המפעל עבר מנתניה לרמלה - האם זו הרעה בתנאים?
נהג הובלה תבע את החברה שבה עבד, טמפו, לאחר שקיבל הודעה על כך שהפעילות תעבור מהעיר שבה הוא גר. בנוסף, הוא טען כי עבד במשך שנים במתכונת של 220–300 שעות עבודה חודשיות, רובן בלילה, אך קיבל תגמול חלקי בלבד. עד 2016 לא שולם לו כל גמול על שעות נוספות, ובהמשך שולם סכום גלובלי של 1,000 שקל, שהועלה ל-2,000 שקל רק לאחר הגשת התביעה. טמפו טענה כי לא ניתן לפקח על שעות העבודה המדויקות של נהג כמוהו
בתחילת יולי 2023 ישב אמיר שרם, נהג הובלה ותיק מנתניה, לשיחה מכרעת עם מנהלו. הוא לא ידע אז שזה הרגע שיסמן את סיום פרק משמעותי בחייו המקצועיים - 11 שנות עבודה בתחום ההובלה, מרביתן במסגרת טמפו, אחת מחברות המשקאות הגדולות בישראל. השיחה עסקה בשינוי מהותי במסלול העבודה שלו, והובילה כעבור חודש להתפטרותו של שרם, שלדבריו נעשתה "בדין מפוטר", בשל הרעה מוחשית בתנאים. כעת, עם פרסום פסק הדין מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מתבררת התמונה המלאה, ולצדה פסיקה תקדימית שעשויה לעניין עובדים רבים בתחום ההובלות והתובלה הכבדה.
שרם החל את דרכו כנהג בטמפו משקאות במאי 2012. שלוש שנים לאחר מכן, עם הקמתה של טמפו הובלות שותפות מוגבלת - גוף ייעודי לשינוע פנימי של טמפו - הוא הועבר לשם ביחד עם יתר נהגי ההובלה. "המעבר נעשה ברצף זכויות מלא ולא חל אחריו שינוי בתנאי העסקתו, שכרו ובתפקידו של התובע כנהג שינוע", צוין בתצהירו של דב אלמוג, מנהל השינוע בטמפו, כפי שנכתב בפסק הדין.
לפי גרסת החברה, הנתבעת, טמפו הובלות, אינה חברת הובלות עצמאית, אלא חלק אינטגרלי ממערך הלוגיסטיקה של הקבוצה, ותפקידה מתמצה בהעברת הסחורה בין מתקני הקבוצה בלבד. "לנתבעת אין לקוחות חיצוניים... היא אינה מקבלת תמורה כספית בעד פעילות זו", הובהר. גם המשאיות, כך לפי העדות, אינן רשומות על שמה: "ל'טמפו הובלות' אין שום משאית... המשאיות הן של 'טמפו משקאות', והחכירה נעשית על ידה".
המחלוקת המרכזית: צו ההרחבה בענף ההובלה
אחת הטענות המרכזיות של שרם היתה שצו ההרחבה בענף ההובלה, שמסדיר זכויות מיוחדות לנהגים שמובילים משא כבד, חל עליו. לדבריו, נהג ברכב שמוביל סחורה במשקל של כ-40 טון, ולכן יש להחיל עליו את ההסדרים המחייבים את המעסיק בפרמיות אש"ל, קרן השתלמות ויתר זכויות סוציאליות מחמירות יותר.
- הוכרה כעובדת עם יחסי עובד-מעסיק, אבל לא קיבלה הפרשות סוציאליות - זו הסיבה
- נדחתה דרישת עובד לעיון במיילים מתקופת העסקתו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם בית הדין דחה טענה זו. לאחר ניתוח מדוקדק של אופי פעילות הנתבעת, קבעה השופטת אסנת רובוביץ-ברכש כי לא הוכח שהחברה מוגדרת כ"מפעל הובלה" כדרישת הצו. "עיקר ההובלה... נעשתה לצורך הובלה למרלוגים לצורכי הנתבעת בלבד, ולא מדובר על הובלה ללקוחות חיצוניים", לשון פסק הדין. גם בחקירתו הנגדית, העיד שרם כי "הסחורה היחידה שמשנעת הנתבעת ואותה שינע... היא סחורה של טמפו בלבד".
