בואו תשמעו סוד קטן: יש בישראל הקלה כמותית

תנו לי לגלות לכם סוד, בישראל יש כבר הקלה כמותית זה מספר שנים (מאז כ-2008), עם שינויים לפה ולשם מבחינת היקף. המסחר התנהל בסוף החודש בשילוב של אופוריה ועצבנות על רקע שבירת השיאים, המשך הדימום מהכספיות (שנוחתות גם בשוק) וסקירת HSBC.

בהקשר של הדימום מהקרנות, זהו פקטור חיובי לשוק המניות, שימשיך להיות עמנו. קשה לראות את המוטיבציה להחזיק קרן כספית וכן קרנות אג"ח רבות (מהן הדימום טרם החל באופן משמעותי, ובאופן אירוני, אף זורמים לשם הפקדות מהכספיות). מדוע להחזיק קרן אג"ח כאשר התשואה לפדיון, בניכוי עמלות/דמי-ניהול, קרובה ל-0 ואף לעיתים שלילית?

כאשר ישנם סיכונים משמעותיים של downside (העלאת ריבית) גדול, וכמעט 0 upside? מה היתרון בהחזקה שכזו על פני מזומן? כמובן שגם אין כדאיות רבה בהחזקת פיקדונות, כך שבאופן אירוני ריבית 0 מקטינה את בסיס הפיקדונות לפעילות האשראי במשק.

אך לעניינו, ההמלצה הטריוויאלית (ליועץ הנהנה מדמי הפצה או עמלות ק/מ, ואלו היועצים אצלנו) הינה פדיון האפיק הלא כדאי (עד כדי ענייני טקטיקה של מס צמוד/לא-צמוד), והפניית חלק מהסכום אל שוק המניות. זה התהליך שאנו רואים בחודשים האחרונים, שכן פסיכולוגית קשה למשקיעים לקבל תשואה 0 או מתחת ל-0, ותהליך זה תומך בשוק. במילים אחרות, דימום הקרנות מביא את השוק למצב בו אנו בעיקר מחפשים תירוצים לעלות.

לגבי QE

בתקופה שבין מארס 2014 לפברואר 2015 בנק ישראל רכש (בעשור האחרון הוא רק רוכש ולא מוכר. לאחרונה הוא מפסיד "דולרית" בשל ירידת האירו שמשפיע על היתרות, אך אינו מוכר מט"ח) כ-6.225 מיליארד דולר (כ24.5 מיליארד שקל). חלק מזה בתירוץ של "קיזוז השפעת הפקת הגז" (גדולים ממני אמרו שזה אחד מהשמות קוד המוזרים ביותר שהם ראו לתכנית QE), חלק מזה ל"ייצוב שער החליפין", אך באופן מוזר ייצוב נעשה פה רק בקניות, לא במכירות. ב-2014 גדלו אמצעי התשלום ב-52 מיליארד שקל.

QE מבצעים באמצעות רכישת נכסים. זה יכול להיות אג"חים או דולרים. מי שמקבל כמה שקלים עבור כל דולר (או אג"ח) שלו, צריך בסוף לבצע משהו עם השקלים ולרכוש נכסים (לעיתים קרובות אג"חים, אך לא תמיד). רכישת דולרים דומה בהשפעתה במאקרו לרכישת אג"חים, עד כדי הבדלי מכניקה הממוקדים לשוק האג"ח (למשל, גריעת היצע שם) אך לא בשאר השווקים.

ב-19 במארס HSBC פרסם תחזית. חבל שאין יותר תחזיות וסיקור של אנליסטים זרים ומקומיים (רגולציה עודפת וחוסר עניין) - הם יוצרים עניין ומחזורים. בהינתן מצב השוק (סביבת ריבית 0 המקומית, המצב באירופה ובארה"ב), זה נפל על אוזניים קשובות. אם נוסיף לכך את העובדה שבנק ישראל אינו תקשורתי במיוחד (אין מסיבת עיתונאים קבועה, פעם בכמה זמן בכיר מתראיין בעיקר לתקשורת זרה ולעיתים משחרר הצהרה בומבסטית, רכישות מדווחות באיחור - חודש וחצי לדיווח יתרות) וכן מבצע, בצורות שונות, מניפולציה בדולר-שקל - אז בהחלט היה עניין בתחזית על פעולת בנק ישראל.

אם נחבר את המספרים, HSBC נתן תחזית שבגבול התחתון הייתה ל-24 מיליארד שקל QE, אך הסתכלות מהירה על קצב רכישות הדולרים בשנה האחרונה (24.5 לערך), מראה שאנו כבר שם. מי שרוצה לייחס מספרים בין ארה"ב לפה צריך להכפיל את המספר פה בכ-60 לערך (יחס תמ"ג ישראל לארה"ב). השוק עלה כמובן. הדולר התחזק ואז אחרי שכל ה-hype נגמר, שגילנו שזה רק היה בלון, השוק ירד.

ומה בנק-ישראל (וידידיו באוצר גם) עשה לאחר פיצוץ בלון (שכנראה הפתיע את בנק-ישראל, אם כי היה ברור לרוב הצופים)? קנה מאות מיליוני דולרים - חצי מיליארד דולר זה 2 מיליארד שקל, או בדיוק "פעימה אחת" (24 חלקי 12) של התחזית של HSBC, אז מי טעה אם בכלל?

ונקנח בעצה לבנק-ישראל: לעיתים זה הכל רק תקשורת, ספין, תחושת פעילים. ניתן לקבץ את רכישות המט"ח השונות תחת קיטלוג "הקלה כמותית" בדיווחים (ללא הבדלת "השפעת הגז" הלא ברורה) ובמקביל לערוך מסיבת עיתונאים חודשית.  

***אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל.