עורך הדין אייל בן יהודה באום צילום ניב קנטור
עורך הדין אייל בן יהודה באום צילום ניב קנטור

להחמיר באכיפה ובענישה על עוקץ קשישים וזיוף צוואות

עוקץ קשישים בצוואה זו עבירה שאין בה כמעט סיכון, אך פוטנציאל הרווח גבוה מאוד. בעוד שעל כייסות או שוד אלים של קשיש יש אכיפה וענישה פלילית, ובדרך כלל מדובר בנזק זעום של מאות או אלפי שקלים ספורים, הרי שזיוף צוואה עשוי להגיע לסדר גודל של מיליוני שקלים, הסיכוי



להיתפס קלוש, והסיכוי להיענש כמעט שלא קיים

באחרונה התפרסמו כמה מקרי עוקץ של קשישים, בהם מקרה שבו הם הוחתמו על צוואות וחוזים שמעבירים את רכושם לידי נוכלים. אלה כמובן מקרי קצה ספורים, שזכו לפרסום רב, אך רוב המקרים – שהם קשים ופוגעניים הן לקשיש והן למשפחתו – לא מגיעים לכותרות בתקשורת, אלא מתנהלים בהליכים משפטיים אפרוריים. לצערי, חלק לא מבוטל מהתרמיות גם מצליח. לכן, כל תחום הצוואות וההגנה על קשישים צריך לעבור שינוי משמעותי - הן ברמת החקיקה, הן ברמת הפסיקה בבתי המשפט והן ברמת האכיפה המשטרתית.


חשוב להבין את גודל הבעיה: עושק/עוקץ של קשישים בצוואה זו עבירה שאין בה כמעט סיכון, אך פוטנציאל הרווח הוא גבוה מאוד. בעוד שבמקרים של כייסות או שוד אלים של קשיש יש אכיפה וענישה פלילית, ובעבירות מהסוגים האלה בדרך כלל מדובר בנזק זעום של מאות או אלפי שקלים ספורים, הרי שבזיוף צוואה, שהוא אירוע שעשוי להגיע לסדר גודל של מיליוני שקלים, הסיכוי להיתפס הוא קלוש, והסיכוי להיענש כמעט שלא קיים לאור אכיפה שכמעט אינה קיימת.


פשע קל יחסית לביצוע


זהו פשע שקל יחסית לביצוע, בייחוד למי שיש לו נגישות לקשישים – כמו מטפלים/ות, או בעלי תפקיד בבתי אבות או בבתי חולים. בייחוד למי שצבר ניסיון עם קשישים במצב כזה. כל מה שצריך צריך זה להיות בקשר חמים וקרוב לקשיש, ולהחתים אותו על מסמכים ברגע של חולשת הדעת. פוטנציאל הרווח הוא עצום – דירה (לעתים יותר מאחת), חסכונות ופנסיה, רכוש משפחתי ועוד. הפיתוי לבצע עוקץ צוואה הוא עצום.


המשטרה לא חוקרת כמעט תיקים כאלה, אלא מגדירה את זה כסכסוך אזרחי וקובעת שאין עניין לציבור - ומותירה את הטיפול בעניין לבית המשפט במסגרת הליך אזרחי. במסגרת ההליך, בני המשפחה של הקשיש, שמוצאים עצמם מנושלים מהצוואה, נדרשים להוציא סכומים גדולים כשכר טירחה לעורך דין - סכומים שלא תמיד זמינים עבורם, כדי לנהל הליך משפטי מורכב ותובעני. ובסופו של הליך, גם אם יצליחו להפריך את הצוואה המזויפת (וזה לא קל, בייחוד אם הנוכלים מנוסים בכך), אזי בית המשפט יפסוק לטובתם, ובזה יסתכם העניין. הרמאים לא ישלמו מחיר על ניסיון הגניבה, בית המשפט לא יורה על חקירה פלילית, והמשטרה לא תתערב כדי להרתיע או למנוע את ניסיון הזיוף הבא. בתי המשפט אינם תורמים את חלקם במיגור התופעה, אלא מתרכזים במקרה הספציפי שנדון בפניהם.


