בחודשים האחרונים, על רקע החור בתקציב, מספקים רואי חשבון, מומחי מס ויועצים למיניהם עצה לאוצר - שחררו את הרווחים הראויים לחלוקה. מדובר ברווחים שנמצאים בחברות ולא משולמים או מועברים לבעלי המניות, בשל חבות מס. העצות הם להפחית את המס על הדיבידנד על הרווחים הראויים לחלוקה וככה להגדיל את הקופה.  האוצר בחר בדרך אחרת להגדלת הקופה - יהיה על זה "מלחמה". רואי החשבון עורכי הדין יפעילו נשק כבד, אבל לאוצר יש הסברים טובים - מעבר לכך שזה צודק, אין כסף ועל רקע המלחמה, מבטלים פרצות והטבות.   

המס על הדיבידנד - ביקשו גזר קיבלו מקל

חבות המס על הדיבידנד נועדה ליצור מצב שבו המיסוי על יחיד יהיה שקול למיסוי על חברה שנשלטת על ידי יחיד ומשמשת רק צינור לתקבולי שכר ושירותים. אדגים בצורה פשטנית: אם אתם מרוויחים 100 אלף שקל בחודש כשכר, אתם תקבלו בנטו נניח כ-50 אלף שקל. אבל אם אתם פועלים דרך חברה, אתם תקבלו את כל ה-100 אלף שקל (מבלי להיכנס להפרשות סוציאליות, עלות מעביד מול ברוטו וכו'). על ה-100 אלף שקל יש מס של 23% (מס חברות), ומכאן שהמוטיבציה להקמת חברות כשהשכר גבוה היא ברורה. 

אתם יכולים להמשיך להחזיק "רווחים ראויים לחלוקה" בחברה ולא למשוך אותם וכך להימנע ממס על הדיבידנד (30% על בעל מניות מהותי). זה מה שקורה ברוב המקרים ולמרות שנסו למנוע את הפרצה הזאת והגדירו את החברות האלו כחברות ארנק שמחויבות במס, יש הרבה פטנטים לצאת מההגדרה. דמיינו חברה כזו שבה יש גם הכנסות של הבן המעצב והאשה שמנהלת אירועים. זה כבר לא חברת ארנק. דמיינו חברה כזו שבמקביל גם עוסקת בנדל"ן, משקיעה בניירות ערך ובסטארטאפים. זה כבר לא חברת ארנק. 

חברות כאלו וגם שותפויות (שהוחרגו מההוראה הקודמת וכעת נכללות בהגדרה) הן מקלט מס וזו רק דוגמה אחת, יש גם יתרון דומה בחברות החזקה ובעוד שורה של חברות. זאת הסיבה שרבים מעורכי הדין, הרופאים, רואי החשבון, סוכני הביטוח והמנהלים הבכירים עובדים דרך חברות כאלה - יש בארץ אינפלציה בכמות החברות, גם בשל החברות האלה. 

• מחירי הדירות יורדים, אבל לא מספיק; הציבור הוא זה שממשיך לממן את בעלי האינטרסים
• המענק לעובדים ייכנס כבר מחר: רשות המסים מקדימה את הפעימה השנייה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שר האוצר, בצלאל סמוטריץ' צילום: ניב מוסמן/GPO

ועדה של רשות המסים ומשרד האוצר ישבה במשך כמה חודשים וגיבשה דו"ח והמלצות. אלה עדיין לא הוראות לשינוי פקודת המסים, אך הדבר מלמד על כך שהאוצר ורשות המסים בחרו במקל ולא בגזר. האמת היא שזה צודק, אבל בדרך הם "שופכים את התינוק עם המים". ההגדרות שלהם מכניסות למס העודף המוצע הרבה מאוד חברות וגופים שלא נועדו להימנע ממסים. כך למשל, על פי ההצעה שלהם חברות שמרוויחות מעל 25% תפעולית בגודל של מ-200 אלף שקל ועד מחזור של 30 מיליון שקל יחויבו במס עודף. אבל יש המון חברות כאלה. זה לא רק מתכנני מסים.

