כולנו כבר התחלנו לעבוד באופן כלשהו עם ה-AI, בין אם שהשתמשנו בו בעבודה, השתעשענו איתו ועם היכולות שלו בשעות הפנאי או שהפכנו אותו לחלק קבוע בשגרת היומיום שלנו למטרות שונות. הכלי הפופולרי ביותר הוא כמובן ה-ChatGPT שבשנה אחת הפך לאחד הכלים הנפוצים בעולם העבודה והאקדמיה, אבל רבים מהמשתמשים עדיין מנצלים רק חלק קטן מהפוטנציאל שלו. במצבו הבסיסי, הכלי אמנם מספק תשובות מדויקות למדי, אך הוא מגיב לפי ההקשר של כל שאלה ולא לפי האדם שמולו. כלומר, הוא לא באמת "מכיר" את המשתמש אלא מגיב לפי ניחוש ורוב הזמן מנסה לרצות את המשתמש במקום לתת תשובות אובייקטיביות. אז איך אפשר לשנות זאת? 

1 # התאמה אישית

יש להשתמש בתוכנת ההתאמה האישית (Custom Instructions) המאפשרת לבנות שפה קבועה בין המשתמש לבין ה-AI. היא מאפשרת להורות ל-ChatGPT מה הוא צריך לדעת עליכם ואיך לענות לכם. בין אם בניסוחים תמציתיים, או בניתוחים כלכליים ארוכים, ואם בשפה פורמלית או בשפה חופשית. למעשה צריך להגדיר איך מתנהל השיח עם ה-AI, מה שיכול לייתר את הצורך להסביר בכל פעם מחדש את סגנון התשובות שאנחנו רוצים ממנו.

כך למשל, אנליסט פיננסי יכול להורות לכלי להשיב רק במבנה של טבלת נתונים והשוואות, בעוד עיתונאי יכול לבקש ניסוחים דומים לאלה של כלי תקשורת כלכליים. או למשל מי שעוסק במחקר או הוראה יכול לבקש ש-ChatGPT ישאל שאלות מנחות במקום לתת תשובות מלאות, כדי לעודד חשיבה עצמאית.

חשוב לזכור שגם כאשר הכלי פועל תחת הנחיות מותאמות, הוא לא תמיד שומר על אחידות מוחלטת. לעיתים הוא "גולש" לסגנון אחר או מתעלם מהעדפה שהוגדרה. הסיבה היא שמדובר במערכת דינמית הלומדת תוך כדי שימוש. לכן מומלץ לתקן אותה בזמן אמת, להזכיר את ההנחיות ולחדד את הגבולות. במילים אחרות, ההתאמה האישית אינה פעולה חד פעמית, אלא תהליך מתמשך של fine-tuning בין המשתמש למכונה.

• ברוכים הבאים לטיסה, הקברניט שלכם היום הוא… בינה מלאכותית
• מה קורה כשהבוס הוא בוט? גופי ענק החלו לאפשר הערכת ביצועים עם AI
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

2 # פרטיות

אחת הסוגיות שמעסיקות כיום את המשתמשים, ובעיקר ארגונים, תאגידים וחברות, היא עד כמה ניתן לשלוט במידע. ChatGPT מאפשר לנו לבחור אם לשתף את השיחות לצורך שיפור המודל או להשבית לחלוטין את האפשרות הזאת. משתמשים ארגוניים, כמו לקוחות של ChatGPT Team או Enterprise, נהנים כברירת מחדל ממדיניות פרטיות מחמירה יותר כאשר השיחות שלהם אינן משמשות לאימון המערכת.

היה היה מהנדס תוכנה הודי בשם סוהם פארק, שנחשף כי עבד במקביל עם כמה חברות סטארט אפ, חלקן בארצות הברית וחלקן מחוץ לה. לפי הדיווחים, פארק החזיק בתקופות שונות שלוש עד שש משרות כמעט מלאות, תוך שהוא משלב אותן ביומן אחד. ההכנסה הכוללת שלו הגיעה, לפי פרסומים זרים, עד קרוב ל-800 אלף דולר בשנה. זה אומנם מספר חריג, אבל הוא המחיש לעולם ההייטק עד כמה עבודה מרחוק יצרה נקודות עיוורון משמעותיות. לפי הדיווחים, פארק ניהל את העומס באמצעות חלוקת שעות קשוחה במיוחד. בשבועות מסוימים הוא עבד יותר מ-130 שעות, ואם כי הצליח לעמוד בקצב תוך שימוש בתבניות קוד חוזרות ומיקוד במשימות המהותיות בלבד, בסופו של דבר המקרה התפוצץ ציבורית ופתח דיון רחב על אתיקה ועל גבולות הגמישות התעסוקתית.

