דעה

בעד 'פרו-בונו' - כי הרווח מהם משתווה לכל ריטיינר, ויש לכך 3 סיבות

הבעלים והמנכ"ל של דבי תקשורת מוצא לפחות 3 סיבות לשלב תיקי פרו-בונו בעבודת המשרד
משה דבי |

עבודה על תיקי פרו בונו היא זכות גדולה שמעניקים לנו עמותות וארגונים המאפשרים לנו לסייע להם לגייס תרומות ומתנדבים לטובת מטרות חשובות. מהעבודה על תיקי הפרו-בונו במשרד גיליתי את "ישראל היפה" שמדברים עליה. אנשי עסקים שנרתמים, עיתונאים שמוותרים על הציניות לטובת החלשים, אזרחים ומתנדבים שמשקיעים זמן, מאמץ וקשרים לטובת הנזקקים. בלי כל אלה לא היה לנו את אקי"ם, ארגוני הסיוע נגד תקיפות מיניות, מרכזי הסיוע לעובדים זרים, וארגונים רבים הפועלים למען קיום בסיסי עבור מגזרים חלשים באוכלוסייה.

דבי תקשורת כיום מייצגת שני לקוחות פרו-בונו: העמותה למאבק במחלת ה-A-T, ומשאלת לב. מדובר בשתי עמותות שכל שקל שיש בתקציב אותו הם מגייסים במאמץ רב הולך ישירות לילדים עצמם ולבני המשפחות. סביר להניח שבלי יחסי ציבור, לא היינו נחשפים לסיפורה של שירן, בחורה מקסימה בת 19 החולה במחלת ה-A-T המשמשת מודל לחיקוי לחיים מלאים על כסא גלגלים: בריקודים, בלימודים ובעבודה. ללא הפרו-בונו הציבור לא היה מכיר את רז בן ה-8 שחלה במחלת הסרטן שזכה באמצעות עמותת 'משאלת לב' ליום כיף חלומי שנתן לו המון כוח להיאבק במחלה.

עסק כלכלי אינו יכול להתקיים על טהרת הפרו בונו אולם אסור לו להתנהל ללא תיקי פרו בונו. יש לכך מספר טעמים: ראשית, מתוך ההבנה כי ייעוץ תקשורתי הינו בגדר חובה לכל ארגון וגם לעמותות המייצגות אוכלוסיות נזקקות. הארגונים החברתיים נרתמים לסייע במקום בו יש כשל ממשלתי במקום בו מוסדות הרווחה של המדינה לא יכולים לסייע מספיק. תפקידנו הוא לרתום ארגונים וגופיים לסייע כל אחד במה שהוא יכול, התרומה לא חייבת להיות רק כספית, היא יכולה להיות בהתנדבות בקהילה ובדרכים נוספות.. ברוב הפעמים, הגופים שאינם יכולים לשלם עבור יחסי ציבור הם אלה הזקוקים ביותר להכוונה מקצועית מול הגופים השונים.

שנית, לתקשורת כוח רב לקדם דברים, לחשוף מחדלים ולהניע מהלכים קריטיים עבור עמותות וארגונים שפועלים ללא מטרות רווח. משרד יחסי ציבור התורם את הידע והקשרים מול העיתונאים אמון על העלאת המודעות עבור העמותות. ברגע שיש מודעות תקשורתית וציבורית קל יותר לקדם נושאים שהם בנפשן של העמותות.

שלישית, אני סבור כי לא נכון למדוד עסק רק במונחים כלכליים. ישנם ערכים רבים הנדרשים למקצוע ובינהם נתינה, הבנה וחמלה, שחשובים לא פחות לעיצוב אישיותו ומקצועיותו של עובד בחברה. חברות עסקיות החלו בשנים האחרונות לשלב את התרומה לקהילה כחלק מהאסטרטגיה העסקית שלהם מתוך ההבנה כי זה מניב לחברה דיבידנדים חשובים. המקטרגים יגידו שחברות עסקיות פעילות בקהילה מתוך רצון ציני "להלבין" פעמים רבות תדמית של חברה. אני מאמין שאנשים שמתנדבים ותורמים עושים את זה מכל הלב, זה בא מהנשמה, אי אפשר להתמיד בעשייה כזו לאורך זמן עם זה לא בא מהלב.

העבודה על תיקי הפרו-בונו מספקת ברמה האישית והמקצועית לעיתים אף יותר מהעובדה על הלקוחות שידם משגת לשלם מהטעם הפשוט שאתה יודע שסייעת למי שצריך. אני מאמין כי נתינה עושה את ההבדל גם לעמותה הקטנה וגם לחברה כולה.

מאת: משה דבי, הבעלים והמנכ"ל של משרד יחסי הציבור דבי תקשורת.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.