פרשת השבוע: מה יכול וורן באפט ללמוד ממשה רבינו בנוגע למינוי יורש?
גם בתקופה המשבר המתמשך בשווקים ישנה חברה שמשייטת (יחסית) על מי מנוחות. חברת ברקשייר האת'וואי BERKSHIRE HATHAWAY A בניהולו של גורו ההשקעות וורן באפט ירדה אמנם 11% מתחילת השנה, אך בהשוואה לירידות החדות בשוק מדובר בירידה מינורית יחסית, שלא מעיבה על זינוקים של מאות אחוזים ואלפי אחוזים לאורך שנות קיומה תחת הנהלתו של באפט. השוק מאמין בוורן באפט ובשותפו הוותיק צארלס מאנגר, שמציגים באופן עקבי תשואות יפות, השקעות מוצלחות ופילוסופית השקעה סדורה שמכה פעם אחר פעם את השוק.
יחד עם זאת עננה אחת גדולה מעיבה על החברה המצליחה שנסחרת בשווי שוק של 594 מיליארד דולר. וורן באפט בן 92 ושותפו מאנגר מתהלך על פני כדור הארץ כבר 98 שנים. אפילו הם בסופו של דבר יקראו לעולם שכולו טוב ויותירו אחריהם את החברה לניהולם של אחרים. האם ברקשייר תמשיך להיות אותו דבר לאחר לכתם? האדם שסומן על ידי באפט ומאנגר כמנכ"ל הבא של החברה הוא איש העסקים גרג אבל, שנולד בשנת 1962 בעיר אדמינטון שבאלברטה, קנדה, סגן הנשיא האחראי על העסקים שאינם עסקי הביטוח והאחראי על עסקי האנרגיה של החברה שנמצא בחברה. האם המינוי אכן יתרחש והאם הוא יהיה מוצלח ויצליח להמשיך את המסורת המוצלחת של באפט ומאנגר רק הזמן יגיד.
השוק וודאי יבחן בשבע עיניים את המינוי החדש, וייתכן אף שהחברה תעבור סוג של משבר הסתגלות לכל הפחות. אם אבל יצליח להראות שהוא ממשיך דרכו של באפט, ושערכי החברה הוטמעו בו בצורה מלאה החברה תמשיך לשגשג לאורך שנים. אם לא, ייתכן מאד שהצניחה למטה תהיה מהירה.
השאלה העקרונית שעולה מכך היא איך הופכים ארגון מצליח לכזה שמתקיים ומשגשג לאורך זמן. למצב שבו הוא משקף יותר מהצלחה מקרית של אדם אחד מוכשר ככל שיהיה. איך משמרים הצלחה לאורך זמן ומאפשרים לתרבות ולעקרונות שהביאו את הארגון להצלחה תחת מנהל מסויים, להמשיך להשפיע להנחות את הארגון גם בדורות הבאים.
- באפט ממשיך לממש מניות; מחזיק מזומנים בסך 380 מיליארד דולר
- אירוע נדיר: "תמכרו את המניה של וורן באפט"; ברקשייר האת'וויי קיבלה המלצת מכירה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אמנם אין להשוות בין משה רבינו, המנהיג הרוחני הגדול בכל הזמנים לאיש עסקים, גדול ככל שיהיה, אבל פרשתנו, פרשת וילך, מתארת את רגעיו האחרונים של משה רבינו, מהם ניתן ללמוד, בין השאר, על המאמצים שהוא עושה למינוי מחלייף ראוי, והבטחת עתידו של "הארגון" אותו הוא ניהל במשך 40 שנה - עם ישראל.
פרשת וילך, אם כן, מתארת את היום האחרון בחייו של משה רבינו, והיא מתאפיינת במרץ ועשייה אינסופיים מצידו של המנהיג הקשיש. "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" - מפרש האבן עזרא: "הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו". בפסוקים האחרונים בתורה מצויין כוחו הפלאי של משה בסוף חייו: "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס לחה", ואכן כל הפרקים האחרונים בתורה מתאפיינים בפעלתנות יוצאת דופן של משה.
ובכל זאת, משה מבין שהסוף מתקרב - "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה". אחרי שהגיע אל סיפה של הארץ המובטחת נמנעה ממנו הכניסה אליה. למרות האכזבה והכאב האישי משה מבין שעליו לדאוג להמשיך התפקוד התקין של העם גם לאחר עזיבתו. הארגון צריך להמשיך לתפקד גם לאחר עזיבת המנהיג הגדול והשבר הכמעט בלתי נמנע שיבוא בעקבותיו, ולכן כל הפעולות שהוא מבצע ביומו האחרון המתוארים בפרשה מכוונים למטרה זו - העברה חלקה של ההנהגה, והמשך תפקוד חלק ומוצלח של עם ישראל גם לאחר שבר הפרידה מהמנהיג האולטימטיבי.
