אי תשלום דמי אבטלה בעד חמשת ימי האבטלה הראשונים

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לא ישולמו דמי אבטלה בעד חמשת ימי האבטלה הראשונים בכל תקופה של ארבעה חודשים קלנדריים רצופים - ולא ארבעה חודשי אבטלה רצופים.
עו"ד לילך דניאל |

עב"ל 1325/04 יוסף חורב נ. המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8.8.2005.

עובדות

1. המערער היה מובטל במשך חמישה חודשים ושלושה שבועות. תקופת האבטלה נפרסה על פני תשעה חודשים מאחר והמערער מצא עבודה ופוטר ממנה וחזר להיות מובטל.

2. המשיב במשך אותם תשעה חודשים לא שילם למערער עבור חמישה עשר ימי אבטלה וזאת בהתאם לסעיף 172 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - החוק), הקובע כי "לא ישולמו דמי אבטלה בעד חמשת ימי האבטלה הראשונים בכל תקופה של ארבעה חודשים רצופים המתחילים בתאריך הקובע".

3. המערער טוען כי יש לפרש את המילים "ארבעה חודשים רצופים" כארבעה חודשי אבטלה רצופים, ואילו המשיב טוען כי את המילים "ארבעה חודשים רצופים" יש לפרש כחודשים קלנדריים.

4. בית הדין האזורי לעבודה קיבל את פרשנות המשיב וקבע כי המשיב ניכה כדין מתקופת האבטלה, חמישה עשר ימים. על כך הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

1. בהסתמך על לשון החוק, תכליתו ומתוך היקש ללשון החוק בסעיפים אחרים, בית הדין האזורי פירש נכונה את המונח "ארבעה חודשים רצופים המתחילים בתאריך הקובע" כחודשים קלנדריים ולא כארבעה חודשי אבטלה רצופים הנבחנים בדיעבד ולא מלכתחילה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.