הסיפור הבא מתחיל בזוג ותיק, בני זוג שחיו יחד שנים ארוכות וגידלו שלושה ילדים. ב-2014 הם ערכו צוואה הדדית - מסמך שמגלם את שיאו של אמון זוגי, שבו כל אחד מבני הזוג מצווה את רכושו לשני, מתוך ידיעה שגם לאחר לכתו, בן הזוג הנותר ידאג להמשך קיום רצונו. אבל החיים, כידוע, לא תמיד מתנהלים לפי התכנון. עם השנים חלה הבעל ואיבד את כשירותו המשפטית. ב-2020 מונו לו שני אפוטרופוסים - אשתו ואחיה - שידאגו לגופו ולרכושו. שנים אחדות לאחר מכן, כשהבעל עדיין בחיים אך מצבו לא השתפר, החליטה האשה לבטל את הצוואה ההדדית. ב-9 בנובמבר 2023 היא שלחה הודעה על ביטול הצוואה לאחיה, ששימש אפוטרופוס נוסף, וכן העבירה עותק לעורך הדין מטעם האפוטרופוס הכללי. בעיניה, בכך היא מילאה את חובת החוק. אך כשהבעל נפטר, ובנו הגיש בקשה לקיים את הצוואה ההדדית, פרץ הסכסוך.

האשה טענה שהצוואה בוטלה כדין עוד בחיי בעלה, וכי החוק דורש רק למסור הודעה על הביטול לבן הזוג, מה שעשתה באמצעות האפוטרופוס. הבן, מנגד, טען שהחוק ברור - ביטול צוואה הדדית אפשרי רק אם נמסרה הודעה לבן הזוג עצמו, ולא למישהו אחר בשמו. מכיוון שאביו כבר לא היה כשיר משפטית, לא ניתן לראות במשלוח ההודעה לאפוטרופוס תחליף למסירה לבן הזוג. השופטת נאוה גדיש מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה נדרשה לשאלה המשפטית הלא פשוטה הזאת, וקבעה כי דין ביטול הצוואה להתבטל, כלומר ההודעה שמסרה האלמנה חסרת תוקף. בפסק הדין שניתן בחודש שעבר נכתב כי, "לא ניתן להורות על ביטול צוואה הדדית שנחתמה על ידי אדם שמונה לו אפוטרופוס, באמצעות מסירת ההודעה על כך לאפוטרופוס שמונה לו".

בית המשפט הזכיר כי עקרון היסוד של דיני הירושה הוא שהצוואה היא פעולה אישית מאוד. היא מבטאת את רצונו הפרטי של אדם לגבי הרכוש שלו לאחר מותו, ומכאן שהיא אינה ניתנת לביצוע על ידי אדם אחר בשמו. השופטת הדגישה בפסק הדין שפורסם כי, "צוואה הינה מסמך אישי שבו נותן אדם הוראות באשר לאופן בו יחולק עיזבונו לאחר אחרית ימיו ושנותיו". ולכן, גם כשמדובר בצוואה הדדית - שהיא חריג לכלל זה - יש לשמור בקפדנות על דרישות החוק.

הצוואות ההדדיות, הזכירה השופטת, נכנסו לדין הישראלי רק ב-2005 במסגרת תיקון מס' 12 לחוק הירושה. תיקון זה נולד מתוך הצורך להגן על אמון והסתמכות בין בני זוג, לאחר שהתברר כי היו מקרים שבהם אחד מבני הזוג שינה את צוואתו לאחר שראה את צוואת השני, מבלי ליידע אותו. החוק נועד למנוע פגיעה באותו בן זוג שהסתמך על הצוואה המשותפת. מכאן נובע הכלל החשוב שבית המשפט שב וחזר עליו: כדי לבטל צוואה הדדית בעוד שני בני הזוג בחיים, יש למסור הודעה בכתב על הביטול ישירות לבן הזוג השני. סעיף 8א(ב)(1) לחוק הירושה קובע במפורש כי, "לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף, אלא אם יתקיים אחד מאלה: בחייהם של שני בני הזוג - המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה...".

• ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
• בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית 220 אלף שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ההבדל בין המלים "ימסור" ל"ישלח" הוא מהותי, ציינה השופטת. לדבריה, עצם הבחירה במונח "ימסור" מלמדת על כך שהמחוקק ביקש לוודא כי ההודעה תגיע בפועל לידיעתו של בן הזוג, ושתתקיים אינטראקציה ממשית המאפשרת לו להבין כי הצוואה בוטלה. לו היה המחוקק מתכוון רק למשלוח טכני, היה משתמש בלשון אחרת, למשל "ישלח" או "ישגר", כפי שנעשה בחוקים אחרים. "מסירת ההודעה לבן הזוג האחר על השינוי בצוואה ההדדית," כתבה השופטת גדיש בהכרעתה, "היא מהותית ונועדה ליידע את אותו בן זוג שגם צוואתו בטלה, כך שאם יבחר, יוכל לערוך צוואה חדשה מטעמו."

במקרה הנדון, בן הזוג לא היה כשיר משפטית, לא היה מסוגל להבין את משמעות ההודעה ולא יכול היה לערוך צוואה חדשה. לכן מסירת הודעה לאפוטרופוס שלו אינה יכולה להיחשב מסירה לבן הזוג עצמו. השופטת הסבירה כי, "ברור כי אותו אדם לא מודע למשמעות ההודעה; ברור כי אינו יכול לערוך צוואה חדשה; במסירת ההודעה, הצד שמעוניין בביטול כופה על בן זוגו גם את ביטול צוואתו של האחרון ומחיל על עיזבונו צוואה קודמת שאותו אדם לא רצה שתחול...".

גם העובדה שההודעה נמסרה לאפוטרופוס הכללי או לאפוטרופוס הנוסף אינה מתקנת את הפגם. בית המשפט הדגיש בהכרעת הדין כי, "אין חולק כי האפוטרופוס, לא לגוף ולא לרכוש, אינו רשאי לערוך צוואה במקום האדם שאיבד את כשירותו". לפיכך, העברת הודעה לאפוטרופוס אינה מהווה קיום של דרישת החוק. כדי לחזק את מסקנתה, השופטת הפנתה גם לדברי ההסבר להצעת חוק הירושה (תיקון מס' 12), שבהם נכתב כי, "העיקרון שבבסיס הצוואה ההדדית הוא ההסתמכות ההדדית בין המצווים, שלפיו אין לבטל חד צדדית את הצוואה". ההצעה נועדה לאזן בין שתי זכויות יסוד - החופש לצוות מצד אחד, וההגנה על ההסתמכות של בן הזוג מצד שני. כשאחד מבני הזוג מאבד את צלילות דעתו, נעלמת האפשרות לאזן בין השניים, ולכן אין לאפשר ביטול חד-צדדי במצב כזה.

• הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
• העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?

האלמנה ניסתה לטעון כי אם ניתן לבטל צוואה הדדית לאחר מותו של אחד מבני הזוג, באמצעות הסתלקות מהירושה או השבה של מה שכבר התקבל, מכאן שבוודאי שניתן לעשות זאת גם כשהוא עדיין בחיים, גם אם הוא איבד את כשירותו. ואולם בית המשפט דחה את המסקנה הזו. "כדי לבטל צוואה לאחר אחרית הימים", כתבה השופטת, "קיים מנגנון מיוחד שנועד למנוע פגיעה בנהנים אחרים, ומנגנון כזה אינו קיים כשאחד מבני הזוג איבד את כשירותו". מעבר לכך, היא הוסיפה, ביטול צוואתו של אדם שאינו מודע לכך פוגע באופן מהותי בזכותו לצוות.

השופטת גם דחתה בהכרעתה את טענותיה של האלמנה, שלפיהן הוראות הצוואה אינן ברורות או שלא הוסברו לה היטב. לדבריה, גם אם יש ממש בתחושת אי-הצדק של האשה, אין בכך כדי לעקוף את הוראות החוק. "טענות הנתבעת כי קיימת אי בהירות בהוראות הצוואה או כי אלו לא הוסברו לה ולמנוח... לא יכולות להכשיר את ביטול הצוואה באופן בו בקשה לעשות זאת", היא כתבה.

