ריב משפחתי

ההורים תבעו את הדודים - הילד נפצע אצלם בבית; מה קבע השופט?

השופט קובע: הדודים התרשלו, לילד ישולם פיצוי משמעותי;  כשאתם מאחרים ילדים בבית יש לכם אחריות וחובה גדולה כלפיהם -  הנה התקדים המשפטי

עוזי גרסטמן | (5)

אירוע שהתרחש לפני כשנתיים קיבל תפנית משפטית דרמטית עם החלטת בית המשפט המחוזי. ילד בן ה-8.5, שנפצע קשות במהלך קפיצה על טרמפולינה בבית דודיו, יקבל פיצוי משמעותי לאחר שהשופט קבע כי הדודים התרשלו בכך שלא השגיחו עליו כראוי ולא סיפקו תנאי בטיחות נאותים. ההורים תבעו את הדודים ומעבר לריב המשפחתי שנוצר כאן, יש כאן תקדים לאחריות של מבוגרים שמאחרים ילדים. 



התאונה שהובילה למאבק משפטי



האירוע התרחש במהלך חופשת הקיץ, כאשר הילד התארח בבית דודיו. ההורים, שהיו בטוחים שבנם מצוי בידיים בטוחות, קיבלו שיחת טלפון בהולה שסיפרה על פציעתו הקשה. הילד, כך התברר, קפץ על טרמפולינה בחצר הבית כאשר ילד נוסף נחת עליו בטעות וגרם לו לשבר חמור ברגלו. לאחר פינויו לבית החולים, אובחן עם שבר מורכב שהצריך מספר ניתוחים ושיקום ממושך.


ההורים, שהיו מזועזעים מהמצב, הגישו תביעה כנגד הדודים בטענה לרשלנות חמורה. לטענתם, לא היו במקום אמצעי בטיחות ראויים כמו רשת הגנה מסביב לטרמפולינה או פיקוח צמוד על הילדים בזמן המשחק. הדודים מצידם טענו כי הילד היה תחת השגחה ושמדובר באירוע מצער שאין להם שליטה עליו.


אחריות, רשלנות ופסק הדין הדרמטי


השופט קבע בפסק דינו כי האחריות לאירוע מוטלת על הדודים, שהתנהלותם לא עמדה בסטנדרטים הנדרשים להשגחה על ילדים. בפסק הדין כתב: "כאשר אדם מזמין לביתו ילדים, מוטלת עליו חובה בסיסית לוודא כי הם נמצאים בסביבה בטוחה. הימצאותה של טרמפולינה ללא רשת בטיחות, ללא השגחה מספקת וללא כללים ברורים לשימוש – היא רשלנות חמורה."


עוד הוסיף השופט: "אין מדובר בתאונה בלתי נמנעת, אלא בתוצאה ישירה של מחדלים ברורים שניתן היה למנוע. האחריות אינה נופלת רק על הוריו של הילד אלא בראש ובראשונה על מארחיו."

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בית המשפט קבע כי הדודים יפצו את הילד בסכום של 750 אלף שקלים בגין הנזקים שנגרמו לו, כולל ההוצאות הרפואיות, אובדן ימי לימודים, כאב וסבל ונכות עתידית. כמו כן, הודגש כי במקרה דומה בעתיד, האחריות תוטל שוב על המארחים במקרים של התרשלות דומה.


המשמעות המשפטית של פסק הדין


פסק הדין מעלה סוגיה משפטית עקרונית לגבי אחריותם של מארחים כלפי ילדים המתארחים אצלם. השופט כהן הבהיר כי "לא די בכך שהדוד או הדודה נמצאים בבית בזמן שילדים משחקים. יש חובה לוודא שהמתקן שעליו הם משחקים עומד בתקני בטיחות ושיש השגחה פעילה עליהם."

קיראו עוד ב"משפט"

הפסיקה עשויה להוות תקדים במקרים דומים, כאשר ילדים נפגעים בזמן שהותם אצל קרובי משפחה או חברים. המשפטנים מעריכים כי ההשלכות עשויות להשפיע גם על מבני ציבור וגני ילדים, ולחייב אמצעי בטיחות מחמירים יותר במתקני משחקים.


