וורן באפט
צילום: טוויטר
פרשת השבוע

פרשת השבוע: מה יכול וורן באפט ללמוד ממשה רבינו בנוגע למינוי יורש?

משה רבינו נפרד מעם ישראל לאחר 40 שנה בהנהגה, ופעולותיו האחרונות משקפות את דאגתו להמשך קיומו של העם לאחר לכתו; מה ניתן להסיק מכך ביחס לעקרונות שיאפשרו המשך ניהול תיקון גם לאור חילופי תפקידים בצמרת הארגונית?
גיא טל | (7)

גם בתקופה המשבר המתמשך בשווקים ישנה חברה שמשייטת (יחסית) על מי מנוחות. חברת ברקשייר האת'וואי BERKSHIRE HATHAWAY A בניהולו של גורו ההשקעות וורן באפט ירדה אמנם 11% מתחילת השנה, אך בהשוואה לירידות החדות בשוק מדובר בירידה מינורית יחסית, שלא מעיבה על זינוקים של מאות אחוזים ואלפי אחוזים לאורך שנות קיומה תחת הנהלתו של באפט. השוק מאמין בוורן באפט ובשותפו הוותיק צארלס מאנגר, שמציגים באופן עקבי תשואות יפות, השקעות מוצלחות ופילוסופית השקעה סדורה שמכה פעם אחר פעם את השוק. 

יחד עם זאת עננה אחת גדולה מעיבה על החברה המצליחה שנסחרת בשווי שוק של 594 מיליארד דולר. וורן באפט בן 92 ושותפו מאנגר מתהלך על פני כדור הארץ כבר 98 שנים. אפילו הם בסופו של דבר יקראו לעולם שכולו טוב ויותירו אחריהם את החברה לניהולם של אחרים. האם ברקשייר תמשיך להיות אותו דבר לאחר לכתם? האדם שסומן על ידי באפט ומאנגר כמנכ"ל הבא של החברה הוא איש העסקים גרג אבל, שנולד בשנת 1962 בעיר אדמינטון שבאלברטה, קנדה, סגן הנשיא האחראי על העסקים שאינם עסקי הביטוח והאחראי על עסקי האנרגיה של החברה שנמצא בחברה. האם המינוי אכן יתרחש והאם הוא יהיה מוצלח ויצליח להמשיך את המסורת המוצלחת של באפט ומאנגר רק הזמן יגיד.

השוק וודאי יבחן בשבע עיניים את המינוי החדש, וייתכן אף שהחברה תעבור סוג של משבר הסתגלות לכל הפחות. אם אבל יצליח להראות שהוא ממשיך דרכו של באפט, ושערכי החברה הוטמעו בו בצורה מלאה החברה תמשיך לשגשג לאורך שנים. אם לא, ייתכן מאד שהצניחה למטה תהיה מהירה. 

השאלה העקרונית שעולה מכך היא איך הופכים ארגון מצליח לכזה שמתקיים ומשגשג לאורך זמן. למצב שבו הוא משקף יותר מהצלחה מקרית של אדם אחד מוכשר ככל שיהיה. איך משמרים הצלחה לאורך זמן ומאפשרים לתרבות ולעקרונות שהביאו את הארגון להצלחה תחת מנהל מסויים, להמשיך להשפיע להנחות את הארגון גם בדורות הבאים.

אמנם אין להשוות בין משה רבינו, המנהיג הרוחני הגדול בכל הזמנים לאיש עסקים, גדול ככל שיהיה, אבל פרשתנו, פרשת וילך, מתארת את רגעיו האחרונים של משה רבינו, מהם ניתן ללמוד, בין השאר, על המאמצים שהוא עושה למינוי מחלייף ראוי, והבטחת עתידו של "הארגון" אותו הוא ניהל במשך 40 שנה - עם ישראל. 

פרשת וילך, אם כן, מתארת את היום האחרון בחייו של משה רבינו, והיא מתאפיינת במרץ ועשייה אינסופיים מצידו של המנהיג הקשיש. "וילך משה  וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" - מפרש האבן עזרא: "הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו". בפסוקים האחרונים בתורה מצויין כוחו הפלאי של משה בסוף חייו: "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס לחה", ואכן כל הפרקים האחרונים בתורה מתאפיינים בפעלתנות יוצאת דופן של משה.

