הטלטלה שעוברת על העולם היא גדולה מדי כדי להכיל במילים. הגלים שנוצרו באגם הגלובלי, אלה שיצרו האבן ששמה הקורונה, עדיין בתנועה. כלומר, אין לנו כל דרך לדעת מה יקרה כשהמים ירגעו. בינתיים אפשר לקרוא למצב הנוכחי של שוק ההון בישראל כציפה. הכלכלה, לפחות הפיננסית מתחילה לצוף. הריבית הנמוכה היא כמו המים של ים המלח, שום דבר לא שוקע. הכול צף. 

על רקע מחירי הנפט שקרסו בשבועיים האחרונים והמשבר בכלכלה הריאלית העולמית - זו שממשלות העולם מנסות לרכך - הבורסה והחברות בה דווקא צפות יפה. אמנם מאז תחילת השנה ירד ב-18.7%, מדד ת"א 35 עלה מאז סוף חודש במרץ ב-2.9%. מדד ת"א 125 ירד מתחילת השנה בקרוב ל-17%, אבל בחודש האחרון עלה ב-5.2%. 

מבולבלים? גם אנחנו. או שבעצם לא. ממש לא מבולבלים. העלייה הזו מבטאת משהו. 

מה היא מבטאת? במילה אחת: אמון. האמון הוא אמון במערכת. בתחילה כלכלני המאקרו העריכו שהמשבר הזה לא יביא לקריסת המערכת הכלכלית כפי שאנחנו מכירים אותה. הם צדקו, בינתיים. אמנם התחזיות על התפשטות המגפה אכזבו, כפי שקורה לעיתים עם תחזיות, הידיעה המוחלטת שככל הנראה נשרוד את זה, היא לכשעצמה מייצבת את הספינה. 

למרות זאת, כולם ידעו שיבואו מים סוערים. עכשיו הנהלות החברות הבורסאיות - ובכלל - צריכים לנווט את הספינות בין הגלים, כשקברניטי המשק צריכים לנווט את הצי כולו לחוף מבטחים. נכון, יהיו כאלה שיטבעו בדרך, זה בלתי נמנע, אבל המטרה היא המסה. בינתיים, על פניו - ושוב, רק על פניו - אנחנו בדרך הנכונה. 

• לפי שווי של מיליארד דולר: משפחת רוטשילד תמכור את חלקה באקונומיסט
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

1.5 מיליארד שקל גיוסים בחודש - מה קורה פה?

איך האמון הזה בא לידי ביטוי? שוב במילה אחת: גיוסים. הן באקוויטי והן באג"ח. מאז סוף מרץ האחרון, חברות בורסאיות כמעט מכל קשת העסקים יצאו לגיוסים מוצלחים, שמדגדגים את ה-1.5 מיליארד שקל. 

OPC של משפחת עופר גייסה 400 מיליון, גזית גלוב גייסה 327 מיליון באג"ח, אמות גייסה 273 מיליון באג"ח, מליסרון גייסה 230 מיליון, אנלייט אנרגיה גייסה 100 מיליון, שיכון ובינוי גייסה 92 מיליון שקל וגם פנאקסיה ישראל גייסה 29 מיליון שקלים לצורך הרחבת פעילותה.

מה זה אומר? שני דברים. הראשון זה ניצול הזדמנויות. אחד הכללים הראשונים בגיוס, הוא לא לגייס מתי שצריך, אלא מתי שאפשר. המים היחסית רגועים שאנחנו נמצאים בהם כרגע והתנאים הנוחים של הריביות, מאפשרים את המשך הגיוס לחברות שמציגות נתונים פיננסיים סולידיים ונזילות מספקת. ובינינו, מי יודע מה יביאו תנודות הקורונה בהמשך השנה, אז צבירת מזומנים בעת הזו היא הדבר הנכון. 

• לפני שאיבדה את הריבונות הביטחונית, ישראל איבדה את הריבונות האנרגטית
• שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• שלושת האסים שבלעדיהם אנבידיה אבודה

הסיבה השנייה גלומה בראשונה. כתבנו שהמים הכלכליים יחסית רגועים. איך יודעים את זה? מדד הפחד. לפני חודש וחצי, לאחר שביומיים הגבוהים חצה את ה-100 נקודות, נעצר על שיא של כל הזמנים של 86.9 נקודות. המדד שמבטא את התנודתיות של השוק, תיאר נכוחה את המצב. מאז הוא נפל בלמעלה מ-60% והוא עומד כיום על 28 נקודות בלבד.

