טראמפ מחזיר את ארה"ב למשחק הפלדה - כדאי להשקיע?

האם טראמפ צודק במלחמת הסחר? הסכמי הסחר שארה"ב חתומה עליהם ובמיוחד מול  הפרטנריות הגדולות שלה למסחר מופלים לרעתה. חשיבות הסכמים אלו לתעשייה האמריקאית עצומה ובמיוחד לתעשיית הפלדה - "עמוד השדרה" של כל התעשיות המובילות כמעט כולל המכוניות והתשתיות.

נכון, ארה"ב היא האשמה העיקרית שההסכמים מעוותים כי הפערים נוצרו במתכוון ובהסכמת ארה"ב על מנת לעזור לאירופה, ליפן, לסין ומדינות מזרח אסיה, בטח לעולם המתפתח ואפילו לישראל מתוך רצון אמריקאי/קפיטליסטי לעודד צמיחה גלובלית ולהשליט הקפיטליזם. זה הצליח בגדול אבל מה שהיה נכון במחצית השנייה של המאה שעברה אינו נכון היום. השותפות הגדולות לסחר של ארה"ב (סין, יפן, קנדה, מקסיקו ואירופה), שאינן זקוקות יותר לתמריצים, מנצלות את המצב בתחרות העסקית מול ארה"ב.

האיש שהגיע לבית הלבן ב-2016 ובסיסמה Make America great again הוא (בפעם הראשונה בהיסטוריה) איש עסקים משופשף שאומר, בין השאר, "לא ייתכן שהיום תהיה העדפה של תעריפים לתעשיות הפלדה שמחוץ לארה"ב, שדה המשחק חייב להיות ישר והתחרות הוגנת" וכו'.

מי שמכיר העובדות חייב להסכים אתו, כולל אובמה, בוש וקלינטון שנתנו לעיוותים להתפתח. ההבדל הוא שטראמפ, איש עסקים משופשף, יודע בדיוק מי ימצמץ ראשון ומדוע ולכן אינו חושש, ובצדק, ועל כך כבר כתבנו בעבר.

• הבית היקר בעולם עומד למכירה - זה הסכום
• למונייד: שווי הפעילות ירד ב-99%; ההנפקה בוול סטריט הצילה אותה

תעשיית הפלדה ו-US Steel כדוגמה מייצגת ב-2017 ייבאה ארה"ב מוצרים ושירותים בסכום של 2.903 טריליון דולרים והיצוא שלה היה 2.351 טריליון, זה "הפער השלילי של "550 מיליארד" (לעומת 502 מיליארד ב-2016) עליו מדבר טראמפ. בארבעת החודשים הראשונים של 2018 יש כבר פער של 202 מיליארד ואליבא המומחים זה יעבור 600 מיליארד השנה. איך מקטינים הפער ומחזירים תעשיות הביתה? מיישרים את שדה המשחקים ומה שקרה בתעשיית הפלדה (והמכוניות)  מוכיח שזה עובד.

מי שמצפה שטראמפ יעצור, זה לא יקרה. למה? כי נכון לרגע זה  ארה"ב תפסיד פחות בהרבה מהאחרים והאחרים, במיוחד סין, יודעים זאת גם. תעשיית הפלדה קיימת אלפי שנים אבל המהפכה התעשייתית העלתה את חשיבותה הכלכלית ומהפכת הטכנולוגיה ממשיכה בתהליך באמצעות שיפור תהליכים, התייעלות וצמצום היתרונות היחסיים.

בשנת 2017 ייצרה התעשייה הגלובלית 1.69 מיליארד טונות פלדה (לעומת 850 ב-2000, 189 ב-1950 ו-28 מיליון טונות בפתיחת המאה ה-20). ב-2017 ייצרה סין 49.17% מהייצור הגלובלי, 10% האיחוד האירופי (כ-40% מזה בגרמניה), 6.2% מיפן, 6% מהודו וארה"ב סיפקה 4.8% בלבד וזה כאשר עד 1979 הייתה ארה"ב יצרנית הפלדה המובילה בעולם.