בסיום פסק הדין קבעה השופטת גדיש באופן חד וברור כי, "כאשר אחד מבני הזוג איבד את צלילות דעתו, לא יכול האחר לשנות את הצוואה ההדדית באמצעות מסירת הודעה לאדם שמונה לו אפוטרופוס או לאפוטרופוס שלו. במצב דברים זה, אין תוקף לביטול הצוואה ההדדית באמצעות ההודעה שמסרה הנתבעת לאפוטרופוס שמונה למנוח". עם זאת, בית המשפט הותיר בידי האלמנה פתח פעולה: השופטת קבעה כי לפני שיינתן צו לקיום הצוואה, תינתן לה הזדמנות לפעול לפי המסלול החוקי הקבוע לביטול צוואה הדדית לאחר פטירת בן הזוג. אם היא לא תודיע לבית המשפט בתוך 20 יום כי נקטה את הצעדים האלה, יינתן צו לקיום הצוואה המקורית.

למה בכלל חשוב לדעת מי קיבל את ההודעה על ביטול הצוואה?
מכיוון שלפי החוק, ביטול צוואה הדדית הוא לא סתם פעולה טכנית. החוק דורש לוודא שבן הזוג השני באמת מודע לכך שהצוואה כבר לא בתוקף. זה מאפשר לו, אם הוא ירצה בכך, לערוך צוואה חדשה שמתאימה למצב החדש. לכן לא מספיק לשלוח הודעה למישהו אחר במקומו - גם אם זה האפוטרופוס שלו.

ואם בן הזוג כבר לא מבין כלום ולא מסוגל לקבל החלטות - מה אפשר לעשות אז?
במקרה שכזה, כמו שקרה כאן, אי אפשר לבטל את הצוואה ההדדית בדרך הרגילה. בית המשפט קבע שאי אפשר למסור הודעה לאפוטרופוס במקומו של בן הזוג שאיבד כשירות. הדרך היחידה שנותרה היא לחכות עד לאחר פטירתו, ואז להשתמש במנגנון המיוחד שקבוע בחוק לביטול צוואה הדדית אחרי המוות, למשל על ידי הסתלקות מהירושה או החזרת רכוש שכבר התקבל.

מה ההבדל בין צוואה רגילה לצוואה הדדית?
צוואה רגילה היא מסמך אישי של אדם אחד בלבד, שבו הוא קובע מה ייעשה ברכושו אחרי מותו. צוואה הדדית נערכת בין בני זוג, וכל אחד מהם מסתמך על הצוואה של השני. כך למשל, הם יכולים לקבוע שכל אחד יוריש את הכל לבן הזוג הנותר, ורק אחרי ששניהם יילכו לעולמם, הירושה תעבור לילדים. בגלל ההסתמכות הזאת, אי אפשר לשנות או לבטל צוואה הדדית מבלי ליידע את הצד השני.

למה בית המשפט לא קיבל את ההיגיון של האשה, שאמרה: "אם אפשר לבטל אחרי המוות, אז בטח גם לפני"?
מפני שהחוק קובע מנגנון ברור לביטול אחרי המוות, שמגן על כל הצדדים, כולל הילדים או יורשים אחרים. לעומת זאת, אין שום מנגנון כזה למקרה שבו בן הזוג מאבד את כשירותו. ביטול במצב שכזה עלול לפגוע בזכויות שלו מבלי שהוא אפילו מודע לכך, ולכן בית המשפט סירב לאפשר זאת.

מה בעצם המשמעות של "לא כשיר משפטית"?
אדם שמוכרז כלא כשיר משפטית הוא מי שאיבד את היכולת להבין ולנהל את ענייניו, למשל עקב מחלה קשה, דמנציה או פגיעה קוגניטיבית. במצב כזה ממנים לו אפוטרופוס שיטפל בענייניו הרפואיים והכלכליים, אבל אותו אפוטרופוס לא יכול לקבל החלטות אישיות במקומו, כמו עריכת צוואה או שינוי של צוואה קיימת.