99% מהמס יחולו על העשירון העליון

השינויים המוצעים על ידי הוועדה הם הגדרת הבעלות על חברת ארנק כהחזקה במשלח יד, ולכן כל ההכנסה היא הכנסה עסקית שממוסה לפי שיעור מס שולי. הוראה נוספת היא מס-קנס של ריבית של 2% על הרווחים הראויים לחלוקה שלא משולמים, ובכך להביא לחלוקתם. ויש גזר (קטן): רשות המסים תוכל לקיים הליך פרטני מול חברות עם יתרת עודפים גבוהה להתמודדות עם רווחים לא-מחולקים בחברות החזקה. כלומר, יבוא גוף גדול ויגיד אני רוצה לחלק, אבל תנו לי מס של 25% - אז יש על מה לדבר.

• ישראל חושפת את "אור איתן": מערכת יירוט לייזר מבצעית ראשונה בעולם
• וואן זירו נלחץ מבנק אש ומשיק מסלול חדש - הגדולים עדיין אדישים
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• המענק לעובדים ייכנס כבר מחר: רשות המסים מקדימה את הפעימה...

מנהל רשות המסים, שי אהרונוביץ' צילום: יעל צור

בסיכומו של עניין, מדובר בעצם במס בתחפושת על רווחים ראויים לחלוקה. האינטרס לחלק את הרווחים יהיה גבוה, והתמריץ לחברות ארנק מתבטל. נשאר "רק" להעביר את זה כחוק. 

כותבי הדו"ח מסכמים: "הצוות מוצא לנכון להדגיש כי פוטנציאל הגבייה מצעדים אלה מוערך ב-5 מיליארד שקל בכל שנה, כאשר כספים אלו מגיעים בעיקר מהשכבות החזקות ביותר בחברה הישראלית, וכ-99% מהסכום הנ"ל מגיעים מעשירון ההכנסה העליון".

לתקציר של דו"ח הוועדה: 

כחלק מעבודת המטה בוצעה סקירה היסטורית, תוארה התופעה הבלתי-רצויה, הוגדרה הבעיה שמובילה אליה, בוצעה השוואה בינלאומית ונבחנו חלופות. משטר המס על חברות בישראל הוא דו-שלבי, כפי שמקובל במדינות רבות בעולם. תחת משטר זה, בשלב הראשון נגבה מס חברות (23%) על רווחים המופקים באותה שנה, ובשלב השני נגבה מס דיבידנד - מבעלי המניות המהותיים בגובה 30% על יתרת הרווחים ו-25% מבעלי מניות אחרים, כשבעלי החברה מחליטים למשוך את הרווחים מהחברה ואל היחיד. 

הרציונל העומד מאחורי המנגנון הדו-שלבי הוא מצד אחד יצירת שקילות מיסויית בין המס על רווחי חברות למס השולי על יחידים (שכירים ועצמאים) שהוא 50% בהכנסות גבוהות, כך שלא תהיה סיבה ליחידים להתאגד כחברות רק לצורך תכנון מס; ומצד שני מתן תמריץ מיסויי לחברה לבצע השקעות ולהגדיל את פעילותה. באופן זה, המדינה "מוותרת" למשך תקופה על מס הדיבידנד ומשתתפת למעשה במימון ההשקעה, מתוך הבנה כי הדבר יביא לעידוד צמיחה והגדלת הרווחה בטווח הארוך, שתתבטא גם בהכנסות ממס בהמשך.

אל מול רציונל זה, ניתן לראות כי בפועל המנגנון הדו-שלבי מנוצל בחלק מהחברות לצורך דחיית מס לזמן בלתי מוגבל, כך שאחוז נמוך ובלתי מוצדק מהרווחים נמשכים כדיבידנד על ידי היחיד, ולמעשה רווחים רבים אינם מחולקים לאורך זמן ארוך. בנוסף, אותם "רווחים לא-מחולקים" פעמים רבות לא משמשים להגדלת הפעילות העסקית הריאלית שהביאה להפקתם או לפעילות כלכלית ריאלית אחרת, ובכך אינם משיגים את מטרת המיסוי הדו-שלבי.