• אחרי עשרות שנים של השקעות - הנה העצות שלי לצעירים
• טראמפ הוא פיל בחנות חרסינה, אבל לא ישבור את הכלים
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

רוסיה, דרום קוריאה, טורקיה, ברזיל וטאייוואן סוגרות את העשירייה המובילה. החברה הגדולה בעולם היא ארסלור-מיטל ההודית/לוכסמבורגית שייצרה, ב-2017, 97.03 מיליון טונות ואילו US Steel האמריקאית עליה נדבר בהמשך ייצרה 14.43 מיליון טונות והיא השמינית בגודלה בעולם (עד שנות ה-60 הייתה הגדולה בעולם). בצד השימושים השתמשה תעשיית הפלדה הגלובלית, ב-2017, ב-1.6 מיליארד טונות לייצור מוצרים. 46.4% נוצרו בסין, 10.2% באירופה ו-8.9% בקנדה, מקסיקו וארה"ב (במסגרת הסכם NAFTA).

היבואנית הגדולה בעולם של מוצרי פלדה ב-2017 הייתה ארה"ב (25.2 מיליון טונות נטו), כמעט כמו השלישייה שאחריה, תאילנד, וייטנאם והאיחוד האירופי כולו, כאשר חלק משמעותי מהיבוא לשתיים הראשונות הפך לייצוא לארה"ב בתוך מוצרים כמו מכוניות, ציוד ועוד. סין הפכה ליצרן והצרכן הגדול בעולם החל משנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 הצטרפה אליה הודו. בהשפעת מהפכת הטכנולוגיה החל בעולם תהליך של קונסולידציה ובעיקר באירופה שהובילה ArcelorMittal (סימול: MT), שהתחילה דרכה בהודו והפכה לחברה לוקסמבורגית.

משבר 2008 פגע קשות בתעשייה אבל לא כפי ש"פגעה" מהפכת הטכנולוגיה. המהפכה, בתהליך התמזגותה לכלכלת המיינסטרים, גרמה לשלושה תהליכים משמעותיים. הראשון, ההתייעלות שהוציאה חלק גדול מהעובדים בתעשייה והורידה מחירים. השני, כפתה השקעות ענקיות בציוד ומבנים ובמו"פ, והשלישי, דחפה קונסולידציה בעצמה גוברת כאמור. ירידות המחירים הפכו את הפלדה לקומודיטי. מחיר לוחות פלדה שנסחרות בשיקאגו, ירד מכ-1200 דולר לטונה ב-2011 ל-600 דולר בהווה. ב-2015 ירד המחיר ל-415 דולרים אלא שההתאוששות הכלכלית הגדילה הביקושים מאז.

בעוד התחרות מעלה הילוך, התעשייה האמריקאית מאבדת גובה תעשיית הפלדה האמריקאית שעד 1979 כאמור הובילה גלובלית, עלתה למעמד מוביל באמצע המאה ה-19 כאשר התגלו מרבצי ברזל ענקיים ליד אגם סופריור שבין ארה"ב לקנדה ובעקבות כך התפתחה תעשיית פלדה במדינות אוהיו, פנסילבניה, אינדיאנה, מישיגן, אילינוי וניו יורק. התעשייה פרחה בעקבות הביקושים שיצרה תעשיית הרכב הצעירה דאז ומהתכנית לבניית תשתיות הענק של ארה"ב שהממשל החל לבצע.

אלא שכבר בשנות ה-60 החלה התמונה להשתנות כאשר היפנים (לא מעט בעידוד הממשל האמריקאי שרצה לשקם את יפן) התחילו לכרסם וארה"ב הפכה ליבואנית פלדה, בעיקר מיפן. היפנים אגב מכרו את הפלדה שלהם במחיר שמתחת לעלויות הייצור שסובסדו על ידי התמיכה האמריקאית. עלויות שכר גבוהות בארה"ב וניהול גרוע של התעשייה לצד הגברת הפיקוח על זיהום סביבתי בארה"ב (שהחל בשנות ה-70 והוסיף לעלויות) "הוציא" למעשה את ארה"ב מהתחרות.

