פירוס מבקר בשכונת התקווה - פלוטארכוס באחד העם?
אחרי התדהמה, תחושה כמעט פראית שמשתלטת על הגוף, מתחילה לעבוד הלוגיקה. כן, זה היה מהפך. אבל זו לא חוכמה. פרס הפסיד לפרץ, משום שהוא תמיד מפסיד, משום שלא התארגן, משום שלא קרא את המפה, משום שלא שידר שום דבר חדש, משום שהיה אסקופה נדרסת בממשלת שרון, משום ומשום ומשום.
פרץ ניצח את פרס, משום שהוא פוליטיקאי מחונן, יודע לייצר בריתות, יודע להתארגן ולהקים מערך שגייס עבורו 30 אלף מצביעים במפלגת העבודה, יודע להתמיד ולשים מטרה, יודע -ויש ניצחון. לא סתם ניצחון. השמחה רבה, ביום שאחרי - אבל לא בכל מקום. בבורסה? המסחר נפתחה בתדהמה, ירידות חדות, התמתנות, ואקורד שלילי בסוף היום. הדולר? הגיב בצורה דומה.
ניצחונו של פרץ מבחינת מפלגת העבודה עלול בהחלט להיות ניצחון פירוס מבחינת המפלגה הזאת. היא כל כך רצתה להגיע למזרחיים, מוכה וחבולה עוד משלהי שנת 1977, רדופת קריאות ה"צ'חצ'חים" של דודו טופז ב-1984, רדופת השד העדתי, עד שלא השכילה לפנות את דור המייסדים להנהגה אמיתית. דווקא המפלגה הזאת, פחות "אשכנזית" מהליכוד. דליה איציק, פואד בן אליעזר, איתן כבל, וכמובן - היו"ר הנכנס עמיר פרץ. אבל זה לא נמחל לה. גם כשעברה לשכונת התקווה. זה לא נמחל לה עד להיום בבוקר.
פירוס, הגנרל המהולל נשלח להלחם בשם המלך פלוטארכוס ברומא, אי שם לפני 2,200 שנה. האי שם היה לא כל כך רחוק, כמה איים מערבית לקפריסין. על ציר הזמן זה נראה כל כך רחוק. בסוף חזר פירוס אחרי ניצחון ואמר לפלוטארכוס, "עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו". הוא איבד את רוב הצבא שלו מול צבאות רומי. האופי האנושי - הוא נשאר מאוד מאוד קרוב. היו שם בני אדם, לפני אלפיים שנה, וכנראה שגם בעוד אלף שנים יהיו כאן אנשים. פרס הוא כבר לא מחזה של טרגדיה בפוליטיקה, הוא קומדית אבוסרד. פרץ, הוא הניסיון האחרון של מפלגת העבודה להיוולד מחדש.
אבל מה משדר אדם עם משנה כלכלית כמו של פרץ לאומה? מי שרצה "לעלות על בתי העשירים", עד לפני מספר שנים. מי שרוצה לקבע שכר מינימום ל-1,000 דולר. מי שמבטיח הבטחות עשנות של סוציאליזם בסגנון "המפלגה" - "לכל החברים תהיה פנסיה". כל שילטון ה"הסתדרות" הזה, כלומר - נסתדר ונמצא את הכסף מאיפשהו - חי ובועט במשנתו עד היום.
הקשבתי במהלך כל הערב שוב ושוב לבכיר אנשי הכלכלה של פרץ. הוא מבין בכלכלה לא פחות טוב מרוב אנשי העסקים בארץ. שוב ושוב הוא חזר על כך שהוא הזמין את פרץ לפגישות עם אנשי עסקים בכירים. הם נועדו בפרטיות והוא שטח בפניהם את משנתו הכלכלית. מה זאת החשאיות הזאת? מה קורה שם בפארטיה? כדי שהכסף לא יתחיל לברוח מכאן - תצטרך להגיד במהרה מה אתה רוצה מהכלכלה שלנו, מר פרץ.
