אין בעזה כלכלה. אין עבודה, אין אוכל. עזתים רבים בלי בית. הדרך של רבים לשרוד היא לחבור לחמאס. זו תמצית ההתאוששות של החמאס בחודשים האחרונים כשלצד זה בהפסקת האש הוא הצליח לאושש את התשתיות שלו - לצאת מהמנהרות, להתחבר לשטח, לגייס פעילים, לייצר ולהתחמש ולחדש שוב קשרים עם גורמי תמיכה לרבות איראן (להרחבה: מה נשאר מהיכולות הצבאיות של חמאס? הרבה). צעירים רואים בחמאס מקור פרנסה וברוב הגדול של המקרים זה מתחבר להם לאמונה הדתית  ולאמונה שישראל והיהודים הם האויב הגדול. עכשיו מבחינת גיוסים לחמאס, אפילו קל יותר - ישראל מבחינת העזתים הרסה את עזה וגרמה להרוגים רבים. אולי חלק חושבים שזאת בראש וראשונה אשמת החמאס שפתח במלחמת 7/10, אבל הם מיעוט דומם.  

לפני המלחמה, שיעור האבטלה בעזה עמד על כ-46% (לפי נתוני הבנק העולמי), והשכר החודשי הממוצע של מי שכן עבד היה בסביבות 720 שקלים. מאז המלחמה, המצב התדרדר עוד יותר. רוב העסקים – חנויות, מפעלים קטנים, חקלאות – נהרסו או ננטשו. הערכות של ארגון העבודה הבינלאומי  מדצמבר מלמדות שכ-80% מהמשרות בעזה אבדו. מי שכן עובד, עושה את זה בעיקר בעבודות זמניות כמו חלוקת סיוע או סבלות, ומרוויח במקרה הטוב כמה עשרות שקלים ביום. הכנסה קבועה כמעט לא קיימת עבור רוב התושבים.

מאיפה מגיע האוכל?

האוכל בעזה תלוי בסיוע הומניטרי. לפני המלחמה, כ-500 משאיות של מזון וציוד נכנסו לרצועה מדי יום דרך ישראל ומצרים. במהלך הלחימה, המספר הזה צנח לכמה עשרות ביום, אבל מאז הפסקת האש האחרונה, כ-600 משאיות נכנסות ביום, לפי דיווחים של מתאם הפעולות בשטחים. האו"ם מחלק אורז, קמח, שמן, שימורים ומצרכים נוספים אבל הכמויות כנראה לא מספיקות לכולם. השווקים המקומיים עדיין פועלים, אבל אין הרבה מבחר והמסחר ירד משמעותית.

יש בית או אין בית?

ההרס בעזה הוא עצום. על פי הערכות מלפני כחצי שנה 370,000 בתים נפגעו, מתוכם 79,000 נהרסו לגמרי. מאז, המספרים גדלו. רוב העזתים חיים כיום במבנים חצי הרוסים, באוהלים או במקלטים זמניים. תיקוני תשתיות התחילו, אבל הם איטיים – אין מספיק חומרי בנייה, והגישה לחלקים מהרצועה עדיין מוגבלת.

• מסמך תמים, שפותח דלתות: כך פועלת יחידת הסייבר של חמאס שנחשפה על ידי פאלו אלטו
• שוק ההימורים רותח: מה הסיכויים שחמאס יגיד "כן"?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מים, חשמל ותנאי מחיה

מים נקיים הם מצרך נדיר. רשת המים בעזה קרסה כמעט לגמרי במהלך המלחמה, וגם תיקונים מאז הפסקת האש לא מחזירים את המצב לקדמותו. יוניצ"ף דיווחה לאחרונה  ש-600,000 תושבים קיבלו גישה למים נקיים בנובמבר 2024, אבל החיבור הזה נותק שוב בגלל מחסור בדלק לגנרטורים. רבים מסתמכים על פאנלים סולאריים קטנים שהובאו בסיוע

.

מחירים ומחסור: הכל יקר ולא תמיד יש

המחסור במוצרים בסיסיים העלה את המחירים בעזה לשמיים. לפי דיווחים של ארגוני סיוע, קילו קמח עולה כיום כ-20 ש"ח (לעומת 2-3 ש"ח לפני המלחמה), ליטר שמן עולה 30-40 ש"ח, ותרופות פשוטות כמו אקמול נמכרות ב-10-15 ש"ח ליחידה בשוק השחור. בשר או מוצרי חלב כמעט לא קיימים, ומי שיש לו כסף משתמש בו בעיקר לרכישת מזון יבש או דלק. המחסור מייצר תחרות גדולה ומייקר את המוצרים.

מי שורד כלכלית ומי לא?

אלה שיש להם קשרים שורדים ומצליחים כלכלית – חמולות גדולות ששולטות בחלוקת סיוע, או אנשים שעובדים עם ארגונים בינלאומיים ומקבלים תשלום במזומן (בדרך כלל דולרים) וכמובן מי שמחובר לחמאס. רוב האוכלוסייה תלויה לחלוטין בסיוע. העזתי הממוצע חי מצב של הישרדות בגלל החמאס, אבל האבסורד שהוא חושב שמה שיכול להוציא אותו מזה הוא הצטרפות וחבירה לחמאס. אולי זאת הסיבה שחמאס לא התקדם לשלב ב' של עסקת החטופים. ככל שהמצב הכלכלי בעזה רע יותר החמאס מתחזק.

• אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
• ועדת השרים אישרה: מגבלות חדשות על שכר הטרחה בתביעות סיעוד של קשישים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק