענת שני הצדדים נוסח באופן כללי ומעורפל במידה מסוימת. עם זאת, השופטת קבעה כי אין די בעובדה שהחוזה תמציתי כדי לפרשו בניגוד ללשונו הפשוטה. היא הבהירה שחוזה מסחרי בין שני צדדים מתוחכמים מחייב פרשנות שמכבדת את המילים שנבחרו, במיוחד כשכל צד היה מיוצג משפטית.


האם העובדה שהתובעת לא שלחה הודעה בזמן אמת על הפרת ההסכם פעלה לרעתה?

בוודאי. אחת מטענות ההגנה של אאורה הייתה כי התובעת לא מחתה, לא התריעה ולא פעלה בכל דרך בזמן אמת כדי לאכוף את ההסכם או לדרוש את זכויותיה. השופטת ציינה כי גם אם ההסכם לא נזנח בפועל, שתיקתה הממושכת של התובעת - במשך יותר מארבע שנים - עומדת בסתירה להתנהגות של מי שסבור שמגיעים לו מיליוני שקלים.


האם בית המשפט קיבל את טענת התובעת על "שליחות נסתרת"?

לא. השופטת דחתה את הטענה שאאורה השקעות פעלה כשלוחה של אאורה ישראל, או להפך, והבהירה כי אין די בשימוש באותו שם מותג או בקיומו של שליטה משותפת כדי להצדיק הרמת מסך או ייחוס אוטומטי של התחייבויות בין חברות שונות. העובדה שהתובעת לא הבחינה בעצמה בין החברות לא הקנתה לה הגנה משפטית.


מדוע בית המשפט ביקר את התנהלות התובעת גם מבחינת העדים?

התובעת נמנעה מלהביא לעדות את עו"ד מיכל כהנא, היועצת המשפטית של אאורה שלקחה חלק במשא ומתן לניסוח ההסכם. מדובר בעדה רלוונטית, והימנעות מהבאתה פעלה לרעת התובעת. בנוסף, עדותו של קליינר - אדם המקורב לתובעת - הוגדרה כהססנית ובלתי עקבית, במיוחד כשלא הצליח לזכור אם העביר את הודעת החדילה הנטענת, ומתי בדיוק זה התרחש.


האם הוצגו ראיות חיצוניות לכך שהתובעת מילאה את התחייבויותיה לאחר המכרז?

לא הוצגה ולו ראיה אחת ברורה לכך שהתובעת פעלה לאחר זכיית אאורה השקעות במכרז. לא הובאו מסמכים, תכתובות, מיילים או עדויות מצד רשויות מקומיות או בעלי דירות על מגעים עמה. הנתבעים אף הציגו עדויות של נציגי הדיירים, ראש העיר לשעבר ונציגי החברה העירונית, שכולם טענו שלא הכירו את התובעת או את נציגיה.


האם יש בפסק הדין מסר רחב יותר לשוק הנדל"ן או למי שעוסק ביזמות?

בהחלט. פסק הדין מהווה תזכורת ברורה לכך שעסקות מורכבות בתחום הנדל"ן, ובייחוד בפינוי-בינוי, אינן יכולות להתבסס על מכתבים כלליים או אמירות בעל פה. גם אם הכוונה בעת החתימה היתה טובה, היא לא תעמוד בפני הדרישה להוכיח עשייה בפועל, לאורך זמן, ובמידת ההשקעה הנדרשת לפרויקט רב-שנים.


באחרונה התמודדה אאורה עם בעיות באתר אחר שבו היא מבצעת פרויקט של פינוי בינוי, באור יהודה. עשרות חרדים קיצוניים פשטו על האתר של אאורה. פרצו לשטח הבנייה, הציתו טרקטור, גרמו נזק לרכוש - ובעיקר סיכנו חיי אדם במקום. בחברה, שמובילה את אחד מפרויקטי הפינוי בינוי הגדולים בעיר, דיברו על "פוגרום של ממש" והזהירו מפני הסלמה חמורה באלימות מצד קבוצות קיצוניות שפועלות לדבריהם באופן שיטתי, מתוך מטרה לעצור את הבנייה.מדובר בסדרת תקיפות ואירועים אלימים שכללה, בין היתר, פריצה למשרדי החברה שבמהלכה דלתות נופצו, ובמקרה חריג במיוחד, בוצעה פשיטה אלימה לבתיהם הפרטיים של אטרקצ’י והמשנה למנכ"ל. הרקע למהומות הוא טענות של קבוצות חרדיות קיצוניות, שלפיהן לכאורה קיימים קברים יהודיים בשטח שבו נבנה הפרויקט. אלא שלדברי החברה מדובר בטענה שהופרכה.

