באוקטובר 2022 התעוררה אשה למציאות חדשה. בן זוגה מזה יותר מעשור הודיע לה שהוא עוזב את הבית. לא היה מדובר בפרידה שמגיעה בהפתעה מוחלטת, אך הזמן שבו התרחש הכל הדגיש, לדברי האשה, פער שנפער בין הצדדים כבר חודשים רבים. בעוד שהיא מתמודדת עם מחלה אוטואימונית נדירה וקשה, לאחר שנאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים כימותרפיים, ובעודה מנסה לשמור על הבית ועל התשלומים, הוא החל לבנות לעצמו חיים חדשים - ולפי הראיות שהוצגו לבית המשפט, הוא כבר התגורר אצל אשה אחרת.

פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו על ידי השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, עוסק בשורת תביעות הדדיות בין שני בני זוג לשעבר: תביעה לפירוק שיתוף בדירה, תביעה לדמי שימוש ותביעה לאיזון רכושי. אלא שמעבר לגבולות המשפטיים הצרים, הוא מציג מערכת יחסים שנשחקה עד דק, הרבה בשל נסיבות החיים המורכבות, ובעיקר מחלתה הקשה של האשה, שהשפיעה על כל תחומי חייה.

הצדדים נישאו ב-2012, לאחר שהכירו במלון שבו עבדה האשה כסגנית מנהל מזון ומשקאות. היא היתה בת 34, והוא בן 22 בלבד, אך ההבדל בגיל לא מנע מהם לקיים זוגיות ארוכה. במשך שנים ניסו השניים להביא ילדים לעולם, עברו טיפולי פוריות רבים ואף שקלו תרומת ביצית, אך ללא הצלחה. ב-2019 פרצה מחלתה של האשה במלוא העוצמה. היא אושפזה ונותחה, ובהמשך נאלצה לקבל טיפולים כימותרפיים שבועיים וטיפול ביולוגי חודשי. בשל כך היא איבדה את יכולתה לעבוד, ובסופו של דבר פוטרה וקיבלה גמלת נכות מהביטוח הלאומי.

רוב סכום הרכישה של הדירה הגיע מהאשה

בתוך כל זה, באוגוסט 2019 רכשו בני הזוג דירה בסכום של 2.975 מיליון שקל. רוב סכום הרכישה הגיע מכספי הירושה של האשה - כ-2.15 מיליון שקל - והיא גם מכרה חלקת קבר של אביה המנוח כדי להשלים את הסכום. לצורך מימון היתרה לקחו בני הזוג משכנתה של 850 אלף שקל, שנועדה לכסות כחמישית ממחיר הדירה. בהסכמה ביניהם נרשמה הדירה 75% על שם האשה ו-25% על שם האיש.

• למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
• אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ואולם למרות ההסכמה הרשמית, חיי הזוגיות לא התנהלו עוד בשותפות אמיתית. לפי פסק הדין, במאי ויוני 2020 פדתה האשה כספים ניכרים מחסכונותיה הפנסיוניים כדי להקטין את המשכנתה. "האשה פדתה את הכספים שקיבלה עם סיום עבודתה, בסך כולל של כ-238,150 שקל, לצורך הקטנת סכום המשכנתא", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסכומים המדויקים פורטו בפסק הדין, ובסך הכל הופחתה המשכנתה ב-291,275 שקל. האשה טענה כי עשתה זאת לאחר שהאיש שכנע אותה לעשות זאת, בכך שאמר לה כי כך יוכלו לצמצם את התשלומים החודשיים ולהקל על המצב הכלכלי שלהם. לאחר פדיון הכספים, היא נותרה כמעט ללא זכויות פנסיוניות.

כאן מגיע הרגע שבו נשבר אמונה של האשה בבן זוגה: לטענתה, בזמן שהיא משתמשת בחסכונותיה כדי לצמצם את חובות הבית, הוא כבר ניהל קשר רומנטי עם מי שתיהפך בהמשך לבת זוגו ואם ילדו. לדבריה, אילו ידעה זאת, לא היתה פודה את כספי הפנסיה שלה ומשקיעה אותם בדירה המשותפת. האיש הכחיש את טענת הבגידה וטען שהיחסים לא הסתיימו בשל קשר אחר, ואף טען כי "אהב את האשה" וכי השנים הרבות שבהן ניסו יחד להביא ילד מעידות על כך. הוא גם טען כי מצבו הכלכלי אינו טוב וכי כושר השתכרותו מגיע ל-7,500 שקל בחודש בלבד, בעוד שגמלת הנכות של האשה גבוהה יותר.