בכך נוצרת המשוואה שאדם שמנצל חולשה של קשיש, יכול להרוויח מליונים, ואין לו כמעט סיכון. בעוד הכייס שגונב לקשיש ארנק עומד בפני סיכון להגיע למעצר, למשפט ולמאסר, הרי שמזייף צוואת מיליונים לא ממש מסתכן. אלא רק צובר ניסיון, ובפעם הבאה שיבצע את התרגיל הוא יידע טוב יותר מה עליו לעשות.


גם עורכי הדין המעורבים יוצאים ללא פגע


הניסיון מראה שגם עורכי דין שמעורבים בתרמיות שכאלה, כשהם מסייעים למתחזים ונוכלים להחתים צוואות מפוקפקות - גם הם יוצאים ללא פגע. פעמים רבות בית המשפט נוזף בהם על התרשלות בהליך הליווי של החתימה על הצוואה, אך לא נוקט נגדם כל סנקציה נוספת. בכך גם אנשי מקצוע שמשתפים פעולה (ביודעין או בעצימת עין) עם נוכלים, הם חלק ממשוואה שבה יש בפניהם רווח גדול וקל מצד אחד, וסיכון נמוך מאוד, אם בכלל, מצד שני.


מכיוון שמדובר בפשיעה רווחית מאוד, מפתה מאוד וקלה לביצוע, מערכת המשפט והאכיפה צריכה להתייחס אליה אחרת לגמרי. כשמוגשת תלונה למשטרה על ידי בני משפחה, צריך להתייחס לכך כאירוע פלילי, הדורש חקירה ובדיקה. אם יוחלט לדחות את הטיפול עד לסיום ההליך האזרחי, צריך בית המשפט - לאחר שהכריע כי מדובר בנוכלות - להעביר את התיק להמשך טיפול בפן הפלילי.

קיראו עוד ב"משפט"


לא מן הנמנע שיהיה צורך לשנות את החקיקה בעבירות שכאלה כנגד קשישים, אך גם ללא שינוי חקיקה צריכים הרשות השופטת וגורמי החקירה והאכיפה לעשות שימוש בסמכויותיהם הקיימות, כדי למנוע מן הנוכלים לצאת ללא עונש. וחשוב יותר: למנוע מהנוכלים להשתכלל באין מפריע, ולצבור ניסיון מקורבן לקורבן. עם טיפול נכון, הפשע הזה ייהפך למסוכן יותר לנוכלים, ומשתלם הרבה פחות. האינטרס הציבורי מחייב אכיפה נוקשה הרבה יותר נגד עבירות צווארון לבן כלפי קשישים.


*הכותב הוא שותף במשרד באום אורון עורכי דין ונוטריונים, מומחה בדיני משפחה וקיום צוואות

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    בתי המשפט והמשטרה אשמים בפגיעה בחסרי הישע (ל"ת)
    משה 20/02/2025 09:08
    הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

בית משפט (X)בית משפט (X)

כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט

רובנו נגיע לבית המשפט לפחות פעם אחת בחיים, ושם חוקי המשחק משתנים לחלוטין. מניהול העדות ועד קוד הלבוש והתנהלות בדיוני וידאו - כך תימנעו מטעויות באולם שעלולות להרוס לכם את התיק

ענת גלעד |
עבור רוב האנשים, חציית מפתן דלתו של בית המשפט היא כניסה ליקום מקביל. זהו מרחב שבו חוקי הדינמיקה האנושית הרגילים מושעים, ובמקומם נכנסת מערכת כללים נוקשה וטקסית. בימינו, כשהמערכת המשפטית בישראל פועלת תחת עומסים חסרי תקדים, השופטים מחפשים ענייניות קרה ומזוקקת. בתוך המכונה הזו, בעל דין שלא מכיר את "כללי הבית" עלול לגלות שהגרסה שלו קורסת לא בגלל היעדר ראיות, אלא בגלל התנהלות שגויה שיצרה אנטגוניזם בכס השיפוט. כדי לצלוח את היום הזה בשלום, חשוב להבין שכל תפקיד באולם דורש אסטרטגיה התנהגותית שונה לחלוטין.