האם האפוטרופוס הכללי יכול להתערב במקרים כאלה?
האפוטרופוס הכללי מפקח על האפוטרופוסים ומוודא שהם פועלים לטובת האדם שאיבד את כשירותו, אבל אין לו סמכות לשנות צוואה או לאשר ביטול שלה. הוא לא יכול להחליף את הרצון של האדם עצמו, ולכן גם מסירת הודעה אליו לא נחשבת מסירה תקפה.

מה יקרה אם האלמנה לא תפעל בתוך 20 הימים שנתן לה בית המשפט?
אם היא לא תודיע לבית המשפט שפעלה לביטול הצוואה בדרך החוקית (כלומר אחרי מות בעלה, לפי המנגנון שבחוק), אז הצוואה ההדדית תישאר בתוקף ויינתן צו לקיומה. המשמעות היא שהעיזבון יחולק לפי מה שנקבע בצוואה המקורית של בני הזוג.

למה החוק בכלל כל כך קפדני עם הניסוח "ימסור הודעה" ולא "ישלח הודעה"?
מכיוון שהמחוקק רצה לוודא שהבן או בת הזוג באמת יודעים שהצוואה השתנתה. זה לא עניין פורמלי - זו שאלה של אמון ושל ידיעה ממשית. אם מספיק רק לשלוח הודעה, בן הזוג יכול בכלל לא לדעת על השינוי. לכן נקבע שצריך "למסור", כלומר לוודא שההודעה הגיעה לידיו או לידיעתו בפועל.

האם היו טענות אישיות מצד האשה שנלקחו בחשבון?
כן, היא סיפרה על הוצאות כבדות שנגרמו לה בזמן שטיפלה בבעלה, ועל סירובו של הבן לחתום על מסמכים שנדרשו לאשפוז. ואולם השופטת הבהירה שהדברים האלה, גם אם הם נכונים, לא רלוונטיים לשאלה המשפטית. החוק לא מאפשר לשנות צוואה הדדית בדרך שבחרה.

במקרה אחר, בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה בינואר האחרון ערעור של אדם שהוא אחד מתוך כמה יורשים, על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. המחוזי קבע כי צוואתה המאוחרת של המנוחה, שנמצאת במוקד הדיון, היא חסרת תוקף, שכן האשה לא הסתלקה מירושת בעלה המנוח לפני עריכת הצוואה החדשה, כנדרש בחוק. המנוחים, בני זוג שהיו נשואים במשך עשרות שנים, ערכו ב-2009 צוואה הדדית שקובעת כי עם מותו של אחד מהם יעבור עיזבונו בשלמותו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר פטירת שניהם יתחלק העיזבון בין חמשת ילדיהם בחלקים שנקבעו מראש. בצוואה אף נכללה הוראה שלפיה, "בן הזוג הנותר לא ישנה הוראות צוואתו", אלא בכפוף להוראות חוק הירושה. לאחר פטירת הבעל ב-2015, ערכה המנוחה ב-2016 צוואה חדשה, שבה שינתה את החלוקה שנקבעה בצוואה ההדדית, כך שבנה שהגיש את הערעור יקבל את כל עיזבונה, וזאת בנימוק כי הוא טיפל בה יותר מאחיו. לעומת זאת, הוראות הצוואה ההדדית ביחס לנכסי הבעל המנוח נותרו בעינן. לאחר פטירתה של המנוחה, פרץ סכסוך בין ילדיה סביב תוקפה של הצוואה החדשה. אחת הבנות, שהתנגדה לקיומה של הצוואה המאוחרת, טענה כי הצוואה הדדית לא ניתנת לשינוי לאחר מות אחד מבני הזוג, אלא אם בן הזוג הנותר מסתלק מירושת המנוח או מחזיר את חלקו לעיזבון, כפי שמורה סעיף 8א לחוק הירושה בישראל.