בית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשות השופטת לימור ביבי, פסק באחרונה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד ארבע מבין קרנות הפנסיה הוותיקות בישראל (עמיתים). התביעה הוגשה בטענה שקרנות פנסיה פעלו ברשלנות והפרו את חובות האמון כלפי עמיתים רבים, ובכך גרמו להם נזקים כלכליים משמעותיים.

התביעה הייצוגית הוגשה נגד ארבע קרנות פנסיה ועמדה במוקדה סוגיה מרכזית: יישום הוראות תיקון 190 לפקודת מס הכנסה, שנחקק ב-2012. התיקון נועד להגדיל את שיעור הפטור ממס על קצבאות פנסיה. עם זאת, נטען בתביעה כי במשך שמונה שנים, בין 2012 ל-2020, הקרנות לא עדכנו את הפנסיה של העמיתים בהתאם להטבות המס שנקבעו בתיקון.

לפי התביעה, הקרנות לא זיכו את העמיתים בתשלומים שמגיעים להם - לא במסגרת תשלומי הקצבאות החודשיים ולא במסגרת זיכוי כללי שנתי. בנוסף, נטען כי הקרנות לא יידעו את העמיתים על השינויים שנובעים מתיקון החוק, ובכך מנעו מהם למצות את זכויותיהם.

העמיתים שהגישו את התביעה טענו כי הקרנות פעלו ברשלנות ובהפרת חובות אמון בסיסיות. התביעה הדגישה כי הקרנות היו צריכות לנקוט צעדים יזומים כדי להבטיח שעמיתים ייהנו מהפטורים המוגדלים שהתקבלו מתיקון 190. "חובת הזהירות של הקרנות כלפי העמיתים אינה ניתנת לערעור", צוין בכתב התביעה. "קרנות הפנסיה, כמנהלות כספי ציבור, חויבות לוודא כי כל העדכונים הנדרשים מתבצעים באופן שוטף ושקוף". התובעים הדגישו כי התנהלות הקרנות גרמה לנזקים כלכליים ישירים לעמיתים - בייחוד לאלה שהגיעו לגיל פרישה, ולא יכלו למצות את זכויותיהם בעקבות ההתנהלות הזו.

• עדכון הפנסיה: עלייה של 3.24% לכ-250 אלף גמלאים
• ניר גביש מונה למנהל ההשקעות הראשי בעמיתים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הקרנות טענו כי האחריות היא של רשות המסים

מנגד, הקרנות טענו כי הן פעלו בהתאם להוראות החוק והתקנות, וכי אין בסיס לטענות שהועלו בתביעה. הן הוסיפו כי האחריות לעדכון בדבר זכויות העמיתים מוטלת על רשות המסים ולא עליהן, וכי פניות פרטניות שהתקבלו מהעמיתים טופלו בהתאם להנחיות החוק.

השופטת ביבי קבעה כי ההתנהלות של הקרנות לא עמדה  בסטנדרטים הנדרשים של חובת הזהירות והאמון המצופה מגופים פיננסיים. "החובה ליידע את העמיתים על השינויים שחלו בזכויותיהם בעקבות תיקון 190 היא חובתם הבסיסית של הקרנות", ציינה השופטת בפסק הדין שפרסמה. "הימנעותם מליידע את העמיתים עלולה להיחשב כהפרת חובות האמון באופן שיטתי".

בית המשפט הסתמך גם על פסקי דין קודמים שבהם נבחנה חובת הגילוי של גופים פיננסיים כלפי לקוחותיהם. כך לדוגמה, בפסק דין שהתייחס לניהול חסכונות פנסיוניים, נקבע כי "חובת הגילוי המוגברת היא תנאי הכרחי לשמירה על אמון הציבור במערכות הפיננסיות". השופטת אף הוסיפה כי, "במקרה זה, אי-הבהירות והעדר היידוע הם בגדר הפרה מהותית של חובות האמון. על הקרנות היה ליידע באופן יזום את העמיתים על השינויים בזכויותיהם, ולא להמתין ליוזמות פרטניות מצדם".