הנושא המשמעותי והנפיץ ביותר במחלוקת נגע לשעות הנוספות. שרם טען כי עבד במשך שנים במתכונת של 220–300 שעות עבודה חודשיות, רובן בלילה, אך קיבל תגמול חלקי בלבד. עד 2016 לא שולם לו כל גמול על שעות נוספות, ובהמשך שולם סכום גלובלי של 1,000 שקל, שהועלה ל-2,000 שקל רק לאחר הגשת התביעה.
טמפו מצדה, טענה כי לא ניתן לפקח על שעות העבודה המדויקות של נהג כמו שרם, שמבלה חלק ניכר מהזמן בנסיעות ובאתרים חיצוניים. בנוסף, טענה החברה כי שרם נהג באופן שגוי להחתים כניסות ויציאות – לעיתים בשעה בה למעשה כבר לא עבד - מה שיצר רישומים מטעים ש"גרפו" שעות שלא בוצעו בפועל.
- הפשרה בפרשת אי.די.בי: שטרום סיים - נוחי נותר לבד
- הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
חרף הטענות האלה, בית הדין קיבל את עמדת שרם בקביעת המסגרת העובדתית. "שוכנענו כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על הצדדים", נכתב בפסק הדין, תוך התבססות על כך ששרם הגיע מדי יום למרלו"ג בנתניה, עבד לפי סידורי עבודה, ודיווח על שעותיו באמצעות מערכת נוכחות שהכילה גם רכיב איתוראן במשאית. עם זאת, השופטת קיבלה באופן חלקי את טענות החברה לפיהן חלק מהשעות שנתבעו חושבו על בסיס טעויות. בפסק הדין נכתב כי "יש לקזז מתחשיב התובע סך של 37,029 שקל בגין טעויות", וכן להפחית שעת הפסקה יומית, שהוערכה בשווי של כ-133 אלף שקל בסך הכול.
תמריץ שלא נחשב תוספת
סוגייה נוספת שנדונה לעומק היתה פרמיית ההספק - תוספת קבועה של כ-70 שקל ליום עבודה, ששולמה לשרם מדי חודש. הנתבעת טענה כי מדובר ברכיב מותנה שלא מהווה חלק מהשכר לצורכי הפרשות פנסיוניות, אך בית הדין לא קיבל את הטענה. "מדובר ברכיב שכר ששולם לפי ימי עבודה וללא תנאים... ומשכך שוכנענו כי יש לראות בו כשכר עבודה", פסקה השופטת. בשל כך, חויבה טמפו לשלם לשרם הפרשי פנסיה על פרמיה זו, בסכום כולל של 17,709 שקל.
לב לבה של הפרשה טמון בהתפטרותו של שרם בקיץ 2023. לדבריו, הודיע לו המנהל על שינוי שיביא להעברת תחנת ההעמסה ממרלו"ג נתניה לרמלה - מה שיאלץ אותו לנסוע יותר משעה וחצי בכל כיוון. לטענתו, מדובר בהרעה מוחשית בתנאי עבודתו. בית הדין קיבל את גרסתו, ודחה את טענת הנתבעת כי הוצעה לו משרה חלופית. "לא שוכנענו כי בזמן אמת הוצעה לתובע עבודה אחרת", נכתב. בנוסף צוין כי מכתב התגובה של החברה לא כלל כל הצעה כזו. בהתאם, נפסקו לשרם פיצויי פיטורים בסכום כולל של 38,688 שקל. בנוסף לפיצויי הפיטורים, נפסקו לזכות שרם גם סכומים נוספים: 2,066 שקל בגין ניכוי ימי חופשה שנעשה שלא כדין, ו-35 אלף שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. תביעתו לפיצוי על העסקה בניגוד להיתר נדחתה, מכיוון שלפי פסק הדין לא הוכח כי חרג מהיקף השעות המותר לפי החוק. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לשרם סכום כולל של 273,505 שקל, שיישאו ריבית והצמדה מהיום שבו הוגשה התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
האם יש בפסק הדין הזה מסר למעסיקים בענפי הלוגיסטיקה והתובלה?