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    אנונימי 04/09/2025 23:37
    הגב לתגובה זו
    כל היזמים בשיתוף פעולה עם הממשלה שודדים לכם את זכויות הקניין שלכם יש מצב שתקבלו הרבה פחות ממה שיש לכם הזהרו
  • 3.
    אאורה חברה טובה בונה קצת צפוף ושיכוני אבל אמינה מאוד (ל"ת)
    מיקי 24/07/2025 13:45
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    אסור לעשות עסקים עם אאורה (ל"ת)
    חיים 22/07/2025 03:45
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אנונימי 21/07/2025 17:41
    הגב לתגובה זו
    מי שפוגע בקברים נופל
חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ביהמ"ש החזיר את הגג לדיירים, ושינה את כללי המשחק בבניינים משותפים

החלטה חשובה קובעת כי הצמדת גג, חצר או קומת עמודים לדירה אחת ללא הסכמה מלאה של כל בעלי הדירות - אינה תקפה. בית המשפט המחוזי הבהיר מחדש את גבולות השימוש ברכוש המשותף, והחזיר את הכוח לידי דיירי הבניין. פסק הדין עשוי להשפיע על אלפי בתים משותפים ברחבי הארץ.  על פי ההכרעה, ייתכן שעברו שנים רבות שבהן המצב הוא כזה, אך עדיין ניתן להשיב את הרכוש המשוף לידי כלל הדיירים

עוזי גרסטמן |

דיירים מבניין משותף בירושלים, שכבר חשבו כי הגג והאזורים המיוחדים שבניין שייכים בדיעבד לבעל דירה אחת בלבד, מצאו את עצמם מתכנסים שוב יום אחד, לא כדי לחלק דירות, אלא כדי לברר מי שולט בגג, במרחבים שלא נראים מבחוץ, וייתכן שגם בעתיד לבנות עליו. מה שהחל כוויכוח בין שכנים, נהפך לערעור בבית-המשפט, והסתיים בפסק-דין עקרוני שעשוי להשפיע על רבים מבעלי דירות בבניינים משותפים ברחבי הארץ.

פסק הדין עוסק בחלקה שזוהתה בעבר כמחסן, שלה הוצמדו, לפי צו רישום הבית המשותף ותכנוני הרשמה, גם הגג, קומת העמודים, חלק מהמגרש, שטחים בקומה, או בקיצור אזורים שהחברה הקבלנית קיוותה כי יהיו פריבילגיה של הבעלים של אותה יחידה בלבד. כשעלו טענות מצד דיירי הבניין על כך ש"לא ידעו על כך", נדרש בית המשפט להכריע: האם אפשר לרשום חלק מהרכוש המשותף כך שהצמידות תאפשר לבעל הדירה לפעול - לבנות, למכור, להפריד - ללא הסכמת שאר הדיירים?

הבניין המדובר נבנה על ידי ירלון חברה לבניין, שהציעה לבעלי הדירות - בחוזים מוקדמים - כי כל החלקים שאינם דירות, בין אם חדר מדרגות, חצר, מקלט, מקומות אחסון וכו′, יהיו חלק מהרכוש המשותף. כך נרשם הבניין כבית משותף. עם זאת, החברה שמרה לעצמה זכויות על הגג ועל קומת העמודים, וזאת לפי סעיפי חוזה, ולפיהם החברה תהיה רשאית לבנות על הגג או על קומת העמודים, בתנאי שהמבנה ישמש למגורים, ובלבד שלא תהיה לכך השפעה או צורך בהסכמת יתר דיירי הבניין. 

על פי ההסכם: בעלי היחידה לא זקוקים להסכמת יתר בעלי הדירות

בצו רישום הבית המשותף נכתב כי חלקה 17/1 משמשת מחסן בשטח קרקע של כ-2 מ"ר, והוצמדו אליה 250/581 (לאחר תיקון: 242/587) חלקים מהרכוש המשותף, כולל הגג, המגרש, שטחים בקומה עליונה. בהסכם מיוחד, שנחתם בין החברה לבין הבעלים של חלקה 17/1, נקבע כי בעלי החלקה רשאים "לבנות ולהקים מבנים כראות עיניהם על הגג … על כל חלק הימנו … ובלבד שמבנים אלה יהיו מיועדים למטרת מגורים בלבד". עוד נקבע כי הם רשאים לעשות כן מבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי היחידות בבניין. 

