שקל אחד או מחצית מהרכוש: האם הותירה שתי צוואות - מי מהן תתקבל?
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בראשות השופט אפרים צ'יזיק, פסק באחרונה בסכסוך ירושה בין שתי אחיות, בנותיה של המנוחה. השופט דחה את הצוואה החדשה שהותירה המנוחה ב-2020, שבה חילקה את רכושה בין שתי בנותיה שווה בשווה, והעדיף את הצוואה הישנה יותר מ-2012. פסק הדין מעלה שאלות קשות לגבי כשירותה של המנוחה לערוך את הצוואה המאוחרת, ומטיל ספק בהשפעה בלתי הוגנת שהייתה עשויה להשפיע על עריכתה.
המנוחה, שנולדה ברומניה ב-1926, הותירה שתי צוואות סותרות - אחת מ-2012 והשנייה מ-2020. הצוואה הראשונה ציוותה את כל רכושה, כולל דירתה, לבתה ח' בלבד - ולבת השנייה צוותה שקל אחד בלבד; ואילו הצוואה החדשה יותר חילקה את רכושה בין שתי הבנות שווה בשווה. השופט נדרש להכריע איזה מהן משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה.
האם האם היתה כשירה לערוך את הצוואה מ-2020 צילום: Istock
הסכסוך בין הבנות החל כשפ', אחת הבנות, הגישה בקשה לבית המשפט לקיום הצוואה מ-2020, ואילו ח', הבת השנייה, התנגדה לכך והגישה בקשה לקיום הצוואה מ-2012. המהלך הזה הוביל להתדיינות ארוכה ומורכבת סביב שאלת כשירות המנוחה לערוך את הצוואה החדשה, ושאלת השפעה בלתי הוגנת מצד בתה פ'.
חוות דעת מ-2020 קבעה שהאשה היתה מודעת לרצונה
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחת השאלות המרכזיות שהעסיקו את בית המשפט היתה אם האם המנוחה היתה כשירה לערוך את הצוואה שציוותה ב-2020, לאור מצבה הבריאותי והנפשי, שכלל דמנציה ופוסט טראומה. במועד עריכת הצוואה, המנוחה היתה בת 94 וסבלה מבעיות קוגניטיביות משמעותיות. חוות דעת של רופא פסיכיאטר שניתנה במאי 2020 קבעה כי המנוחה סבלה מדמנציה בדרגה מתונה, אך ידעה לפרט את רכושה ואת יורשיה הפוטנציאליים, והיתה מודעת לרצונה לחלוק את רכושה בין שתי בנותיה.
מנגד, נטען כי מצבה של המנוחה היה חמור יותר ממה שמציגים המומחים, וכי היא לא היתה כשירה להבין את משמעות הצוואה שנערכה. ח' טענה כי פ' ובעלה השפיעו על המנוחה לערוך את הצוואה באופן שיבטל את הצוואה הקודמת שנעשתה כשמונה שנים לפני כן, והפיצו את הצוואה החדש בזמן שבו מצבה הבריאותי היה במדרון תלול.
בהליך המשפטי הוצגו חוות דעת רפואיות סותרות, שבחנו את מצבה הקוגניטיבי של המנוחה. לאחר שברבעון הראשון של 2020 הצהיר הפסיכיאטר המומחה, דר' איזידור ברטהולץ, שהמנוחה מסוגלת להבין מה הרכוש שלה ומי הם יורשיה, חוות הדעת של רופאים אחרים, כולל אחת מ-2017, העלו כי מצבה הקוגניטיבי היה ירוד, ולא ניתן היה להסתמך על שיקול דעתה במצב כזה.
- המסמכים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
- כשהריבית הפכה לנטל בלתי אפשרי: החלטה חריגה בהוצל"פ
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
העדים שהעידו במהלך המשפט, ובפרט המטפלת של המנוחה, ציינו כי היא היתה מודעת לרצונה להעביר את רכושה בין בנותיה שווה בשווה. עם זאת, העדויות גם הצביעו על תמרונים משפטיים שנעשו מצד פ' ובעלה, כולל תיאום עם רופא לקבלת חוות דעת שתאשר את כשירות המנוחה לערוך צוואה. הימנעותם של פ' ובעלה מלדווח לבית המשפט על כך שהמנוחה ערכה צוואה בתקופה שבה מונה לה אפוטרופוס, עוררה חששות לגבי כשירותה של המנוחה.
"פ' ובעלה השפיעו באופן בלתי הוגן"
השופט צ'יזיק קבע כי יש לפסול את הצוואה מ-2020, על רקע מצבה הקוגניטיבי של המנוחה וההשפעה הבלתי הוגנת של פ' ובעלה, שלדבריו פעלו כדי להשפיע עליה לערוך צוואה חדשה, בזמן שהיא לא היתה מסוגלת להבין את המשמעות המשפטית של מעשיה. השופט ציין בפסק הדין שפרסם כי, "ההיבטים הרפואיים והפסיכיאטריים העומדים בבסיס הצוואה החדשה מעלים ספקות כבדים לגבי כשירותה של המנוחה, ויש להעדיף את הצוואה מ-2012".
בהתייחסות למעורבות של פ' ובעלה בהליכי עריכת הצוואה, השופט הוסיף כי "המעורבות של פ' ובעלה בהשגת חוות דעת רפואיות שיכשירו את המנוחה לערוך צוואה חדשה, השפיעה באופן בלתי הוגן על רצונה של המנוחה, ויש לראות בה השפעה בלתי ראויה".
החלטת בית המשפט מביאה לסיום את הסכסוך המורכב בין האחיות ומבהירה את הצורך לבחון את כשירות המצווה לאור מצבו הבריאותי והנפשי, בייחוד כשמדובר באדם שנמצא במצב קוגניטיבי בעייתי. בית המשפט פסק כי הצוואה מ-2012, שנעשתה בזמן שבו המנוחה היתה כשירה יותר, תשקף את רצונה האמיתי. עוד נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שתשלם פ' ל-ח', בסכום כולל של 15 אלף שקל.
- 1.משפחה וצוואות 18/12/2024 09:54הגב לתגובה זווכול הדרכים כשרות לנישול אחד מהיורשים לפחות., על אחת כמה וכמה כשיש אמוציות שליליות, למשל קנאה בין אחיות, אללה יוסתור.
המסמכים הישנים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי
מחלוקת על מועד רכישת זכויות חכירה בנכס ותיק בתל אביב הובילה לעימות בין האלמנה והיורשת של המוכר לרשות המסים. ועדת הערר קבעה כי אין די בזיכרונות מאוחרים ובשחזורים בדיעבד, וכי מסמכים ודיווחים בזמן אמת הם אלה שמכריעים בשאלת הזכאות לשיעור מס מופחת
כמעט שישה עשורים לאחר שנחתמו ההסכמים הראשונים ביחס למגרש קטן ברחוב הפלך בתל אביב, מצאה את עצמה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין נדרשת לשאלה שמעסיקה לא מעט בעלי נכסים ותיקים ויורשיהם: מתי בעצם נרכש הנכס. השאלה הזו, שנראית לעתים טכנית בלבד, עשויה להיות שוות ערך לעשרות ולעתים למאות אלפי שקלים במס שבח, בעקבות ההבחנה שעושה החוק בין נכסים שנרכשו לפני 31 במרץ 1961 לבין כאלה שנרכשו לאחר מכן. במקרה שנדון, הפער הכספי הגיע לכ-90 אלף שקל, אך ההשלכות העקרוניות רחבות הרבה יותר.
ההליך עסק בזכויות חכירה במקרקעין הידועים כגוש 7087 חלקה 86, נכס תעשייתי ותיק ביפו, שנמכר ב-2018 על ידי יצחק אברט ז"ל. לאחר המכירה, התגלעה מחלוקת בין המוכר - ולאחר פטירתו, אלמנתו והיורשת שלו יפה אברט - לבין מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב, סביב השאלה האם המכירה זכאית לשיעור מס שבח מופחת, המכונה "שיעור מס היסטורי". הזכאות לשיעור שכזה מותנית בכך שיום הרכישה של הזכות במקרקעין היה עד ה-31 למרץ 1961.
לטענת העוררת, שורשי הזכויות בנכס נעוצים עוד בראשית 1961. היא הסתמכה על כך שבבסיס חוזה החכירה שנחתם עם עיריית תל אביב ב-1964 עמד הסכם מוקדם יותר, מ-29 בינואר 1961, שאושר בידי משרד הפנים. לשיטתה, די בכך כדי לראות את יום הרכישה כיום המוקדם, ולהחיל את שיעור המס ההיסטורי. מנגד, רשות המסים טענה כי יצחק אברט נכנס לתמונה רק ב-1970, כשרכש זכויות מאחד השותפים האחרים, ולכן הוא לא עומד בתנאי החוק.
ועדת הערר, בראשות השופט הרי קירש ולצדו רו"ח מיכה לזר ועו"ד דן מרגליות, נדרשה לפרק לגורמים מסכת מסועפת של מסמכים, חלקם בני יותר מ-60 שנה. כבר בראשית פסק הדין הבהיר השופט קירש כי ההכרעה תישען על "הרשום במסמכים (הרבים) שהוגשו", וכי גם אם יינתן משקל כלשהו לעדות המאוחרת של העוררת, אין בה כדי לשנות את התמונה העולה מן הראיות הכתובות.
- הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
- כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהסכם החכירה הראשון אין אזכור לאברט
המסמך הראשון שנבחן היה הסכם פיתוח מ-28 בינואר 1961, שנחתם בין עיריית תל אביב-יפו לבין אדם בשם נסים בכר. ההסכם התיר לבכר לתפוס חזקה זמנית במגרש לצורך הקמת מבנה תעשייתי, וקבע כי אם הוא יעמוד בתנאים, תיערך עמו בהמשך חכירה. אישור משרד הפנים להסכם ניתן במרץ 1961. אלא שכבר כאן קבעה הוועדה ממצא ברור: להסכם היו שני צדדים בלבד - העירייה ובכר, ואין בו שום אזכור ליצחק אברט או לשותפים האחרים שטענו לזכויות מוקדמות. "דבר אחד עולה בבירור מהמסמך הראשון: היו לו שני צדדים בלבד - העירייה ונסים בכר", נכתב בפסק הדין.
יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות
כבר היום
בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.
בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.
על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.
הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.
- מהפכה בפרסומת, נזיפה מהשופט: ליברה תשלם 100 אלף ש'
- נפגע בתאונה וקיבל מימון לחדר פרטי במוסד סיעודי - לכל חייו
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית
אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.
