עורך הדין אייל בן יהודה באום צילום ניב קנטורלהחמיר באכיפה ובענישה על עוקץ קשישים וזיוף צוואות
עוקץ קשישים בצוואה זו עבירה שאין בה כמעט סיכון, אך פוטנציאל הרווח גבוה מאוד. בעוד שעל כייסות או שוד אלים של קשיש יש אכיפה וענישה פלילית, ובדרך כלל מדובר בנזק זעום של מאות או אלפי שקלים ספורים, הרי שזיוף צוואה עשוי להגיע לסדר גודל של מיליוני שקלים, הסיכוי
להיתפס קלוש, והסיכוי להיענש כמעט שלא קיים
באחרונה התפרסמו כמה מקרי עוקץ של קשישים, בהם מקרה שבו הם הוחתמו על צוואות וחוזים שמעבירים את רכושם לידי נוכלים. אלה כמובן מקרי קצה ספורים, שזכו לפרסום רב, אך רוב המקרים – שהם קשים ופוגעניים הן לקשיש והן למשפחתו – לא מגיעים לכותרות בתקשורת, אלא מתנהלים בהליכים משפטיים אפרוריים. לצערי, חלק לא מבוטל מהתרמיות גם מצליח. לכן, כל תחום הצוואות וההגנה על קשישים צריך לעבור שינוי משמעותי - הן ברמת החקיקה, הן ברמת הפסיקה בבתי המשפט והן ברמת האכיפה המשטרתית.
חשוב להבין את גודל הבעיה: עושק/עוקץ של קשישים בצוואה זו עבירה שאין בה כמעט סיכון, אך פוטנציאל הרווח הוא גבוה מאוד. בעוד שבמקרים של כייסות או שוד אלים של קשיש יש אכיפה וענישה פלילית, ובעבירות מהסוגים האלה בדרך כלל מדובר בנזק זעום של מאות או אלפי שקלים ספורים, הרי שבזיוף צוואה, שהוא אירוע שעשוי להגיע לסדר גודל של מיליוני שקלים, הסיכוי להיתפס הוא קלוש, והסיכוי להיענש כמעט שלא קיים לאור אכיפה שכמעט אינה קיימת.
פשע קל יחסית לביצוע
זהו פשע שקל יחסית לביצוע, בייחוד למי שיש לו נגישות לקשישים – כמו מטפלים/ות, או בעלי תפקיד בבתי אבות או בבתי חולים. בייחוד למי שצבר ניסיון עם קשישים במצב כזה. כל מה שצריך צריך זה להיות בקשר חמים וקרוב לקשיש, ולהחתים אותו על מסמכים ברגע של חולשת הדעת. פוטנציאל הרווח הוא עצום – דירה (לעתים יותר מאחת), חסכונות ופנסיה, רכוש משפחתי ועוד. הפיתוי לבצע עוקץ צוואה הוא עצום.
המשטרה לא חוקרת כמעט תיקים כאלה, אלא מגדירה את זה כסכסוך אזרחי וקובעת שאין עניין לציבור - ומותירה את הטיפול בעניין לבית המשפט במסגרת הליך אזרחי. במסגרת ההליך, בני המשפחה של הקשיש, שמוצאים עצמם מנושלים מהצוואה, נדרשים להוציא סכומים גדולים כשכר טירחה לעורך דין - סכומים שלא תמיד זמינים עבורם, כדי לנהל הליך משפטי מורכב ותובעני. ובסופו של הליך, גם אם יצליחו להפריך את הצוואה המזויפת (וזה לא קל, בייחוד אם הנוכלים מנוסים בכך), אזי בית המשפט יפסוק לטובתם, ובזה יסתכם העניין. הרמאים לא ישלמו מחיר על ניסיון הגניבה, בית המשפט לא יורה על חקירה פלילית, והמשטרה לא תתערב כדי להרתיע או למנוע את ניסיון הזיוף הבא. בתי המשפט אינם תורמים את חלקם במיגור התופעה, אלא מתרכזים במקרה הספציפי שנדון בפניהם.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בכך נוצרת המשוואה שאדם שמנצל חולשה של קשיש, יכול להרוויח מליונים, ואין לו כמעט סיכון. בעוד הכייס שגונב לקשיש ארנק עומד בפני סיכון להגיע למעצר, למשפט ולמאסר, הרי שמזייף צוואת מיליונים לא ממש מסתכן. אלא רק צובר ניסיון, ובפעם הבאה שיבצע את התרגיל הוא יידע טוב יותר מה עליו לעשות.
גם עורכי הדין המעורבים יוצאים ללא פגע
הניסיון מראה שגם עורכי דין שמעורבים בתרמיות שכאלה, כשהם מסייעים למתחזים ונוכלים להחתים צוואות מפוקפקות - גם הם יוצאים ללא פגע. פעמים רבות בית המשפט נוזף בהם על התרשלות בהליך הליווי של החתימה על הצוואה, אך לא נוקט נגדם כל סנקציה נוספת. בכך גם אנשי מקצוע שמשתפים פעולה (ביודעין או בעצימת עין) עם נוכלים, הם חלק ממשוואה שבה יש בפניהם רווח גדול וקל מצד אחד, וסיכון נמוך מאוד, אם בכלל, מצד שני.