בקיצור, עם אסטרטגיית היציאה המתחילה לקרום עור וגידים, השווקים ממשיכים להיות אופטימיים. כך ככל שתימשך ללא התפרצויות משמעותיות בארץ ובעולם, אני מהמר שמדד הפחד ימשיך לרדת והמסחר ישוב לאיתנות. 

האם זה אומר שסיימנו עם הקורונה בארץ? ממש לא. האם זו נקודת אור בשמיים אפורים? בהחלט. עד המפולת הבאה שתבוא, ככל הנראה, אחרי דוחות החצי של החברות הגדולות בוול סטריט.

2020 או 1920: התנאים שהובילו לעלייה בטוטליטריזם מבשילים מחדש?

על רקע החורבן וההרס שהמיתו מלחמת העולם הראשונה והשפעת הספרדית, בשנות ה-20 והשלושים של המאה הקודם, שטף את העולם גל פופוליסטי חסר תקדים. על אותו גל שגשגה התורה הפשיסטית, ששורשיה כבר ניטעו עשרות שנים לפני כן באירופה בכלל ובאיטליה בפרט, שם התורה צמחה כחלק מגל הלאומנות ששטף את היבשת הישנה במחצית השנייה של המאה ה-1800. 

אם כולם חשבו שמלחמת העולם הראשונה - שהסתיימה ב-1918 עם למעלה מ-16 מיליון מתים ולמעלה מ-20 מיליון נכים - הייתה גרועה, אזי השפעת הספרדית, שפרצה באירופה לקראת אמצע 1918 מוערכת כי הרגה לפחות 50 מיליון בני אדם בעולם בשנים 1918/19. המכה הראשונה הייתה קשה מאוד, השנייה כבר הייתה אנושה - במיוחד לדמוקרטיות הצעירות שקמו רק כמה עשרות שנים לפני כן; כלומר גרמניה ואיטליה, ששתיהן היו למעשה איחודים של נסיכויות.

על השברים האלה, האגפים הקיצוניים של הבדלנות הלאומנית, קראו להחזרת העוצמה במדינות שנחרבו במלחמה, על בסיס התורה הפשיסטית המעודדת מטבעה ייצור והעצמה מקומית. הם היו הפופוליסטים המודרניים הראשונים. הם עשו זאת במדינות דמוקרטיות צעירות ושבירות, שעוד לא למדו להגן על עצמן. 

איך? באמצעות סיסמאות פשוטות וקליטות, הם הציעו פתרונות קלים לבעיות מסובכות. גל האופטימיות שהפיצו סימם את ההמונים והוביל דה פקטו להתעצמות צבאית ולפרוץ מלחמת העולם השנייה.

מהי אותה תורה פשיסטית? עד היום אין הגדרה מדויקת. מה שכן, משטר פשיסטי חייב להיות טוטליטרי, שבו התעשייה והכלכלה מבוססת על תאגידים, שהם בעצם זרוע קפיטליסטית של המדינה. אגב, בפשיזם החשיבות היא על הנאמנות למדינה. כל מי שלא נאמן לגישת השלטון מוגדר ומסומן כבוגד. זאת בניגוד לנאצים, שם המשטר היה דומה מאוד למשטר באיטליה, בהבדל אחד מהותי: החשיבות של תורת הגזע לממשל. אבל כל משטר פשיסטי בנוי על שיסוי, בין הטובים - אלה שתומכים במדינה - לבין הרעים שאינם.

בנאום ב-1915, בניטו מוסליני, שהשתלט על האיטליה במהפכה הפשיסטית ב-1922 על איטליה המרוסקת ללא יריעת כדור אחד, אמר בנאום ב-1915 כי "בהינתן והמאה ה-19 הייתה המאה של הסוציאליזם, ליברליזם, דמוקרטיה, אפשר לומר שדוקטורינות פוליטיות חולפות - הישות המדינית נותרת. 

"אנחנו חופשיים להאמין שהמאה הנוכחית תהיה של אוטוריטריות, מאה שנוטה ל'ימין', מאה פשיסטית. אם המאה ה-19 הייתה המאה של האינדיבידואל, אנחנו חופשיים להאמין שזו תהיה המאה 'הקולקטיבית', או המאה של המדינה", אמר. 