בעידן ה-AI, אפשר לייצר הרבה יותר - הרבה יותר קוד והרבה יותר גם בתפקידים אחרים. בהייטקס זה לא סוד, יש כאלו שעושים במקביל כמה עבודות. יש מתכנתים שעובדים על הסטארטאפ שלהם תוך כדי עבודה. יש עובדים רבים שמנצלים אתהעבודה מהבית כדי לעבוד על פרויקטים בחברות אחרות. צריך גם להודות בבעיה הגדולה של ההייטק ושל חלקים רחבים בשוק העבודה - אי אפשר לדעת מה באמת קצב ההתקדמות האמיתי של העובד. יש הערכות, יש אולי בנצ'מרק, אבל יש עובדים שעושים מהר פי 3 מאחרים. היכולת לדעת ולפקח על העובדים הם קטנים וכך נוצר מצב שיש עובדים שנקרעים בשעות העבודה, יש עובדים והם הרוב שעובדים ב-60% תפוקה בערך, ויש גם הרבה שעושים 20%-30% תפוקה. 

במצב הזה ותחת היכולות של הצ'אטים המתקדמים, עובדים תיאורטית ופרקטית יכולים לעבוד במספר עבודות במקביל.   

המודל שבו עובד עוסק ביותר ממשרה אחת בו-זמנית (מה שמכונה “multiple-job holding” או MJH) הופך להיות חלק מהדיון בשוק העבודה. מצד אחד מדובר באפשרות לגוון הכנסה, לקבל יותר גמישות ליומיום או הזדמנות לרכוש מיומנויות חדשות. אך מצד שני עולה שאלה של תפוקה, איכות העבודה, ומעל הכול שאלה של אמון ושל ניהול מערכות יחסים בארגון. עם כניסתה של העבודה ההיברידית לחיינו, ישנם עובדים מקצועיים בתחומי ההייטק או הפיננסים שמחזיקים כמה משרות במקביל. אומנם תמיד היו פרילנסרים או יועצים שמחזיקים פעילות צדדית, אבל מה שהחל בשנים האחרונות הוא אחר לגמרי. העובדים אינם מדברים על משרה עיקרית ותוספת מזדמנת, אלא על שתי משרות מלאות ולעיתים אף יותר שכולן הנדחקות תחת אותו לוח זמנים.

לא ברור כיצד אבל אותם אנשים, והם לא מעטים, מרחבי העולם, מצליחים לשלב בין כמה מקומות עבודה, מבלי שהמעסיקים מודעים לכך. ניתן להניח שהשילוב בין עבודה מרחוק, כלים טכנולוגיים וגמישות ארגונית יצר תנאים שאפשרו לתופעה לצמוח ולמשוך תשומת לב ציבורית. נראה כי בעידן של עלויות מחיה גבוהות וחשש מתנודתיות בשווקים, עובדים סבורים כי עוד משרה תוכל לתת פרנסה נוספת או ליצור שכבת ביטחון נוספת, מה שנראה כי לא קורה בהכרח, לפי המחקרים.

• עובדים מוכנים לוותר על רבע מהשכר בשביל עבודה מהבית - ומה המעסיקים חושבים?
• פנסיה או נכסים: על מה הישראלים מסתמכים יותר בפרישה שלהם?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שם קוד: גמישות

הגורמים שמניעים ריבוי משרות מלאות מגוונים. ראשית, הלחץ הכלכלי. במדינות רבות עלויות הדיור זינקו, והפער בין שכר למחוייבויות גדל. עובדים בתחומים מבוססי ידע רואים במשרה נוספת הזדמנות לייצב הכנסה וליצור כרית ביטחון למקרה של קיצוץ או האטה בענף. דוגמה לכך ניתן לראות בארה"ב. עובד בתחום מערכות המידע, גבר בשנות השלושים לחייו, סיפר כי ניהל שתי משרות מלאות בו זמנית במשך כמה שנים. המהלך נולד בגלל חובות של כמה עשרות אלפי דולרים, והוא רצה להחזיר אותם במהירות. שילוב שתי המשרות יצר הכנסה שנתית של מעל רבע מיליון דולר. הוא תיאר שגרה צפופה, אבל אפשרית: תפקיד אחד נדרש בעיקר לתמיכה טכנית ללא פגישות רבות, והתפקיד האחר כלל פרויקטים ארוכי טווח שאפשרו עבודה ברצף. עם זאת, הוא הדגיש כי מדובר בשגרה שמישה רק למי שיכול לעמוד בלחץ ולהישאר מאורגן ברמה גבוהה.