הכניסה של סין שהחלה בשנות ה-90 (וגם במקרה זה בעידוד האמריקאים שהיו מעוניינים בפריחה כלכלית של סין וגם רצו תחרות מול יפן) כמעט וחיסלה את התעשייה האמריקאית (תהליך דומה למה שקרה לתעשיית הרכב האמריקאית). הנשיא רייגן דווקא, במהלכיו לקידום הגלובליזציה ומהפכת הטכנולוגיה, הוסיף למשבר. רייגן הבין אמנם את משמעות צעדיו וניסה לתקן בעזרת סובסידיות גדולות שהעביר לתעשייה באמצע שנות ה-80, אבל זה כבר היה מאוחר מידי. בשנות ה-90 הצטרפה אירופה המזרחית לתחרות בפלדה ובכך נדחף המסמר האחרון בארון המתים של תעשיית הפלדה האמריקאית.

סיפורה של US Steel (סימול: X) במשך 90 שנה, בין 1901 ל-1991, הייתה המניה במדד הדאו ג'ונס. היא הוכנסה בזמנו בגלל חשיבות הפלדה לכלכלה האמריקאית והוצאה כשתעשייה זו הפכה ללא רלוונטית. US Steel הוקמה ב-1901 כתוצאה ממיזוג בין Carnegie Steel מפיצבורג, של "הברון" אנדריו קרנגי, Federal Steel משיקאגו ו-National Steel של משפחת רוקפלר (כולן ציבוריות אז) והמיזוג יצר לא רק את חברת הפלדה הגדולה בעולם אלא גם את החברה הגדולה בעולם, אז בשווי של 492 מיליון דולר (היום כ-15 מיליארד).

עם הקמתה גייסה החברה 1.4 מיליארד דולר (41.18 היום) והפכה לחברה הראשונה בעולם שעברה ערך שוק של מיליארד דולרים. עד 1911 הצליחה החברה להפוך, באמצעות רכישות, לחברת ענק וורטיקלית של תעשיית הפלדה, מהמכרה, בתי היציקה והעיבוד דרך מערכת רכבות ומשאיות להובלה ועד למערכת שיווק ענקית. X הגיעה לשיאה בתקופת מלחמת העולם השנייה שאז העסיקה 350,000 עובדים ובין השאר הפכה מובילה גם בתחום הנדל"ן (שם השקיעה הרווחים).

שני נשיאים אמריקאים, טרומן וקנדי, ניסו לפרק החברה בגלל החשש ממונופול ונכשלו בגלל עצמת הלובי שלה. החל משנות ה-70, אם בשל משבר האנרגיה, ניהול גרוע או סדרה ארוכה של הסכמי סחר שנתנו העדפה למדינות שונות, החלה תעשיית הפלדה האמריקאית להתדרדר (גוררת אתה את תעשיית הרכב האמריקאית ויוצרת משבר חברתי עמוק במדינות בהן פעלה).

סיפור ההצלחה של US Steel הסתיים בחיסולה כמעט. ב-1987, לאחר משבר הבורסה ניסה הריידר הגדול, קרל אייקן, להשתלט על החברה כי "חלקיה שווים הרבה מעבר להערכתה בוול סטריט" ולא הצליח, ואז נראה היה שסיפור תעשיית הפלדה האמריקאית הגיע לסיומו.

וילבור רוס מחזיר את ארה"ב למשחק הפלדה ב-2002 מופיע על במת תעשיית הפלדה האמריקאית וילבור רוס (שר המסחר הנוכחי של הנשיא טראמפ), אחד המומחים הגדולים של ארה"ב ברה-ארגון חברות כושלות, מנהל חטיבת השיקום של בית ההשקעות רוטשילד בעברו ושוול סטריט כינתה, "King of Bankruptcy", הגיע למסקנה שהולך ונוצר מצב, "בגלל ההתפתחויות הטכנולוגיות", שאפשר להחזיר את ארה"ב למשחק הפלדה (הוא גם טען אז שמהפכת הטכנולוגיה תחזיר את תעשיית הרכב האמריקאית).

