פירוס מבקר בשכונת התקווה - פלוטארכוס באחד העם?
אחרי התדהמה, תחושה כמעט פראית שמשתלטת על הגוף, מתחילה לעבוד הלוגיקה. כן, זה היה מהפך. אבל זו לא חוכמה. פרס הפסיד לפרץ, משום שהוא תמיד מפסיד, משום שלא התארגן, משום שלא קרא את המפה, משום שלא שידר שום דבר חדש, משום שהיה אסקופה נדרסת בממשלת שרון, משום ומשום ומשום.
פרץ ניצח את פרס, משום שהוא פוליטיקאי מחונן, יודע לייצר בריתות, יודע להתארגן ולהקים מערך שגייס עבורו 30 אלף מצביעים במפלגת העבודה, יודע להתמיד ולשים מטרה, יודע -ויש ניצחון. לא סתם ניצחון. השמחה רבה, ביום שאחרי - אבל לא בכל מקום. בבורסה? המסחר נפתחה בתדהמה, ירידות חדות, התמתנות, ואקורד שלילי בסוף היום. הדולר? הגיב בצורה דומה.
ניצחונו של פרץ מבחינת מפלגת העבודה עלול בהחלט להיות ניצחון פירוס מבחינת המפלגה הזאת. היא כל כך רצתה להגיע למזרחיים, מוכה וחבולה עוד משלהי שנת 1977, רדופת קריאות ה"צ'חצ'חים" של דודו טופז ב-1984, רדופת השד העדתי, עד שלא השכילה לפנות את דור המייסדים להנהגה אמיתית. דווקא המפלגה הזאת, פחות "אשכנזית" מהליכוד. דליה איציק, פואד בן אליעזר, איתן כבל, וכמובן - היו"ר הנכנס עמיר פרץ. אבל זה לא נמחל לה. גם כשעברה לשכונת התקווה. זה לא נמחל לה עד להיום בבוקר.
פירוס, הגנרל המהולל נשלח להלחם בשם המלך פלוטארכוס ברומא, אי שם לפני 2,200 שנה. האי שם היה לא כל כך רחוק, כמה איים מערבית לקפריסין. על ציר הזמן זה נראה כל כך רחוק. בסוף חזר פירוס אחרי ניצחון ואמר לפלוטארכוס, "עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו". הוא איבד את רוב הצבא שלו מול צבאות רומי. האופי האנושי - הוא נשאר מאוד מאוד קרוב. היו שם בני אדם, לפני אלפיים שנה, וכנראה שגם בעוד אלף שנים יהיו כאן אנשים. פרס הוא כבר לא מחזה של טרגדיה בפוליטיקה, הוא קומדית אבוסרד. פרץ, הוא הניסיון האחרון של מפלגת העבודה להיוולד מחדש.
אבל מה משדר אדם עם משנה כלכלית כמו של פרץ לאומה? מי שרצה "לעלות על בתי העשירים", עד לפני מספר שנים. מי שרוצה לקבע שכר מינימום ל-1,000 דולר. מי שמבטיח הבטחות עשנות של סוציאליזם בסגנון "המפלגה" - "לכל החברים תהיה פנסיה". כל שילטון ה"הסתדרות" הזה, כלומר - נסתדר ונמצא את הכסף מאיפשהו - חי ובועט במשנתו עד היום.
הקשבתי במהלך כל הערב שוב ושוב לבכיר אנשי הכלכלה של פרץ. הוא מבין בכלכלה לא פחות טוב מרוב אנשי העסקים בארץ. שוב ושוב הוא חזר על כך שהוא הזמין את פרץ לפגישות עם אנשי עסקים בכירים. הם נועדו בפרטיות והוא שטח בפניהם את משנתו הכלכלית. מה זאת החשאיות הזאת? מה קורה שם בפארטיה? כדי שהכסף לא יתחיל לברוח מכאן - תצטרך להגיד במהרה מה אתה רוצה מהכלכלה שלנו, מר פרץ.
קומוניזם - יש לו תכונה חביבה: הוא חלום. כשהוא הופך למציאות קורים שני דברים. אחד, הכסף של העשירים בורח החוצה. שניים, הנכסים הלא ניידים נשארים. אבל נכסים לא שווים כלום אם אין מאחוריהם רוח. כשהכלכלה מתוכננת מלמעלה שום דבר לא צולח. לעזאזל, לא הספיק הניסוי של סטאלין? עשרות מיליוני איכרים הוא שלח אל מותם כי הם לא היו "פרולטריים" מספיק בשבילו. מישהו רוצה לקפוץ לביקור בצפון קוריאה, בקובה.
הקומוניסטים, פנים רבות להם. הם תמיד מזכירים את סקנדינביה. חוכמה גדול 90% מאותו מוצא אתני, מדינות עשירות ומונוטניות של אירופאים משכילים עם הון אנושי מפותח. אז אוקיי- הם מסתדרים עם מדיניות רווחה. אבל שימו לב מה קורה בדיוק בימים אלה בצרפת. 10% מהאוכלוסיה היא של מהגרים מנוכרים, עניים ומוסלמים. לא מיוצגת בפרלמנט ושורפת את המדינה. צרפת - היא המדינה הכי בטלנית וסוציאליסטית באירופה, וזה מה שהיא מקבלת מכל ה"צדק החברתי" הזה.
