בעד 'פרו-בונו' - כי הרווח מהם משתווה לכל ריטיינר, ויש לכך 3 סיבות
עבודה על תיקי פרו בונו היא זכות גדולה שמעניקים לנו עמותות וארגונים המאפשרים לנו לסייע להם לגייס תרומות ומתנדבים לטובת מטרות חשובות. מהעבודה על תיקי הפרו-בונו במשרד גיליתי את "ישראל היפה" שמדברים עליה. אנשי עסקים שנרתמים, עיתונאים שמוותרים על הציניות לטובת החלשים, אזרחים ומתנדבים שמשקיעים זמן, מאמץ וקשרים לטובת הנזקקים. בלי כל אלה לא היה לנו את אקי"ם, ארגוני הסיוע נגד תקיפות מיניות, מרכזי הסיוע לעובדים זרים, וארגונים רבים הפועלים למען קיום בסיסי עבור מגזרים חלשים באוכלוסייה.
דבי תקשורת כיום מייצגת שני לקוחות פרו-בונו: העמותה למאבק במחלת ה-A-T, ומשאלת לב. מדובר בשתי עמותות שכל שקל שיש בתקציב אותו הם מגייסים במאמץ רב הולך ישירות לילדים עצמם ולבני המשפחות. סביר להניח שבלי יחסי ציבור, לא היינו נחשפים לסיפורה של שירן, בחורה מקסימה בת 19 החולה במחלת ה-A-T המשמשת מודל לחיקוי לחיים מלאים על כסא גלגלים: בריקודים, בלימודים ובעבודה. ללא הפרו-בונו הציבור לא היה מכיר את רז בן ה-8 שחלה במחלת הסרטן שזכה באמצעות עמותת 'משאלת לב' ליום כיף חלומי שנתן לו המון כוח להיאבק במחלה.
עסק כלכלי אינו יכול להתקיים על טהרת הפרו בונו אולם אסור לו להתנהל ללא תיקי פרו בונו. יש לכך מספר טעמים: ראשית, מתוך ההבנה כי ייעוץ תקשורתי הינו בגדר חובה לכל ארגון וגם לעמותות המייצגות אוכלוסיות נזקקות. הארגונים החברתיים נרתמים לסייע במקום בו יש כשל ממשלתי במקום בו מוסדות הרווחה של המדינה לא יכולים לסייע מספיק. תפקידנו הוא לרתום ארגונים וגופיים לסייע כל אחד במה שהוא יכול, התרומה לא חייבת להיות רק כספית, היא יכולה להיות בהתנדבות בקהילה ובדרכים נוספות.. ברוב הפעמים, הגופים שאינם יכולים לשלם עבור יחסי ציבור הם אלה הזקוקים ביותר להכוונה מקצועית מול הגופים השונים.
שנית, לתקשורת כוח רב לקדם דברים, לחשוף מחדלים ולהניע מהלכים קריטיים עבור עמותות וארגונים שפועלים ללא מטרות רווח. משרד יחסי ציבור התורם את הידע והקשרים מול העיתונאים אמון על העלאת המודעות עבור העמותות. ברגע שיש מודעות תקשורתית וציבורית קל יותר לקדם נושאים שהם בנפשן של העמותות.
שלישית, אני סבור כי לא נכון למדוד עסק רק במונחים כלכליים. ישנם ערכים רבים הנדרשים למקצוע ובינהם נתינה, הבנה וחמלה, שחשובים לא פחות לעיצוב אישיותו ומקצועיותו של עובד בחברה. חברות עסקיות החלו בשנים האחרונות לשלב את התרומה לקהילה כחלק מהאסטרטגיה העסקית שלהם מתוך ההבנה כי זה מניב לחברה דיבידנדים חשובים. המקטרגים יגידו שחברות עסקיות פעילות בקהילה מתוך רצון ציני "להלבין" פעמים רבות תדמית של חברה. אני מאמין שאנשים שמתנדבים ותורמים עושים את זה מכל הלב, זה בא מהנשמה, אי אפשר להתמיד בעשייה כזו לאורך זמן עם זה לא בא מהלב.
העבודה על תיקי הפרו-בונו מספקת ברמה האישית והמקצועית לעיתים אף יותר מהעובדה על הלקוחות שידם משגת לשלם מהטעם הפשוט שאתה יודע שסייעת למי שצריך. אני מאמין כי נתינה עושה את ההבדל גם לעמותה הקטנה וגם לחברה כולה.
מאת: משה דבי, הבעלים והמנכ"ל של משרד יחסי הציבור דבי תקשורת.

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).

הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר
גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד
אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.
"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"
בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.
לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.
שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.
- תיסגר או לא תיסגר: מה יקרה לגלי צה"ל וכמה היא מפסידה בשנה?
- גנץ לאחר סערת ברדוגו: "אין מקום לתחנה צבאית בישראל"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ
לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.
