קבלתה לעבודה בוטלה עקב הריון - כעת תקבל פיצוי

ביום ראשון בערב, כשכמה עשרות שעות מפרידות בינה לבין המשרה החדשה שאליה נבחרה, התלבטה אשה אם עליה לומר את האמת למסעיקיה החדשים. הריאיון עבר בהצלחה, המשרה נראתה מתאימה, והמנהל התרשם לטובה. אבל משהו הטריד אותה. "רציתי להתחיל ברגל ימין, לא להסתיר", היא כתבה במסרון למנהל סוכנות הביטוח שעמד להעסיק אותה, "שכחתי לציין את זה בראיון כי זה ברח לי מהראש... אני בהריון בחודש שלישי ברוך השם". פחות מ-24 שעות לאחר מכן, היא כבר קיבלה את התשובה להודעה שלה - העבודה החדשה בוטלה.

בפסק דין חשוב שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קבעה השופטת מיכל נעים דיבנר כי החברה - לשקט שלכם סוכנות לביטוח פנסיוני - פעלה בניגוד לחוק כשמנעה מהתובעת להתחיל את עבודתה לאחר שנודע לה דבר ההריון שלה. הסוכנות חויבה לשלם לה פיצוי בסכום כולל של 50 אלף שקל, ועוד 10,000 שקל עבור הוצאות משפט. פסק הדין מחדד את גבולות המותר והאסור כלפי נשים בהריון בשוק העבודה הישראלי.

העובדות לא היו שנויות במחלוקת: ב-12 באוגוסט 2020 התקיים ריאיון העבודה אצל המנהל, שבו סוכם שהתובעת תתחיל את עבודתה ב-16 לחודש. שלושה ימים לאחר מכן, בערב שבת, שלחה התובעת את אותו מסרון כנה שבו עדכנה לגבי ההריון שלה, מתוך מה שהגדירה "רצון שלא להסתיר". כמה דקות לאחר מכן, היא המשיכה להדגיש את רצינות כוונותיה, וכתבה כי, "חשוב לי גם לציין שאני רצינית ומקום עבודה מאוד חשוב לי". ואולם הבוקר שלמחרת לא הגיע. השיחה המיוחלת מהמנהל הגיעה באותו הערב, ובה נמסר לה כי הקורס שנועד להכין אותה לעבודה בוטל. הסיבה? מועמדת אחרת ביטלה, כך הסביר לה המנהל, ואין טעם לפתוח קורס למועמדת אחת בלבד.

כאן בדיוק החל הסיפור להסתבך, ולהתפרק. הבעיה, כפי שקבעה השופטת, היתה כפולה: ראשית, לא הוכח שהיתה אכן קיימת הכשרה כזו שמותנית במספר משתתפים. שנית, הגרסאות שהציגה הנתבעת השתנו שוב ושוב. בראיות שהובאו בפני בית הדין, מסרונים, עדויות וסיכומי תצהירים, התברר כי "גרסת הנתבעת לא היתה עקבית", כפי שנכתב פסק הדין שפורסם. כך לדוגמה, באחד המסרונים כתב המנהל עצמו כי, "בגדול אני אומר לכל אחד שיש הדרכה/קורס בערך שעה ואז שעה שעה וחצי האזנות ואז מתחילים לעבוד". בהודעה אחרת, שנשלחה מהמתאמת שגייסה את התובעת, נכתב כי מדובר בהכשרה בת שעתיים, האזנה שעתיים - ומתחילים.