שאלות ותשובות בנושא האחריות המשפטית


האם כל הורה שמארח ילדים בביתו אחראי לתאונות?

באופן עקרוני, כן. כאשר אדם מזמין ילדים לביתו, הוא נושא באחריות לדאוג לבטיחותם ולוודא שהם אינם נחשפים לסיכונים מיותרים.


מה הדודים יכלו לעשות כדי למנוע את התאונה?

השופט ציין כי היה עליהם לוודא שהטרמפולינה מגודרת, לקבוע כללים ברורים לגבי מספר הילדים שקופצים בו זמנית ולפקח על המשחק באופן צמוד.


כיצד ניתן להימנע מאחריות במקרה של פציעת ילד בבית מארח?

ראשית, יש לוודא שכל המתקנים בבית עומדים בתקני בטיחות מחמירים. שנית, יש להשגיח על הילדים ולוודא שהם אינם משתמשים בציוד מסוכן ללא פיקוח מתאים.



מה המסר המרכזי להורים ולמארחים?

פסק הדין שולח מסר ברור: האחריות על ילדים אינה מסתיימת כאשר הם נכנסים לבית מארח. חובה על המארחים לדאוג לסביבת משחק בטוחה ולמנוע סכנות ברורות.


האם זהו תקדים משפטי בישראל?

מדובר באחד המקרים הבולטים ביותר שהגיעו לבית המשפט בנושא זה, ועשוי להוביל לשינויים בתפיסה המשפטית של אחריות מארחים בתאונות ילדים.


פסק הדין הזה מעורר עניין ציבורי רחב, שכן הוא עשוי להשפיע על כל הורה שמארח ילדים בביתו ולהגדיר מחדש את הסטנדרטים להשגחה ולבטיחות.



תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 5.
    שמואל 21/02/2025 12:11
    הגב לתגובה זו
    מהפסיקה כלל לא ברור מהם הסטנדרטים המקובלים באירוח ילדים. האם סטנדרטים אלה הוגדרו במסגרת החוק הפסיקה הזו מובילה להפסקה מוחלטת של ביקורים הדדיים של ילדים. גם לא להכנת שיעורי בית יחד. כי חס וחלילה ילד ייפצע מחוד של עיפרון זו תהי עילה לתביעה נזיקין של המארח. כי ההורה המארח לא עמד והשגיח במהלך הכנת שיעורי הבית.
  • 4.
    אנונימי 21/02/2025 11:58
    הגב לתגובה זו
    מה אתם רוצים שלא נארח אצלינו חברים משפחה חברים של הילדים מחשש שאולי יקרה משהוא הכל בגלל עורכי הדין שדוחפים לתבועאחלה חברה נבנית כאן.... אמריקה אין חברותראין ידידות אין סובלנות כל אחד צריך להסתובב עם עורך דין.
  • 3.
    כזה שקוף 21/02/2025 11:08
    הגב לתגובה זו
    מי שישלם זה לא הדודים. זה חברת הביטוח של הדירה שלהם. אם לא היה להם ברור שזה לא היה מגיע לבית משפט.
  • 2.
    אנונימי מאוד 21/02/2025 11:01
    הגב לתגובה זו
    נכון במקרה הספציפי הזה המחסור ברשת ביטחון הוא רשלנות חמורה אבל הוא לא גרם לפציעה הילד לא נפל מהטרמפולינה.ילד שנפצע בגן הילדים או בבית הספר יקבל אולי עשירית מפסק הדין הזה.מקווה שיגישו ערעור
  • 1.
    אנונימי 21/02/2025 11:01
    הגב לתגובה זו
    השופט היה צריך לשאול שאלה פשוטה האם ההורים חינכו את בנם כהלכה להתנהגות הןלמת בבית שמארח אותו לדעתי ההורים בעצמם לא מחונכים וכפויי טובה ומנחילים זאת לבינם
זוג מבוגר בהלם מהסמארטפון
צילום: מערכת ביזפורטל