בכדי לחזור לגלגל של מפא"י אנחנו צריכים את נס הקמת המדינה. אתם יודעים מה היה הנס הזה? שנור וגורנישט. שנוררנו מאות מיליוני דולרים מגרמניה (השילומים) ומארצות הברית - היא השקיעה כאן את אותו סדר גודל של הון שהושקע בכל תוכנית מרשל באירופה (!). וגם - לא היה פה כלום, כך שיכולנו לצמוח מאפס במהירות הבזק. כך גם התחנך דור המדינה - שהממשלה - זה משהו תלוש מהעולם. היא ממומנת על כוחות עצמה. מכונה תמידית שתמיד עובדת. השנור ייסד את מפא"י ואת תרבות בתי ההבראה שלה. היום העולם מתקדם לכלכלה חופשית, אי אפשר לחזור לחיות על קיבוץ נדבות. למי שחי ב"סרט" הקומוניסטי, המציאות תשלח את הצ'ק. עם שליח.
אין יותר דרך לחסום את הכסף. אין יותר דרך לחסום את ההשקעות. אין יותר דרך לחסום את ההיגיון. קיבלתי מבול של תגובות על המאמר הראשון שלי על היבחרותו של עמיר פרץ. רובן זועמות. "מה אתה רוצה, זה שינוי מרענן." למה לאנשים האלה אין פחית קולה קרה בשביל זה. פרץ שלא ישב על כיסא הממשלה, שיצטרך לפגוש בתור ראש ממשלה לעתיד את נשיא ארצות הברית בבית הלבן, שיצטרך להגיב על הקסאמים. יצטרך גם להסביר מה הוא רוצה מהכסף של האזרחים במדינה הזאת. אחרת יזכיר פלוטארכוס את מה ששמע מפירוס בחוצות רחוב אחד העם בתל אביב. וזה לא יהיה קל.
שבת שלום.
מאת: חזי שטרנליכט.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
משק בית בישראל מוציא בממוצע 18 אלף שקלים לחודש
סקר ההוצאות וההכנסות החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הפערים הגדולים בחברה הישראלית בהוצאה החודשית - 93% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים לפחות במכונית אחת, לעומת כ־41% בלבד בעשירון התחתון
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום את סקר הוצאות והכנסות שלה למשקי בית לשנת 2023. מן הדוח עולה כי ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית עמדה באותה שנה על כ-26,330 שקלים, בעוד ההכנסה נטו, לאחר ניכויים עמדה על כ-21,606 שקלים לחודש. 77.7% מהכנסות משקי הבית מגיעות מעבודה, בעוד 12.9% מגיעות מקצבאות ומתמיכות, כאשר היתר מגיע מפנסיות וקופות גמל.
לפני הסקר, ההוצאה הכוללת לתצרוכת של משקי הבית, הכוללת את אומדן צריכת שירותי הדיור, הסתכמה ב־18,088 שקל לחודש, ירידה ריאלית של 1.4% לעומת 2022, זאת בעוד שההוצאה הכספית ללא דיור ירדה בשיעור חד יותר של 2.1% והסתכמה ב־14,823 שקל. סעיף הדיור נותר רכיב ההוצאה המרכזי (25.3% מההוצאה הכוללת), כאשר לאחריו ההוצאה מתחלקת בין תחבורה ותקשורת, כ-18.6% מההוצאה ומזון כולל פירות וירקות, כ-17.9% מההוצאה. כמו כן עולה כי הרכב ההוצאה נותר יציב ביחס לשנה הקודמת.
הפערים הכלכליים באים לידי ביטוי גם בבעלות על נכסים ומוצרים בני־קיימה ובתנאי הדיור: בעוד שכ־94% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו מחשב אחד לפחות וכ־97% מהם היו בעלי מינוי לאינטרנט, בעשירון התחתון מדובר בכ־52% בלבד. גם בשוק הדיור ניכרים פערים משמעותיים. ערך דירה ממוצעת בבעלות משק בית בעשירון העליון עמד על 3.96 מיליון שקל, פי 2.6 מערך הדירה בעשירון התחתון שאומדנה מוערך בכ-1.51 מיליון שקל.
.jpg)
- גם עם הגירה שלילית: בישראל 10.178 מיליון תושבים
- הלמ"ס: השקעת המדינה בשירותי הבריאות נמוכה יחסית לעולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אי שוויון גבוה ופערים ביכולת צריכה
הנתונים מצביעים על פערים עמוקים ומתמשכים בהכנסות בין שכבות האוכלוסייה. העשירון העליון ריכז בשנת 2023 כ־22.1% מההכנסה הכספית נטו של כלל האוכלוסייה, בעוד שחלקו של העשירון התחתון הסתכם ב־2.6% בלבד, פער שממחיש את רמת הריכוזיות בהכנסות. מדד ג’יני, שעמד על 0.349, משקף רמת אי־שוויון גבוהה יחסית, המעידה כי פירות הצמיחה הכלכלית אינם מתחלקים באופן שווה בין משקי הבית. פערים אלה ניכרים גם ביכולת הצריכה ובנגישות למשאבים, והם מהווים רקע מרכזי להבנת דפוסי ההוצאה והחיים הכלכליים של משקי הבית בישראל.
