
האונייה שנתקעה בתעלת סואץ ושיבשה את הסחר העולמי
היסטוריה כלכלית - "מה קרה היום לפני..." - מדור מיוחד שמוקדש לאירועים המרכזיים בכלכלה ובשווקים בישראל ובעולם. והיום - על ההתרחשויות הבולטות ב-23 במרץ
23 במרץ 2021 - אונייה שנתקעה חוסמת את תעלת סואץ ל-6 ימים
ב-23 במרץ 2021 אוניית המכולות אוור גיבן (Ever Given), מהגדולות בעולם, נתקעה באלכסון בתעלת סואץ וחסמה לחלוטין את אחד מנתיבי הסחר המרכזיים בעולם. מדובר באונייה באורך של כ-400 מטר, רוחב של כ-59 מטר וקיבולת של כ-20 אלף מכולות, בבעלות יפנית ובהפעלה של חברת אוורגרין. התעלה אחראית על מעבר של כ-12% מהסחר העולמי, לרבות כ-30% מתנועת המכולות וכ-5 מיליון חביות נפט ביום. בתוך שעות נוצר פקק של מעל 350 ספינות, ובהמשך המספר עלה לכ-400 כלי שיט.
היקף הסחורות שעוכבו נאמד בכ-9-10 מיליארד דולר ביום, כולל רכיבי אלקטרוניקה, כלי רכב, ציוד תעשייתי ומוצרי צריכה. חברות כמו יצרניות רכב באירופה דיווחו על עיכובים באספקת רכיבים, ובמקביל קמעונאים התמודדו עם דחיות במשלוחים. מחירי ההובלה הימית, שכבר היו ברמות גבוהות, המשיכו לעלות, כאשר עלות משלוח מכולה בקווים בין אסיה לאירופה הגיעה לכ-8,000-10,000 דולר, לעומת כ-2,000 דולר לפני הקורונה.
כ-15% מהספינות בחרו לעקוף דרך כף התקווה הטובה, מה שהאריך את זמן ההפלגה בכ-10-14 ימים והוסיף עלויות דלק של כ-300-400 אלף דולר להפלגה. במקביל, חברות ביטוח העריכו את היקף התביעות במאות מיליוני דולרים, לרבות נזק לאונייה, אובדן הכנסות ועיכובים. בד בבד, מחיר הנפט מסוג ברנט עלה בכ-5% במהלך ימי החסימה, אם כי בהמשך התייצב. מבצע החילוץ כלל עשרות גוררות, חפירה של עשרות אלפי מטרים מעוקבים של חול, ותיאום בין רשויות מצרים לחברות בינלאומיות. התעלה נפתחה מחדש ב-29 במרץ, אחרי שישה ימים, אך העיכובים בשרשראות האספקה נמשכו שבועות לאחר מכן.
23 במרץ 2010 - הנשיא אובמה חותם על רפורמת בריאות ענקית הנושאת את שמו
ב-23 במרץ 2010 חתם נשיא ארה"ב ברק אובמה על חוק הבריאות המקיף, הידוע בשם Obamacare. מדובר במהלך בהיקף תקציבי של כ-940 מיליארד דולר לעשור הראשון, שנועד להרחיב את הכיסוי הביטוחי לכ-30-32 מיליון אזרחים. החוק כלל הרחבה משמעותית של תוכנית מדיקייד, לצד סובסידיות פדרליות למשקי בית, כאשר התמיכה נעה לפי רמות הכנסה. בנוסף הוקמו זירות ביטוח מקוונות לרכישת פוליסות, מהלך ששינה את מבנה השוק.
החוק קבע כי חברות ביטוח אינן יכולות לסרב לבטח מבוטחים על בסיס מצב רפואי קודם, וכן הוגבל הפער בין פרמיות לפי גיל. נקבע גם יחס מינימלי של 80%-85% מהפרמיות שיופנה להוצאות רפואיות בפועל. במקביל, הוטלו מסים חדשים, לרבות מס על חברות ציוד רפואי והיטל על פוליסות יקרות במיוחד. ההוצאה הלאומית על בריאות בארה"ב עמדה באותה תקופה על כ-2.5 טריליון דולר בשנה, כ-17% מהתוצר, מה שהפך את התחום לאחד המרכזיים בכלכלה האמריקאית.
עם כניסת החוק לתוקף בשלבים, מספר המבוטחים בארה"ב עלה בעשרות מיליונים, ושיעור הלא מבוטחים ירד מרמות של כ-16% לכ-9% בתוך מספר שנים. מניות חברות ביטוח חוו תנודתיות סביב החקיקה, אבל במקביל חברות בתי חולים נהנו מגידול במספר המטופלים המבוטחים. גם חברות תרופות פעלו בסביבה של ביקוש רחב יותר, אם כי תחת רגולציה הדוקה יותר. בד בבד, הממשל הפדרלי הגדיל את היקף ההוצאה הציבורית על בריאות, תוך שינוי מבני של אחד השווקים הגדולים במשק האמריקאי.
- המעבד ששינה את שוק המחשבים האישיים והמהלך ששינה את שוק התעופה הישראלי
- רשת הקהילות שמשגעת את וול סטריט מונפקת בבורסה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- החברה שהיתה מסמלי בועת הדוטקום מונפקת בוול סטריט והבנק...