כן. פסק הדין מאותת למעסיקים, גם אם אינם חברת הובלה מובהקת אלא חלק ממערך פנימי של קבוצת תאגידים, כי הם אינם פטורים מלעמוד בדרישות חוקי המגן, כמו חוק שעות עבודה ומנוחה. טענות לאי-יכולת לפקח על העובד לא יתקבלו כשיש די אמצעים (כגון מערכת נוכחות ואיתוראן), גם אם העובד לא נמצא פיזית באתר אחד.
האם בית הדין קיבל את כל טענות התובע?
לא. בית הדין דחה חלק מטענותיו, בעיקר בנוגע לכימות השעות הנוספות (בעקבות טעויות בתחשיב) ולתחולת צו ההרחבה בענף ההובלה. בנוסף, נדחתה גם תביעתו לפיצוי בגין העסקה "בניגוד להיתר", בטענה שעבד מעבר לשעות המותרות. הסיבה: לא הוכיח שעבר את הרף הקבוע בהיתר הכללי, ולא הוצגה סנקציה אזרחית מפורשת בחוק.
למה ניתנה הפחתה כל כך משמעותית בגלל הפסקות?
הנתבעת הצליחה לשכנע את בית הדין שבמהלך כל יום עבודה נהנה שרם מהפסקות משמעותיות, לעתים שעה ואף יותר, בהן לא נדרש לפעול או להיות פעיל בהעמסה או נהיגה. אף שהתובע טען שהיה נוכח ועמד לרשות העבודה, הנתבעת הוכיחה שבחלק מהמקרים הוא היה רשאי לצאת, לאכול, או לנוח, ולכן אלו לא נחשבו לשעות עבודה.
מדוע בכל זאת השופטת קיבלה את טענתו כי החוק כן חל עליו?
כי היא הבחינה בין אי-אפשרות לפקח לבין אי-רצון לפקח. העובדה שהייתה מערכת איתוראן במשאית, דיווחי נוכחות, והגעה יומית לנקודת יציאה ברורה, יצרה מסגרת פיקוח מספקת. לפי הפסיקה, רק כשאין כל אפשרות לפקח על העובד, כמו נהג שנוסע מהבית ומנהל את יומו באופן עצמאי, החוק לא חל. זה לא היה המצב כאן.
למה לא התקבל הטיעון שפרמיית ההספק היא בונוס חד פעמי?
משום שהפרמיה שולמה מדי חודש בעקביות, לפי ימי נוכחות, וללא תנאים או קריטריונים משתנים. בנוסף, הסכם ההעסקה עצמו ציין במפורש כי העובד "זכאי לפרמיה בסך 70 שקל לכל יום עבודה", מה שמחזק את המסקנה כי מדובר ברכיב קבוע בשכר. טענות הנתבעת על כך שמדובר ב"תמריץ מותנה" נדחו כלא מבוססות.
האם היה ניתן למנוע את ההתפטרות?
ייתכן. בית הדין הדגיש שהנתבעת לא הציעה לשרם חלופה ממשית להמשך עבודה בנתניה בזמן אמת. לו הייתה עושה זאת, ייתכן שהעובד היה שוקל את הדברים אחרת, והנתבעת הייתה יכולה להימנע מהפסיקה לפיה ההתפטרות שקולה לפיטורים. המכתב שהציע כביכול תפקיד חלופי, נשלח רק לאחר שהעובד כבר הודיע על סיום עבודתו.
האם פסק הדין מתייחס לתקופת ההתיישנות או לסנקציות פליליות?