ובכל זאת, משה מבין שהסוף מתקרב - "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה". אחרי שהגיע אל סיפה של הארץ המובטחת נמנעה ממנו הכניסה אליה. למרות האכזבה והכאב האישי משה מבין שעליו לדאוג להמשיך התפקוד התקין של העם גם לאחר עזיבתו. הארגון צריך להמשיך לתפקד גם לאחר עזיבת המנהיג הגדול והשבר הכמעט בלתי נמנע שיבוא בעקבותיו, ולכן כל הפעולות שהוא מבצע ביומו האחרון המתוארים בפרשה מכוונים למטרה זו - העברה חלקה של ההנהגה, והמשך תפקוד חלק ומוצלח של עם ישראל גם לאחר שבר הפרידה מהמנהיג האולטימטיבי. 

קיראו עוד ב"בארץ"

הנקודה הראשונה ואולי החשובה ביותר אליה ניגש משה בתחילה היא מינוי מחליף ברור ומקובל, שנבחר על פי כישורים ויכולות. הוא לא חייב להיות העתק של המנהיג שמתחלף, יכולה להיות לו גישה משלו ונתונים אחרים. חז"ל מדגישים לא פעם את ההבדלים בין משה ליהושע - "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" (בבא בתרא ע"ה) - אך ללא קשר להבדלים, הוא חייב להיות מוביל, ראוי, כשרוני, ובעל כושר הנהגה: "ה' אלוקיך הוא עובר לפניך.... יהושע הוא עובר לפניך כאשר דיבר ה'". 

מינוי יהושע נעשה באופן פומבי ובצורה שמבהירה לכולם שהמנהיג היוצא עומד מאחוריו ומאמין בו באופן מוחלט: "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ, כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתם לתת להם, ואתה תנחילנה אותם...". לא תמיד המנהיג היוצא מחליט על זהותו של המנהיג הנכנס, אך בכל מקרה של החלפת הנהגה, ההנהגה החדשה חייבת להנות מאמון הארגון ולהיות ראויה לו. 

התפקיד המיועד לא נחת על יהושע כרעם ביום בהיר, הוא הוכן אליו שנים מראש. לאורך התורה אנו פוגשים את יהושע מספר פעמים כתלמיד הצמוד של משה המלווה אותו בכל דרכיו, בין השאר בפסוק: "ומשרתו (של משה) יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האוהל". משרתו במובן של תלמיד ועוזר צמוד. משה מצווה על יהושע להתארגן למחלמה בעמלק, יהושע הוא האדם שמלווה את משה בעלייתו להר סיני לקבלת התורה, וה' בעצמו מצווה על משה למנות את יהושע: "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו". הגמרא מדגישה את הלימוד הרצוף של יהושע ממשה רבינו, עד שבעת פטירתו לא היו לו כלל ספיקות בנוגע לדרך בה יש לנקוט: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו, אמר לו ליהושע, שאל ממני כל הספיקות שיש לך. אמר לו, רבי, כלום הנחתיך (עזבתי אותך) שעה אחת והלכתי למקום אחר?" (תמורה ט"ז). כלומר, אין לי עוד ספקות, כיון שליוויתי אותך בכל רגע, למדתי ממך הכל, והטמעתי לחלוטין את העקרונות שהנחו אותך לאורך הדרך.  

מנהלים רבים נרתעים מהכנת מחליף ראוי, שעללול "לגזול" את תפקידם בטרם זמן או להאפיל עליהם לאורך הדרך, אולם מי שטובת הארגון לנגד עיניו יעדיף תמיד את האינטרסים הכלליים על פני האינטרס האישי שלו, ולכן ידאג יווצר וואקום מנהיגותי ושישמר הרצף הניהולי.  

אולם מינוי מנהיג איננו מספיק. יש צורך להטמיע את העקרונות על פיהם מתנהלת החברה בכל השדרות. בפרשתנו אנו נפגשים עם שתי המצוות האחרונות בתורה, שתיהן מיועדות להטמיע את ערכי התורה לאורך הדורות. פה כמובן לא מדובר בניהול חברה אלא בהנחלת ערכי התורה לשדרות רחבות בעם ישראל, אולם ניתן לאמר שגם בבנייה של ארגון מצליח לאורך זמן ישנה חשיבות בהנחלת העקרונות האסטרטגים ודרכי הפעולה של הארגון לבכל שדרות הארגון לאורך זמן

המצווה הראשונה המופיעה בפרשה היא מצוות הקהל: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם, האנשים והנשים והטף, וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת, ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלוקיכם, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה". 

