הריח המסריח הנודף ממכירת דורי - והפגיעה האנושה בציבור

לגזית גלוב בראשות חיים כצמן נמאס מקבוצת דורי, לגיטימי. לאחר שבמהלך התקופה האחרונה הזרימו כ-750 מיליון שקל לקופותיה של דורי, הדבר מעט מפתיע - אך בהחלט צריך לדעת לוותר, או כמו שכצמן בעצמו אמר "יש נקודה שבה על מנהיגות לומר די". אבל האם מותר לומר 'די' גם על חשבון המשקיעים הפרטיים, על חשבון הציבור?

ההודעה הדי חפוזה של גזית גלוב כי תמכור את דורי פגעה אנושות במחזיקי המניות והאג"ח של החברה, שסמכו על הניהול הקיים בחברה. חוק הריכוזיות משאיר לגזית גלוב עוד כשנה למכור את דורי, אז מניין הפזיזות? כיצד קרה שאדלסברג - שותף עסקי של גזית בתחנת הכוח דוראד - ושעמו הקבוצה מסוכסכת, קונה את מניותיה של דורי בשער של 70 אגורות למניה, וזמן קצר לאחר מכן קונה עמוס לוזון, שטען כי "הפתיע את עצמו בעסקה" במחיר של 5 אגורות בלבד למניה? מה עם האינטרס הציבורי, האינטרס של בעלי המניות?

הפחד של בעלי השליטה בגזית גלוב היה כי אדלסבורג (לאחר רכישת המניות), יסכל מהלכים עסקיים מרכזיים שאמורים להביא להבראת דורי. אך האם סביר כי לצורך הקרב באדלסברג ימכרו את העסק לעמוס לוזון בשעות בודדות בלבד, וב-10.7 מיליון שקל - כשלפי הספרים של גזית גלוב ההשקעה בדורי רשומה בסכום של כ-229.5 מיליון שקל? לוזון עצמו סיפר כי קיבל טלפון בשעה 12:30, והכסף "הועבר ב-18:00". זוהי אינה דינמיקה סבירה כשמדובר בחברות ציבוריות - בוודאי כשמדובר בהורדת מחיר המניה באופן דרסטי.

לגבי המשקיעים: סביר כי רובם קנו את אגרות החוב של דורי מתוך תחושה כי 'יש לנו את הגב של כצמן". אולי הגיע הזמן להתחיל ללמוד ממקרי עבר - ממש כמו עם תשובה או דנקנר - כשלמדנו פעם אחר פעם כי כיסו של בעל השליטה אינו 'ללא תחתית', או - בהסתכלות אחרת - הוא לא תמיד מעוניין להכניס את ידו לשם. 

• בואו נהיה גם פרקטיים: כן, צריך קזינו באילת
• כך צריך להתנהל מול תופעת אורן חזן

לסיכום, סכסוך בין צדדים עסקיים בחברות ציבוריות הוא לגיטימי וטבעי - ואיני בוחר באף צד בסכסוף הנ"ל: אך בכל מקרה, הפגיעה לא אמורה לבוא על חשבון הציבור, שרצה לקחת חלק בקבוצת דורי, וחווה צלילה של עשרות אחוזים במניותיו ובאגרות החוב שלו. נשאלת השאלה כיצד יכול האזרח 'הפשוט' להגן על עצמו מפני מעשים כגון אלו - והאם במקרה זה, אין זו אף זכותו לתבוע את המגיע לו.