כן. ביחס לרכיב של העסקה "בניגוד להיתר", בית הדין קבע שגם אם הייתה חריגה, אין לכך סנקציה אזרחית אלא רק פלילית. בנוסף, התביעה לרכיב אי-מתן הודעה לעובד נדחתה משום שחלפה תקופת ההתיישנות מאז תחילת העסקתו, ב-2012.
- 1.לוגי 11/07/2025 10:08הגב לתגובה זוהחברה יצרה עוף מוזר לצרכי חליבת כסף מירבי מעסקיה מה קשור זה לעיסוקו של העובד כנהג רכב משא כבד האם בית הדין מעודד עסקים לנשל את עובדיהם מהשכר שנקצב להם בתקנות בשיטות נכלוליותלפי התקנות לעובד אסור לנהוג מעבר לשעות קבועות ועליו לנוח בין נסיעות. מדוע למען הדיון הוא צריך לנוח בגיהנום על חשבונו כאשר החברה משלחת אותו לשם לצרכיה
.jpg "חוזה")
הבת דרשה לשמש אפוטרופוסית - מה קבע ביהמ"ש?
בתו של אדם בן 77 טענה כי אביה סובל מדמנציה, וכי אחיה לחצו עליו לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שמינה אותה לקבל החלטות עבורו. בית המשפט בחן כמה חוות דעת של מומחים, ואף שמע את האיש עצמו בדלתיים סגורות - וקבע כי אין למנות לו אפוטרופוס: "יש לכבד את רצונו של האדם
ולשמור על חירותו", כתבה השופטת בהכרעת הדין שלה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות הכריע באחרונה במקרה רגיש במיוחד הנוגע לאדם בן 77, אלמן, המתגורר בבית אבות. אחת מבנותיו ביקשה למנות אותה כאפוטרופוס על ענייניו האישיים והרכושיים, בטענה שאביה סובל מירידה קוגניטיבית ואף אובחן כחולה דמנציה. לדבריה, אחיה לחצו על האב לבטל את ייפוי הכוח המתמשך שערך לטובתה. מנגד, יתר האחים התנגדו נחרצות וטענו כי האב כשיר לקבל החלטות בעצמו, וכי מאחורי בקשת האחות עומדת מטרה של שליטה וניסיון להתעשר על חשבון רכושו של האב. השופטת שירי היימן נדרשה לשאלה האם יש למנות לאדם אפוטרופוס, או שמא יש להותיר בידיו את חירותו לקבל החלטות. הכרעתה משרטטת קווים ברורים לגבי האיזון העדין בין שמירה על טובתו של אדם מבוגר לבין כיבוד רצונו וזכויותיו.
המבקשת, בתו הבכורה של האיש, טענה כי מצבו הרפואי הידרדר מתחילת 2023, וכי כבר במרץ באותה השנה ערך לטובתה ייפוי כוח מתמשך כדי להבטיח שתוכל לדאוג לו ללא צורך בהליכים משפטיים ומבלי להיאבק מול אחיה. בנובמבר 2024, כך לדבריה, ביטל האב את ייפוי הכוח, אך לא מיוזמתו אלא בעקבות לחץ שהופעל עליו על ידי יתר ילדיו. עוד הוסיפה הבת כי אביה מקבל החלטות שאינן לטובתו: החלפת מטפל סיעודי, המרת שעות טיפול בכסף, שינוי מיופה כוח בביטוח הלאומי ואף סירוב לצאת מבית האבות לטיפולים רפואיים שהיא קבעה לו. "האדם אינו מסוגל להבין את משמעות המסמכים עליהם הוא חותם", כתבה בבקשה, וביקשה לאסור על חתימתו על מסמכים נוספים. במהלך הדיון אף הציעה המבקשת כי ימונה גוף חיצוני כאפוטרופוס, אם לא היא עצמה, תוך שמירה על האינטרס של אביה. היא הטילה ספק באמינות חוות הדעת הפסיכיאטרית שהציגו אחיה, וטענה כי, "ד"ר גרינברג הסתמכה על נתונים חלקיים ומגמתיים".
