בשעה שהמדדים בוול-סטריט מתחילים לגלות סימני חריקה עם פתיחת הרבעון השני, וגם המדדים באירופה ובשווקים המתעוררים מזייפים, אולי כדאי להסיט את המבט לשווקים אחרים. אם יש בורסה שמתבלטת מעל כולן בימים האלה, ולמעשה במשך כל חודשים האחרונים - היא הבורסה ביפן, שממשיכה לזנק על רקע התוכנית הכמותית הגרנדיוזית שהשיק הבנק המרכזי בשבוע שעבר. אחרי חודשים של ציפייה שהביאה, בין השאר, לעליות שערים (מדד ניקיי עלה בכ-40% מאז נובמבר, וזאת רק על סמך הבטחות הבחירות של מנהיג מפלגת השמרנים שינזו אבה) בשבוע שעבר, הסיר הבנק את הלוט.

הנגיד החדש, קורודה, מינוי ישיר של רה"מ שהראה לנגיד הקודם את הדלת החוצה, נכנס לדפי ההיסטוריה הפיננסית כבר בישיבת המדיניות הראשונה שלו, לאחר שחשף תוכנית הרחבה כמותית חסרת תקדים, שאף התעלתה מעל לתחזיות המוקדמות של השוק, שהיו גבוהות ממילא. הבנק יכפיל את מאזניו תוך שנתיים למימדים של כ-250 טריליון ין (2.7 טריליון דולר בערך הנוכחי), על מנת לפתוח במסע רכישות נרחב של אג"ח מדינה יפניות, מהקצרה ביותר ועד 40 שנה.

לשם השוואה, בשלושת סבבי ה-QE בחמש השנים האחרונות, הבנק הפדרלי שילש את מאזנו. היעד שמאחורי אותו מהלך הינו לחלץ את המשק היפני מהדפלציה ממנה סובל כבר למעלה משני עשורים, כלומר לייצר אינפלציה. באופן חסר תקדים, הבנק אף הציב יעד אינפלציה של 2% תוך שנתיים.

הרעיון בבסיס המהלך הוא לייצר אצל הצרכן המקומי מעין חשש שמא מחר יהיה יותר יקר מהיום, ועל ידי כך לעודד אותו לצרוך במקום לחסוך. כלומר, על ידי שחיקת כוח הקנייה של האזרחים מקווה יפן לייצר צמחה ותעסוקה. המשימה הזו תושג על ידי שחיקת ערכו של הין, כפי שאתם יכולים לראות בגרף של הדולר-ין. מה גם שהמצב עוזר כמובן לחברות המייצאות, וכך גם הניקיי, מדד המניות המוביל של יפן, עולה גם כן בהתמדה. אלו שני הנכסים שצפויים לצאת נשכרים מהמהלך, ממש כפי שה-S&P500 העפיל מעלה לרמות שיא בעקבות ה-QE של הפד, ואילו הדולר נחלש (לפחות בשלבים הראשונים של ההרחבה).

התוכנית הכמותית של הבנק של יפן דומה במתכונתה ל-QE המפורסם של הבנק הפדרלי. אולם, למדיניות המוניטרית ביפן יש אולי אף סיכוי גבוה יותר להצליח ולהמריץ את הכלכלה הריאלית, מאחר שהיא משולבת עם תוכנית תמריצים פיסקאלית של הממשלה בהיקף עתק של 117 מיליארד דולר, במטרה לפתח תשתיות ולייצר מקומות עבודה. זאת בניגוד לארצות הברית בה לצד הרחבה כמותית הממשלה, דווקא נאלצת ליישם מדיניות מצמצמת של העלאות מיסים וצמצום ההוצאה הממשלתית.

ההרחבה הכמותית היא ניסוי כלכלי שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה של הכלכלה - ניסיון לפתור בעיה של חוב באמצעות יצירה של חוב נוסף. ההיגיון אומר שכדי לסגור חוב יש להתייעל ולצמצם. אבל מבחינה פוליטית, מדינות כמו ארצות הברית או יפן, שסובלות מגירעונות אדירים, לא יכולות להוציא לפועל תוכניות צנע שימררו את חייהם של האזרחים, על כן הן נוקטות במקסם השווא הקרוי הרחבה כמותית כדי לייצר שגשוג מלאכותי. לא בכדי הדוגמאות היחידות לתוכניות צנע הן במדינות הפריפריה באירופה, כמו יוון, קפריסין או פורטוגל. שם מדובר בתוכניות צנע שנכפות מבחוץ, על ידי הטרויקה.

רק ימים יגידו אם המהלך אכן יצליח. השאלה הגדולה היא מה יבוא קודם: צמיחה שתוכל לממן את החוב המתרחב ממדיניות זו, או תרחיש האימים - עלייה מהירה בתשואות על האג"ח, בגלל אותו חוב, אשר תגרום למדינה בעצם לפשוט רגל.

אולם, לפחות בעתיד הנראה לעין אנחנו צפויים לראות את המשך ההשפעה הפרבולית של המדיניות הטרופה הזו על שני נכסים עיקריים - מדד הניקיי, שצפוי לזנק מעלה, והין, שצפוי להמשיך ולהיחלש.