במסגרת עבודתו, הצוות בחר להתמקד בחברות ארנק – חברות בהן בעלי מניות מעטים, לרוב בעל מניות יחיד, משמשות ככלי תאגידי לצבירת כספים ולהשקעתם בהשקעות פסיביות.

יש שני סוגים של חברות ארנק: חברת החזקה - חברה המחזיקה בחברות אחרות, ורווחי החברות הבנות עולים אליה וחברות משלח יד - חברה המשמשת לפעילות שהיא ברובה של אדם אחד עם משלח יד כגון עורך דין, רואה חשבון, רופא וכו'. אף ששני סוגי החברות האלה מוגדרות חברות ארנק, קיימים מאפיינים רבים המבחינים ביניהן – היקף הרווחים, מקורות ההכנסה ומספר החברות.

גבייה צפויה של 6-5 מיליארד שקל

שוני זה בא לידי ביטוי בהמלצות הצוות. עם זאת, הדומה בין סוגי החברות הנ"ל הוא שמשטר המס הנוכחי מאפשר לרבות מהחברות האלה להימנע מחלוקת הרווחים כדיבידנדים לבעל החברה, תוך שהן משמשות לבעל החברה כמעין "ארנק" לאגירת כספים בסביבת מיסוי מיטיבה והשקעתם בהשקעות פסיביות. 

חברות הארנק מחזיקות כ-20% מהרווחים הלא-מחולקים במשק, באופן שמביא לאובדן הכנסות משוער בהיקף של 6-5 מיליארד שקל. לאחר בחינת הנעשה בעולם ובחינת חלופת שונות, הצוות ממליץ על מתווה בעל שלושה נדבכים, המתאים להבדלים בין סוגי חברות הארנק, שביחד מהווים פתרון משלים לתופעה הבלתי רצויה:

תיקון סעיף 62א' לפקודת מס הכנסה, חברות משלח יד:  הצוות ממליץ על הרחבת תחולת סעיף 62א' לפקודת מס הכנסה על ידי הוספת סעיף חדש, שיחול על חברות בעלות מחזור עסקי הגבוה מ-200 אלף שקל ונמוך מ-30 מיליון שקל, שלהן שיעור רווחיות מעסק (הכנסה חייבת במס מעסק חלקי הכנסה מעסק) שגבוה מ-25%. 

מוצע כי בעל מניות מהותי ופעיל בחברה מסוג זה, ימוסה במס הכנסה שולי על חלקו ברווחי החברה מעסק שהם מעבר ל-25%. רווחיות גבוהה אינה נפוצה בחברות עסקיות (רווחיות עסקים ממוצעת במשק היא כ-8%), ולכן מי שעומדים בקריטריונים אלה הם על פי רוב חברות "משלח יד", ומטרת הסעיף היא להפחית עבורן את התמריץ להתאגד כחברה במסגרת תכנון מס.

על פי השינוי המוצע, הדבר יכלול גם בעלי זכויות בשותפויות ולא רק בעלי מניות בחברות. עד היום, שותפים בשותפות, שהבם לרוב עורכי דין ורואי חשבון, הוחרגו מהחוק, לעמדתנו ללא הצדקה - וכעת מוצע כי החוק יחול גם עליהם.

בנוסף, מוצע לקבוע כי תשלומים לחברת ארנק עבור שירותים של בעל המניות לחברה אחרת, שבה יש לו שיעור החזקה הנמוך מ-50%, ייראו כהכנסה מיגיעה אישית של בעל המניות בחברת הארנק וימוסו בשיעור מס הכנסה שולי. זאת לעומת ההחרגה הקיימת כיום על בעל מניות מהותי - שלפיה די בכך שהוא מחזיק מעל ל- 10% ממניות החברה.

מיסוי על חברות החזקה