האחים מצדם, טענו כי הבקשה חסרת בסיס וכי אביהם אינו זקוק כלל לאפוטרופוס. לטענתם, מאחורי המהלך עומד ניסיון חוזר של אחותם לשלוט בחיי ההורים. הם אף הזכירו מקרה מן העבר, שבו פעלה המבקשת מול אמם המנוחה בדרך דומה, עד שבית המשפט הוציא נגדה צו הגנה שהורה להתרחק מהאם. לטענת האחים, "האחות מפעילה לחצים על האב ופוגעת בחייו", וכי מדובר ב"דפוס התנהגות חוזר ונשנה". לדבריהם, חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מצביעות על כך שהאב סובל מירידה קוגניטיבית קלה בלבד, אך תפישת המציאות שלו תקינה, כושר השיפוט שלו במצב טוב והוא מסוגל לנהל את ענייניו.
חוות הדעת הרפואיות: ירידה קוגניטיבית אך לא אי־כשרות
בפני בית המשפט הוצגו ארבע חוות דעת רפואיות. הראשונה, פסיכיאטרית מ-2023, קבעה כי האב "בשלבים ראשונים של תהליך דמנטי" אך כשיר לחתום על צוואה וייפוי כוח מתמשך. חוות דעת גריאטרית נוספת מאותה שנה הצביעה על "תמונה של דמנציה מלווה בהפרעות התנהגות", אך גם היא לא המליצה על מינוי אפוטרופוס. שתי חוות הדעת שהציגו האחים, מ-2024, חיזקו את התמונה: ד"ר נפאע ציין כי מדובר ב"דמנציה בדרגה קלה", אך הדגיש כי "האדם יכול לקבל החלטות על עצמו אם כי תשוש מבחינה תפקודית". ד"ר גרינברג קבעה כי ציון המבחן הקוגניטיבי של האב היה 27 מתוך 30, וכי "יש לו יכולת קוגניטיבית מספקת לחתום על מסמכים משפטיים, בוחן מציאות ושיפוט תקינים". בית המשפט קבע כי אף אחת מהחוות לא מצביעה על צורך במינוי אפוטרופוס. "בכולם צוין תהליך דמנטי קל וירידה קוגניטיבית שאינה עולה כדי אי כשרות", כתבה השופטת היימן.
- בעלים של חברה בן 50 חטף אירוע מוחי - איך למנוע מהחברה לקרוס?
- הבעיה הגדולה של רילוקיישן - מה קורה כשאחד מבני הזוג רוצה לחזור ואיך מחלקים את הרכוש כשנפרדים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העמדה המקצועית המשמעותית ביותר היתה של עובדת סוציאלית לסדרי דין, שנפגשה עם האב, שוחחה עמו ואספה מידע ממוסדות שונים. בתסקיר שהוגש בינואר 2025 נכתב כי, "מדובר בקשיש עם תחילתה של ירידה קוגניטיבית קלה ולאור מצבו הרפואי כיום התרשמתי כי הוא אינו זקוק למינוי אפוטרופוס בעבורו". העובדת הסוציאלית הוסיפה כי, "שיפוטו ובוחן המציאות שלו תקינים", וציינה כי מצבו אף השתפר לאחר שהופסקו תרופות מרובות שנטל בעבר. גם עובדת סוציאלית המתמחה באלימות במשפחה, שטיפלה במשפחה בעבר, העידה כי כיום מצבו של הקשיש יציב, וכי הוא צלול יותר משהיה בעבר.