על סמך אותו הסכם ,כך טענה החברה, ניתן לראות בגג, בחצר, בקומת העמודים, שטח ששייך באופן בלעדי לחלקה 17/1. בעלי הדירות האחרים למדו על כך רק שנים לאחר מכן, והם ביקשו לצאת מנקודת הנחה: לא ייתכן ששטחים משמעותיים בבניין יהיו בשליטה פרטית של דייר אחד בלבד, מבלי שהותר להם אי פעם להביע את דעתם.

קרקע למכירה נדל"ן נדלן
צילום: Istock

כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס שבח

נחלה כפרית בשטח של כ-3 דונמים, בית צנוע בן 93 מ"ר, זכויות בנייה לשלוש יחידות דיור נוספות ושתי יחידות אירוח, ובמרכז המחלוקת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח עד התקרה שבחוק, או רק לפטור חלקי? ועדת הערר בנוף הגליל קבעה שהדרך הנכונה לחשב מסים בעסקות מהסוג הזה עוברת תחילה דרך פיצול פיזי, ורק אחר כך פיצול רעיוני. ההכרעה משליכה גם על מס הרכישה של הקונים, והסתיימה בדחיית הערר כולו

עוזי גרסטמן |

בבוקר אחד לא כל כך מזמן, לאחר חודשים של התדיינות והגשת תצהירים, מסמכים וחוות דעת שמאיות, קיבלה ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בנוף הגליל החלטה ששבה והעלתה אל מרכז הבמה משפטית שאלה שמלווה כמעט כל עסקה של מכירת נחלה: מהו החלק שייחשב דירת מגורים לצורך הפטור ממס שבח, ומהו החלק הנותר, שעליו יחול המס? הסיפור מתחיל בנחלה במושב מגן שאול, נחלה לא גדולה במיוחד, אך כזו הנושאת עמה מטען כלכלי ומשפטי לא מבוטל.

הנחלה משתרעת על 2,994 מ"ר, כשבמרכזה עומד בית מגורים בשטח של 93 מ"ר בלבד. לצד הבית קיימות זכויות בנייה משמעותיות: שלוש יחידות דיור בשטח כולל של 650 מ"ר וכן שתי יחידות אירוח אפשריות. תמורת העסקה נקבעה על 2.7 מיליון שקל - סכום שהמשיב, מנהל מיסוי מקרקעין נצרת, קיבל לבסוף כהצהרה אמתית, לאחר שבתחילה העריך את העסקה בסכום גבוה בהרבה. כך חזר הדיון למסלולו המקורי: לא גובה התמורה, אלא דרך החישוב של מס שבח ומס רכישה בעסקה מורכבת.

כבר בראשית פסק הדין הזכירה השופטת עירית הוד כי בפועל אין מחלוקת על המחיר ששולם. לדבריה, “המשיב קיבל את שווי העסקה המוצהר - 2.7 מיליון שקל... משכך, אין עוד מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשווי הכולל של הנחלה”. מכאן ואילך התמקדו הצדדים במחלוקת אחרת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח על פי סעיף 49ז לחוק, עד תקרת הפטור שנקבעה אז על 2.215 מיליון שקל, או שמא עליה לקבל פטור רק על חלק מהנחלה - החלק הבנוי בלבד.

העוררים, המוכרת והרוכשים, טענו כי כל חלקת המגורים צריכה ליהנות מהפטור המלא. לדבריהם, על המנהל היה לייחס את מלוא שווי דירת המגורים לתקרה, ורק לאחר מכן לחשב את ההפרש. בכתב הערר טענו כי “שווי הבית ללא זכויות בנייה הוא 1.25 מיליון שקל... ובהתאם לתקרת הפטור ובהתחשב בשווי העסקה, שווי יתרת הזכויות החייבות הוא 281 אלף שקל בלבד”. לאור זאת, הם טענו שאין הצדקה לכך שהמנהל העניק פטור רק בגובה של 1.864 מיליון שקל, ולא עד תקרת הפטור.

רק חלק אחד יכול ליהנות מפטור ממס שבח

אלא שמנגד עמדת המנהל היתה שונה בתכלית, ונתמכה בפסיקה רחבה של בית המשפט העליון. לטענתו יש לבצע קודם פיצול פיזי של הנחלה - להפריד את החלק הבנוי ואת הקרקע הדרושה להנאתו, ורק לאחר מכן להחיל את הפיצול הרעיוני של סעיף 49ז. בפועל, רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) כבר ערכה פיצול פיזי בקביעה שלה, שלפיה 1.5 דונמים מהנחלה מהווים חלקת מגורים. החלק הזה, שכולל את הבית ואת החצר הצמודה, הוא החלק היחיד שיכול ליהנות מהפטור ממס שבח.