שבירות שיאים במחירי הסחורות החקלאיות, עד מתי?
כל עלייה או ירידה במחירי תבואות אלו משפיעה באופן מיידי על אוכלוסיות עניות ברחבי העולם ולצערנו כבר ראינו שביתות בארגנטינה, ומהומות באפריקה על רקע שבירות השיאים האחרונות במוצרי מזון אלו ובעיקר בשל עליית מחירי האורז בשבועות האחרונים.
ארגון ה- FAO ( ארגון המזון והחקלאות של האו"ם) מסר כי בשנת 2007 עלו מחירי המזון ב- 40% לעומת 9% בשנת 2006 ובמידה ומחירי התבואות החקלאיות ימשיכו לעלות בקצב הנוכחי בשנת 2008 , נראה את המשך מגמת ההתייקרויות בסחורות אלו על אף המחירים הגבוהים.
לכל סחורה מבין הסחורות החקלאיות יש את הסיבות שלה לעליות המחירים, למשל האורז עלה לאחרונה בעיקר בשל החשש של המדינות המייבאות אורז, כי ייצוא האורז ייקטן משמעותית והביקוש יהיה גבוה מן ההיצע בעיקר בשל ביקושי שיא מקומיים במדינות המייצאות ולכן ראינו רכישות אדירות של אורז במס' מדינות באפריקה . התירס שובר שיאים לאחרונה בעיקר בשל מעבר חקלאים אמריקאים מגידול תירס לגידול סויה וכך ראינו את מחירי הסויה מתממשים מעט לאחר ששברה שיא בחודש שעבר.
הגורמים העיקריים לשבירות השיאים במחירי הסחורות הם:
- ביקוש והיצע - בזמן האחרון רמות הביקוש שוברות שיאים ורמות ההיצע נמצאות בשפל חסר תקדים.
- שער הדולר – נמצא בשפל של כל הזמנים ומכיוון שהסחורות מתומחרות בדולרים מחיריהן עולים.
- אינפלציה – האינפלציה העולמית גואה ויש התייקרויות מחירים במרבית הסחורות בגלל הורדות הריבית החדות בחודשים האחרונים, כל עוד יימשך נראה המשך עליות מחירים בסחורות.
- ספקולציות – ספקולנטים הרואים את המתרחש מצטרפים למגמת העליות ובכך גורמים למחירים להקצין עוד יותר (נכון לשני הכיוונים).
גורמים נוספים לשבירות שיאים נכון לתבואות חקלאיות בלבד:
- התמעטות שטחים – אנו עדים כבר תקופה ארוכה לכך שהשטחים החקלאים בעולם מצטמצמים לטובת עיור.
- רווחים על גידולים אחרים – חקלאים אשר מקבלים שכר עבור תבואתם רוצים להגדיל את הכנסותיהם ומכיוון שכך הם מעדיפים לגדל סחורות אחרות כמו ירקות ופירות, המניבות הכנסות רווחים גבוהים יותר.
- שימושים נוספים לסחורות - לסחורות חקלאיות מסוימות נעשים שימושים נוספים למשל התירס והסוכר משמשים לייצור דלק חלופי.
- מזג אוויר – ההתחממות הגלובלית משפיע על התוצרת החקלאית – כך שההיצע קטן.
- מדיניות של ממשלות – סין למשל רוצה שחקלאיה ירוויחו יותר עבור התוצרת שלהם ולכן נוקטת במדיניות של ייקור התבואה החקלאית המיועדת לייצוא במדינתה.
- גידול אוכלוסין – אוכלוסיית העולם מתרחבת ועל כן צריך יותר תוצרת חקלאית .
לסיכום, אם כן ראינו 10 סיבות לעליות המחירים האחרונות בסחורות החקלאיות ואני חושב שבטווח הקצר ואולי אף בטווח הבינוני נראה שבירות שיאים נוספות לאור כל הסיבות שציינתי, אך מכיוון שמדובר במזון ובעיקר במזון בסיסי המשמש את האוכלוסיות החלשות והמעמד הנמוך (רוב העולם) , לא נראה בטווח הארוך את המשך שבירות השיאים (זאת כמובן במידה ולא תימשך באופן קיצוני המגמה הנוכחית).
כבר עכשיו רואים מדינות אשר מבטלות את מיסי הייבוא על מוצרי מזון בסיסיים , כדי להוזיל לצרכן המקומי את עלות המזון.
בנוסף מס' מדינות החלו לבקר את מחירי המזון הבסיסי ומסבסדות אותם.
כעת לאחר שבירות שיאים במחירי התוצרת החקלאית, חקלאים יחלו לעשות שוב שיקולים של רווח והפסד ויחלו לגדל יותר תוצרת חקלאית בסיסית מכיוון שכעת הם ירוויחו יותר עבורה, לא כפי שהיה.
מן הפן הטכני, אחרי כל עלייה באה ירידה , או לפחות תיקון טכני.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.