הטמעת ערכי התורה חשובה לא רק במבוגרים אלא גם, ואולי בעיקר, בקרב הדור הצעיר, אלו שלא חוו על בשרם ולא הכירו מגוף ראשון את חוויות היציאה מצרים. עליהם ללמוד את המורשת ולהפנים אותה, בין השאר במעמד ההקהל המרגש והייחודי. בהקבלה לענייננו נאמר שכל ארגון מתנהל על פי עקרונות ודרכי פעולה ארגוניים. העקרונות הללו צריכים להגיע לכל הרמות ולא להישאר רק בשדרת הניהול, במיוחד חשוב להטמיע אותם באנשים חדשים המצטרפים לארגון. 

אותו כיוון עולה גם מהמצווה השניה שמופיעה בפרשה והאחרונה בתורה כולה - כתיבת ספר תורה: "ועתה כתבו לכם את השירה הזו ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם". מבלי להיכנס לדיון הפרשני של המילה "שירה", חז"ל הסיקו מהפסוק הזה שמצווה על כל יהודי לכתוב לעצמו ספר תורה, כדברי הרמב"ם: "מצוות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה". רבינו אשר בן יעקב (1250 - 1327) מפרש, בשונה מהרמב"ם, שאין הכוונה לכתוב ספר תורה ממש, אלא ספרי לימוד מהם ניתן ללמוד את התורה: "וזהו (כלומר החובה לכתוב ספר תורה אישי) בדורות הראשונים שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בו, אבל האידנא (עכשיו) שכותבים ספר תורה ומניחים אותו בבתי כנסיות... מצוות עשה על כל איש שידו מסגת לכתוב חומשי תורה, משנה, גמרא ופירושים, ולהגות בו הוא ובניו, כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה, כדכתיב: "ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", וע"י הגמרא והפירוש ידע פירוש המצוות ודינים על בוריים, ולכן הם הם הספרים שאדם מצווה לכותבם".

כך או כך, המצווה האחרונה בתורה נועדה לקבע את ערכיה לאורך דורות על ידי לימודה המתמשך. המורשת של משה לא הייתה נשארת בעם ישראל .לאורך כל כך הרבה דורות ללא המסורת החזקה של עם הספר שקידש את הלימוד והטמיע אותו בכל שכבות האוכלוסיה. מובן מאליו שישנם כאלה שמקדישים לכך יותר זמן מאחרים, וישנם כאלה שצריכים ממש להתמחות בלימוד התורה על מנת להנחות, להדריך וללמד אותה לאחרים, אך החיוב להכיר את התורה ואת עקרונותיה הוא "על כל אחד אחד מישראל". באופן דומה, על מנת שארגון ישגשג ויפרח לאורך זמן העקרונות העומדים בבסיסו צריכים להיטמע בכל שכבות הארגון. מובן מאליו שישנם כאלה שצריכים להיות בעלי ידע רב יותר, ועליהם יהיה מוטל להנחות, להדריך ולנהל, אך מבלי שהדברים יוטמעו היטב הם יתקשו להוביל את כל הארגון בדרך הנכונה. 

למרות המאמצים של משה, התורה מודיעה לו מראש - המשבר בוא יבוא: "ויאמר ה' אל משה: הנך שוכב עם אבותיך וגם העם הזה וזנה אחרי אלוקי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אותו". אולם יש לציין שתי נקודות: המשבר לא קרה בזמנו של יהושע אלא בדורות שלאחריו. בנוסף, העקרונות שהנחיל משה והטמיע בעם ישראל הצליחו בסופו של דבר להתגבר על המשברים, והראיה - לאחר כשלושת אלפי שנה מאז מותו של המנהיג הדגול, עם ישראל עדיין קיים. עם כל כשרונו הלא נתון למחלוקת של וורן באפט, לא נראה סביר שגם לברקשייר האת'וואי מחכה גורל דומה. 

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    כתבה מושקעת ואיכותית (ל"ת)
    יוסי 02/10/2022 06:57
    הגב לתגובה זו
  • 6.
    דני 01/10/2022 20:47
    הגב לתגובה זו
    ממש לקיחה של הפרשה ונתינת מענה לבעיה בת זמננו
  • 5.
    כתבה מעניינת מאוד (ל"ת)
    סמדר 01/10/2022 10:46
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    כתבת ממש יפה! (ל"ת)
    יורי 30/09/2022 16:29
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    אריגטו9 30/09/2022 16:27
    הגב לתגובה זו
    לבנות חברה לשנים רבות זה מנהיגות
  • 2.
    אכן חוכמת חיים , יישר כח ! (ל"ת)
    אריק 30/09/2022 12:30
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    גם התיק של וורן נחתך קרוב ל50%.כולם מרוסקים.ביידן הביתה (ל"ת)
    8 30/09/2022 09:39
    הגב לתגובה זו
פטריק דרהי (יוטיוב)פטריק דרהי (יוטיוב)

התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם

רן קידר |
נושאים בכתבה פטריק דרהי

קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה. 

זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.

הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה. 

אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של  i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה. 

איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.  


בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)

"המס על הבנקים הוא מס על הציבור - והוא זה שישלם את המחיר"

בהמשך לכוונת שר האוצר סמוטריץ’ למסות את הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את תגובתו לדו"ח עבודת צוות האוצר וטוען כי הדו"ח חסר השוואות לרווחיות בענפים אחרים, לא בחנו את ההשלכות הכלכליות, והמס צפוי לפגוע בציבור הרחב; מנכ"ל איגוד הבנקים, איתן מדמון "שר האוצר מבקש, באמצעות המהלך הזה, לגבות מס נוסף, בדרך עקיפה ולכאורה מתוחכמת מהציבור"

מנדי הניג |

ברקע הכוונה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ להטיל מס מיוחד נוסף על הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את עמדתו לדו"ח עבודת הצוות שבחן את המהלך. לטענת האיגוד, הדו"ח שאמור היה לשמש בסיס מקצועי להחלטה, לוקה בחוסרים מהותיים, מדלג על בדיקות קריטיות ובעיקר אינו מתמודד עם השאלה מי ישלם בסופו של דבר את מחיר המס.

המסמך מוגש אף שעמדת בנק ישראל, שהוא חלק בלתי נפרד מהצוות, טרם פורסמה, ובאיגוד סבורים כי מדובר בהליך שמתקדם מהר מדי, בלי בחינה כלכלית מלאה של ההשלכות על הציבור והמשק.

לטענת איגוד הבנקים, הדו"ח שפרסם הצוות באוצר לא כולל את שתי הבדיקות המרכזיות שעל הבסיס שלהן אפשר בכלל לדון בהטלת מס על סקטור ספציפי. קודם כל, בדו"ח אין כל השוואה בין הרווחיות של הבנקים לבין הרווחיות של ענפים אחרים במשק. באיגוד מדגישים כי זה  בדיוק הבדיקה שנדרשה מהצוות לבצע, כדי לבחון האם מתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות מיסוי מיוחד של ענף אחד בלבד. למרות זאת, הדו"ח, כך נטען, מדלג לחלוטין על השוואה כזאת.

שנית, הדו"ח לא בוחן את ההשלכות הכלכליות של המהלך על המשק הישראלי. אמנם מצויין בדו"ח כי הטלת מס על הבנקים עלולה להוביל לעליית ריבית, לצמצום האשראי, לפגיעה במשקיעים ולנזק לציבור הרחב, אבל בפועל לא ניסו לאמוד את ההשפעות האלה או להעריך את ההיקף שלהן. באיגוד מציינים כי מדובר בתוצאות שכבר התרחשו בפועל במדינות שבהן הוטל מס דומה, ולכן היעדר ניתוח עלות־תועלת מהווה, לדבריהם, כשל מהותי בעבודת הצוות ואף עומד בניגוד לעקרונות חוק האסדרה.

כמו כן, באיגוד טוענים כי הדו"ח מציג נתון שגוי שלפיו הציבור מחזיק בכ-70% ממניות הבנקים, בעוד שבפועל שיעור אחזקות הציבור עומד על כ-90%. לטענתם, מדובר בפער מהותי, שכן הציבור הוא זה שנושא בפועל בעלות של כל מס שיוטל על הבנקים. למרות זאת, בדו"ח אין כל ניסיון לאמוד את הפגיעה הצפויה בחיסכון הציבורי, בדיבידנדים או בשווי אחזקות הציבור. באיגוד מדגישים כי מבנה בעלות כזה אינו קיים באף מדינה אחרת שהטילה מס על הבנקים, ולכן השוואות בינלאומיות מחייבות זהירות מיוחדת.