• בית המשפט קבע: יועץ כלכלי אחראי לקריסת העסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

הנזקים עשויים להגיע לעשרות מיליוני שקלים

פסק הדין גם מצביע על כך שעמיתים רבים נפגעו כלכלית. בתביעה נטען כי הנזקים לעמיתים בתקופה שבין 2012 ל-2020 עשויים להסתכם בעשרות מיליוני שקלים. עמית אחד העי כי, "לא ידעתי כלל על זכויות הפטור המגיעות לי. רק לאחר בירור ממושך גיליתי שיכולתי לקבל החזרי מס משמעותיים, אך זה היה מאוחר מדי".

השופטת ביבי הורתה לקרנות הפנסיה לשנות את שיטות העבודה שלהן ולהבטיח יידוע מלא של העמיתים בכל הנוגע לשינויים בזכויותיהם. בנוסף, הקרנות חויבו לפצות את קבוצת העמיתים שהגישו את התביעה בסכומים שייקבעו במסגרת הליך בירור נוסף. "על הקרנות להבין שחובתן הראשונית היא כלפי ציבור העמיתים ולא כלפי המנגנונים הפנימיים שלהן", הדגישה השופטת בפסק הדין שפרסמה.

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לקרנות הפנסיה ולגופים פיננסיים אחרים, ומדגיש את החשיבות של השקיפות והאמון במערכת היחסים עם הלקוחות. הוא גם עשוי להוביל לשינויים רגולטוריים בנוגע לפיקוח על ניהול קרנות פנסיה, וליצור תקדים חשוב בתביעות ייצוגיות נגד גופים פיננסיים בישראל.

כבר מתחילת העשור הנוכחי היה ברור שהוא ייצרב בתודעה הקולקטיבית, לפחות בישראל, כעשור בעייתי. למגפת הקורונה, ואחריה למלחמת חרבות ברזל - שעודנה מתנהלת, יש חלק משמעותי ביצירת הרושם הזה. אחד התחומים שהמשברים האלה ואחרים כדוגמתם עלולים להשפיע עליו בצורה ניכרת הוא קרנות הפנסיה. נשאלת השאלה אם משברים כאלה עלולים לסכן את יציבות קרנות הפנסיה החדשות. האם העובדה שהקרנות האלה מבוססות על ערבות הדדית מהווה זרז להתפרצות משבר? מה ההבדל בסיכונים האפשריים בין הקרנות הגדולות לבין הקטנות? ואיך אפשר, אם בכלל, למזער את הסיכונים הצפויים?    

קרנות פנסיה ותיקות הן קרנות שהוקמו לפני 1995. מי שמתחיל לחסוך לפנסיה כיום כבר לא יכול להצטרף אל קרנות הפנסיה הוותיקות, אבל למי שחסך בהן לפני שהן נסגרו לחוסכים חדשים יש בהן כסף, וניתן למשוך אותו תחת תנאים מסוימים. לאורך השנים היו הרבה שינויים בתקנות ובחקיקה בעניין הזה, ותלוי מאוד מתי נפתחה הקרן, אבל כבסיס ניתן למשוך את הכספים מהקרן הוותיקה כסכום חד פעמי, בכפוף לתקנונים הספציפיים של הקרן.

אם אתם מעדיפים למשוך את הכספים מקרן הפנסיה כסכום חד פעמי, אתם צריכים להיזהר מעיכוב. בתקנוני הקרנות הוותיקות מופיעה התניה לגבי המועד שבו אפשר למשוך את הכספים. לחוסכים אין חלון זמן אינסופי למשיכת הכספים. ברוב התקנונים מופיעה תקופה של עד חודשיים בין יום העבודה האחרון או יום הזכאות לקצבה מקרן הפנסיה (המאוחר מביניהם), ועד ליום הגשת הבקשה למשיכת הכספים. אלא שיש לא מעט מקרים שבהם סיום התהליך אצל המעביד, הפקת טופס 161 וגם הטיפול מול הרשויות עלול לקחת זמן, כך שאתם עלולים להחמיץ את חלון ההזדמנויות למשיכת הכספים. 

כדי למנוע מצב כזה, מי שמעוניין למשוך את כספו מקרן הפנסיה הוותיקה צריך לפנות אל קרן הפנסיה בבקשה מתועדת למשיכה. כדאי לעשות זאת גם לפני קבלת מכלול הטפסים והאישורים כדי לא להגיע למצב שבו מאחרים את המועד - ולא ניתן עוד למשוך את הכספים. במקביל, יש לעדכן את אנשי קרן הפנסיה בסטטוס הבקשה והטפסים שהוגשו.