על דוכן העדים: אסטרטגיית הדיוק והאיפוק
העדות היא לב ליבו של ההליך המשפטי והנקודה שבה תיקים רבים מוכרעים. עבור העד, הדוכן הוא זירה פסיכולוגית מלחיצה שבה כל מילה נשקלת במאזניים. חקירה נגדית נועדה מטבעה להוציא את העד משיווי משקל ולייצר סתירות בגרסתו, ולכן הכלי החזק ביותר שעומד לרשות העד הוא הצמצום - תשובות קצרות, מדויקות וענייניות הן אלו שבונות אמינות. 

שופטים נוטים להעריך עדים שאינם מנדבים מידע מיותר ואינם מנסים לנחש תשובות לשאלות שאינם יודעים. ניסיונות להתחכם עם עורך הדין החוקר או להפגין ציניות על הדוכן נרשמים מיד בפרוטוקול ופוגעים אנושות במהימנות. הכלל החשוב ביותר הוא הפניית התשובות ישירות לשופט; קשר עין עם כס השיפוט משדר ביטחון ואמת, בעוד שוויכוח עם עורך הדין החוקר משדר מגננה.


נאשמים בפלילים: השקט ככלי הגנה
עבור נאשם בהליך פלילי, כל רגע באולם הוא מבחן התנהגותי תחת עיניו הבוחנות של בית המשפט. בתפקיד זה, האיפוק הוא לא רק המלצה אלא צורך הישרדותי. ישיבה זקופה, קשב פעיל וארשת פנים ניטרלית משדרים כבוד למעמד ולחומרת האישומים. 

הטעות הנפוצה ביותר של נאשמים היא ההתפרצות לדברי התובע או העדים כאשר נאמרים דברים שנתפסים בעיניהם כשקריים. השופטים מחמירים מאוד עם הפרעות מסוג זה. כל הערה או השגה צריכה להירשם בכתב ולהימסר לעורך הדין בפתק, כדי לא לפגוע בריכוז של צוות ההגנה או לעורר את חמת השופט. בנוסף, חשוב לזכור ששתיקת הנאשם בבית המשפט עלולה לשמש כחיזוק לראיות התביעה, ולכן עמידה על הדוכן דורשת הכנה מנטלית מדוקדקת וניהול קר רוח של כל מילה.


תובעים ונתבעים באזרחי: ניהול הסכסוך ללא רגש
בסכסוכים כספיים, עסקיים או אזרחיים, המאבק בין הצדדים הוא לרוב אישי ויצרי מאוד. כאן, המבחן הגדול הוא הניתוק הרגשי. בעלי דין המצליחים לשמור על טון ענייני ומקצועי מעלים את ערך הטיעונים שלהם. השימוש בתארים "אדוני" או "גברתי" והקפדה על הגשת מסמכים ותצהירים בלוחות הזמנים הנוקשים, הם הדרך להוכיח לבית המשפט שאתם פועלים בתום לב. 

בתי המשפט נוטים להטיל הוצאות כספיות כבדות על בעלי דין שמנהלים "ויכוחי רחוב" בתוך האולם או מעליבים את הצד שכנגד. ניצחון בתיק אזרחי מושג דרך הוכחת עובדות, והתנצחות מילולית רק מסיטה את תשומת הלב של השופט מהעיקר.


העדים המומחים: המקצועיות כערך עליון
תפקיד ייחודי באולם הוא של העדים המומחים - רופאים, מהנדסים, שמאים או מומחי טכנולוגיה. השופטים מצפים מהם לפעול כיד ימינו של בית המשפט ולא כסנגורים של הצד ששילם עבור שירותיהם. המגמה המודרנית היא שימוש בשפה פשוטה ונגישה; מומחה שמתבצר מאחורי מונחים טכניים מורכבים בלי להסבירם, מאבד את היכולת להשפיע על פסק הדין. מומחה שנתפס כלא אובייקטיבי או כמי שמנסה "לעגל פינות" לטובת לקוחו, פוגע לא רק בתיק הנוכחי אלא בשמו המקצועי ובאמינותו בתיקים עתידיים.


קהל, משפחות ודיוני וידאו: האחריות של הסובבים