המספר היומי - 100 דולר לחבית נפט? המלחמה עם איראן מטלטלת את שוק האנרגיה

מחיר הנפט יטפס ל-100 דולר לחבית ואולי אף מעבר לכך? זו השאלה שמרחפת מעל השווקים אחרי התקיפה האמריקאית והישראלית באיראן והתגובה האיראנית שבאה בעקבותיה. ביום שישי ננעל מחיר חבית ברנט, הרלוונטי למזרח התיכון, סביב 72.5 דולר לחבית, אחרי עלייה של כ-2.5% ביום אחד. אבל אלה היו מחירי הסגירה לפני שהשווקים עיכלו את המשמעות המלאה של שיבושים אפשריים באספקה מהמפרץ הפרסי. במסחר עקיף בסוף השבוע כבר נרשמה קפיצה חדה יותר, מה שמעיד שהמשקיעים מתחילים לתמחר סיכון ממשי. את התשובה האמיתי נקבל מחר עם פתיחת המסחר בנפט. החוזים בכל מיני פלטפורמות שונות מבטאים עלייה של כ-7%. 

עם זאת, צריך לזכור שאם המטרה תושג והשלטון האיראני יפול הרי שמצטרף להיצע הנפט העולמי הנט האיראני והוא משמעותי. עד כה היו סנקציות שהשפיעו על שיווקו, אך תחת שלטון ידידותי ובחסות אמריקאית זה יכול להשתנות לטובה. לארה"ב יהיה כוח והשפעה גדולים על האיראנים ועל השכנות מסביב וזה אומר שגם על היצע הנפט העולמי. במצב כזה, גם מחיר נפט של 40-50 דולר הוא אפשרי. זו גם המטרה של טראמפ, אבל בינתיים יש ערפל קרב.  

השוק אומנם רגיל לאיומים במזרח התיכון, אבל הפעם מדובר בעימות ישיר עם איראן, שחקנית מרכזית בשוק האנרגיה. איראן היא יצרנית הנפט השלישית בגודלה בקרב מדינות אופ"ק, עם תפוקה של מעט יותר מ-5 מיליון חביות ביום. זה מספר משמעותי, אבל עיקר הסיכון אינו רק בהיקף ההפקה שלה, אלא במיקום הגיאוגרפי שלה ובשליטה שלה על אחד מצווארי הבקבוק הקריטיים בעולם.

מצרי הורמוז: נקודת החולשה של שוק האנרגיה

כשליש מהיצוא הימי של נפט בעולם, כ-20 מיליון חביות ביום, עובר דרך מצרי הורמוז. בנוסף, כ-20% מהיצוא העולמי של גז טבעי נוזלי זורם באותו נתיב, בעיקר מקטאר. מדובר בעורק תחבורה מרכזי עבור כלכלות אסיה, לרבות סין, הודו, יפן ודרום קוריאה. סין לבדה מקבלת כחצי מיבוא הנפט שלה דרך המעבר הזה.

• המספר היומי - 1.6 מיליון ריאל לדולר. האם זה ישכנע את האיראנים להסכים לעסקה?
• הנפט מחכה לז'נבה - האם פריצת דרך מדינית תפיל את המחיר ל-60 דולר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לכאורה, איראן לא הכריזה רשמית על סגירת המיצרים, אבל בפועל כבר מורגשת האטה חדה בתנועת המכליות. אוניות דיווחו על אזהרות שידור באזור, חלקן ביצעו פניית פרסה ואחרות ממתינות מחוץ למעבר. חברות ספנות גדולות הודיעו על הקפאת הפלגות, ובמקביל מבטחים מעלים פרמיות. כלומר, גם בלי הודעה פורמלית, השוק מתנהל כאילו קיים סיכון ממשי לשיבוש.

הבעיה עמוקה יותר. עיקר קיבולת הייצור העודפת בעולם נמצאת במדינות המפרץ, לרבות סעודיה, איחוד האמירויות, כוויית ועיראק. אם המיצרים נחסמים, גם החביות של אותן מדינות לא יוכלו להגיע לשוק, למעט חלק מוגבל שיכול לעבור בצינורות עוקפים לים האדום או לים הערבי. היכולת הזאת קיימת, אבל היא מוגבלת ואינה מכסה את מלוא היצוא.

מי מספק את הנפט לעולם?

איראן עצמה מייצאת חלק גדול מהנפט שלה לאסיה, בדגש על סין, שלמרות סנקציות ממשיכה לרכוש נפט איראני בהיקפים משמעותיים. אם היצוא הזה ייפגע, סין תיאלץ להגדיל רכישות ממקורות אחרים, מה שיגביר את התחרות על חביות מהמפרץ וממדינות נוספות, לרבות ארהב.

• רגע לפני התקיפה - ההימורים בפולימרקט זינקו ויצרו רווחים של מאות מיליונים
• כך חברות אמריקאיות חותכות מיליארדים מחשבון המכסים שלהן
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המניה הביטחנית שמזנקת 16% והקשר הישראלי

בד בבד, מדינות המפרץ האחרות מייצאות יחד עשרות מיליוני חביות ביום. סעודיה היא הספקית הגדולה ביותר באזור, אחריה עיראק ואיחוד האמירויות. גם כוויית וקטאר שחקניות חשובות, כאשר קטאר היא אחת מיצואניות הגז הגדולות בעולם. חלק מהמדינות הללו כבר חוו מתקפות טילים או איומים ישירים על בסיסים ותשתיות. זה לא רק איום תיאורטי על השיט, אלא סיכון ממשי ליציבות האזור.

עם זאת, חשוב להזכיר שלחלק מהמדינות קיימים נתיבי יצוא חלופיים. סעודיה מפעילה צינור החוצה את הממלכה לים האדום, ואיחוד האמירויות מחזיקה צינור לעומאן. עם זאת, הקיבולת שלהם אינה מספיקה כדי לפצות על חסימה מלאה של מצרי הורמוז.

אורך המשבר ועומקו יקבעו את הכיוון 

בתרחיש של הסלמה ממושכת, מחיר של 100 דולר לחבית נראה אפשרי, ואולי אף מעבר לכך אם השיבושים יעמיקו. עלייה כזאת תתגלגל במהירות למחירי הדלק, התובלה והחשמל. במילים אחרות, זאת איננה רק בעיה של סוחרי נפט, אלא של משקי בית ועסקים בכל העולם.

במקביל, התייקרות חדה באנרגיה תעלה את הלחץ האינפלציוני, דווקא בתקופה שבה בנקים מרכזיים מנסים לייצב מחירים. זה עלול להקשות על הורדות ריבית ואף לדחות אותן, תלוי במשך המשבר ובעומקו.

ארה"ב מחזיקה מאגר נפט אסטרטגי של כ-415 מיליון חביות, וייתכן שישוחררו חביות לשוק אם המחיר יזנק. אבל מדובר בפתרון זמני. אם השיבוש יימשך שבועות ארוכים ופגע במיליוני חביות ביום, גם מאגרים אסטרטגיים לא יספיקו כדי לאזן את הפער.

כך או אחרת, השוק נכנס לשלב שבו הסיכון הגיאופוליטי חוזר למרכז הבמה. אומנם לא כל עימות באזור מתגלגל למשבר אנרגיה עולמי, אבל כאשר מדובר באיראן ובמצרי הורמוז, זה כבר אירוע מסוג אחר. השאלה איננה רק אם המחיר ייגע ב-100 דולר, אלא כמה זמן יישאר ברמות גבוהות ומה תהיה ההשפעה הרחבה על הצמיחה והיציבות הפיננסית בעולם.