את נאומו סיכם באמירה כי "הכול המדינה, שום דבר נגד המדינה, אין דבר מלבד המדינה". האמת, עברו למעלה מ-100 שנים והתנאים אמנם שונים, אבל לצערי - או לצערנו - כל זה נשמע מוכר. מוכר מדי. במדינות רבות מדי, זה הטון השולט, אל מול הפחד שמפמפמים פופוליסטים על אימת הגלובליזציה הליברלית, המאיימת, לחששם של רבים, לבטל את כל מה שמייחד את התרבות המקומית. המגפה היא רק תירוץ אחד בשרשרת של תירוצים לשסות ולהפחיד. האשמים הם כמובן מהגרים, או הזרים, או כל מי שמאיים על "ההגמוניה המקומית האותנטית". כלומר השלטון. 

החשש: עלייה בטוטליטריזם ברחבי העולם

נכון, אנחנו אמנם לא נמצאים אחרי מלחמת עולם, אבל השבר שנוצר בשרשרת הייצור הגלובלית, יחד עם הפגיעה הכלכלית הצפויה להעיק על מדינות מתפתחות רבות, בהן דמוקרטיות, עלולות לדחוף אותן לעבר טוטליטריזם. השיטה פשוטה, הפרלמנט מאציל סמכויות נרחבות על מנהיג חזק - שכבר שולט בפרלמנט ממילא - ולאחר שהמשבר מסתיים, הסמכויות פשוט נשארות. זה יכול להוביל לכך שמנהיגים רבים מדי יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם ללא פיקוח. כלומר, יהפכו לרודנים דה פקטו. 

באקונומיסט למשל, מזהירים כי הבעיה צפויה לצמוח בלב אירופה, בהונגריה. שם, הנשיא ויקטור אורבן, ידידו הטוב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, קיבל בסוף החודש הקודם סמכויות כמעט בלתי מוגבלות וללא תאריך תפוגה, במה שכונה "חוק הקורונה". אורבן ששולט בפרלמנט, דה פקטו הפך לעריץ. "הוא עלול לוותר על חלק מהסמכויות שקיבל אחרי המשבר, רק כדי להוכיח משהו למקטרגיו, אבל הוא כנראה לא יוותר על כלל הסמכויות", כתבו באקונומיסט. 

גם בארץ השאנטי, הודו, ישנו גל פופוליסטי חמור בראשותו של ראש הממשלה - ועוד ידיד גדול של ישראל ונתניהו - נרנדרה מודי. באקונומיסט מזהים את אותם תנאים נפיצים שעלולים להוביל את המדינה להתדרדר לרודנות.

עוד לפני פרוץ המשבר הנוכחי, המנחה הסאטירי ג'ון אוליבר, שנחשב לאחד מאנשי הטלוויזיה והחדשות המשמעותיים בארצות הברית כיום, עשה כתבה מקיפה על שלטונו מבוסס השנאה של מודי נגד המיעוט המוסלמי במדינה. 

שורשי מפלגתו של מודי נטועים איפשהו בין הלאומיות של מהטמה גנדי, ללאומנות של המפלגה הנאצית של היטלר - כן, כן, הוגי הדעות של המפלגה הזדהו עם הנאצים מבחינה רעיונית. באותה כתבה גם נראו תמונות מטרידות שמזכירות את גרמניה של שנות ה-30, בהם צעירים מוסלמים בנו מחנות הסגר ל...מוסלמים. כן מחנות הסגר. האם נהיה עדים לתפיסת כוח של מודי והחלת פתרון סופי למוסלמים? בואו נקווה שלא. 

הבעיה היא שהדבר נכון גם לסין, שם שי ג'ינפינג הפך לנשיא לכל החיים, כשרגע יש ניסיון השתלטות דה פקטו על הונג קונג. גם בסרביה יש משבר טוטליטרי, גם ולדימיר פוטין כנראה הפך לשליט רוסיה למשך חייו, ארדואן עדיין מנסה להשתלט על טורקיה והרשימה של המדינות שמתמודדות עם ניסיונות השתלטות טוטליטרית עוד ארוכה. 

הסכנה הגדולה ביותר שצומחת מכל זה, הוא שלמשטרים טוטליטריים יש נטייה להגביר את חוסר היציבות המדינית. מה שקורה לרוב הוא שגל ההבטחות לגדולה של הפופוליזם נתקל בקירות המציאות, המשטרים צריכים למצוא את האשמים להפרת ההבטחה. כל מקום ואשמיו.