הגבר גם תבע לקבל דמי שימוש עבור הדירה

באוקטובר 2022 הוא עזב את הדירה. האשה נותרה בבית לבדה, וגם נותרה לשאת לבדה בכל תשלומי המשכנתה וביטוח הדירה. "מחודש נובמבר נושאת האשה במלוא החזרי המשכנתא", נכתב בפסק הדין. לאחר שעזב את הבית עבר האיש להתגורר אצל חברתו, ועד היום הוא מתגורר עמה ועם ילדם המשותף. הסכסוך הכלכלי לא איחר להגיע. האיש הגיש תביעה לפירוק שיתוף בדירה, וטען כי הוא זכאי ל-25% משוויה. בהמשך הוא הגיש גם תביעה לדמי שימוש, בטענה שהאשה מתגוררת בנכס לבדה ועליה לפצותו. האשה מצדה, הגישה תביעה לאיזון רכושי, וביקשה מבית המשפט להפעיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון - סעיף שמאפשר לבית המשפט לחרוג מהאיזון הרכושי הרגיל במקרים חריגים.

• רק 7% מהחוב: בית המשפט אישר הסדר למפונה מגוש קטיף
• האשה חזרה בה: “אוהבת את בעלה ומבקשת שלום בית”
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דרש כמעט מיליון שקל = ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף

השופטת בחנה את מכלול הנסיבות, בייחוד את העובדה שהאשה השקיעה את רוב כספי הרכישה, פדתה כספים נוספים מהפנסיה, נותרה ללא חסכונות וללא יכולת עבודה, ובמקביל האיש עזב את הבית זמן קצר לאחר פדיון הכספים. היא ציטטה מפסקי דין קודמים העוסקים בשיקול הדעת הרחב שניתן לבית המשפט במקרים מיוחדים. לדבריה, "המחוקק עצמו היה רגיש לעיוות שעלול להיגרם... ומתוך שכך נתן לפני ביהמ"ש את מכלול הכלים אשר ישמשו אותו במידת הצורך לעשיית צדק". עוד הבהירה השופטת בהכרעתה כי מדובר בסמכות חריגה שיש ליישם בזהירות.

לאחר בחינת הנתונים, קבעה השופטת כי במקרה הזה מתקיימות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות הפעלה של סעיף 8(2). היא קבעה שהאשה הוכיחה כי שילמה לבדה סכום משמעותי שהיה אמור להיות משולם במשותף. "מחצית מסך של 238,150 שקל, דהיינו בסך של 119,075 שקל, הינה הסכום שיש לנכות מחלקו של האיש", היא כתבה בהכרעת הדין. בכך הורידה השופטת למעשה יותר מ-100 אלף שקל מחלקו העתידי בדירה. השופטת הדגישה כי הסכום שנוכה לא מבוסס על מלוא הפחתת המשכנתה בפועל (291,275 שקל), משום שחלק מההפרש הגיע מהחשבון המשותף של שני בני הזוג. ואולם אין מחלוקת כי חלק נכבד מהסכום הגיע ישירות מכספי הפנסיה שפדתה האשה, וכי הפדיון הזה בוצע "בשעה שהאיש כבר ניהל קשר רומנטי עם בת הזוג עימה הוא מתגורר היום".

עשיית עושר שלא במשפט

גם לגבי תביעת דמי השימוש, קבעה השופטת מסקנה שהיא אינה לטובת האיש. לאחר בחינת טענות הצדדים, קבעה כי אין מקום לחייב את האשה בתשלום דמי שימוש כלשהם. בין היתר, היא ציינה כי האשה משלמת לבדה את מלוא תשלומי המשכנתה מאז שהאיש עזב, כי לא תבעה ממנו החזר על כך, וכן כי "האיש עבר להתגורר בבית חברתו ולא הוכיח חסרון כיס בגין שכירת דירה לעצמו". היא הזכירה כי עילת דמי השימוש מבוססת, בין היתר, על מניעת עשיית עושר שלא במשפט, וכי בנסיבות שבהן האישה מממנת בעצמה את כלל ההוצאות, לא יהיה זה צודק להטיל עליה חיוב נוסף.

בנושא המיטלטלין והחפצים האישיים לא מצא בית המשפט מקום להכריע, בעיקר בשל חלוף הזמן והעובדה שלדברי האשה האיש כבר נטל חפצים רבים מהבית. מכיוון שהאיש לא חקר אותה על כך, נקבע שאין אפשרות מעשית להוכיח מה נותר ומי לקח מה.

לבסוף התייחס בית המשפט גם לרכב ולרכוש נוסף שנרכש במהלך הנישואים, אך עיקר ההכרעה המהותית והטעונה נגעה לדירה - הנכס המרכזי של בני הזוג. שם גם קבעה השופטת את ההפחתה המשמעותית מחלקו של האיש, הפחתה שבאה להבטיח איזון צודק יותר לנוכח תרומתה הכלכלית החריגה של האשה ומצבה הרפואי.

למה בעצם חשוב כל כך אם האשה פדתה את כספי הפנסיה שלה?