מכיוון שמדובר בפשיעה רווחית מאוד, מפתה מאוד וקלה לביצוע, מערכת המשפט והאכיפה צריכה להתייחס אליה אחרת לגמרי. כשמוגשת תלונה למשטרה על ידי בני משפחה, צריך להתייחס לכך כאירוע פלילי, הדורש חקירה ובדיקה. אם יוחלט לדחות את הטיפול עד לסיום ההליך האזרחי, צריך בית המשפט - לאחר שהכריע כי מדובר בנוכלות - להעביר את התיק להמשך טיפול בפן הפלילי.
- האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
לא מן הנמנע שיהיה צורך לשנות את החקיקה בעבירות שכאלה כנגד קשישים, אך גם ללא שינוי חקיקה צריכים הרשות השופטת וגורמי החקירה והאכיפה לעשות שימוש בסמכויותיהם הקיימות, כדי למנוע מן הנוכלים לצאת ללא עונש. וחשוב יותר: למנוע מהנוכלים להשתכלל באין מפריע, ולצבור ניסיון מקורבן לקורבן. עם טיפול נכון, הפשע הזה ייהפך למסוכן יותר לנוכלים, ומשתלם הרבה פחות. האינטרס הציבורי מחייב אכיפה נוקשה הרבה יותר נגד עבירות צווארון לבן כלפי קשישים.
*הכותב הוא שותף במשרד באום אורון עורכי דין ונוטריונים, מומחה בדיני משפחה וקיום צוואות
- 1.בתי המשפט והמשטרה אשמים בפגיעה בחסרי הישע (ל"ת)משה 20/02/2025 09:08הגב לתגובה זו
ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- החייבת לא ביקשה - הרשם הפחית ריביות של 450 אלף ש'
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.
האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי בת זוגו של אדם שהלך לעולמו, עמו חיה במשך 17 שנה, תוכר כידועה בציבור ותירש מחצית המעיזבון שלו, בהתאם לחוק הירושה. השופטת דחתה את הטענות של בנו היחיד של המנוח, שלפיהן הסכם הממון שעליו חתם אביו מולה
מהווה צוואה המדירה את בת הזוג, וקבעה כי המסמך אינו יכול לשמש תחליף לצוואה
עבור האשה שניהלה קשר זוגי ארוך שנים עם המנוח, פסק הדין שניתן באחרונה הוא לא רק ניצחון משפטי, אלא גם הכרה במעמדה. השופטת רונית ויצמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבלה את תביעתה להכיר בה כיורשת על פי דין, וקבעה כי היא עמדה במבחנים הנדרשים בסעיף 55 לחוק הירושה. בכך נקבע כי צו הירושה שניתן ביולי 2023 יתוקן, והיא תירש מחצית מהעיזבון ביחד עם בנו של המנוח.
הפרשה החלה לאחר מות בן הזוג שלה במאי 2023, אז ניתן צו ירושה המורה כי בנו הוא היורש היחיד. כחודשיים לאחר מכן פנתה בת הזוג לבית המשפט וטענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח במשך 15 שנה לפחות, וכי יש להוסיף אותה כשותפה לירושה. הבן מצדו, הגיש תביעה נגדית, שבה ביקש מבית המשפט להכיר בהסכם הממון שנחתם בין אביו לבת הזוג ב-2007 כצוואה לכל דבר ועניין. לטענתו, מהוראות ההסכם ניתן ללמוד כי אביו התכוון להבטיח כי עיזבונו יעבור אך ורק אליו.
במרכז המחלוקת עמדה השאלה האם הסכם ממון יכול לשמש צוואה. השופטת ויצמן דחתה את הטענה הנחרצת של הבן וקבעה כי אין בסיס משפטי להעניק להסכם מעמד של צוואה. היא ציינה בפסק הדין שפורסם כי, "המצווה צריך להצהיר בפני העדים שזו צוואתו... והעדים צריכים לאשר באותו מעמד בחתימתם", דבר שלא נעשה במקרה זה. עוד היא הדגישה כי הנתבע לא זימן לעדות את עורכת הדין שערכה את ההסכם, ולא הביא כל ראיה לכך שהמנוח התכוון שההסכם ישמש הוראת ירושה. "המסקנה היחידה המתבקשת היא שהמנוח לא ראה בהסכם הממון את צוואתו", כתבה השופטת בפסק הדין.
"לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון"
השופטת דחתה גם את האפשרות לראות בהסכם הממון "הוראה אחרת", השוללת את זכות הירושה של בת הזוג, כפי שניתן לעשות לפי סעיף 55 לחוק הירושה. לדבריה, ההסכם עסק בהפרדה רכושית במהלך החיים המשותפים ובמקרה של פרידה, אך לא כלל הוראות מפורשות בנוגע להורשה. "לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון לפיה רצון המנוח היה לנשל את התובעת מעיזבונו", היא פסקה בהכרעתה.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שנדחתה טענת הבן, פנה בית המשפט לבחון אם התקיימו התנאים להכרה בתובעת כידועה בציבור. השופטת ציינה כי אין מחלוקת שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים, והזכירה כי כבר בהסכם הממון הצהירו הצדדים על רצונם, "לחיות יחדיו באהבה וברעות ולקיים ביניהם חיי זוגיות מלאים כיחידה משפחתית אחת". עוד היא הוסיפה כי, "לא נטען שהצדדים נפרדו, שלא היתה רציפות בזוגיות, או שהיתה למנוח זוגיות אחרת".