- 3,000 עסקים, מאות בסכנה: מה באמת עומד על הפרק בשופינג IL 2025?
- ביט רוצה שתשאירו את הכסף אצלה: פיקדון חדש בריבית של 4% לשנה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים...
הנקודה הראשונה ואולי החשובה ביותר אליה ניגש משה בתחילה היא מינוי מחליף ברור ומקובל, שנבחר על פי כישורים ויכולות. הוא לא חייב להיות העתק של המנהיג שמתחלף, יכולה להיות לו גישה משלו ונתונים אחרים. חז"ל מדגישים לא פעם את ההבדלים בין משה ליהושע - "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" (בבא בתרא ע"ה) - אך ללא קשר להבדלים, הוא חייב להיות מוביל, ראוי, כשרוני, ובעל כושר הנהגה: "ה' אלוקיך הוא עובר לפניך.... יהושע הוא עובר לפניך כאשר דיבר ה'".
מינוי יהושע נעשה באופן פומבי ובצורה שמבהירה לכולם שהמנהיג היוצא עומד מאחוריו ומאמין בו באופן מוחלט: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם, ואתה תנחילנה אותם...". לא תמיד המנהיג היוצא מחליט על זהותו של המנהיג הנכנס, אך בכל מקרה של החלפת הנהגה, ההנהגה החדשה חייבת להנות מאמון הארגון ולהיות ראויה לו.
התפקיד המיועד לא נחת על יהושע כרעם ביום בהיר, הוא הוכן אליו שנים מראש. לאורך התורה אנו פוגשים את יהושע מספר פעמים כתלמיד הצמוד של משה המלווה אותו בכל דרכיו, בין השאר בפסוק: "ומשרתו (של משה) יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האוהל". משרתו במובן של תלמיד ועוזר צמוד. משה מצווה על יהושע להתארגן למחלמה בעמלק, יהושע הוא האדם שמלווה את משה בעלייתו להר סיני לקבלת התורה, וה' בעצמו מצווה על משה למנות את יהושע: "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו". הגמרא מדגישה את הלימוד הרצוף של יהושע ממשה רבינו, עד שבעת פטירתו לא היו לו כלל ספיקות בנוגע לדרך בה יש לנקוט: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו, אמר לו ליהושע, שאל ממני כל הספיקות שיש לך. אמר לו, רבי, כלום הנחתיך (עזבתי אותך) שעה אחת והלכתי למקום אחר?" (תמורה ט"ז). כלומר, אין לי עוד ספקות, כיון שליוויתי אותך בכל רגע, למדתי ממך הכל, והטמעתי לחלוטין את העקרונות שהנחו אותך לאורך הדרך.
מנהלים רבים נרתעים מהכנת מחליף ראוי, שעללול "לגזול" את תפקידם בטרם זמן או להאפיל עליהם לאורך הדרך, אולם מי שטובת הארגון לנגד עיניו יעדיף תמיד את האינטרסים הכלליים על פני האינטרס האישי שלו, ולכן ידאג יווצר וואקום מנהיגותי ושישמר הרצף הניהולי.
אולם מינוי מנהיג איננו מספיק. יש צורך להטמיע את העקרונות על פיהם מתנהלת החברה בכל השדרות. בפרשתנו אנו נפגשים עם שתי המצוות האחרונות בתורה, שתיהן מיועדות להטמיע את ערכי התורה לאורך הדורות. פה כמובן לא מדובר בניהול חברה אלא בהנחלת ערכי התורה לשדרות רחבות בעם ישראל, אולם ניתן לאמר שגם בבנייה של ארגון מצליח לאורך זמן ישנה חשיבות בהנחלת העקרונות האסטרטגים ודרכי הפעולה של הארגון לבכל שדרות הארגון לאורך זמן
המצווה הראשונה המופיעה בפרשה היא מצוות הקהל: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת, ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלוקיכם, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה".
הטמעת ערכי התורה חשובה לא רק במבוגרים אלא גם, ואולי בעיקר, בקרב הדור הצעיר, אלו שלא חוו על בשרם ולא הכירו מגוף ראשון את חוויות היציאה מצרים. עליהם ללמוד את המורשת ולהפנים אותה, בין השאר במעמד ההקהל המרגש והייחודי. בהקבלה לענייננו נאמר שכל ארגון מתנהל על פי עקרונות ודרכי פעולה ארגוניים. העקרונות הללו צריכים להגיע לכל הרמות ולא להישאר רק בשדרת הניהול, במיוחד חשוב להטמיע אותם באנשים חדשים המצטרפים לארגון.