תבעו את סוכנות הנסיעות וזכו - "הסוכנות טעתה בתכנון הטיול"
שני זוגות שטסו במסגרת טיול מאורגן למרוקו נאלצו להמתין שעות ארוכות בשדה התעופה במדריד לאחר שהחמיצו את טיסת ההמשך. בית המשפט לתביעות קטנות פסק להם פיצוי כספי מסוכנות הנסיעות על תכנון לקוי של לוח הטיסות, והערעור שהגישה הסוכנות נדחה. השופט קבע כי על סוכנות
הנסיעות מוטלת אחריות ישירה כלפי לקוחותיה לתכנון סביר של מסלול הנסיעה, גם אם התקלה נגרמה בשל מדיניות חברת התעופה
האירוע שבמרכז התביעה הבאה התרחש במהלך טיול מאורגן למרוקו שנמכר על ידי סוכנות הנסיעות דיסקברי טיול עולמי. החבילה כללה טיסה עם איבריה דרך מדריד, ומשם טיסת המשך לטנג'יר. אלא שבפועל, עם הנחיתה במדריד, התברר לנוסעים כי עליהם לאסוף את המזוודות, לבצע מחדש צ'ק אין ולחצות בין טרמינלים מרוחקים בעזרת רכבת פנימית. פרק הזמן שהוקצב לקישור בין הטיסות התברר כבלתי מספיק, והקבוצה החמיצה את הטיסה שהוזמנה. רק לאחר המתנה של שמונה שעות הצליחה הסוכנות להזמין עבורם טיסה חלופית, שהביאה את הנוסעים ליעד באיחור של כחצי יום.
בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם של שני זוגות מהקבוצה, שטענו כי אבד להם חלק משמעותי מהטיול, נגרמו להם הוצאות מזון ושתייה, ונוספה לכך עוגמת נפש בשל ההמתנה הארוכה בשדה התעופה. בפסק הדין נכתב כי "הנתבעת היא מתכננת הטיול ומי שהוציאה אותו אל הפועל, לרבות תכנון הטיסות. הנתבעת אמונה אף על תכנון נכון של מקטעי הטיסה באופן שבו יעמוד בפני הנוסעים זמן מספיק לעלות על טיסת ההמשך, אך בדיעבד התברר כי התכנון כאמור כשל".
עוד ציין בית המשפט כי הסוכנות לא הציגה כל ראיה לטענותיה שלפיהן מדובר בהחלטה חריגה של חברת התעופה. "לא ברור כיצד אין מידע מסוג זה מצוי בידי סוכנות כגון הנתבעת, שזהו עיסוקה וזו מומחיותה, ולא לשווא הזמינו התובעים טיול מאורגן בידי מי שמוכשר בכך", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסוכנות חויבה לשלם לכל זוג פיצוי של 2,000 שקל ועוד הוצאות משפט.
מה טענה הסוכנות
על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הסוכנות טענה כי בית משפט הראשון החיל עליה חובות המוטלות על חברות תעופה בלבד, בניגוד לחוק שירותי התעופה. לטענתה, היא אינה מפעילת טיסה אלא "נותן שירותי סוכנות נסיעות", ולכן היא לא מחויבת לספק מזון ומשקאות בעת עיכוב או לשאת באחריות לתכנון הטיסות מעבר למסגרת החוקית. עוד טענה החברה, כי לפי נהלי שדה התעופה במדריד די היה בפרק זמן של 55-45 דקות לקישור בין הטיסות, ולכן לא ניתן היה לצפות את התקלה.
- בריטניה מזהירה מפני הגעה לישראל ומשגרת מטוסי קרב למזרח התיכון
- המפונים התפנו, התיירים לא הגיעו ומלונות דן צנחו ל-21 מיליון שקל בהפסד תפעולי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט גד גדעון, שדן בערעור, דחה את טענות הסוכנות. בפסק הדין המחוזי נקבע כי סוכנות נסיעות אינה מתפקדת רק כמתווכת בין הלקוח לחברת התעופה, אלא חלה עליה חובה חוזית ונזיקית כלפי הלקוחות. השופט הדגיש בהכרעתו כי, "כמי שתכננה את הטיול כולו והוציאה אותו לפועל, חלה על המבקשת חובה לפעול באופן מקצועי ולתכנן את לוח הזמנים בזהירות ובסבירות". לדבריו, מכיוון שלא התרחש עיכוב בטיסות עצמן אלא החמצת הקישור בשל פרק זמן קצר מדי, האחריות נופלת על מי שתכנן את מסלול הטיול - כלומר הסוכנות.