מכיוון שפדיון פנסיה הוא צעד קיצוני - זה כסף שאמור לשרת אותך לעשרות שנים קדימה. כשהאשה השתמשה בו כדי להקטין את המשכנתה, זה היה מתוך מחשבה ששניהם מרוויחים מזה ושזו החלטה של זוג שממשיך יחד. ברגע שהתברר שהיא עשתה את זה בזמן שהוא כבר היה בקשר אחר, זה שינה לגמרי את המשמעות של המעשה. בית המשפט ראה בזה נקודה שמצדיקה איזון מחדש.

האם בית המשפט "העניש" את הבעל על זה שהיה בקשר עם אשה אחרת?

לא ממש. השופטת אפילו ציינה במפורש שאין עונשים כלכליים על מי שמפרק זוגיות. אבל היא כן בחנה את העובדות: מתי הוא עזב, מה הוא ידע, מה היא ידעה, כמה כל אחד תרם. ההפחתה של 119 אלף שקל מחלקו נבעה מהכסף שהאשה שילמה לבד - לא בגלל הבגידה עצמה.

למה בעצם הדירה נרשמה מלכתחילה רק 25% על שמו?

מפני שרוב הכסף לרכישה הגיע מהאשה - מהירושה ומהחסכונות שהיו לה. הם לקחו רק חלק קטן מהמשכנתה, ולכן הסכימו ביניהם שהחלוקה תהיה בהתאם. בית המשפט פשוט שמר על העיקרון הזה, אבל תיקֵן את מה שנהפך ללא־צודק בגלל מה שקרה בהמשך.

אם האיש עזב את הדירה, למה עדיין אכפת לו לקבל דמי שימוש?

מבחינה משפטית, אדם שיש לו בעלות חלקית על דירה יכול לטעון שהוא זכאי לפיצוי כשהצד השני משתמש בנכס לבדו. זה נקרא "דמי שימוש". אבל במקרה הזה, השופטת קבעה שאין מקום לחייב את האשה, מכיוון שהיא כבר מממנת את כל המשכנתה לבד מאז שהגבר עזב, וזה הרבה יותר מהערך של דמי שימוש.

למה בית המשפט לא חישב את כל הסכום שהאשה הפחיתה מהמשכנתה?

מפני שחלק מהכסף ששימש להקטנת המשכנתה הגיע מהחשבון המשותף, כלומר משניהם. השופטת רצתה להיות מדויקת ולא "להעניש" את האיש על כספים שגם שלו. לכן היא ניכתה רק את החלק שהגיע בוודאות מהפנסיות שהיא פדתה לבד.

האם העובדה שהאיש עבר לגור אצל חברתו החדשה השפיעה על החלטות בית המשפט?

כן, אבל לא מהבחינה המוסרית, אלא מבחינה כלכלית. בגלל שהוא לא הוכיח שהיה לו צורך לשכור דירה או לשלם משכנתה במקום אחר, לא היה בסיס לטעון שנגרם לו "נזק" כלשהו שצריך לפצות עליו. לכן התביעה לדמי שימוש נדחתה.

מה המשמעות של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון?

זה סוג של שסתום ביטחון. החוק יודע שיש מקרים שבהם חלוקה רגילה של רכוש פשוט לא הוגנת, למשל כשאחד מבני הזוג חולה, או תרם הרבה יותר, או נותר בלי יכולת לעבוד. הסעיף מאפשר לשופטת להתערב ולתקן עיוות כזה, אבל רק במקרים מיוחדים. כאן השופטת השתכנעה שזה אחד מהם.

למה האשה לא ביקשה מחצית מהפנסיה של הבעל?

לפי פסק הדין היא לא דרשה את זה, אף שהחוק כן מאפשר. ייתכן שזה מפני שהיא העדיפה להתמקד בדירה, שהיא הנכס המרכזי, או מפני שהיא רצתה לסיים את ההליך בלי להעמיק במחלוקות נוספות.

אז ייתכן שהחלוקה היתה נשארת כמו שנרשמה - 75% לה ו-25% לו - בלי הפחתה. בית המשפט נתן משקל גדול לעיתוי, לנסיבות החיים שלה ולזה שהאיש כבר היה עם אחרת בזמן הפדיון. אלה פרטים שהפכו את התמונה לבלתי שוויונית בעיני השופטת.

האם יש משמעות לכך שהאשה חולה?

בהחלט. מצבה הרפואי, העובדה שאין לה כושר עבודה והעובדה שנשארה ללא פנסיה כמעט בכלל - כל אלה היו שיקולים מרכזיים. החוק מאפשר לשופטת להתחשב בדיוק בנסיבות כאלה כדי למנוע מצב שבו אדם נשאר ללא יכולת קיום מינימלית לאחר הפרידה.