• טעויות נפוצות של מעסיקים – ואיך להימנע מתביעות יקרות
• הודיעה שהיא בהיריון - ופוטרה במקום

בהשוואה לגרסאות האלה, בתצהירים שהוגשו לבית הדין טענו מנהלי הסוכנות לפתע כי מדובר בקורס של שלושה עד ארבעה ימים, בהשתתפות של לפחות ארבעה עובדים, שאותו מעביר "גורם חיצוני", שהתברר שהוא אביו של אותו מנהל. אפילו הזהות של המשתתפים הנוספים, שכביכול ביטלו את השתתפותם והובילו לביטול הקורס, לא נמסרה. השופטת קבעה נחרצות בהכרעת הדין כי, "לא הוצגה בפנינו כל ראיה לביסוס הטענה, פרט לעדויות אלמוג (המנהל, ע"ג) ואביו, שניהם בעלי עניין, שאיננו סבורים שיש לסמוך על עדותיהם בלבד".

פסק הדין ניתח לעומק את טענות ההגנה, וקבע כי "לו היתה זו באמת תוכנית הכשרה רשמית, המותנית במספר משתתפים, ניתן היה להוכיח זאת בקלות - בתיעוד, ביומנים, באימיילים או אפילו בעדויות עובדים נוספים". אלא ששום דבר מזה לא הוצג. מעבר לכך, השופטת מצאה שההודעות של המנהל לתובעת בזמן אמת מעידות כי כלל לא הוצג לה מראש תנאי כלשהו למספר מינימלי של משתתפים. על פי אחת ההודעות של התובעת עצמה, אחרי ההודעה על ביטול הקורס היא שאלה: "אם זה בגלל ההריון תודיע, הכל טוב, זה חשוב עבורי". גם תשובתו של המנהל בהמשך מחזקת את תחושת אי-הנוחות מהסיטואציה. "אחת כמו שאמרתי דחתה ועוד אחד לא מרגיש טוב, אז אנחנו לא לוקחים סיכון", כתב המנהל. לא מדובר, קבעה השופטת, בהסבר סדור או מגובה בעובדות, אלא בגרסה עמומה, שמשתנה עם הזמן.

בפסק הדין הוקדשה התייחסות גם לטענת ההגנה, שלפיה מדובר בתביעה "מלאכותית ומתוכננת מראש", בניסיון להצדיק את העובדה שהתובעת כלל לא נשאלה על הריונה, אך יזמה את ההודעה בעצמה. לפי הטענה הזו, התובעת ניסתה "לייצר עילה לתביעה", והפעילה לחץ מיותר על המנהל. ואולם בית הדין לא שוכנע בכך. "הטענה של התובעת כי היה זה מתוך רצון להתחיל מקום עבודה 'ברגל ימין', סבירה באותה מידה", נכתב בהכרעת הדין. יתר על כן, הובאו ראיות לכך שהתובעת אכן חיפשה עבודה, אף ששהתה בתקופת קבלת דמי אבטלה. היא אף החלה לעבוד בספטמבר במרכז סיוע אחר - דבר שתמך בגירסתה, שלפיה היא היתה נכונה להשתלב בשוק העבודה. "משלא הוצגה בפנינו תשתית כלשהי התומכת בשיקול אחר של הנתבעת בהחלטה שלא להתחיל בעבודת התובעת", כתבה השופטת, "נותרנו עם שיקול אחד ויחיד - הריונה של התובעת". המשמעות של הדברים היתה ברורה: ההתנהלות מול התובעת היתה נגועה באפליה על רקע הריונה, ובכך הפרה הסוכנות את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

• מוכרי הדירה הסתירו דבר חשוב מהקונים - וישלמו
• הבעל הרוויח 220 אלף שקל בחודש, אשתו - 20 אלף שקל בחודש - מה קרה כשהם התגרשו?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

ההשלכות של הפסיקה הזו חורגות מהמקרה הפרטי. היא שולחת מסר ברור למעסיקים: גם אם אין כוונה להפלות, גם אם מדובר בהתלבטות עסקית או נסיבתית - חובת ההוכחה נופלת עליכם. בייחוד כשברור שהתקבלה מועמדת שהיתה מתאימה לתפקיד, וכי רק לאחר הודעתה על הריונה הופסק הקשר. בתוך כך, בית הדין נמנע מלפסוק את הסכום המלא שהתובעת ביקשה - 75 אלף שקל - וקבע פיצוי בסכום כולל של 50 אלף שקל, תוך התחשבות בכך שלא הוכח נזק ממוני ישיר, אך עדיין מדובר בסכום בעל  משקל הרתעתי מובהק. בסיום דבריה, הדגישה השופטת נעים דיבנר את החשיבות שבהטמעת חוקי השוויון גם בפועל. לדבריה, "מכיוון שמדובר בפיצוי ללא נזק ממוני, שמטרתו גם הרתעתית, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 שקל".

