זקנה דיור מוגן
צילום: ISTOCK

שקל אחד או מחצית מהרכוש: האם הותירה שתי צוואות - מי מהן תתקבל?

הצוואה הראשונה נערכה ב-2012, ובה הותירה האם את כל רכושה לאחת מבנותיה, ולשנייה הותירה שקל אחד בלבד. ואילו בצוואה השנייה, שנערכה ב-2020, היא חילקה את הרכוש שווה בשווה בין הבנות, אך השאלה המרכזית היא אם היתה כשירה לערוך אותה
עוזי גרסטמן | (1)

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בראשות השופט אפרים צ'יזיק, פסק באחרונה בסכסוך ירושה בין שתי אחיות, בנותיה של המנוחה. השופט דחה את הצוואה החדשה שהותירה המנוחה ב-2020, שבה חילקה את רכושה בין שתי בנותיה שווה בשווה, והעדיף את הצוואה הישנה יותר מ-2012. פסק הדין מעלה שאלות קשות לגבי כשירותה של המנוחה לערוך את הצוואה המאוחרת, ומטיל ספק בהשפעה בלתי הוגנת שהייתה עשויה להשפיע על עריכתה.

המנוחה, שנולדה ברומניה ב-1926, הותירה שתי צוואות סותרות - אחת מ-2012 והשנייה מ-2020. הצוואה הראשונה ציוותה את כל רכושה, כולל דירתה, לבתה ח' בלבד - ולבת השנייה צוותה שקל אחד בלבד; ואילו הצוואה החדשה יותר חילקה את רכושה בין שתי הבנות שווה בשווה. השופט נדרש להכריע איזה מהן משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה.

האם האם היתה כשירה לערוך את הצוואה מ-2020 צילום: Istock

הסכסוך בין הבנות החל כשפ', אחת הבנות, הגישה בקשה לבית המשפט לקיום הצוואה מ-2020, ואילו ח', הבת השנייה, התנגדה לכך והגישה בקשה לקיום הצוואה מ-2012. המהלך הזה הוביל להתדיינות ארוכה ומורכבת סביב שאלת כשירות המנוחה לערוך את הצוואה החדשה, ושאלת השפעה בלתי הוגנת מצד בתה פ'.

חוות דעת מ-2020 קבעה שהאשה היתה מודעת לרצונה

אחת השאלות המרכזיות שהעסיקו את בית המשפט היתה אם האם המנוחה היתה כשירה לערוך את הצוואה שציוותה ב-2020, לאור מצבה הבריאותי והנפשי, שכלל דמנציה ופוסט טראומה. במועד עריכת הצוואה, המנוחה היתה בת 94 וסבלה מבעיות קוגניטיביות משמעותיות. חוות דעת של רופא פסיכיאטר שניתנה במאי 2020 קבעה כי המנוחה סבלה מדמנציה בדרגה מתונה, אך ידעה לפרט את רכושה ואת יורשיה הפוטנציאליים, והיתה מודעת לרצונה לחלוק את רכושה בין שתי בנותיה.

מנגד, נטען כי מצבה של המנוחה היה חמור יותר ממה שמציגים המומחים, וכי היא לא היתה כשירה להבין את משמעות הצוואה שנערכה. ח' טענה כי פ' ובעלה השפיעו על המנוחה לערוך את הצוואה באופן שיבטל את הצוואה הקודמת שנעשתה כשמונה שנים לפני כן, והפיצו את הצוואה החדש בזמן שבו מצבה הבריאותי היה במדרון תלול.

בהליך המשפטי הוצגו חוות דעת רפואיות סותרות, שבחנו את מצבה הקוגניטיבי של המנוחה. לאחר שברבעון הראשון של 2020 הצהיר הפסיכיאטר המומחה, דר' איזידור ברטהולץ, שהמנוחה מסוגלת להבין מה הרכוש שלה ומי הם יורשיה, חוות הדעת של רופאים אחרים, כולל אחת מ-2017, העלו כי מצבה הקוגניטיבי היה ירוד, ולא ניתן היה להסתמך על שיקול דעתה במצב כזה.

קיראו עוד ב"משפט"

העדים שהעידו במהלך המשפט, ובפרט המטפלת של המנוחה, ציינו כי היא היתה מודעת לרצונה להעביר את רכושה בין בנותיה שווה בשווה. עם זאת, העדויות גם הצביעו על תמרונים משפטיים שנעשו מצד פ' ובעלה, כולל תיאום עם רופא לקבלת חוות דעת שתאשר את כשירות המנוחה לערוך צוואה. הימנעותם של פ' ובעלה מלדווח לבית המשפט על כך שהמנוחה ערכה צוואה בתקופה שבה מונה לה אפוטרופוס, עוררה חששות לגבי כשירותה של המנוחה.

"פ' ובעלה השפיעו באופן בלתי הוגן"

השופט צ'יזיק קבע כי יש לפסול את הצוואה מ-2020, על רקע מצבה הקוגניטיבי של המנוחה וההשפעה הבלתי הוגנת של פ' ובעלה, שלדבריו פעלו כדי להשפיע עליה לערוך צוואה חדשה, בזמן שהיא לא היתה מסוגלת להבין את המשמעות המשפטית של מעשיה. השופט ציין בפסק הדין שפרסם כי, "ההיבטים הרפואיים והפסיכיאטריים העומדים בבסיס הצוואה החדשה מעלים ספקות כבדים לגבי כשירותה של המנוחה, ויש להעדיף את הצוואה מ-2012".

בהתייחסות למעורבות של פ' ובעלה בהליכי עריכת הצוואה, השופט הוסיף כי "המעורבות של פ' ובעלה בהשגת חוות דעת רפואיות שיכשירו את המנוחה לערוך צוואה חדשה, השפיעה באופן בלתי הוגן על רצונה של המנוחה, ויש לראות בה השפעה בלתי ראויה".

החלטת בית המשפט מביאה לסיום את הסכסוך המורכב בין האחיות ומבהירה את הצורך לבחון את כשירות המצווה לאור מצבו הבריאותי והנפשי, בייחוד כשמדובר באדם שנמצא במצב קוגניטיבי בעייתי. בית המשפט פסק כי הצוואה מ-2012, שנעשתה בזמן שבו המנוחה היתה כשירה יותר, תשקף את רצונה האמיתי. עוד נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שתשלם פ' ל-ח', בסכום כולל של 15 אלף שקל.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    משפחה וצוואות 18/12/2024 09:54
    הגב לתגובה זו
    וכול הדרכים כשרות לנישול אחד מהיורשים לפחות., על אחת כמה וכמה כשיש אמוציות שליליות, למשל קנאה בין אחיות, אללה יוסתור.
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?

עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.

בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.

העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.

אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.

הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים

מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

אחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטלאחים קוראים צוואה צילום: ביזפורטל

אף שעד חזר בו: הצוואה תקפה, והקרקע תעבור לבן אחד בלבד

למרות העד שהתכחש לחתימתו ועורך דין שלא יכול היה להעיד, בית המשפט אימץ חוות דעת מומחה שקבעה כי חתימת המנוח היתה אותנטית. המשמעות היא שצוואה מלפני יותר מעשור גוברת על דרישות בני המשפחה, ורק אחד מהבנים יירש את חלקת הקרקע המשפחתית לבדו, בעוד ששאר היורשים נותרו מחוץ לעיזבון שהותיר אבי המשפחה

עוזי גרסטמן |

לפעמים סכסוכי ירושה אינם מתפרצים מיד עם פטירתו של אדם. הם ממתינים, שקטים לכאורה, חבויים בין מסמכים ישנים, עד שפרט אחד - צוואה שנחתמה לפני שנים - משנה את כל נקודת האיזון. כך בדיוק אירע בפרשה שנדונה בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל נצרת, שבמרכזה עמדה צוואה מ-2009, שעל תוקפה והיקפה ניטש מאבק משפטי ממושך בין בני משפחה אחת, מאבק שבסופו של דבר הוביל לתוצאה חדה וברורה: בן אחד יירש את כל זכויות האב בחלקת קרקע יקרת ערך, ואילו יתר היורשים - אלמנה, בנות ובנים - ינושלו ממנה לחלוטין.

המנוח הלך לעולמו ב-2017. בתחילה נדמה היה כי מדובר בהליך ירושה שגרתי. הנתבעים, אלמנתו וילדיו, פנו לרשם לענייני ירושה בבקשה למתן צו ירושה. אלא שאז נחשפה עובדה ששינתה את התמונה מן הקצה אל הקצה: המנוח הפקיד עוד בחייו צוואה עם עדים, מה-28 למרץ 2009, שלפיה כל זכויותיו בחלקה מסוימת, שבה מצוי בית המגורים המשפחתי והמגרשים שסביבו, מוענקות לאחד מבניו בלבד. אותו בן, הזוכה על פי הצוואה, מיהר להגיש בקשה לקיומה. יתר בני המשפחה הגיבו בהתנגדות חריפה, וטענו כי הצוואה מזויפת, פגומה, נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת, ואף אינה חלה על כלל הזכויות במקרקעין.

כבר בראשית הדרך התברר כי מדובר בתיק מורכב במיוחד. עורך הדין שערך את הצוואה לא יכול היה להעיד בשל מצבו הרפואי, ואחד משני העדים החתומים עליה חזר בו מתצהירו וטען כי לא חתם כלל על המסמך. לנוכח כל אלה, נדמה היה כי הצוואה עומדת על כרעי תרנגולת. אלא שככל שההליך התקדם, התמונה שנפרשה בפני בית המשפט היתה שונה בתכלית.

האם החתימה אותנטית?

לב ליבה של המחלוקת הראשונה נגע לשאלה הפשוטה לכאורה: האם חתימתו של המנוח על הצוואה היא חתימה אמיתית, או שמא היא זויפה. בית המשפט מינה מומחה מטעמו להשוואת כתבי יד, עו"ד יונתן נפתלי, וזה בחן את החתימות שעל גבי הצוואה אל מול דוגמאות חתימה אחרות של המנוח. מסקנתו היתה חד-משמעית: “קרוב מאד לוודאי שחתימות המחלוקת נחתמו על ידי חותם הדוגמאות”, כלומר מדובר בחתימתו האותנטית של המנוח. הנתבעים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה, ולא ביקשו לחקור אותו על חוות דעתו. במצב הזה, כך קבע השופט איתי כרמי, הממצא העובדתי ברור: החתימה היא של המנוח.

לכך נוספה ראיה משמעותית נוספת, שאינה טכנית אלא מהותית. זמן קצר לאחר עריכת הצוואה, הפקיד המנוח עצמו את המסמך אצל הרשם לענייני ירושה. בטפסי ההפקדה מופיעות חתימותיו, ואחת מהן אף נחתמה בנוכחות גורם רשמי שאישר זאת בחתימתו. “מעשה ההפקדה האישי תומך אף הוא באמיתות הצוואה”, כתב השופט, והבהיר כי אין מדובר במסמך שנשלף בדיעבד, אלא בצוואה שהמנוח עצמו טרח להפקיד ולהסדיר בעודו בחיים.