רוס, הקים את International Steel Group מחברות פלדה פושטות רגל שברובן היו חלק מקונצרן US Steel. שלוש שנים לאחר הקמת ISG (בכספים שבאו בעיקר מכיסו ובשותפות עם ועדי העובדים של תעשיית הפלדה באזור פיטסבורג) הדהים את וול סטריט כשמכר את החברה, ב-4.5 מיליארד דולר, לחברת Mittal, היום  ArcelorMittal.

רוס בנה למעשה את ISG על בסיס המעקב שניהל אחרי ההתנהלות של Lakshmi Mittal, מייסד Mittal, והגיע למסקנה שהיזם ההודי מאמין שכניסת החברה שלו לארה"ב הכרחית וכך שיכנע אותו לרכוש את ISG. רוס הוא "המוח" שמאחורי מלחמות הסחר של טראמפ.

גם ב-US Steel "הגוועת" ראו מה שעשה רוס ופעלו בהתאם. הם מכרו את כל העיסוקים שלא היו בפלדה (הנדל"ן בעיקר), ובכסף רכשו מפעלי פלדה קטנים במדינות הבלקן ובזול (בגלל המשבר שם), והעלו את המערכת כולה על תשתית תכנה וברשת וההצלחה הייתה מהירה וגדולה.

ואז הגיע טראמפ ערב משבר 2008 הגיעה המניה, ממחיר של 10 דולר בתחילת 2003 לרמה של 190 ביוני 2008, ולא בכדי שהרי בין 2003 ל-2008 עלו המכירות מכ-9 מיליארד דולר ל-23.75 ומהפסד לרווח נקי של 2.1 מיליארד. אלא שהמשבר והתחרות הורידו המניה ל-6.5 דולר בתחילת 2016. ב 2016 ירדו המכירות ל-10.26 מיליארד דולר עם הפסד של 440 מיליון דולר ואז הגיע טראמפ.

את 2017 סיימה החברה עם מכירות של 12.25 מיליארד דולר, רווח נקי של 371 מיליון דולר ולמניה של 1.94 כאשר התחזית ל-2018 היא על מכירות ורווח למניה 13.86 מיליארד דולר ו-5.12 בהתאמה, ולשנת 2019, 14.5 ו-5.57 בהתאמה - אז מה הפלא שהמניה עלתה, מאז תחילת 2016 ב-385%?

X של היום היא החברה השמינית בגודלה בעולם ותעשיית הפלדה האמריקאית, שבשנות ה-70 ייצרה כ-12 מיליארד טון פלדה וירדה, לאחר משבר 2008, לכ-3.8 מיליארד טון חוזרת וב-2017 ייצרה כ 7.12 מיליארד טון ונמצאת במגמת עלייה. שתי האנליזות המעודכנות על X, של סיטי גרופ ושל ZACK, ממליצות לקנות המניה. ZACK אפילו ב"קניה חזקה". ההמלצות מתבססות על השיפור הגדול בתפקוד החברה, הניהול היעיל ולדעתנו בעיקר על מדיניות הסחר של טראמפ שלוחץ על הגדלת התעשייה בארה"ב וש-X היא החברה המובילה.

האם כדאי להשקיע בפלדה? ישנו סל הפלדה, ה-SLX שכולל את 27 החברות המובילות, ביניהן X כמובן שהכתה בשנים האחרונות את הסל. ישנם סלי המתכות כמו XLB או XME. דעתנו, תעשיית הפלדה האמריקאית תמשיך לצמוח אבל "מציאות" כרגע אין שם, אבל בתיקון, בהחלט!      

** אין לראות באמור לעיל משום המלצה לביצוע פעולות ו/או ייעוץ השקעות ו/או שיווק השקעות ו/או ייעוץ מכל סוג שהוא. המידע המוצג הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. כל העושה במידע הנ"ל שימוש כלשהו - עושה זאת על דעתו בלבד ועל אחריותו הבלעדית. החברה ו/או הכותבים מחזיקים ו/או עלולים להחזיק חלק מן הניירות המוזכרים לעיל