האם היתה חובה על התובעת בכלל לספר על הריונה במהלך תהליך הקבלה לעבודה?

לא. לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אין כל חובה על מועמדת לעבודה לחשוף את דבר הריונה בפני מעסיק פוטנציאלי - גם אם מדובר בהריון מתקדם. שאלות על הריון אסורות בריאיון עבודה, והתובעת בחרה, ביוזמתה, לשתף כדי "לא להתחיל עם שקר", כלשונה. עובדה זו, כפי שקבע בית הדין, לא רק שאינה נזקפת לחובתה, אלא דווקא מחזקת את מהימנותה.

האם מעסיק יכול לסרב לקבל לעבודה אשה בהריון, אם הוא חושש מהיעדרות עתידית או חופשת לידה?

לא. החוק אוסר אפליה עקב הריון באופן חד-משמעי, ואין לאפשרות ההיעדרות הקרובה שום רלוונטיות חוקית. אם העובדת מתאימה לתפקיד, המעסיק מחויב לקבל אותה בתנאים שווים, ולתכנן את העבודה בהתאם לחוק. בית הדין אף ציין כי לא הוצגה כל סיבה אחרת לכך שהתובעת לא החלה את עבודתה, למעט הריונה.

האם אפשר להוכיח אפליה רק על בסיס סמיכות זמנים?

כן, לפעמים. בית הדין קבע כי הסמיכות בין הודעת ההריון להודעת הביטול מחייבת את המעסיק להציג הסבר חלופי אמין ומשכנע - דבר שלא קרה במקרה שלפנינו. מכיוון שכל ההסברים שהוצגו התערערו או סתרו את עצמם, לא נותר אלא להסיק כי ההריון הוא הסיבה היחידה לפיטורים, גם אם לא נאמרה במפורש.

מה חשיבות העובדה שהנתבעת לא הציגה ראיות לגבי הקורס שהוזכר?

משמעותית מאוד. הנתבעת טענה שמדובר בקורס חובה, אולי אפילו חובה רגולטורית, אך לא הציגה כל תיעוד לקיומו - לא נוהל פנימי, לא לוח זמנים, לא רשימת משתתפים ולא תוכן. אי-הצגת ראיות בסיסיות, לצד גרסאות סותרות, החלישה מאוד את עמדתה. בית הדין אף הדגיש שהעובדה שמדובר במעסיק קטן - סוכנות של חמישה-שישה עובדים - הופכת את האפשרות שקורס רחב כזה מתוכנן לארבעה עובדים לפחות למוזרה במיוחד.

מדוע בית הדין דחה את הטענה שמדובר במהלך מתוכנן מראש מצד התובעת?

מפני שהעדויות והמסמכים הצביעו על רצון כן של התובעת להשתלב בעבודה. היא ניסתה שוב ושוב לברר מה עלה בגורל המשרה, שאלה בנימוס אם לחכות או לחפש משרה אחרת, ואכן מצאה משרה חלופית תוך פחות מחודש. בית הדין התרשם שהיא לא יזמה תביעת סרק, אלא פעלה בתום לב מתוך מצוקה כלכלית ורצון אמיתי לעבוד.

האם קיים הבדל בין סוכנות ביטוח לבין חברת ביטוח גדולה בכל הקשור להכשרות מוקדמות?

בהחלט. בעוד שחברות ביטוח גדולות עשויות להפעיל מערכי הדרכה מחייבים ומובנים לעובדים חדשים, לא הוכח שסוכנות פרטית קטנה כמו הנתבעת מחויבת להכשרות כאלה, בייחוד לתפקיד שלא כולל שיווק או ייעוץ ביטוחי. פסק הדין מציין במפורש שאין להשוות בין הגופים, בייחוד כשהנתבעת לא הציגה דרישה רגולטורית מחייבת.

האם היה ניתן למנוע את התביעה אם  הנתבעת היתה מציעה התחלה דחויה או פתרון זמני?

ככל הנראה כן. המנהל טען בחקירה כי, "היינו מוצאים לה משהו אחר שתעשה לבינתיים", אך הדבר הזה לא נאמר בזמן אמת - לא בשיחה, לא במסרון ולא בשום צורת תיעוד אחרת. היעדר תקשורת, אי-בהירות והיעדר הצעה אמיתית להמשך תהליך, הם אלה שהובילו לתביעה ולפסיקה נגד הסוכנות.

האם יש חשיבות לכך שהתובעת קיבלה דמי אבטלה בזמן ההתרחשות?

הנתבעת ניסתה לטעון כי התובעת לא באמת חיפשה עבודה, משום שקיבלה דמי אבטלה. ואולם בית הדין דחה את הטענה זו, לאחר שהוצג כי התובעת חיפשה עבודה במקביל, התראיינה, התקבלה - ואף החלה לעבוד במקום אחר בתוך זמן קצר. קבלת דמי אבטלה לא פוסלת שאיפה למצוא עבודה, ולהפך - היא עשויה להעיד על צורך כלכלי מיידי.

האם היתה לתובעת אפשרות לקבל פיצוי גבוה יותר?

התובעת ביקשה 75 אלף שקל, ואילו בית הדין פסק לה כאמור 50 אלף שקל בלבד. אמנם לא כל הסכום התקבל, אך בית הדין הדגיש כי מדובר בפיצוי ללא נזק ממוני, שמטרתו גם הרתעה ולא רק פיצוי אישי. זהו סכום משמעותי, בייחוד כשמדובר באירוע נקודתי לפני התחלת העבודה, והוא משדר מסר חברתי מובהק.

במקרה אחר, הכריע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בנובמבר 2024 בערעורו של רופא שיניים שביקש לפטר עובדת שלו, שסיפרה לו שהיא בהיריון, בטענה לתפקוד לקוי. המעסיק טען שהעובדת לא מבצעת את עבודתה כנדרש, ועם זאת, בעקבות ההודעה שלה על ההריון, הוא פנה לממונה על חוק עבודת נשים כדי לקבל אישור לפיטורים. הממונה סירב, בטענה כי לא ניתן לעובדת הזדמנות אמיתית לשפר את תפקודה. העובדת, שהועסקה כסייעת ומזכירה רפואית במרפאה פרטית, עבדה אצל הרופא במשך כשמונה חודשים, ולאורך התקופה הזו התקבלו טענות על תפקודה. ביוני 2024, זמן קצר לאחר שהמעסיק החליט על סיום ההעסקה שלה בקליניקה שלו, הודיעה לו העובדת על כך שהיא בהריון. המעסיק, שנדרש לאישור פיטורים במקרה של עובדת הרה, הגיש בהתאם בקשה לכך לממונה על חוק עבודת נשים. הממונה, לאחר שבחן את המקרה, הגיע למסקנה כי הפיטורים אינם קשורים ישירות להיריון, אך עם זאת סבר כי לא ניתנה לעובדת הזדמנות לשפר את תפקודה לאחר הודעתה על הריונה, ולכן יש למנוע את הפיטורים. בהחלטתו כתב הממונה כי, "על המעסיק היה לתת לעובדת הזדמנות כנה ואמיתית לשפר את תפקודה ככל הנדרש". המעסיק לא הסכים עם ההחלטה הזו, והגיש ערעור לבית הדין לעבודה, בטענה כי החלטת הממונה אינה סבירה.