אותו כיוון עולה גם מהמצווה השניה שמופיעה בפרשה והאחרונה בתורה כולה - כתיבת ספר תורה: "ועתה כתבו לכם את השירה הזו ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם". מבלי להיכנס לדיון הפרשני של המילה "שירה", חז"ל הסיקו מהפסוק הזה שמצווה על כל יהודי לכתוב לעצמו ספר תורה, כדברי הרמב"ם: "מצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה". רבינו אשר בן יעקב (1250 - 1327) מפרש, בשונה מהרמב"ם, שאין הכוונה לכתוב ספר תורה ממש, אלא ספרי לימוד מהם ניתן ללמוד את התורה: "וזהו (כלומר החובה לכתוב ספר תורה אישי) בדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בו, אבל האידנא (עכשיו) שכותבים ספר תורה ומניחים אותו בבתי כנסיות... מצוות עשה על כל איש שידו מסגת לכתוב חומשי תורה, משנה, גמרא ופירושים, ולהגות בו הוא ובניו, כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה, כדכתיב: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", וע"י הגמרא והפירוש ידע פירוש המצוות ודינים על בוריים, ולכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכותבם".
כך או כך, המצווה האחרונה בתורה נועדה לקבע את ערכיה לאורך דורות על ידי לימודה המתמשך. המורשת של משה לא הייתה נשארת בעם ישראל .לאורך כל כך הרבה דורות ללא המסורת החזקה של עם הספר שקידש את הלימוד והטמיע אותו בכל שכבות האוכלוסיה. מובן מאליו שישנם כאלה שמקדישים לכך יותר זמן מאחרים, וישנם כאלה שצריכים ממש להתמחות בלימוד התורה על מנת להנחות, להדריך וללמד אותה לאחרים, אך החיוב להכיר את התורה ואת עקרונותיה הוא "על כל אחד אחד מישראל". באופן דומה, על מנת שארגון ישגשג ויפרח לאורך זמן העקרונות העומדים בבסיסו צריכים להיטמע בכל שכבות הארגון. מובן מאליו שישנם כאלה שצריכים להיות בעלי ידע רב יותר, ועליהם יהיה מוטל להנחות, להדריך ולנהל, אך מבלי שהדברים יוטמעו היטב הם יתקשו להוביל את כל הארגון בדרך הנכונה.
למרות המאמצים של משה, התורה מודיעה לו מראש - המשבר בוא יבוא: "ויאמר ה' אל משה: הנך שוכב עם אבותיך וגם העם הזה וזנה אחרי אלוקי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אותו". אולם יש לציין שתי נקודות: המשבר לא קרה בזמנו של יהושע אלא בדורות שלאחריו. בנוסף, העקרונות שהנחיל משה והטמיע בעם ישראל הצליחו בסופו של דבר להתגבר על המשברים, והראיה - לאחר כשלושת אלפי שנה מאז מותו של המנהיג הדגול, עם ישראל עדיין קיים. עם כל כשרונו הלא נתון למחלוקת של וורן באפט, לא נראה סביר שגם לברקשייר האת'וואי מחכה גורל דומה.
- 7.כתבה מושקעת ואיכותית (ל"ת)יוסי 02/10/2022 06:57הגב לתגובה זו
- 6.דני 01/10/2022 20:47הגב לתגובה זוממש לקיחה של הפרשה ונתינת מענה לבעיה בת זמננו
- 5.כתבה מעניינת מאוד (ל"ת)סמדר 01/10/2022 10:46הגב לתגובה זו
- 4.כתבת ממש יפה! (ל"ת)יורי 30/09/2022 16:29הגב לתגובה זו
- 3.אריגטו9 30/09/2022 16:27הגב לתגובה זולבנות חברה לשנים רבות זה מנהיגות
- 2.אכן חוכמת חיים , יישר כח ! (ל"ת)אריק 30/09/2022 12:30הגב לתגובה זו
- 1.גם התיק של וורן נחתך קרוב ל50%.כולם מרוסקים.ביידן הביתה (ל"ת)8 30/09/2022 09:39הגב לתגובה זו
קק"ל (לע"מ)איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?
הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית
אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול.
ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.
מי זאת קק"ל?
מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.
היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.
- עיריית פתח תקווה תיאלץ לרכוש קרקעות עבור בעלי נכסים בעיר
- כך סיבכו רמ"י וקק"ל פרויקט תמ"א 38 בבניין מסוכן בבת ים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.