קומוניזם - יש לו תכונה חביבה: הוא חלום. כשהוא הופך למציאות קורים שני דברים. אחד, הכסף של העשירים בורח החוצה. שניים, הנכסים הלא ניידים נשארים. אבל נכסים לא שווים כלום אם אין מאחוריהם רוח. כשהכלכלה מתוכננת מלמעלה שום דבר לא צולח. לעזאזל, לא הספיק הניסוי של סטאלין? עשרות מיליוני איכרים הוא שלח אל מותם כי הם לא היו "פרולטריים" מספיק בשבילו. מישהו רוצה לקפוץ לביקור בצפון קוריאה, בקובה.
הקומוניסטים, פנים רבות להם. הם תמיד מזכירים את סקנדינביה. חוכמה גדול 90% מאותו מוצא אתני, מדינות עשירות ומונוטניות של אירופאים משכילים עם הון אנושי מפותח. אז אוקיי- הם מסתדרים עם מדיניות רווחה. אבל שימו לב מה קורה בדיוק בימים אלה בצרפת. 10% מהאוכלוסיה היא של מהגרים מנוכרים, עניים ומוסלמים. לא מיוצגת בפרלמנט ושורפת את המדינה. צרפת - היא המדינה הכי בטלנית וסוציאליסטית באירופה, וזה מה שהיא מקבלת מכל ה"צדק החברתי" הזה.
בכדי לחזור לגלגל של מפא"י אנחנו צריכים את נס הקמת המדינה. אתם יודעים מה היה הנס הזה? שנור וגורנישט. שנוררנו מאות מיליוני דולרים מגרמניה (השילומים) ומארצות הברית - היא השקיעה כאן את אותו סדר גודל של הון שהושקע בכל תוכנית מרשל באירופה (!). וגם - לא היה פה כלום, כך שיכולנו לצמוח מאפס במהירות הבזק. כך גם התחנך דור המדינה - שהממשלה - זה משהו תלוש מהעולם. היא ממומנת על כוחות עצמה. מכונה תמידית שתמיד עובדת. השנור ייסד את מפא"י ואת תרבות בתי ההבראה שלה. היום העולם מתקדם לכלכלה חופשית, אי אפשר לחזור לחיות על קיבוץ נדבות. למי שחי ב"סרט" הקומוניסטי, המציאות תשלח את הצ'ק. עם שליח.
אין יותר דרך לחסום את הכסף. אין יותר דרך לחסום את ההשקעות. אין יותר דרך לחסום את ההיגיון. קיבלתי מבול של תגובות על המאמר הראשון שלי על היבחרותו של עמיר פרץ. רובן זועמות. "מה אתה רוצה, זה שינוי מרענן." למה לאנשים האלה אין פחית קולה קרה בשביל זה. פרץ שלא ישב על כיסא הממשלה, שיצטרך לפגוש בתור ראש ממשלה לעתיד את נשיא ארצות הברית בבית הלבן, שיצטרך להגיב על הקסאמים. יצטרך גם להסביר מה הוא רוצה מהכסף של האזרחים במדינה הזאת. אחרת יזכיר פלוטארכוס את מה ששמע מפירוס בחוצות רחוב אחד העם בתל אביב. וזה לא יהיה קל.
שבת שלום.
מאת: חזי שטרנליכט.
"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?
השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה. אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.
המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.
יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.
ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי".
- מחלבות גד: צמיחה בהכנסות, שחיקה ברווחיות - ודיבידנד ראשון כחברה ציבורית
- אחרי 12 שנה, סלקום תחלק 200 מיליון שקל דיבידנד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"
משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת
יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.
במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן.
בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי.
נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".
- בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
- יפן מתכננת תקציב ביטחון שיא של 60 מיליארד דולר: רחפנים ורובוטים במקום חיילים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם
הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.