כינה אדם "חמאסניק תומך נוחבות" - וישלם 12 אלף שקל

שיח פוליטי בקבוצת פייסבוק במהלך מלחמת חרבות ברזל גלש להטחת עלבונות חריפים. אחד המשתתפים תבע, ואילו השני טען שזה סתם מם ברשת. בית המשפט קבע כי מדובר בלשון הרע, ולא מגוחך לדרוש במקרה הזה פיצוי. עם זאת, גם לתובע היתה תרומה לשיח המתלהם, ולכן הפיצוי שנפסק הוגבל. השופט לא נשאר אדיש לרקע הלאומי: "הטבח עודנו טרי, הלב עודנו מדמם"

עוזי גרסטמן |

בסוף נובמבר 2024, כשהארץ עוד מלקקת את פצעיה אחרי טבח ה-7 באוקטובר, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, עלה לו מם נוסף לקבוצת פייסבוק מוכרת בשם "ממים של פוליטיקה". יותר מ-28 אלף חברים ממתינים שם לכל בדיחה פוליטית חדשה, צינית, שנונה או בוטה. אלא שהפעם, בדיחה אחת נהפכה לסערה, ומסרון אחד הוביל לתביעה משפטית של ממש. המם שהעלה הנתבע, שני סמואל בנדיקט טופר השלישי, הציג דיאלוג מתוחכם לכאורה, שבו מבקר הדובר את תמיכת המדינה באנשים שמכנים את החמאס "נכס", ומשיב לשאלה בדבר מחבלים - "לא רק של מחבלים, נכון?" - באמירה צינית שנועדה להציג את הצד השני כבלתי מוסרי. בתוך זמן קצר עלה בתגובה מם נגדי, והדיון התלהט. חילופי מהלומות מילוליות פרצו בפיד הפייסבוק, ואלה לא נותרו בגדר הומור נטו.

"תגיד, איך לא מביך אותך לעבוד עבור פושע שמקריב חיי כל כך הרבה ישראלים רק בשביל להתחמק מהכלא?", שאל הנתבע את התובע. האחרון השיב בשאלות שכוונו לברר על איזו אמירה מדובר, אך השיח הידרדר במהירות לכינויי גנאי אישיים. "אז גם אתה חמאסניק תומך נוחבות בדיוק כמוהו", כתב הנתבע. התובע לא נשאר חייב, וירה חזרה: "טוב מה כבר אפשר לצפות מאדם בעל ארבע שמות עם הסיומת 3". השיח התלהט והלך, עד שהתובע רמז כי יפנה לעורך דינו - "סתם בשביל הספורט. כסף על הרצפה זה תמיד כיף".

מכאן הדרך לבית המשפט היתה קצרה. גולן שלומי, התובע, הגיש תביעת לשון הרע בסכום כולל של 75 אלף שקל לבית משפט השלום בירושלים, וטען כי ההכפשות כלפיו נועדו לבזות אותו בפני משתתפי הקבוצה, לפגוע בשמו הטוב ולהציג אותו כמי שתומך בטרור רצחני. לדבריו, הביטויים "חמאסניק", "תומך נוחבות" ועוד הם לא רק עלבונות אלא ביטויים שפוגעים בו באופן עמוק וחמור.


"אמצעי רטורי של קללה"


הנתבע מצדו השיב כי כל האירוע יצא מפרופורציה. מדובר, לשיטתו, בשיח רגיל, אפילו שגרתי, במסגרת פוליטית מקוונת, וכי אין אדם סביר שהיה לוקח ברצינות את ההאשמות. לדבריו, היה זה רק "אמצעי רטורי של קללה" שנאמר בלהט הרגע, והוא עצמו כלל לא התכוון לייחס לתובע תמיכה ממשית בחמאס.

השופט רועי גרוסברגר לא התרשם מהטענות המקלות של הנתבע. בהחלטה חדה וברורה הוא כתב כי, "איני רואה צורך לצאת למסע פרשני סבוך ופתלתל בניסיון להתחקות אחר פשר הביטוי 'חמאסניק'. לדאבון הלב, בימינו אנו, צירוף זה כמוהו כניסיון לייחס לאדם תמיכה ברוע המוחלט". הוא הוסיף בפסק הדין שפורסם כי ייחוס תמיכה בחמאס - "רוצחים צמאי דם, אנסים שפלים ואכזריים" - הוא "ביטוי פוגעני, מבזה ומשפיל העולה כדי לשון הרע".